der milkicher Juden יהודוני המילקי
צר להודות בעובדות. התופעה החדשה של היהודים, המהגרים התלושים, "המשוחררים מכבלי לאום, טריטוריה, ותרבות" היורדים מישראל לברלין, מוכיחה את טענת היטלר שליהודי אין אידיאלים ורגש לאומי. היהודי הקוסמופוליטי הוא רק עבד לחומריות ולתאוות הכסף שלו, ולכן הוא טפיל על העם הגרמני.
בכל מקרה יש כאן תופעה חדשה. היטלר דיבר על יהדות הממון הבינלאומית – יהודי הבורסה העשירים, הוא לא העלה על הדעת שיהודים ייטפלו ל"פולק הגרמני" רק בגין מילקי, מעדן שוקולד.
דומה שהיהודונים החדשים der milkicher Juden"" "יהודוני המילקי" הם החלק הנאלח והדוחה של העם היהודי.
שאלה לסוציולוג עוז אלמוג
ההשתאכנזות – בכמה זמן הופך "מזרחי" לאשכנזי יקה?
האקטיביסט האנטי-אשכנזי מתי שמואלוף, המתנאה בכך שהוא ממוצא עיראקי (בגדדי), כורדי, פרסי (משהדי) וסורי (חלבי). והוא חושב "מזרחית" (קרי, מחשבה גזענית אנטי-אשכנזית). עזב את "המאבק המזרחי" בארץ והוא מתנאה בעיתון "הארץ" שהוא ירד לגרמניה, השתתף בהפגנה אנטי-ישראלית של מוסלמים, ואפילו רכש לו שם בת זוג גרמנית ארית.
ובכן נשאלת השאלה, מבחינה סוציולוגית, כמה זמן זקוק יהודי "מזרחי" (או "מוגרבי" מערבי) מהארץ, היורד לגרמניה, כדי להפוך מ"מזרחי" (קרי בעל תרבות ערבית) ליהודי בעל תרבות אשכנזית יקית?
אם התהליך מהיר, דומה שהחברה הישראלית עוד עשויה להרוויח משהו מהירידה לגרמניה. היהודים המזרחיים ייהפכו בברלין לאשכנזים יקים, יחזרו לישראל ויתרמו לה רבות כפי שתרמו יהודי גרמניה היקים בשעתם בדמות של רופאים, משפטנים, מהנדסים, מדענים, וכיו"ב.
ידועה הבדיחה על היקים שעלו לארץ והפכו לפועלי בניין וכשהעלו שקי מלט לבניין העבודה התעכבה כי הם אמרו אחד לשני: "ביטה שיין" "דנקה שיין" "ביטה שיין" "דנקה שיין".
בעזרת "היקים החדשים" אולי עוד נהפוך לחברה תרבותית ומנומסת.
ואולי הכול בכלל טעות והמזרחיים (יהודי ארצות ערב) לא יתערו בכלל בתרבות הגרמנית אלא ישתלבו בתרבות של הטורקים והערבים בברלין?
הגזענית הערבית-מוסלמית המשטינה עמירה הס
סולקה מאוניברסיטת ביר זית בגלל היותה יהודייה
על "קרן רוזה לוקסמבורג", המוסד הגרמני האנטישמי התומך בכל גורם הנאבק למען חיסול מדינת היהודים, ומסרב לעסוק בגזענות הערבית-מוסלמית, ועל העומדת בראשו, הגזענית הגרמניה אנגלה טים, כבר כתבתי.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00428.php
והנה אותה קרן גרמנייה אירגנה כנס באוניברסיטת ביר זית בכותרת "חלופות לפיתוח ניאו-ליברלי בשטחים הפלסטינים הכבושים."
