אסטרטגיה נכונה ביצוע גרוע
שלושת מנהלי מלחמת עזה, בנימין מיליקובסקי-נתניהו, משה סמולינסקי-יעלון, ובנימין גנץ, זוכים כעת לביקורת ישראלית טיפוסית, אבל יש לסכם את הנהגתם כך: אסטרטגיה נכונה –ביצוע גרוע.
ניקולו מקיאבלי בספרו "הנסיך" קבע כי כל דבר נבחן ע"פ סופו-תוצאתו. ניצחון או הפסד במלחמה בודקים על פי מבחן התוצאה.
מטרת המלחמה של החמאס: (לפי הגדרותיו) הוא חיסול מדינת ישראל ורצח כל היהודים. (אפילו אלו שיסתתרו מאחורי העצים והאבנים).
מטרת המלחמה של ישראל: הבאת שקט.
במבחן השגת המטרות החמאס לא הצליח להגשים את מטרותיו, וישראל הצליחה להשיג שקט. השאלה שקט לכמה זמן. לפי מבחן הזמן ייקבע מבחן התוצאה הסופי של ניצחון או הפסד.
מבחינה אסטרטגית המלחמה נוהלה בשכל רב ועיקרה להימנע מכניסה קרקעית שתביא לאבידות רבות ללא צורך, והתרכזות בכתישה של חיל האוויר והארטילריה.
הביצוע לקה בחסר. במקום להפעיל מהרגע הראשון, את מה שהטפנו לו במשך שנים, שעל נתניהו להכריז כי כל מקום משם יבוצע ירי על ישראל, יוכרז בטווח של ארבעה קילומטר קורדון סניטר-אזור לחימה, התושבים יתבקשו לעזוב והאזור ייכתש, הנוהל הזה הוכנס רק בשלושת ימי הלחימה האחרונים. אם היה מבוצע נוהל זה מהרגע הראשון, ניתן היה לסיים את הלחימה מוקדם הרבה יותר, מיד לאחר סיום הפעילות נגד המנהרות, והיה נמנע גם ירי הפצמר"ים הקטלני, וההרס של עזה היה מתקבל ביתר הבנה.
הציון שמקבל השילוש בניהול הלחימה – 85
יחס ההרוגים – ניצחון החמאס
החמאס קבע בעסקת שליט שערך כל יהודי שווה ל-1027 ערבים. אם נחשב את מיספר ההרוגים היהודים במלחמת עזה, כלומר 69 יהודים, אזי מיספר ההרוגים הערבים צריך היה להיות 70,863 ערבים. במציאות נהרגו הרבה פחות. הנה עוד ניצחון של החמאס.
Si vis pacem, para bellum
הרוצה שלום ייכון למלחמה!
כדי למנוע את המלחמה הבאה או לכל הפחות למזער את איומה, על ישראל להתכונן אליה בשני תחומים שהוזנחו במלחמה הנוכחית: בתחום גילוי המנהרות והריסתן, ובפיתוח מערכת נשק נגד הפצמ"רים. הרוצה שלום ייכון למלחמה.
דנה אולמרט – ליסיסטרטה הישראלית
במחזה ליסיסטרטה של המחזאי היווני אריסטופאנס, מארגנת ליסיסטראטה את כל הנשים מאתונה וספרטה להימנע מקיום יחסי מין עם בעליהן או אהוביהן עד שיסכימו לשים קץ למלחמה.
בדומה לליסיסטרטה דנה אולמרט (הבת של) שואלת "איפה האימהות? ("הארץ 27.8.14) היא תוהה כיצד רובן של האימהות הישראליות מגדלות את בניהן ברוח ספרטה העתיקה להיות לוחמים ושולחות אותם לסכן חיים במלחמה בשעה שהן יודעות שאין פתרון צבאי.
בסוף ממליצה דנה אולמרט לאימהות היהודיות להשתחרר מהמלכודת, לחבור לאימהות פלסטיניות ולשנות את המצב.
