עוזי אורנן: "ציפורניו של אשמדאי, שמונה פרקים בחילונות". הוצאת עינם, ת"ד 1337, קריית טבעון. 1999. 133 עמ'.

"שעה הרת גורל היא לנו," כותב עוזי ארנן, "והבעייה העיקרית שעלינו להחליט בה, היא אם אנחנו סניף למילאט היהודי [מילאט היא מילה ערבית ששימשה להגדרת קבוצת אוכלוסין אתנית-דתית ברחבי הממלכה העות'מנית ובמערכת חוקיה], אם אנחנו איבר מאיברי הפזורה [היהודית] העולמית – או אם אנחנו לאום עצמאי, מודרני, טריטוריאלי. אם נצעד בדרך הציונות הראשונית ואל הלאום נישא פנינו – טובים סיכויינו למצוא בני ברית בארצנו, בסביבתנו – ובמרחקים, ולזכות גם להוקרה, גם לשלום, גם להתפתחות; אבל המילאט היהודי אינו זקוק למדינה, ואין לו חפץ במדינה התובעת קורבנות גדולים. אם נחנך את בנינו להיות חלק מן המילאט המסתגר – שלם נשלם זאת במחיר אובדן ישראל." (עמ' 90).

דברים אלה הם תמצית ספרו החדש של עוזי אורנן, שבדומה ל"שמונה פרקים" של הרמב"ם מבקש להסביר ולבסס את עיקריה של השקפת העולם החילונית הישראלית, העומדת גם ביסוד חזונו של הרצל, ומבוססת על לאומיות יהודית, תרבות עברית, סובלנות, דימוקראטיה ופלוראליזם.

יש בקירבנו אנשים, גם סופרים, שהם קטני-אמונה (בלשון המעטה) או אינטרסאנטים, אשר קיבלו על עצמם את משל העגלה הריקה של הציונות החילונית – כדבריו של "החזון איש", זאת לעומת "העגלה המלאה", כביכול – של הדתיים והחרדים. יהודים חילוניים שהולכים ומתרפסים בפני הדתיים, ואשר מעל כל במה תקשורתית, ובהתוועדויות נלעגות של "דו-שיח", מפרנסים את הדיעה שהחילונות אין לה והיא גם איננה השקפת עולם.

מה, טחו עיניהם מראות ש"העגלה הריקה" שלנו אכן ריקה היא מדיעות קדומות, מגזענות, ממעשי כשפים ומתופעה שיהודים מתפרנסים רק משום שהם יהודים? דבר שלא נשמע כמותו בתולדות עמנו? – ואילו "העגלה המלאה" של הדתיים, ובייחוד החרדים אכן מלאה היא – מלאה בבורות, בפרימיטיביות מחשבתית, בבריחה מעבודה יצרנית אל שינון חסר טעם ואל הקפדה על מצוות-סרק? – הלא "העגלה" הזו מפחידה כבר גם את נוסעיה, המתרבים והולכים, ודומה שאפילו העגלונים כבר רואים שהיא עומדת להתהפך בקרוב מרוב טרמפיסטים בציציות.

על כן חשיבותם הרבה של שמונה הפרקים שמביא לנו עוזי אורנן, שמעלים אחד לאחד את ההבדלים שבין השקפת העולם החילונית הישראלית, המאפיינת במודע ושלא-במודע את מרביתו של העם היהודי בישראל, לבין מי שמנסים להשליט עליו את חוקיה והשקפת עולמה של ההלכה היהודית בגווניה האורתודוכסיים המחמירים; וכמובן הוא יוצא גם נגד כל הבבל"ת של המחזירים בתשובה:

"לאור רמת הידע המדעי הגבוה הרווח בציבור, הם כבר יאמרו לצאן מרעיתם הנבערים שתפילותיהם יעברו ויצאו ממערכת השמש, ודרך כל הגאלאקסיות יחלפו – עד שיגיעו אל כיסא הכבוד של מלך המלכים, הקדוש ברוך הוא. מסוגלים הם לומר זאת באותה מצח נחושה שבה אילצו בימים קודמים את כל הסרים למרותם לשמור את פיהם ולהיזהר מלהעלות בדל של פקפוק ב'אמיתות' הקדושות שלהם אז [כגון שכדור-הארץ שטוח]." (עמ' 38).

אילו אני שר החינוך, הייתי מפיץ את ספרו של עוזי אורנן בכל בתי הספר התיכוניים בארץ, בכל כיתה שלומדים בה שיעור של תנ"ך, היסטוריה או אזרחות, בכל הסמינרים למורים ולמורות, וגם שולח אותו אישית לכל מורה ומורה בישראל.

מתוך היומן, יום שני, 28.6.99. "אני משלים רשימה קצרה שאותה הסכימה תלמה אדמון לפרסם במוסף לספרות של 'מעריב'."

16.7.99. יום שישי. במוסף לספרות של "מעריב" מהיום נדפסת בשלמותה רשימתי "עגלה ריקה, עגלה מלאה" על ספרו של עוזי אורנן "שמונה פרקים בחילונות".