אין מנוס מלהודות – החמאס והגי'האד האיסלאמי הגבירו את יכולת ההרתעה שלהם. הם הכריזו שמטרתם להמאיס עלינו את החיים על מנת שנעזוב, ובמידה מסוימת הם מצליחים בכך.
על ישראל לאמץ את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:  Victoire, C'est La volonte  – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח.
עדיין, גם לאחר הפעולה הקרקעית, כדי לנצח לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר" גיליון 628):
בכל מקום בו נורית רקטה או פצמ"ר על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש.
כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר את כל שטח וכל מנהרה ממנה נורית אש.
יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה.
יישום דוקטרינת דוריאל גם משחרר את ישראל מביקורת בינלאומית על פגיעה באזרחים. שכן החוק הבינלאומי מתיר השבת אש למקורות הירי, ואם מודיעים על אזור לחימה אין יכולים לבוא בטענות על קורבנות של לא לוחמים.

ראש החמאס הכריז בעזה: ''אנחנו אוהבים את המוות!"
הניה: "כל מקבלי ההחלטות בפלסטין ומחוצה לה צריכים לקלוט את המסר –- אנו עם שאוהב את המוות כפי שאויבינו אוהבים את החיים."

עשרת אלפים ילדים ישראליים נהרגו ע"י החמאס והג'יהאד האיסלמי
בהנחה שמבחינת מבחן הכוונה כל רקטה מעזה מכוונת להרוג ילד יהודי אחד, הרי במערכה הנוכחית נהרגו כבר יותר מעשרת אלפים ילדים. בדיוק כך יש לראות את הדברים. יש לבדוק את מבחן הכוונה, ולפעול על פיה.

נדיבות
במאמר מערכת בעיתון "הארץ" מיום 20.7.14 דורשים בעליו, עמוס שוקן, הנאצי בעברו אלפרד נוון דומונט, והאוליגרך הרוסי ליאוניד נבזלין – לנהוג בנדיבות. על נתניהו, הם כותבים, לנהוג בדומה לצ'רצ'יל שהמליץ לאחר מלחמת העולם השנייה לנהוג באויבי בריטניה בנדיבות, ולנהוג בנדיבות בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי.
מה שכחו בעלי העיתון? הם שכחו שהגרמנים נכנעו ללא תנאי, ואנגליה וארה"ב כפו עליהם משטר דמוקרטי, מה שאין כך במקרה דנן. החמאס והג'יהאד האיסלמי לא נכנעו, ונשארו עדיין מחויבים לחיסול ישראל ולהשמדת היהודים. אז איך לנהוג בהם בנדיבות?

האם ניתן לחסל אידיאולוגיה?
תומכי החמאס והגיהאד האיסלמי חוזרים ומדגישים שלא ניתן לחסל את החמאס כי לא ניתן לחסל אידיאולוגיה. טעות. עובדה, ניתן לחסל אידיאולוגיה.
אנו יודעים מן ההיסטוריה ששתי האידיאולוגיות הטוטליטריות של המאה העשרים הפשיזם-נאציזם והקומוניזם חוסלו.
בדומה לכך ניתן גם לחסל את האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית. ודוק: אין מדובר בחיסול דת האיסלם, אלא רק בחיסול הזרמים האיסלמו-נאציים בתוכו.
על ישראל לקחת על עצמה את המשימה להילחם באיסלמו-נאציזם במובן הרעיוני.
על ישראל להציג לעולם כולו את מאבקה בחמאס ובג'יהאד האיסלמי, כחוד החנית במאבק העולמי נגד האיסלמו-נאציזם, מאבק למען העולם החופשי כולו. כישלון במערכה יביא לנפילת כל העולם החופשי.
בעולם הלא מוסלמי כולו מתרבים אלו המבינים את מאבקה זה של ישראל ותומכים בה.
יש למגר את תרבות "אהבת המוות". יש למגר את האיסלמו-נאציזם!