קשה שלא להתפעם מאהבת השלום, ההומניזם, ואהבת האדם של דנה אולמרט. עליה לעשות מסע בין נשים ערביות-מוסלמיות בעזה, ביו"ש (גם בארץ), בחליפות האיסלמית, ובכל העולם הערבי-מוסלמי, ולשכנע אותן שמנהגן לחלק סוכריות בעת ששהיד מתאבד ורוצח יהודים במלחמה נגד יהודים, בגלל האמונה שבעליהן או בנם זוכים בכך לבתולות בגן העדן – היא אמונת הבל, ופשע נגד האנושות. עליהן לשכנע את הנשים הערביות-מוסלמיות שדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים היא גזענות שיש לגנותה. ברגע שדנה אולמרט תצליח בכך, יבוא השלום.
דנה, אנחנו מאחלים לך הצלחה.
על העיוורון – בלק אאוט מסעדת עיוורים ביפו
השבוע חוויתי חוויה ייחודית המומלצת לכולם – להיות עיוור. מסעדת העיוורים בלק אאוט נמצאת בנמל יפו, מגיעים למקום הנמצא ברציף העלייה השנייה. בכניסה מכבד אותנו מלצר באפריטיף, אני שואל מה זה? מסתבר שהמלצר חרש. אני שואל ביד והוא מראה לי את הבקבוק ממנו נמזג המשקה – סיידר. בחור צעיר ונמרץ כבד ראיה אבל לא עיוור לוקח מכל אחד הזמנה ע"פ התפריט ומסביר לנו את הנעשה. ראשית, הוא אומר, יש לקחת את כל התיקים עם הטלפונים והשעונים ולשים בלוקר מיוחד. כל אחד מקבל מפתח ללוקר. יש לרחוץ ידיים למקרה שלא נצליח לאכול עם סכין ומזלג, וכן, רצוי ללכת כעת לשירותים.
אנחנו נכנסים. מעבר לווילון ולדלת חושך מצרים, חושך מוחלט, לא רואים כלום. אבוי מה עושים? מלצרית נחמדה בשם רות מציגה את עצמה ומובילה אותנו לשולחן. מצד ימין יש סכו"ם וכוס, מצד שמאל קנקן מים, היא מסבירה. לא פשוט למצוא בחושך את הכוס ולהוביל את הקנקן לכוס בלי לשפוך משהו בדרך. היא מביאה לכל אחד גם כוס שתייה קלה לפי הזמנה, ניתן גם להזמין אלכוהול. חושי המישוש מתחדדים לאט-לאט. אנחנו משוחחים כמה קשים חיי העיוור. לאחר מכן באה רות ואומרת שהביאה לחם עם מטבל עגבניות והיא מניחה אותו במרכז השולחן, מגששים ומוצאים את הלחם. פורסים ואוכלים. טעים מאוד, אבל הידיים מתלכלכות, והנה רות מביאה את המנה הראשונה. אני מקבל חציל בטחינה. טעים מאוד. לא פשוט למצוא את הצלחת, לתפוס במזלג את האוכל, ולהביאו בשלום לפה. לאחר סיום המנה רות מחלקת לכל סועד מגבון לח להתנקות. זה היה ממש במקום לאור המצב. חשבתי שטוב שלא רואים את מה שלא הגיע ליעד...
לאחר זמן מגיעה גם המנה העיקרית. אני מקבל מוקפץ תאילנדי. טעים אם כי טיפה חריף. אנחנו כבר קצת מיומנים יותר, אבל עדיין חלק מהאוכל לא מגיע בדיוק ליעד. רות מביאה פעם נוספת מגבון לח.
לסיום היא מביאה לכל סועד בשתי כוסות, שתי מנות קינוח שמוגדרות הפתעה. לפי הטעם אני מנחש שבאחת יש מוס שוקולד, ובשנייה אני מנחש פנהקוטה.
לאחר הסיום רות שואלת מה אתם חושבים היה הקינוח? לא ניחשנו. מה זה היה נשאיר כהפתעה, אבל היה טעים מאד.
אנחנו מובלים החוצה. האור מסנוור ברגע הראשון קשה לראות. מתרגלים לאור ומשלמים עבור הארוחה.
לאחר מכן בבית עם הפטפטת בטלוויזיה חשבתי כמה עיוורים יכולים לראות, וכמה פיקחים יכולים להיות עיוורים לחלוטין.