את כתבת עיתון "הארץ", עמירה הס, המקבילה הנשית לגדעון לוי "לורד האו האו הישראלי" – אין צורך להציג. את כל חייה מקדישה הס למאבק לטובת הערבים במאבקם לחיסול המדינה היהודית, ולמרות היותה משטינה וקולבורטורית משתפ"ת מוצהרת עם הערבים, בעת שהגיעה החברה הס לביר זית, להשתתף בכנס, היא סולקה משם בגין יהדותה. לדעת הנהלת האוניברסיטה והסטודנטים – אסור ליהודי לזהם את המקום בנוכחותו. (עמירה הס, סולקתי מביר זית, "הארץ", 28.9.14).
לעג ההיסטוריה, "קרן רוזה לוקסמבורג" מארגנת כנס שרוזה לוקסמבורג עצמה לא היתה יכולה להשתתף בו בגלל היותה יהודייה! – שהרי ערביי אוניברסיטת ביר זית לוקחים דוגמה מאותם גזענים גרמנים שרצחו אותה, כמותם הם סבורים שאוניברסיטת ביר זית חייבת להיות "יודן ריין".
אלי מייזליש – שימוש נלוז במושג 'אידיאולוגיה'
יאיר שטרן והחמאס
במאמר בשם זה טוען אלי מייזליש כי ל"חמאס אין אידיאולוגיה" ("חדשות בן עזר" גיליון 974). על פי הקביעה התמוהה של מייזליש, העורך השוואה בין הלח"י לחמאס, ללח"י היתה אידיאולוגיה כי אברהם שטרן יאיר כתב שירים, ולחמאס אין אידיאולוגיה מפני שמוחמד דף "לא כתב ולו שורת שירה אחת ואין לו מושג מי היה ניטשה או מרטין בובר."
לפי מייזליש הקומוניזם, הנאציזם אינן אידיאולוגיות. ובכן אידיאולוגיה היא השקפת עולם כוללת, המתייחסת למציאות הנוכחית והעתידית כאשר מטרתה היא ליצור מסגרת רעיונית המאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים ולפעול לשינויו או לשימורו. אידיאולוגיה יכולה לדגול בהומניזם, או ברצח יהודים (כפי שהיא מופיעה באידיאולוגיה הנאצית ושל החמאס). כידוע בניגוד לחוקיות המדעית כל הערכים הם סובייקטיביים ויחסיים. ולכל אחד אמונתו שלו או האידיאות שלו.
המעניין שההשוואה שעורך מייזליש בין האידיאולוגיה של יאיר שטרן ושל מוחמד דף, בכל זאת, למרות אלף אלפי הבדלות (הלח"י לא תבע להשמיד את הערבים) – יש בכל זאת משהו משותף – האדרת המוות.
האידיאולוגיה של החמאס מתמצית במוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה."
ואילו בהמנון האצ"ל שאותו כתב יאיר שטרן, (והעביר אותו עימו אחר כך ללח"י) "חיילים אלמונים", כותב שטרן את המילים הבאות: "חלומנו למות בעד ארצנו!"
זה כמובן מזכיר לנו את אמרתו הידועה של טרומפלדור, אבל יש הבדל תהומי בין השניים.
בי"א באדר 1920, כאשר הערבים ירו בטרומפלדור ופגעו בו, הוא קילל מיד ברוסית: "יופ טפוימט!" (לא היו אז קללות בעברית). כאשר טרומפלדור הבין כי חייו עומדים להסתיים, הוא הביט אחורה, ניסה לתת משמעות לחייו, לכל מה שפעל, לכל מה שהקריב. "אין דבר," הוא אמר, "אם כבר צריך למות," – "אין דבר, טוב למות בעד ארץ". טרומפלדור עדיין לא שלט טוב בעברית, התכוון לומר "ארצנו".
יש הבדל מהותי בין אמירת טרומפלדור ההומניסטית המדברת על חלום של בנייה ושל חיים, לבין הטירוף הפשיסטי-ניהיליסטי של יאיר שטרן החולם על מוות כמטרה ולא כאמצעי.
בכל מקרה, אידיאולוגיה של האדרת המוות מגונה. (הערכים כזכור הם סובייקטיביים ויחסיים).
