היא מלחמה דתית
מאז תחילת הציונות הכריזו הערבים בריש גלי שהמלחמה נגד היהודים היא בראש ובראשונה מלחמה דתית. המופתי של ירושלים מוחמד אל חוסייני, (ידידו ושותפו להשמדת היהודים של היטלר) ניסה להלהיט את העולם המוסלמי כולו למלחמת קודש (ג'יהאד) נגד היהודים בסיסמה "מסגד הקצה (אל אקצה) בסכנה."
יורשו של המופתי, יאסר עראפאת, הלהיט גם כן את הרוחות למלחמה דתית בהכריזו: "לאל קודס (ירושלים) צועדים מיליון שהידים":
https://www.youtube.com/watch?v=zqFLNJEiclM&noredirect=1
את הסכם אוסלו עם היהודים השווה ערפאת ל"הודנה", חוזה שביתת נשק לעשר שנים שחתם מוחמד עם הכופרים משבט קורייש, במטרה להפר אותו כאשר יתחזק.
ודוק: ע"פ האיסלם ניתן לחתום "הודנה" עם הכופרים (היהודים) עד שירווח.
לאחר חתימת הסכם ה"הודנה", הכריז ערפאת על מלחמת ג'יהאד נגד היהודים שקיבלה את הכינוי "איתיפדת הקצה" (אל אקצה). עראפאת ייסד ארגון רצח ג'יהאדיסטי, ונתן לו את הכינוי המוסלמי דתי: "כתאאב שוהדא אל-אקצא" (בעברית "אירגון מתאבדי הקצה", או "אירגון השהידים של הקצה") ומינה בראשו את פושע המלחמה, רוצח ההמונים, מרואן ברגותי. (כמה עצוב שחיים אורון, שקיבל בתנועת השוה"צ את הכינוי "ג'מוס" התנאה בהיותו חברו הטוב של ברגותי, ובין רצח לרצח של יהודים (ונזיר יווני) היה נפגש עימו לניגוב חומוס ברמאללה, ולאחר מאסרו ממשיך לבקרו בכלא).
יורשו של ערפאת, ההיסטוריון (מכחיש השואה), והתיאולוג המוסלמי (היהודים טמאים) ד"ר אבא של מאזן, הכריז גם הוא על מלחמה דתית נגד היהודים כאשר הוא שלח את המופתי של הפת"ח מוחמד חוסיין להכריז ביום השנה ליסוד הפת"ח שבהתאם לדברי מוחמד יש לרצוח את היהודים בני הקופים והחזירים.
http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
כמובן שהחמאס, תנועת הרוב בקרב הפלישתינאים, מכריזה מהיווסדה על כך שהמלחמה נגד היהודים היא מלחמה דתית (שמטרתה כנאמר באמנת החמאס סעיף 7) לחסל ע"פ תורת מוחמד את מדינת היהודים, ולרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה דתית.
לאור זאת לא מובן איך לאחר כל ההכרזות הללו מתעלמים רבים מתומכי הערבים מהנראה בעליל מה-obvious וממשיכים להכחיש בפני עצמם שהמלחמה היא מלחמה דתית.
האם טחו עיניהם מראות?
למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, ושאינו רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס ואצל הפת"ח לפיהם יש לחסל את מדינת היהודים ולהשמיד את היהודים מופת מוסרי, אלא גזענות. אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו.

מלחמת הציביליזציות
המלחמה הדתית נגד היהודים הינה רק חלק ממלחמת הציביליזציות, מלחמת העולם של האיסלם בתרבות המערבית. כפי שניסח פרופסור סמואל הנטינגטון.
לפי הנטינגטון הזהות התרבותית והדתית הינה המקור העיקרי של הסכסוכים בעולם שלאחר המלחמה הקרה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Clash_of_Civilizations
איתרע הגורל של ישראל לעמוד בקו שבר ציבילטורי, קו התפר – קו האש בין הציבליזציה המוסלמית, למערבית.
המאבק של ישראל נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית, הינו קריטי לעתיד העולם כולו.