מסעדת בלק אאוט
http://www.nalagaat.org.il/blackout_h.php
הדומה והשונה בין החליפות האיסלמית והחמאס
רבות מדובר עתה בדמיון או בהבדל בין החליפות האיסלמית של החליף איבראהים אל בגדאדי לבין החמאס, והנה הנקודה החשובה.
הדמיון: גם החליפות וגם משטר החמאס בעזה לוחמים להקמת תיאוקרטיה מוסלמית שבה יקבע שלטון השריעה, כלומר, הקמה בטרור של שלטון הלכה המוסלמית.
השוני: השוני הוא בפרימאט. החמאס רואה פרימאט קדימות בחיסול מדינת ישראל וברצח היהודים, ואילו החליפות האיסלמית רואה פרימאט קדימות בחיסול הכופרים בתוך האיסלם, ורק אז חיסול הכופרים היהודים (והנוצרים). מבחינה זו החמאס מהווה י קשה יותר.
טוביה החולב ובתו חוה שהשתמדה
כותרת הסיפור החמישי שמספר טוביה החולב לשלום עליכם: "סיפור חמישי, בת טוביה שנשבתה לבין הגויים. מעשה פגעים שסח לי טוביה החולב כיצד נכשלה בתו השלישית בשאינו בן-ברית, בגדה בעמה ובאלוהיה, ואיבדה עולמה בשעה אחת (תרגום י.ד. ברקוביץ).
בתו השלישית של טוביה, חוה, מחליטה כאחיותיה להינשא לבחיר ליבה אבל הפעם לגוי רוסי, בן הכומר. בניגוד לקבלתו את בחירי לבן של בנותיו האחרות, הפעם טוביה אינו מוותר על עקרונותיו, ואוסר על בתו להינשא לאהוב ליבה. חוה כתגובה בורחת מן הבית ונישאת לגוי בחשאי בכנסייה.
טוביה חש לדבר עם הכומר בביתו. לאחר השיחה עם הכומר של הכפר, כשהבין שבתו חוה השתמדה ונישאה לבנו, חזר טוביה לביתו ומצא את אשתו גולדה בוכה, אמר לה: "קומי אשתי, אני אומר, שלי נעליך מעל רגלייך ושבי איתי לארץ שבעה ימים כדת וכדין ונתאבל על בתנו כהתאבל על מת. השם נתן והשם לקח." (עמ' קכ"ח).
טוביה "קורע קריעה" על בתו, כשם שנהוג לעשות על אדם שמת, ומסרב יותר להזכיר את שמה.
האם השמאל שכח מה זה להיות יהודים?
בעיית המשומדים
רשימה בשם זה פירסמתי ב"חדשות בן עזר" 970 לאור הסערה סביב החתונה של מורל מלכה שהתאסלמה לבין הערבי-מוסלמי מחמוד מנסור. שלחתי אותה גם למיספר עיתונים וכולם דחו אותה. להפתעתי גם איש לא התייחס לבעייה שעלתה בה, בעיית ההשתמדות.
כולם התעסקו בבעיית הנישואין המעורבים בלבד, ולא בבעיית ההשתמדות. נישואי תערובת כשלעצמם אינם לדעתי בעייה. אני מכיר אישית זוגות מעורבים שמחנכים את ילדיהם כיהודים. אני מכיר אפילו בת קיבוץ שנישאה לערבי-מוסלמי בדואי וגרה עימו בכפר אך הילדים מזדהים כיהודים, והתגייסו לצה"ל. אם מורל מלכה הייתה נישאת למחמוד מנצור ונשארת יהודייה לא הייתי רואה בכך בעייה.
ההזדהות של השמאל הליברלי שאיחל הצלחה ליהודייה שהתאסלמה או על כל פנים התייחס רק לנישואי תערובת ולא להשתמדות – יש בה בעייה. כמובן, יש לשלול כל אלימות ולהקפיד על חופש הבחירה (אם היתה מוסלמית מתגיירת היתה ודאי כבר נרצחת) אבל האם השמאל הישראלי שכח מה זה להיות יהודי? האם אין לשמאל הישראלי כל רגש שייכות לעם היהודי? האם לאנשי השמאל אין יותר חשיבות לזהות היהודית? האם מקובל על אנשי מר"צ שיהודייה תתאסלם ותאמר :"אין אללה אלא אללה ומוחמד נביאו" ותראה בדברי מוחמד שהיהודים הם חזירים וקופים והתנאי לגאולה הוא השמדתם (כמופיע באמנת החמאס) מופת מוסרי? האם אין ההתאסלמות בגידה בעם היהודי?