תומכי חמאס והג'יהד האיסלמי אינם לוחמי שלום אלא תומכי האיסלמו-נאציזם
רדיפת השלום מביאה למלחמה
המפגינים נגד המלחמה בחמאס ובג'יהאד האיסלמי מציגים את עצמם כלוחמי שלום. להם יש לומר בבירור: כל המתנגד למלחמה בחמאס ובג'יהאד האיסלמי אינו רודף שלום, אלא מחרחר מלחמה. כל המתנגד לחיסול החמאס והג'יהאד האיסלמי, אינו רודף שלום, אלא תומך באיסלמו-נאציזם. בדיוק כפי שכל "אנשי השלום" שהתנגדו למלחמה בנאצים, תמכו במשטר הנאצי. בדיוק כפי שכל אלו שהתנגדו למלחמה בסטליניזם, או במאואיזם – תמכו בהם.
גם הנאצים וגם הקומוניסטים טיפחו "ארגוני שלום" שישרתו את מטרתם והיא המשך שליטה ללא מאבק והתנגדות.
ידוע הסיפור של "שבועת אוקספורד". מיד לאחר עליית היטלר לשלטון החליט מועדון הוויכוחים היוקרתי של אוכספורד ש"בלי שום קשר לנסיבות, הבית הזה לא יילחם למען המלך או המדינה".
http://en.wikipedia.org/wiki/Oxford_Oath
התפיסה הפציפיסטית התפשטה לאוניברסיטאות ארה"ב והמושג "שבועת אוקספורד" הפך למטבע לשון.
החלטה זו שיכנעה את היטלר שהדמוקרטיה האנגלית המנוונת איבדה את הרצון והיכולת להילחם. הדמוקרטיה הליברלית הסיק היטלר, עומדת בפני קריסה.
המסקנה ההיסטורית היא שרדיפת השלום היא שהביאה למלחמה.
בימים אלו כל "איש שלום" הוא איש דמים.

עצה פרקטית למשא ומתן עם החמאס –
ג'וינט ושירת קומביה בהרמוניה בשני קולות
גולדה שניפיצקי (זהבה גלאון) ותמר זנדברג המסוממת ("עישון קנאביס זה מעשה נורמטיבי לחלוטין) יוצאות נגד המבצע לחיסול החמאס בנימוק שיש להגיע עם החמאס להסכם שלום.
הנה עצה פרקטית: כדי לשכנע את החמאס לנטוש את מטרתו חיסול ישראל והשמדת היהודים, על שתיהן להיוועד עם חאלד משעל ואיסמעיל הנייה, לתת להם קצת ג'וינט ולשיר ביחד בהרמוניה בשני קולות את השיר קומביה. מובטח להן שאחר כך מיד יבוא השלום הנכסף.
החשיש בלבד לא מספיק שהרי אנשי כת החשישיים ("מעשני חשיש" בערבית "חשישיוּן"), הרוצחים, שהיו לוקחים חשיש ורוצחים (מכאן המילה Assassin) – סברו בדומה לזנדברג ש"זה מעשה נורמטיבי לחלוטין, אבל השילוב של העישון ושירת קומביה הוא הוא השילוב המנצח שיביא את השלום."

משא ומתן עם מי?
ח"כ מרב מיכאלי (קסטנר) ממפלגת העבודה בירכה על החלטת הקבינט לקבל את הסכם הפסקת האש, אך הצהירה: "ישראל שוב מוכיחה שהיא מבינה רק כשמדברים איתה בכוח. בשביל שזה לא יחזיק שנה, או שנה וחצי, צריך להגיע להסכם מדיני"
מכיוון שבניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכנית ההשמדה שלהם, החמאס מודיע בריש גלי שמטרתו חיסול ישראל והשמדת היהודים, נשאלת השאלה לאיזה מו"מ מתכוונת חברת הכנסת מיכאלי, האם בכוונתה להתחיל משא ומתן עם החמאס במטרה לארגן רכבת של מיוחסים שימלטו מישראל על פי דוגמת סבא שלה?

שתיקה כהודאה דמיא
במסגרת הפטפטת הבלתי פוסקת בכל ערוצי הטלוויזיה אי אפשר להימלט מהציוצים הבלתי פוסקים של יצחק הרצוג. מדבר, ומדבר, ומדבר. ולחשוב שדווקא במשטרה הוא שמר על זכות השתיקה ושתק. שתיקה כהודאה דמיא.

עו"ד נידאל עותמאן מנהל המטה למאבק בגזענות בישראל –
על צביעות וגזענות אנטי-יהודית
על עו"ד נידאל עותמן, הגזען הערבי-מוסלמי הצבוע, שהקים מטה נגד גזענות אבל מסרב לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות ולא מופת מוסרי, כבר כתבתי:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00945.php
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00952.php
והנה בשבת בבוקר, 19.7.14 – מוזמן הנ"ל לראיון בטלוויזיה כלוחם נגד הגזענות וכמובן מאשים את היהודים בלבד במה שהוא מכנה: "הישראלים הרוצחים."
צביעות כבר אמרנו, אבל לראות את המנחה העילגת והבורה שלא יודעת מה להשיב לו.
אגב, למרות שלמרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, (גם לא בין ערביי ה"דו-קיום", של גבעת חביבה) עדיין אני מאמין שקיימים ערבים-מוסלמים שאינם גזענים. אני עדיין מאמין שיימצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען שיראה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות  ולא מופת מוסרי. אם אתם מכירים כזה אנא דווחו עליו.