המהפכה נגד האשכנזים של סמי שלום שטרית
יליד מרוקו, הישראלי לשעבר, סמי שלום שטרית, הפעיל בחבורת התנועה האנטי-אשכנזית: נוהג כרבים מעמיתיו לחרף ולקלל את האשכנזים בעברית ובערבית: "אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם / כלה בוכם / שלא תבינו מילה... מי שם עליכם."
בלילה הוזה וחולם שטרית על הקמת מונרכיה אבסולוטית בישראל בנוסח מרוקו:

סמי שלום שטרית – תנו לי מלך מרוקאי
"תנו לי מלך מרוקאי אחד, מרוקאי עם כבוד,
וקחו את כל הבנגוריונים, בגינים, גולדות, רבינים, שמירים, פֶרֶסִים, ושרונים,
ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות.
אסתפק במלך מרוקאי שלשונו לשון אימי –
ארכין ראשי ואנשק את ידו ואשבע לו אמונים
"אללה יברכ פי-מולאי סידי."

שטרית אף מספר שהוא ביקר במולדתו מרוקו והרגיש בה ממש בבית, אבל, לא מפליא, סמי שטרית, המעריץ כל כך את המלך הדספוט המרוקאי, (המלך מוחמד השישי מכונה "המלך הגזלן", (LE ROI PREDATEUR) והכל כך מעריץ את התרבות הערבית-מרוקאית הנפלאה לדבריו, (מתוך שנאתו את התרבות המערבית האשכנזית), החליט לא לרדת למרוקו, לנשק את ידי מלך מרוקו, ולתת לו את ה"ביעה" שבועת אמונים, אלא לרדת לאמריקה בירת העולם המערבי.
והנה ממרומי גלות אמריקה קורא סמי שלום שטרית למהפכה אלימה נגד האשכנזים. ("הארץ", 21.11.14) "אני מדבר", אומר שטרית, "על רפורמה בכוח ובכפייה כי ישראל היא מדינה מושחתת מן היסוד שהמיעוט היהודי הלבן (אשכנזים) השתלט בה על כל משאביה לדורות."
שטרית, לנין החדש מגדות ההדסון, קורא לרבולוציה, להעביר אדמות, כהונות שופטים, ומשרות מרצים בתיכונים ובאוניברסיטאות, מהאשכנזים לערבים ול"מזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים).
כדי שניתן יהיה לבצע זאת, הוא אומר, יש לשחרר את "המזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים) מהלאומיות הישראלית שכישפה אותם שנים. (לא ברור האם הוא עצמו שייך כבר ללאומיות האמריקאית או ללאומיות המרוקאית?)
האויבים של "המזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים, אומר שיטרית, אינם איסמאיל הניה, ואבא של מאזן, אלא האשכנזים, נתניהו, ליברמן, נפתלי בנט, וכו'. הם האחראים לציונות המשיחית המשעבדת את רוחם של "המזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים) ומביאה לקפיטליזם החזירי.
אז ככה, "יורד" מהארץ שוויתר על הלאומיות הישראלית, ונשבע אמונים לחוקת אמריקה אינו יכול להיחשב כ"פעיל חברתי" ישראלי ולהטיף מוסר.
אם יחזור שטרית לארץ, וישוב ללמד בבית הספר את ילדי העולים ממרוקו דור שלישי ורביעי, ויקרא לצדק חברתי לכולם, למשל מאבק בניצול נכסי המדינה ע"י בעלי ההון כתשובה ועופר – יבורך מאבקו.
אם יישאר שטרית (הפעיל החברתי האמריקאי) באמריקה נייעץ לו: לך, היאבק נגד הקפיטליזם החזירי באמריקה, או במרוקו מולדתך, שהרי תושבי מרוקו זקוקים למאבקך הרבה יותר מהישראלים, הן למאבק המעמדי של העם המדוכא, והן למאבק נגד כיבוש סהרה הספרדית, וההתנחלויות בה, והן לשחרור הבֶּרְבֶּרִים מהכיבוש הערבי.
נ.ב. בטוחני שהגזענים האנטי-אשכנזים יכנו אותי "גזען" על דבריי אלו.

ראובן ריבלין אינו כבוד נשיא המדינה – הנשיא של כלל ישראל
כפי שהבאתי בגיליון 996, את המכתב הבא שלחתי לכבוד הנשיא מר ראובן ריבלין עם התמנותו לתפקיד. (גיליון 971)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00971.php