על השמאל היהודי לעשות חשבון נפש כיצד להיות ליברלי, ועם זאת לשמור על הזהות היהודית.
כדאי לזכור שאחד מראשי השמאל שהיה עדיין בעל רגש יהודי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, כינה את מרגל האטום, המשומד, מרדכי וענונו, שהמיר דתו לנצרות, ונהפך למטיף אנטישמי – "חלאת המין האנושי", כפי שנהג לכנות את כל המשומדים, וכך גם היה ודאי מכנה את המשומדת מורל מנסור.
אורי הייטנר רואה ב"מסע הסתה נגד צעירה יהודייה שהתאסלמה והתחתנה עם ערבי, מתוך הפחדה נגד התבוללות –טירוף לאומני לשמו." ובאותו הקשר הוא כותב: "כל חיי אני פועל להעמקת הזהות היהודית בחברה הישראלית, בקירוב הישראלים ליהדותם, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אין דבר המרחיק את הישראלים מהיהדות יותר מאשר קנאות דתית מאיימת ומסתגרת. לכן, גופים קיצונים כלהב"ה למעשה דוחפים להתבוללות." ("חדשות בן עזר" 971)
הנה אתגר. הייטנר מספר שנסע עם בנו להפגנת סולידריות עם יישובי עוטף עזה בכיכר רבין בתל אביב. ("חדשות בן עזר" 970) – מה היה עושה לו לאחר ההפגנה היה אומר לו בנו שהוא השתכנע בצדקת תושבי עזה דווקא, ולכן הוא החליט לקבל על עצמו את דת האיסלם ולהשתמד?
איני סבור שהייטנר היה עושה "קריעה" ויושב שבעה כפי שעשה טוביה החולב, אבל מעניין מה היה היחס האישי שלו לבן משומד? אני מעלה זאת כמובן רק במישור העקרוני בלבד.
והשאלה היא: מה מבחינה ציבורית צריכה להיות ההתייחסות למשומדים? כגון, מרדכי וענונו (ג'ון קרוסמן) ולישראל שמיר שהתנצרו, (והפכו לאנטישמים קיצונים) או לאורי דייויס, ולטלי פחימה שהתאסלמו (והפכו לאנטישמים קיצונים) האם כליברלים חסרי זהות עלינו לקבל כל בחירה או לראות בהם בוגדים בדתם ועמם ולכנותם "חלאת המין האנושי" כפי שכינה זאת ישעיהו ליבוביץ?
טוביה החולב – אפילוג
חיי משפחתו של טוביה בעיירה אנטבקה באים לקיצם כשמתקבל צו גירוש המחייב את כל יהודי העיירה למכור תוך שלושה ימים את רכושם ובתיהם ולעזוב את העיירה. כשרואה חוה את מה שהגויים מבקשים לעשות ליהודים היא מחליטה לחזור אל עמה ומשפחתה והיא מקבלת על עצמה חובת גלות יחד עם אביה.
האם ניתן להביס אידיאולוגיה? בוודאי!
רבים המלהגים באחרונה שאידיאולוגיה לא ניתן לחסל. ובכן טעות, בהחלט ניתן. דוגמאות: האידיאולוגיה הנאצית קרסה כלא היתה עם ההפסד הצבאי ללא תנאי של גרמניה הנאצית. האידיאולוגיה הלאומנית-האימפריאליסטית-מיליטריסטית של יפן קרסה כלא היתה לאחר תבוסת יפן ללא תנאי במלחמת העולם השנייה.
למרבה הצער לישראל אין מספיק כוח כפי שהיה לבנות הברית במלחמת העולם השנייה להביא לניצחון צבאי כזה שיביס את האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית, אבל ניתן להיאבק באידיאולוגיה הרצחנית הזו גם במישור הרעיוני ואת זה ישראל חייבת לעשות.