דודו אמיתי – גבעת חביבה והמסתננים
בתשובה לאורה מורג שקראה לשכן את המסתננים מאפריקה במוסד "גבעת חביבה" דוחה החבר דודו אמיתי דובר המוסד את בקשתה. בתשובתו סוקר החבר אמיתי את כל סוגי המתארחים בגבעת חביבה במה שהוא מכנה: " מרכז חינוכי, רעיוני ומחקרי של השומר הצעיר" ("חדשות בן עזר" גיליון 980), בין המתארחים הללו לדבריו, אין מקום למסתננים מאפריקה, כי ל"שומר הצעיר" יש מטרות אחרות.
על פניו נראה היה דווקא שעל "השומר הצעיר" חובה היה לקבל בגבעת חביבה את המסתננים מאפריקה מפני שרובם הם ערבים-מוסלמים וצפוי היה שיקבלו בגבעת חביבה קורס ב"דו קיום", אבל האמת היא שקבלת המסתננים בגבעת חביבה היה גוזר גזר דין מות על המקום, מפני שהמוסד ניזון מכספי אותם גורמים הנלחמים לחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית מוסלמית, בין השאר ע"י הצפתה במסתננים ערבים-מוסלמים מאפריקה, מסודן ומאריתריאה, ואותם גורמים מעוניינים שהחברה הישראלית ולא הם ישאו במעמסה.
מוסד גבעת חביבה מתרעם בצביעותו על כך שאינו מקבל תקציב ממשרד החינוך על מנת לקרב בין יהודים לערבים (אור קשתי, "משרד החינוך מתנער מיוזמת הדו-קיום שבה התפאר", "הארץ", 24.9.14) בשעה שהוא מסרב עקרונית לעסוק בגזענות הערבית-מוסלמית.
להזכירכם, למרות כל מאמציו, החבר דודו אמיתי טרם הצליח למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד מבין ערביי ה"דו-קיום" של גבעת חביבה שאינו גזען, ושאינו רואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – מופת מוסרי, אלא גזענות, ולכן מה למוסד "גבעת חביבה" ולייסורי היהודים של דרום תל אביב.
ההיתממות הצדקנית של החבר אמיתי על כך שהוא לעומת אחרים: "זוכר מאיפה הגענו אנו, בני העם היהודי – לכאן, ומה היו חוויות ההגירה, הגירוש, ההסתה וההגלייה שאמורות להיות חרוטות בזיכרון הקולקטיבי של כולנו אבל... וישמן ישורון ויבעט" – הינה פתטית ושקרית. הלוואי שלעם היהודי היתה מולדת שניתן לחזור אליה כפי שיש לסודאנים ולאריתראים. אם רוצה החבר אמיתי באמת לעזור להם, שיתרום להם את משכורתו או את תקציב גבעת חביבה וישלח להם לארצם, כך שלא ירצו להגיע לארץ ולהפוך את חייהם של אחרים (לא של אמיתי) לגיהינום, אבל זה כמובן אינו עולה על דעתו של החבר אמיתי, שהרי קל יותר להיות "צדיק" על חשבון אחרים.
"אנחנו אוהבים לשתות דם"
"פעיל" ערבי-מוסלמי, אזרח ישראל בשם Rabie Shehada הידוע בשם "הקוטל הפלסטיני", הצהיר את ההצהרה המצמררת בסרטון שפורסם לאחרונה באינטרנט.
"אני נשבע שאנחנו אנשים שאוהבים את המוות למען האל בדיוק כמו שאתם אוהבים לחיות. אני נשבע שאנחנו אנשים שאוהבים לשתות דם. באנו לשחוט אתכם," הוא אמר בסרטון. "אנחנו אוהבים למות למען האל כמו שאתם אוהבים את החיים," הוא גם אמר בקטע קצר.