כבוד נשיא המדינה מר ראובן ריבלין,
ראשית ברכות על התמנותך לתפקיד הרם והנישא – נשיא מדינת ישראל.
לאחר בחירתך הכרזת שתהיה נשיא של כל העם, ואני מקווה שאכן תממש את הכרזתך.
כבוד נשיא המדינה מר ראובן ריבלין, המעשה הממלכתי הראשון שביצעת הוא השתתפות בטקס אזכרה לחללי אלטלנה. בטקס שנערך ב-15.6.14 אמרת ש"כנער צעיר, נשבעתי לעצמי, שאלך ללמוד משפטים כדי שאוכל להעמיד את מטביעי אלטלנה לדין. עם השנים בגרתי להבין שהלקח החשוב ביותר מאלטלנה היה דווקא באותה קריאה של בגין, באותן ארבע מילים, 'לעולם לא מלחמת אחים.'"
לא אכנס לפולמוס ההיסטורי מי התחיל באותה מלחמת אחים, ומה גרם לה, אבל לאור דבריך אבקש ממך לתקן עיוות מוסרי למען לא תהיה עוד מלחמת אחים.
באזכרה בה השתתפת, ובאנדרטאות השונות של חללי אלטלנה – מונצחים 16 חללי האצ"ל שנהרגו בעת הקרב על "אלטלנה", אבל בפרשת אלטלנה נהרגו גם 3 חיילי צה"ל שאינם זוכים להנצחה.
חלק ניכר מאנשי האצ"ל המונצחים באנדרטה, היו חיילי צה"ל שערקו מהצבא בעיצומה של מלחמת השחרור, בפקודת מנחם בגין, והשתתפו בלחימה נגד צה"ל.
בכל מדינה אחרת בעולם, כולל הדמוקרטיות ביותר, כל העורק מהצבא בעת מלחמה מועמד למשפט צבאי ומועמד אל הקיר.
העובדה המזעזעת שאותם עריקים מונצחים ואילו עיריית תל אביב איננה מוכנה להנציח את שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י חיילי האצ"ל:
 
פסח וולודינגר, בן 19, נותר יחיד מכל משפחתו שנספתה בשואה, בפרוץ המלחמה התגייס לפלמ"ח, השתתף בקרבות ונפצע קשה בידו. הועבר לשרת במטה הפלמ"ח שם נפצע מאש אנשי האצ"ל ולאחר מספר ימים מת מפצעיו.
 
משה חיים כ"ץ, בן  19, ניצול השואה חייל חטיבת "אלכסנדרוני", השתתף ב-11 קרבות עם צבאות ערב שפלשו לארץ, נהרג ע"י אנשי האצ"ל ליד כפר ויתקין.
 
יעקב פריד, בן 21, חייל חטיבת "קרייתי", נהרג ע"י אנשי האצ"ל ליד כפר ויתקין.
 
כבוד הנשיא מר ראובן ריבלין, דווקא בימים קשים אלו, בהם דרושה כל טיפת אחדות לאומית, לא יעלה על הדעת שאנשי האצ"ל שערקו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור, שלחמו והסבו קרבנות בנפש לחיילי צה"ל, יזכו להנצחה באנדרטאות ובאזכרות, וחיילי צה"ל שנפלו במערכה לא יזכו לכך.
כבוד הנשיא ראובן ריבלין, כנשיא של כל העם, אנא הורה להוסיף לאנדרטאות של אלטלנה את שלושת חיילי צה"ל שהקריבו את נפשם למען ישראל, והורה על הזכרתם באזכרות הבאות.
בכל אלו תוכיח כי הנך נשיא של כל העם.
בכוח הזיכרון המשותף נמנע בעתיד מלחמת אחים.
בתודה ובכבוד רב.
נעמן כהן
 
והנה, בתאריך 11.8.14 קיבלתי מכתב מאת דרורה קורפל, מנהלת ענף פניות הציבור של נשיא המדינה, בו היא כותבת שהועברה פנייה מטעם הנשיא אל הגורמים המוסמכים (היא לא מפרטת מיהם) לטפל בעניין.
אנחנו נמשיך לעקוב אם נשיא המדינה מר ראובן ריבלין יהיה אכן נשיא של כל העם – וידאג להנצחת חיילי צה"ל שנפלו מאש אנשי האצ"ל בפרשת אלטלנה.

בתאריך 9.9.14 קיבלתי מכתב מגברת דרורה קורפל ועימו תשובה מעירית תל אביב.
בעקבות זאת שלחתי לכבוד נשיא המדינה את המכתב הבא:

כבוד נשיא המדינה מר ראובן ריבלין                                                       29.9.14