יש להציג את האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית כאידיאולוגיה של פשע מלחמה, ופשע נגד האנושות בכל הארגונים הבינלאומיים. יש לתבוע מכל ארגון מוסלמי שיצהיר כי התביעה לרצח עם היא פשע מלחמה, וכי דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולרצוח את היהודים, הם פשע נגד האנושות, וכמובן שהאמונה המוסלמית שרוצחים מטעם האסלאם מקבלים בתולות היא אמונה שמהווה פשע נגד האנושות. רק מאבק אידיאולוגי כזה יביא להבסת האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית.
לא רק ישראל, כל העולם החופשי יהיה חייב להצטרף למאבק זה. אם המאבק לא יצלח יגיע סופו של העולם החופשי והדמוקרטי כפי שהכרנו אותו עד עתה.
זהירות – מצרים אינה ידידה
בקונסטלציה הנוכחית במאבק בשלטון החמאס בעזה, מוצאת מצרים את עצמה בזהות אינטרסים עם ישראל. מצרים לוחמת נגד שלטון "האחים המוסלמים" במצרים, וישראל לוחמת נגד ארגון החמאס שהוא סניף של "האחים המוסלמים" במצרים, אבל בל נתעה – מצרים אינה ידידה של ישראל. מצרים, עוד מתקופת מובארק, ביטלה את חוזה השלום שהיה בינה לישראל וטרם חידשה אותו. אזרח ישראלי אינו יכול לקבל כיום ויזה למצרים. ברגע שיוסר איום החמאס ו"האחים המוסלמים" – יכולים המצרים בקלות רבה להתהפך ולצאת למאבק חריף בישראל, מאבק דיפלומטי ואף צבאי. יש לזכור, מצרים אינה ידידה של ישראל.
שיקום עזה רק בבריקים ובעץ לא בבטון וברזל
מחמוד אל זהאר, אחד מראשי החמאס, הודיע שמחומרי הבנייה שיכנסו לרצועה – ייבנו נמל ושדה תעופה, ואם ישראל תפגע בהם, הם יפגעו בנמלי ישראל, ובשדה התעופה של ישראל.
לפי המתווה המצרי ישראל תפתח את המעברים לשיקום הרצועה, לכן על ממשלת ישראל לשים לב ולהתיר להכניס חומרי בניין מסויימים בלבד. אין להכניס ברזל ופלדה חומרים שמהם עשויים אנשי כנופיות החמאס, הג'יהאד האיסלמי, והפת"ח – להקים מנהרות וביצורים. יש לבנות את עזה מחדש מלבנים שרופות בלבד בשילוב של בנייה מעץ, ורק אותם יש להתיר להביא לעזה.
אצל הערבים הזיית הניצחון וידיעת התבוסה הן המפתח להסדר
לאחר מלחמת יום הכיפורים נטען כי מצרים הסכימה לנטוש את הלחימה ולהגיע להסכם עם ישראל רק לאחר ש"הושב" לה הכבוד לאחר "הניצחון" הגדול על ישראל, כפי שתפסו זאת ההמונים, בעת שההנהגה הבינה היטב שהפסידה את המלחמה בכך שצה"ל חנה כ- 100 ק"מ מקהיר. כך נגוז החלום של מצרים להביס את ישראל ונסללה הדרך להסדר מדיני.
לצורך שלום נאמר, זקוקים הערבים לתחושת הניצחון של ההמונים, ולידיעת ההפסד של ההנהגה. לאור תוצאות מלחמת עזה יש סיכוי להסדר.
האופק המדיני עם אבא של מאזן
חזית ענקית של חולמים והוזים מדברים על "אופק מדיני חדש" עם אבא של מאזן. קשת רחבה מגולדה שניפיצקי – זהבה גלאון משמאל, ועד דן וירז'בולובסקי-מרידור מימין. לדידם רק קדושת קווי 4 ביוני 67', קרי, כיבוש ערבי של יו"ש, ופצמ"רים מעוטף ירושלים ועוטף נתב"ג, יביאו את השלום. ישראל תנצח את החמאס, תשליט את אבא של מאזן על רצועת עזה, והוא בלי בג"ץ ו"בצלם" יחסל את החמאס גם בעזה וגם ביו"ש, (ולא חלילה החמאס אותו). ויבוא השלום הנצחי.