על פי כתב אל ערבייה אותו "פעיל" הוא ערבי-מוסלמי בן 26 מנצרת שלמד הנדסה במכללה בנצרת עילית, עזב את הלימודים, נסע לטורקיה, וחצה את הגבול לסוריה כדי להצטרף לצבא המורדים המתון הסורי (FSA). מאוחר יותר הוא הצטרף לקיצוני ISIS. שם הוא בחר את השם המבצעי Abu Musaab al-Safouri, על שם הכפר ציפורי (ספוריה בערבית) ליד נצרת.
כתב "אל ערבייה" מוסר שבני משפחתו (אישה ובן) נשארו בהלם ומהססים לדבר עליו בגלוי.
ערבי-מוסלמי אחר, תושב אום אל פחם בשם אחמד שורבאג', בן 23, הורשע לאחרונה בבית המשפט ביציאה שלא כדין לסוריה ובהשתתפות באימונים צבאיים בדאעש, ובכמה קרבות מטעמו.
די זעלבע דרעק מיט אנאנדערע דעקוראציה
"הפעילים" הללו משתתפים במיספר רב של ארגונים: "אל קעידה", "ג'בהת אל נוצרה", "חמאס", "ג'יהאד איסלמי", "ארגון השהידים של הקצה", "חיזבאללה", "ארגון חורסן", "דאעש", ועוד ועוד. מה ההבדל ביניהם?
"הוגה הדעות" ג'ון קרי, בתפקידו כשר החוץ האמריקאי, יודע להבחין היטב בין הארגונים האיסלאמיים השונים לבין האיסלם, כאשר הוא הכריז כי הוא יוצא "לעזור לבנות את הקואליציה המתגבשת נגד המדינה האיסלאמית. אני רוצה לציין ולהדגיש," הוסיף קרי, "שכל מדינה על הגלובוס צריכה ויכולה לתרום את חלקה במלחמה. חלק מהמדינות יספקו עזרה צבאית, חלקם עזרה הומניטרית, חלקם עזרה מודיעינית. ולחלק זה ניקוי של שמה הטוב של אחת הדתות שוחרת השלום הגדולות בעולם".
http://m.state.gov/md231377.htm
אבא שלי ז"ל היה אומר על כל הארגונים "שוחרי השלום" הללו, "אל קעידה", "ג'בהת אל נוצרה", "חמאס", "ג'יהאד איסלמי", "ארגון השהידים של הקצה", "חיזבאללה", "ארגון חורסן", "דאעש", ועוד ועוד: "די זעלבע דרעק, מיט אנאנדערע דעקוראציה..."
הרי זייטלבך – עזרא פאונד הישראלי
לאחר נאומו של הד"ר להיסטוריה, אבא של מאזן – ראש הרשות הערבית-פלישתינאית, בעצרת האו"ם, בו האשים את ישראל בג'נוסייד כלפי הערבים, ונאום התשובה של ראש הממשלה בנימין נתניה, פירסם המשורר האיטלקי-קתולי יליד ברלין הכותב בעברית, הרי זיטלבך (ידוע יותר בכינויו נתן זך) מודעה בתשלום בעיתון "הארץ" 30.9.14 – בה הוא כותב: "טיעוני מחמוד עבאס – אמת, טענות נתניהו – עלילת דברים."
בטיעוני תעמולה אלו מזדהה זייטלבך-זך עם מושא הדוקטורט שלו שעשה בלונדון, על המשורר שאותו העריץ, עזרא פאונד.
עזרא פאונד המשורר האמריקאי, אבי האימג'יזם. התגורר באיטליה הפאשיסטית בעת מלחמת העולם השנייה ושידר שידורי תעמולה נגד בעלות הברית שנלחמו בפאשיזם ובנאציזם – מרדיו איטליה הפאשיסטית בעת מלחמת העולם השנייה. הפך למסית אנטישמי בוטה, שיצא ביצירתו נגד היהדות כאשמה בכל תחלואי העולם, והעריץ את מוסוליני והיטלר.