הנדון: הנצחת חללי צה"ל על אנדרטת חללי אלטלנה
מכתבי אליך מיום 31.7.14

כבוד הנשיא, במכתב מיום 16.9.14 שקיבלתי בשמך מאת גברת דרורה קורפל מנהלת ענף פניות ציבור, מוסרת לי הגברת מכתב מעיריית תל אביב מיום 9.9.14 היכול להופיע כאתנחתא קומית בסיפור של קפקא. לפי גברת שטיינר מנהלת פניות הציבור של עירית תל אביב: "הנושא (הנצחת חללי צה"ל על אנדרטת חללי אלטלנה) יועבר להחלטת ועדת השמות וההנצחה, אך "לא ניתן עתה למנות ועדת שמות והנצחה שתדון בנושא זה..."
כבוד הנשיא, להווי ידוע לך שאת בקשתי זו להנצחה העליתי לראשונה ביום 25.12.98 עם התמנותו של מר רון חולדאי לראשות העיר. מאז קיבלתי אין ספור מכתבים מהעירייה ופעם אפילו ההנצחה אושרה אך עקב גורמים שונים שעיריית תל אביב סירבה לגלות מיהם האישור נמוג כלא היה בטיעוני בוקי סרוקי כגון אלו שבמכתב הנוכחי.
כבוד הנשיא, בדיוק מהסיבה הזו פניתי אליך, שתפעל אתה בנושא זה. לא פניתי לשם העברת מכתבי שלי אל עיריית תל אביב, אלא כדי שתיזום אתה, כבוד הנשיא, את הנצחת חללי צה"ל שנפלו בפרשת אלטלנה כפי שמונצחים חללי האצ"ל, ולכן, דבריה של גברת שטיינר כי "אנו רואים בתשובת עירית תל אביב סיום טיפול, הינם מעליבים (ומעליבה עוד יותר הברכה הסתמית והלא קשורה שלה "לבריאות וכל טוב").
כבוד הנשיא, כל אנשי האצ"ל (שחלקם עריקים מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור) מונצחים גם על האנדרטה בחוף תל אביב, וגם במקומות נוספים, לכן לא יעלה על הדעת שרק חיילי צה"ל שהקריבו את חייהם למען המדינה גם אם הם מונצחים במקום אחר, לא יונצחו על האנדרטה.
כבוד הנשיא מר ראובן ריבלין, דווקא בימים קשים אלו בהם דרושה כל טיפת אחדות לאומית, לא יעלה על הדעת שאנשי האצ"ל שערקו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור, שלחמו והסבו קרבנות בנפש לחיילי צה"ל, יזכו להנצחה באנדרטאות ובאזכרות, וחיילי צה"ל שנפלו במערכה לא יזכו לכך.
כבוד הנשיא ראובן ריבלין, אני מקווה מאד שכנשיא של כל העם ולא של פלג אחד בעם, תיזום ותורה להוסיף לאנדרטאות של אלטלנה את שלושת חיילי צה"ל שהקריבו את נפשם למען מדינת ישראל, ותורה גם על הזכרתם באזכרות הבאות.
בכל אלו תוכיח כי הנך נשיא של כל העם.
בכוח הזיכרון המשותף נמנע בעתיד מלחמת אחים.
בתודה ובכבוד רב.
נעמן כהן

כבוד הנשיא, אני מצרף לך מכתב שכתב לי סגן אלוף (בדימוס) אלי דובדבני, שהיה נוכח בשעת האירוע, בתקווה שתיענה לבקשתו להנצחת חייליו.

מר נעמן כהן הנכבד,
ידידי יהודה בן צור מעמותת הפלי"ם העביר אליי את המידע בדבר פעילותך הבלתי נלאית להנצחת שלושת חללי צה"ל שנפלו בפעולת אלטלנה.
אני כקצין ולוחם בגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני הייתי על החוף בוויתקין, ושיכתוב ההיסטוריה מרתיח את דמי עד עצם היום  הזה. בפעולה זו נהרג לוחם שלי כאשר הוא נורה ללא התגרות והם היו הראשונים שפתחו באש.
בעצרת שהתקיימה לאחרונה במרכז רבין על אלטלנה בעבר ובהווה קיבלתי את רשות הדיבור כאחד מן הקהל, וניסיתי להזים שקרים שנתקבעו לאחר עלות הליכוד לשלטון.
ברצוני להוסיף שאריה נאור, שהיה מזכירו של מנחם בגין כראש הממשלה, סיפר לקהל בכנס שאחד הדברים הראשונים שבגין עשה היה לעלות לקברם של 16 אנשי האצ"ל וביקש סליחה ומחילה בשם צה"ל על מותם, וכאשר אני דיברתי ציינתי שבגין לא ביקש מחילה בשם האצ"ל על נפילתו של החייל שלי שקבור בבית העלמין בכפר ויתקין.
אני מצרף את כתובת אתר החטיבה בו תוכל ללמוד על מבצעי החטיבה במלחמת תש"ח.
www.alexandroni.org

