31.12.98. יום חמישי. מתוך היומן. כמו כדי לסיים את השנה האזרחית, שבדרך כלל היתה יוצאת מן הכלל, ולטובה, מטלפן נתן שחם מספריית פועלים. הוא סיים לקרוא את "המושבה שלי" ובעיניו הספר ניראה ראוי לדפוס במאה אחוז, לא צריך לשנות בו דבר, אפילו דברי אלימלך שפירא על העטיפה. אולם כל שאר חברי המערכת והקריינים היו פה אחד נגד, ובישיבת המערכת הוחלט שלא להוציא את הספר, וכתב-היד יוחזר לי.

הוא אמר שאולי הוצאה קטנה יותר, שאין לה הוצאות גדולות על משכורות ומכוניות, יהיה לה קל יותר להוציא את הספר. היתה לי הרגשה, אם כי לא אמר כך במפורש, שבדרך-כלל הם לוקחים כסף מסופרים עבור הדפסת ספריהם אבל הבינו שממני אי-אפשר לקחת כסף כי אני לא במעמד כזה ומצד שני אין לי מעמד של מי שספריו הם רבי-מכר ולא חשוב מה כתוב בהם, ולכן סירבו. ייתכן שאם הייתי סופר פחות ידוע, או צעיר, ומשלם להם, היו מוציאים.

בינתיים חמישה מו"לים כבר סירבו: עם עובד, כתר, הקיבוץ המאוחד, ידיעות אחרונות וספריית פועלים, ואני מחכה לתשובה מעוד חמישה.

כמסופר, הרומאן יצא לבסוף לאור בשנת 2000 בהוצאת "אסטרולוג", ועל חשבונה וללא שום עריכה חוץ מזו שלי. ואכן חברתי המנוחה ש. שפרה אמרה לי אז כי זה היה יכול להיות רומאן נהדר אילו הייתי נותן לה אותו קודם לעריכה והיתה מוחקת ממנו את כל קטעי הגסויות שלו.