17.12.98. יום חמישי. מתוך היומן: לפנות-ערב אני נוסע לפתח-תקוה, לאולם שבבית-הספר נצח ישראל לבנות, לטקס למלאת 120 שנה לתלם הראשון ואני מתחרט על בואי. כבר בהיכנסי מתנפל עליי קרוב-משפחה שלי, יאיר אסיסקוביץ, חכם לא גדול, וטוען שלא יהודה ראב חרש את התלם הראשון אלא אביו של יהודה, לאזאר. יאיר הוא נכדו של משה-שמואל ראב, אחיו של סבי יהודה. לדבריו יש לו מסמכים על כך שגם זכו לאישור של איזה דוקטור. את העדות של יהודה ראב ב"התלם הראשון" הוא מבטל כאילו מדובר באיזה צ'יזבאטים. אני רואה שאין עם מי להתווכח ומרפה ממנו.

מנחה את הערב אדי מוכתר, שהשתתף בשעתו בסרט "המחצבה". מופיעה להקת המדרחוב של פתח-תקוה, שרים בינוני והנשים מבוגרות ולא יפות. מין ריפוי בעיסוק למשתתפים בלהקה. אחר כך מראים שקופיות של בתים ישנים שעושות דכדוך, וגם סרט נדיר על פתח-תקוה בשנת 1913, שלמרבה הצער לא מוסיף הרבה ואינו מגלה שום דבר חדש. מדבר גם יוסי פלדמן ראש החברה להגנת הטבע. באמצע מופיע ראש-עיר החדש יצחק אוחיון, מדבר חמש דקות ובורח לאירוע הבא. ניראה איש בעל כוונות טובות אבל לא מבריק במיוחד.

לא עובר זמן רב וגם האחראית על התרבות וממלאת מקומו, מוניקה כהן ממר"צ, שכבר נאמה את נאומה, בורחת, ואני נישאר עם יאיר אסיסקוביץ ובני משפחתו, נכדו בר זכה בפרס הראשון בתחרות האתרים שהתקיימה היום, ועם הילדים שמחכים לקבל את הפרסים, ועוד כמה מבוגרים תמהוניים, חלקם מהחברה להגנת הטבע, שחולמים להפוך את מרכז פתח-תקוה למעין נווה-צדק או המרכזים ההיסטוריים בראשון ובזכרון.

כאשר מגיע תורי לדבר כבר אין כמעט בפני מי, אבל מאחר וכל הערב מצולם במצלמת טלוויזיה, אני מחליט בכל זאת לדבר כי לפחות שיהיה תיעוד. אני מספר קצת על מקור השם מלאבס, על הבאר הראשונה, על התלם הראשון ברוח הרשימה ששלחתי ל"מה בפתח" [ולא פורסמה] אבל זוהי הרצאה מחורבנת משום שאין שום מכנה משותף בין מעט המבוגרים לבין הילדים, ומצד שני אני לא יכול ולא מוכן לעשות הופעה של כיתה בבית-הספר ולדבר כמו אל ילדים קטנים. רגע אחד יש לי מחשבה לסיים את ההרצאה הקצרה בקריאת השיר "בפתח תקוה אחרת" אבל מתברר שלא נותר לי זמן, ואני גם מרגיש שלקהל הנוכח באולם לא מגיע לשמוע אותי קורא את השיר.

בקיצור, אני לא חושב שבעתיד הקרוב או הרחוק אסכים עוד פעם לדבר בפתח-תקוה על פתח-תקוה. אם יפנו אליי פעם נוספת, אפנה את הפונים לספריי ואגיד שאין לי אפשרות לבוא, אלא אם יערכו באמת יום עיון רציני לתולדות המושבה [גם בעקבות ספריי על ההיסטוריה שלה].