בתום המלחמה, בשנת 1945, נעצר פאונד על ידי השלטונות האמריקאיים והובא לארצות הברית על מנת להעמידו לדין באשמת בגידה. בלחץ ידידיו ומעריציו מחוגי הספרות והשירה, ובזכות מעמדו כמשורר גדול, הוא נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ואושפז ונכלא בבית חולים פסיכיאטרי, עד לשנת 1958. שיחרורו התאפשר בעקבות עצומה של סופרים ואנשי רוח מכל העולם, דוגמת ז'אן פול סארטר וארנסט המינגוויי, ידידו הטוב, שאף תמך בו כלכלית.
בעת אשפוזו המשיך בכתיבת שירה שפורסמה בשנת 1957. שירתו זו, שנכתבה לאחר שדבר השואה כבר הפך לידיעת הכלל, היתה שירה אנטישמית קיצונית וארסית. "היהודי" בשיריו הוא המרמה את הגוי, הוא השולט בכול והדוחף את הגוי למלחמה, שכוונתו היא להביא להשמדתו.
זייטלבך-זך עזרא פאונד הישראלי.
פרוייקציה
בפסיכואנליזה, השלכה (פרויקציה) היא מנגנון הגנה אישי שבו משליך האדם את הצדדים השליליים באישיותו אל עבר העולם שמחוצה לו, ומייחס אותם לאנשים אחרים, ובכך יכול להתעלם מראיית תכונותיו ודחפיו השליליים. הפסיכולוג אריק אריקסון טען כי אף שההשלכה בדרך כלל מעוותת ומלאה איבה ופחד, יש בה גרעין של משמעות עמוקה, שלא במקרה האדם המשליך מייחסה לאובייקט המושלך. תפיסה זו של מנגנון ההשלכה, מוזכרת אצל חז"ל בתלמוד, "כל הפוסל – במומו פוסל," שם מסופר שמי שקורא לאחרים עבדים הוא בעצמו עבד. תלמוד בבלי מסכת קידושין ע ב
אוסוואלד שפנגלר ובעקבותיו אריק אריקסון סברו כי תופעת האנטישמיות היא בעיקרה עניין של השלכה. אנשים שיש להם חלומות של כיבוש העולם ושליטה בו מאחורי מסווה של עליונות אינטלקטואלית, כמו הגרמנים הנאציונל-סוציאליסטים והרוסיים הבולשביקים, משליכים תפיסה זו על היהודים. (אריק אריקסון, "ילדות וחברה", עמ' 266 ואילך).
סעיב עריקאת מראשי אש"ף, הישווה בין ישראל לדע"ש – לטענתו נתניהו מגנה את המדינה האיסלאמית אך הוא פועל למען המדינה היהודית.
לדידם של הגזענים הערבים-מוסלמים – לא רק שאין עם יהודי ולכן יש לחסל את מדינת היהודים שהיא מדינה של לא עם, אלא מבחינה דתית יש להשמיד את היהודים ככופרים.
למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען והרואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיו יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות ולא מופת מוסרי.
אם אתם מכירים ערבי-מוסלמי כזה, אנא ספרו לנו עליו.
ההישג של החמאס – אחרי "צוק איתן":
כשליש שוקלים לרדת מהארץ
מערכת "אולפן שישי" הזמינה סקר מיוחד כדי לבדוק כמה באמת היו שוקלים לרדת מהארץ. 30% – כמעט שליש מהנשאלים, השיבו כי היו שוקלים ברצינות לרדת מהארץ אם היתה להם הזדמנות לכך. רק 56% לא היו יורדים גם לו היתה להם הזדמנות,
באשר לסטיגמה, שבעבר נקשרה עם אלו שבחרו לעזוב לחו"ל, רק 36% מהנשאלים חושבים דברים שליליים על אלו שבחרו לעזוב את ישראל. כל השאר השיבו כי הם רואים זאת בחיוב, או שהם אדישים להחלטתם של אחרים לרדת מהארץ. הסטיגמה מימי 'נפולת של נמושות', נראית לפי הנתונים כבר לא רלוונטית.
