24.12.98. יום חמישי. מתוך היומן בשנת 1998. בעיתון "הארץ" מתפרסם מאמר מעניין של אמנון רובינשטיין "פרשני השם והשואה" על דבריו של הרב דוד בניזרי כאילו השואה באה מפני ש"בארצות אשכנז, בשנות ה-30, כשלא היתה שמירת מצוות, היא (שמירתו של הקב"ה על עם ישראל) לא היתה הדוקה, אך בארצות המזרח ברוך השם בסדר." בין הציטוטים בתשובתו המבריקה לדברים האלה מביא רובינשטיין קטע, אינני יודע את מקורו:

לא לשכוח שיהודי בודפשט שמעו דברי הרגעה מפי אחיו של הרבי מבעלז, יומיים לפני עלייתו ארצה ושלושה חודשים לפני כניסת הצבא הנאצי להונגריה. לבכות למשמע דבריה של הרבנית מסטרופקוב, שטרם כניסתה לתא הגזים הכתיבה לאיש הזונדר-קומנדו היהודי את צוואתה:

"הנה אני רואה את סופם של יהודי הונגריה... היהודים שאלו בעצתם, האדמו"רים הרגיעו תמיד. הרבי מבעלז אמר שהונגריה תצא בחרדה בלבד. והנה הגיעה השעה המרה, שלא היה עוד בידי היהודים כדי להושיע את עצמם. אכן, מן השמיים הסתירו מהם, אבל הרבנים עצמם ברחו ברגע האחרון לארץ ישראל. את נפשם הצילו, ואת העם עזבו כצאן לטבח. ריבונו של עולם, ברגעי חיי האחרונים אני מתחננת לפניך, מחל להם על חילול השם הגדול!"