מתוך היומן

20.8.73. כ"ב באב תשל"ג. יום שני. אכלנו ארוחת-ערב [אצל אימא בפתח-תקווה]. באו יחיאל ותמר [ליפסקי, אחיה של אמא], סימה וגרשון [ליפסקי, אחיה של אימא]. לאחר הארוחה ישבנו, ארבעת הגברים, על המרפסת. גרשון ומשה [גרינברג-דגן, אבי החורג, שהיה מפקד בהגנה וניהל פרדסים של משפחות חיון וקוטלר במערב המושבה] – סיפרו כל אחד סיפור מעניין, וקשר לו לערבים.

גרשון סיפר כי לפני ימים אחדים בא אליו ערבי בן למעלה מחמישים, הגר עתה ביריחו, אשר גר בשעתו ביהודיה ועבד אצל סבא [חנוך יששכר] ליפסקי בפרדס יחד עם גרשון ויחיאל. הם היו ארבעה אחים, ואחד מהם, עיסה, אשר נפטר, או גר עתה ברמת-עמון, היה המפורסם מכולם בקרב המשפחה. הערבי התרגש מן הפגישה, לאחר ניתוק של כשלושים שנה, וכמעט דמעות עלו בעיניו.

משה סיפר כי לפני כמה זמן ניגש אליו אחד הפועלים הערביים בפרדס ואמר לו שהוא רוצה לעבוד בשביל הש"ב.

"מדוע אתה רוצה?"

"אני אוהב את היהודים," אמר.

"אבל אתה יודע שאם אחיך או בן-משפחה אחר יעזור למחבלים, תצטרך אפילו אותו למסור."

"לא איכפת לי. אני אוהב יהודים."

משה החליט לחכות להזדמנות לחקור יום אחד מה מתרחש בלב הערבי, והיום לא איחר לבוא. ביום סיום הקטיף עורך משה מדי שנה מסיבה לפועלים. "חג הקטיף". על ארגזים הפוכים מעמידים משקאות חריפים וקלים, חמוצים ומיני מאכל, והכול שותים ואוכלים. משה רוצה שהם ידעו כי היה מרוצה מעבודתם. אף שאינו מרוצה, והפעם היתה לו מטרה – לשכר את הערבי ולהוציא ממנו את סודו.

וכך היה.

הוא שקד על הערבי להשקותו, והלה, כדרך הערבים שאינם יודעים לשתות, היה שיכור לגמרי אחרי כמה לגימות.

"תראה חסן," אמר לו משה, "היהודים לקחו את האדמות שלכם, את הבתים ואת הערים שלכם, את כל הארץ לקחו. ואתה, אם היית יכול, אם כל היהודים היו בידך, תגיד את האמת – מה היית עושה להם?"

אמר חסן: "את כל הנשים שלהן, היפות, הלבנות, הייתי אונס בזו אחר זו. את כל הרכוש אשר בתוך הבתים – שודד ולוקח. ואת כל הגברים – שוחט וזורק לים."

שמע משה כך. הרפה ממנו ושוב לא ניגש אליו אותו יום.

אחרי כמה ימים קרא אליו את חסן ואמר לו:

"דיברתי עליך עם הש"ב והם מוכנים לקבל אותך. אבל אתה צריך לנסוע איתי כי לבד לא יתנו לך לגשת לשם. אך שמע חסן עצה שלי. אתה יכול לעשות איתם הכול. ותעבוד בכל מה שיאמרו לך. רק מדבר אחד תיזהר – אם יציעו לך לשתות משקה חריף – אל תסכים. סרב. כי אם פעם אחת תשתה, וישמעו מה אתה באמת חושב על היהודים – תיכף יירו בך כדור. בשקט יעשו זאת. ברובה עם משתיק-קול. אף אחד לא ישמע. לא ירגיש בכך. ואתה, תיעלם."

לאחר כמה ימים: "נו, חסן, מה עם הש"ב? מחכים לך."

"חושבים," ענה הלה, ומאז לא פנה יותר.