אקלים של בגידה – רשת קיימבריג' רשת 8200
הסיפור של "רשת קיימברידג'" מזכיר במידה רבה את רשת ארגון הסרבנים של 8200. רשת קיימבריג' הייתה קבוצה של אנשי מודיעין ושירות החוץ בבריטניה שפעלו בשירות הק.ג.ב. – ארגון המודיעין הסובייטי. המשותף בין חברי הרשת היותם צעירים שנפגשו כסטודנטים או מרצים באוניברסיטת קיימברידג' בשנות ה-30 של המאה העשרים. קישרה אותם אהדה לברית המועצות ולקומוניזם והתנגדות לפשיזם, ובחלקם הומוסקסואליות.
הקבוצה כללה מיספר לא ידוע של צעירים, אך נהוג לכנותם חמישיית קיימברידג' על סמך מידע שהגיע מעריק מה-ק.ג.ב. בשם אנטולי גוליצין, שטען כי היו חמישה מרגלים ברשת, אך ידע לנקוב בשמם של שלושה בלבד. לימים זוהה אדם רביעי, אך קיים ויכוח לגבי זהותו של "האדם החמישי". כיום ברור שהיו יותר מחמישה אנשים, שמתוכם מוכרים היטב ארבעה. הארבעה גויסו לשירותו של המודיעין הסובייטי באמצע שנות ה-30 על ידי סוכנים מהאגף לביון חוץ ב-נ.ק.וו.ד בפיקודו של אברהם סלוצקי. לימים הגיעו ארבעתם לתפקידים בכירים בשירות המודיעין ובשירות החוץ בבריטניה והעבירו את הסודות הכמוסים ביותר לברית המועצות.
הארבעה היו:
גאי ברג'ס: איש שירות השידור ושירות החוץ הבריטי. ערק בשנת 1951 לברית המועצות.
דונלד מקלין: איש שירות החוץ הבריטי שערק יחד עם ברג'ס לברית המועצות בשנת 1951.
קים פילבי: בכיר במודיעין הבריטי שערק לברית המועצות בשנת 1963.
אנתוני בלאנט: האריסטוקרט שבחבורה. קרוב רחוק של המלכה ובעל תואר אצולה. שירת במודיעין הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. בגידתו נחשפה כעבור שנים רבות, לעת זקנתו. לא הועמד לדין אך תואר האצולה נשלל ממנו והוא נפטר כמנודה.
לאחר שנים הועלתה סברה כי ברשת היה גם חבר חמישי והוא ג'ון קאירנקרוס (John Cairncross), איש מודיעין בריטי שהודה בריגול אך מעולם לא הועמד לדין.
בדומה לרשת קיימברידג', רשת הסרבנים של ארגון הביון 8200 פועלת למען האוייב.
בניגוד לחברי הרשת הבריטית, אין לפעילים הישראלים של רשת סרבני 8200 סיכוי כלשהו לקבל פנסיה מאת החמאס...
עמוס קלויזנר-עוז תומך בסרבנים
מכתב הסרבנים יוצאי 8200 עורר ויכוח ציבורי ומי כמובן הכריז על תמכיתו בסרבנים? עמוס קלויזנר-עוז. "אני תומך בהם" אמר קלויזנר-עוז לחדשות 2 Online
יוסי שריד רטנני – הפלישתי
יוסף שניידר – יוסי שריד (גרומפי רטנני) בטור הרטטני שלו בעיתון "הארץ", מאושר שלשמו "יוסף" באה עדנה והוא השם הנפוץ מכולם (הארץ 3.10.14), אבל כהרגלו הוא מאשים את היהודים באתנוסייד כלפי הערבים, מכיוון שבין השאר מדינת ישראל הכירה בעם הארמי כדי לסכסך בין הערבים.
יוסף שניידר-שריד מנבא ש"גם היבוסי והאמורי, הגרגשי והחיתי יזכו עוד מעט להכרה סכסכנית, מפרידה ומושלת..." שהרי יוסף שנידר-שריד אינו מוכן בשום אופן להכיר בעממי כנען זולתי הכרתו בעם אחד בלבד מעממי כנען – העם הפלישתי.