ריהנא – שפחת המין היהודייה של מוחמד והזמרת המפורסמת
מוחמד לא הסתפק בארבע נשים, כפי שמתיר הקוראן לכל מוסלמי. ולכן הוא טען שרק הוא באופן אישי, קיבל אישור מאללה-אלוהיו, לקחת נשים ופילגשים ללא הגבלה כרצונו. (סורה 33 פסוק 50. סורה 33פסוק 37).
לאחר גמר חיסול היהודים בערב, רצח הגברים ומכירת הנשים והילדים, השאיר מוחמד ברשותו כשלל מלחמה שתי נשים יהודיות: צפיה וריחנה.
צפיה נערה יפה בת ,17 הוכרחה לצפות בגופת בעלה לאחר שעונה ונרצח. לאחר מכן היא הסכימה להתאסלם ולהינשא למוחמד.
ריחנה נערה יפה שנשבתה גם היא, סירבה בגבורה רבה להתאסלם, לכן מוחמד שמר אותה כשפחת מין בלבד.
רובין ריהאנה פנטי, Robyn Rihanna Fenty; ילידת 1988), המוכרת בשם הבמה ריהאנה, היא זמרת, שחקנית, דוגמנית ומעצבת אופנה ברבדית [?].
ריהאנה צייצה בדף הטויטר שלה Free Palestine (מן הסתם היא התכוונה לשחרר את פלשתינה מיהודים ולא מערבים).
לאחר גל זועם של ביקורת היא מחקה זאת והעלתה תמונה של ילד יהודי דתי מחבק עם ילד ערבי וכתבה: "בואו נתפלל לשלום."
אכן, בואו נתפלל.

מלאך המוות בטהרן
בספר המרתק "האדם מחפש משמעות" בו מתאר מחברו ויקטור פרנקל את החיים באושוויץ ואת הגורל העיוור היכול תמיד להוביל את האדם לחיים או למוות, הוא מביא את סיפור מלאך המוות בטהרן:
גביר פרסי התהלך יום אחד בגנו ופגש את אחד ממשרתיו. המשרת צעק כי מלאך-המוות נקרה בדרכו ואיים עליו. הוא התחנן אל אדוניו, כי ייתן לו את המהיר בסוסיו למען יברח חיש לטהראן, אשר אליה יוכל להגיע בו בלילה.
האדון נענה לו והמשרת יצא לדרכו בדהרה. כשחזר הגביר אל ביתו, פגש את מלאך המוות ושאל אותו: "מדוע זה הפחדת את משרתי והטלת עליו אימה?"
ענה לו מלאך המוות: "לא הטלתי עליו אימה. רק הבעתי את פליאתי על שעודנו נמצא כאן. הרי היה בדעתי לפגשו הלילה בטהראן."
איתמר אבנון היה עולה חדש שעלה לארץ והשתתף במבצע עופרת יצוקה. לאחר מכן עזב את הארץ הלא בטוחה. והנה הגורל, איתמר אבנון ז"ל נספה בפעולת טרור אחרת, התרסקות המטוס המלזי מאמסטרדם לקואלה.

תרבות וזיכרון
הגזען האנטי-אשכנזי רועי חסון, שמוחזק על-ידי עורך "תרבות וספרות" בני ציפר כמשורר בעל "שורות נפלאות" ("הארץ" 4.7.14) כתב את הפיוט הבא:

ביאליק מת לפני אלף שנה
ונתן זך חי כבר אלף שנה ותכף ימות...
חיים חפר מת
נעמי שמר מתה
ארץ ישראל היפה שלך מתה
אם לא הבנתם עדיין הכנו בשבילכם שלט
באותיות זהב
כמיטב המסורת המזרחית
עליו כתוב
כאן זה לא אירופה
או שתחיו עם זה
או שתחיו עם זה.

אז ככה, נכון שאנחנו לא באירופה. אבל מה דעתכם בעוד אלף שנה יזכרו את ביאליק או את רועי חסון?