אז ככה, אפילו אם נניח שאבא של מאזן חותם על הסכם ומכיר במדינת היהודים, איזה ערך יש להסכם עימו? הרי אבא של מאזן שולט רק מכוח "הכיבוש" הישראלי, ללא "הכיבוש" מזמן כבר היה מושלך מהגג במקרה הטוב, אבל שימו לב, גם אוהבי אבא של מאזן חייבים לדעת על תרומתו לטרור נגד ישראל במלחמת עזה.
בנוסף לכנופיות החמאס, הג'יהאד האיסלמי, ודומיהם, מתפאר גם ארגוניו של אבא של מאזן ארגוני פת"ח: בצוק איתן ירינו 2016 רקטות ופצמ"רים לישראל!
ארגון "צבא אל עסיפה", חלק מגדודי "חללי הקצה"-אל אקצה של הפת"ח ערך אתמול מסיבת עיתונאים והודיע שבמהלך צוק איתן ירה 620 רקטות לישראל.
http://www.maannews.net/Arb/ViewDetails.aspx?ID=723809
ארגון "גדודי אבו נידאל", חלק מגדודי "חללי הקצה" – אל אקצה של הפת"ח (נוסד ע"י מרואן ברגותי), ערך מסיבת עיתונאים ומצעד ניצחון בסג'עיה והודיע שבמהלך צוק איתן ירה 532 רקטות ופצמ"רים לישראל.
http://www.nedal.net/ar/index.php?Action=NewsDetails&ID=19678
ארגון "גדודי עבד אל קאדר אל חוסייני", חלק מגדודי "חללי הקצה" – אל אקצה של הפת"ח הודיע שבמהלך צוק איתן ירה 864 רקטות ופצמ"רים לישראל.
סה"כ ארגוניו של אבו של מאזן ארגוני הפת"ח מתפארים בירי של 2,016 רקטות ופצמ"רים לישראל.
בהנחה שירי רקטות על ישראל הוא פשע מלחמה יכול אבא של מאזן ללכת לבית המשפט בהאג ולהגיש תביעה נגד עצמו. בהצלחה.
http://elderofziyon.blogspot.co.il/2014/08/the-teflon-terrorists-of-fatah.html
לקריאה נוספת, כדאי שאוהבי אבא של מאזן יקראו את "מחקרו" האקדמי. כיצד הוא בדומה להיטלר טוען שהיהודים הם האשמים בהשמדתם:
http://rotter.net/forum/scoops1/134836.shtml
אופק מדיני חדש –
ברית עם העלאווים הנוצרים, הדרוזים, והכורדים
בניגוד לסיכוי של אופק מדיני חדש עם אבא של מאזן, נראה שקם אופק מדיני חדש עם גורמים אחרים.
לאחר התפוררות עיראק וסוריה, והקמת החליפות האיסלמית, יש סיכוי להקים ברית עם המיעוטים הלוחמים בחליפות האיסלמית, ולנסות לעשות עימם ברית מיעוטים במזרח התיכון. לאחר התייצבות המצב יוקמו כנראה במקום עיראק וסוריה שלוש מדינות. מדינה כורדית (קיימת כבר דה פקטו), ומדינה עלאווית שתכיל גם את הנוצרים והדרוזים בסוריה. המדינה העלאווית של אסד נמצאת כרגע במשבר קיומי. האינטרס של העלאווים, כולל הנוצרים והדרוזים, הוא להגיע להסכם עם ישראל כדי להדוף את מתקפת החליפות האיסלמית. לכן יש סיכוי להגיע לברית אינטרסים שלהם עם ישראל. לראשונה יש סיכוי אמיתי לחוזה שלום בין ישראל לסוריה. ישראל תתמוך במאבק העלאווים והם יכירו בגולן כחלק בלתי נפרד מישראל (כשם שאסד הכיר בשטח הכבוש של אלכסנדרטה כשטח טורקי).
שימו לב, לראשונה מאז מלחמת יום כיפור התירה ישראל לחיל האוויר הסורי להתקרב לגבולה בשטח המפורז ולהפציץ את ארגוני המורדים שהשתלטו על מעבר קונייטרה.
ימים יגידו אם תצלח ברית האינטרסים הזו להתפתח לחוזה שלום יציב.
נ.ב. מזלנו שלא התפתינו למשיחיות השלום שהזתה כי ויתור על הגולן ושכשוך הסורים במימי הכנרת יביא שלום.