קונצרט מוצ"ש, 28.6.14

חרף משחקי הכדורגל המרתקים של מוצ"ש האחרון, שלשום בלילה, היה היכל התרבות מלא עד אפס מקום. ללמדך שבישראל יש מקום לסוגים שונים של פעילויות, כולל הפגנה של שנאת אזרחים ערבים ישראליים – לישראל, בוואדי ערה. יש אצלנו בעת-ובעונה-אחת קהלים רבים שאינם נוגעים כלל זה בזה, והיפה הוא שיש מקום לכולם, ולפילהרמונית אולי בראש, בשל הרמה הבינלאומית שלה. לא צריך לנסוע לחו"ל כדי לשמוע קונצרט ממדרגה ראשונה. יש לנו את זה בהיכל התרבות. לידיעת היהודים השוקלים להגר מצרפת ומבלגיה גם אלינו, ואלה השוקלים לרדת לארה"ב.

לא היכרנו קודם את הקונצ'רטו מס' 1 במי במול מג'ור לפסנתר ולתזמורת של פרנץ ליסט. ביצוע הבכורה שלו התקיים בשנת 1855 בווימאר, בניצוחו של הקטור ברליוז, וליסט עצמו היה הסולן. המנצח בהיכל התרבות היה קנט נגנו, והסולן היה הפסנתרן הצעיר עטור הפרסים דניל טריפונוב. נגינתו היא אכן וירטואוזית, מדהימה ומרתקת. אבל לפחות אותנו הותירה מרוחקים מבחינה רגשית. הביצוע נשמע מאוד מודרני, גם התזמורת, כאילו מדובר ביצירה בת-ימינו, אבל נשארנו קרים. גם ההדרן לא תיקן את הרושם. היה קצת משעמם. כנראה לא די בטכניקה מדהימה, צריך גם רגש. אפילו רגשנות. אחרת הקהל נשאר מחוץ ליצירה.

החלק השני של הקונצרט נמשך קצת יותר משמונים דקות ברצף אחד, הסימפוניה מס' 7 במי מינור לגוסטב מהלר. ביצוע הבכורה שלה היה לפני 106 שנים, בפראג בספטמבר 1908. זוהי יצירת ענק, שנוגנה בצורה מופלאה בידי התזמורת בהרכבה המלא. איזו חגיגה! המנצח שלט בכל תג ותג שבה. המוסיקה פעלה עלינו בצורה ממש מהפנטת. לא הרגשנו בחלוף הזמן ויכולנו לשבת לשמוע עוד ועוד. נהדר. נהדר. נהדר. אל תחמיצו. בייחוד את פרק הרונדו-פינאלה.

היו מאזינים קשי קליטה ונעדרי סבלנות שהחלו לעזוב את האולם אחרי הפרק השלישי והרביעי, והחמיצו כליל את החמישי, את הרונדו-פינאלה. פינאלה של מאהלר!

אבל הקהל הענק היה מוקסם. ממש יצא מכליו מרוב מחיאות כפיים וקריאות "בראוו!"