פרשת אלטלנה – עדות נוכח , אלי דובדבני מ.א 30233
מדי פעם עולה וצפה מחדש הפרשה האומללה הזאת ומדי עיסוק היא מקבלת שידרוג ושיכתוב היסטורי על ידי מעוניינים לצורך ניגוח פוליטי, ובמיוחד בימים אלה על רקע הפעילות להעלות את שרידי הספינה ממעמקי הים ולהנציחה.
אני כקצין מפקד על אחת המחלקות בגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני שפעל בחוף ויתקין מבקש להנציח עובדות ראייה ולא שמועות ושיכתובים.
תפקידי בגדוד היה קצין מפקד מחלקת הסיירים הגדודית שכללה שתי כיתות סיירים, כיתת צלפים אחת ויחידת מודיעין שעסקה במפות רישום מודיעין והכנת שולחנות חול, לימים התמניתי לקצין המודיעין של הגדוד.
בפעולה זו של אלטלנה מוניתי למ"מ של מחלקה בפלוגה ב', ואשר מפקדה נפצע בקרב ערב ההפוגה בעת כיבוש קאקון שמול טול כארם.
בצהרי היום בו התקרבה הספינה לחוף ויתקין, נקראה קבוצת פקודות דחופה על ידי המג"ד בנץ פרידן, לימים מח"ט אלכסנדרוני, הקבוצה כללה את מפקדי הפלוגות, וקציני המודיעין, הקשר והרפואה.
בישיבה זו נמסרה לנו פקודת המח"ט דן אבן לפעולה בחוף ויתקין לעצירת נחיתת הספינה ופריקת מטענה.
המג"ד הסביר את שיטת הפעולה והקצאת הכוחות כאשר שתי פלוגות מתוך חמשת פלוגות הגדוד לא תשתתפנה בפעולה, אלה היו הפלוגה המסייעת ופלוגת המטה פרט למחלקת הקשר ומחלקת הרפואה, מחלקת הסיירים לא נדרשה לפעולה וכך התמניתי למ"מ המחלקה בפלוגה ב' לצורך הפעולה הזאת.
פקודת המבצע שהוצגה לאחר פרק המודיעין הייתה דלהלן, ליצור שתי חגורות מצור סביב הספינה.
פלוגה ג' תחסום את כל המעברים האפשריים לאזור כפר ויתקין לאורך הכביש מאזור בית ליד לכוון חדרה, אשר תהיה החגורה החיצונית כדי למנוע זרימת אנשים מן החוץ לכוון הספינה.
פלוגות א' ו-ב' תיצורנה חגורה צמודה לאזור הנחיתה סביב מזח האבטיחים הנמצא צפונית לבית ינאי כדי למנוע הוצאת המטען של הספינה.
הפקודות שניתנו בהדגשה ונחרצות רבה היו הוראת הפתיחה באש, אין לפתוח באש בכל מקרה, אלא אם הם יפתחו באש בעת ניסיון פריצת הטבעת, יש לאפשר לאנשים בלתי חמושים בלבד לצאת מהסגר מאחר ולפי הידיעות יש עולים על הספינה.
בשעת אחר הצהריים המוקדמות נערך מסדר גדודי לקראת היציאה בו הסביר המג"ד את הפקודה והצורך לביצועה. המג"ד פנה אל הגדוד והודיע שכל חייל שאינו שלם עם ביצוע הפקודה רשאי במקרה זה להשתחרר, אף חייל לא ניצל אפשרות זו.
עם רדת החשיכה החלה היציאה ליעדי הפלוגות. פלוגה א' ו-ב' יצאו במשאיות היחידה ליישוב אביחיל דרך נתניה ובשעה תשע לערך התחלנו לנוע בשדרת מסע רגלי כשמחלקתי מובילה את המסע מתוקף היותי קצין הסיירים.
בעת התקדמות הטור הופיעו על דרך העפר לכיוון דרום שתי משאיות עמוסות בנשים וגברים ובחולפם על פנינו הם צעקו לעבר החיילים קללות וכינו אותנו נאצים וזאת עוד בטרם היות אף חייל באזור החוף.
הכוח נכנס לבית ינאי מדרום והתפזר למנוחה לאחר המסע ולארוחת הערב. בהגיענו היו בתוך הכפר מספר זחלמי"ם של גדוד משה דיין כנראה שלאחר שעה לערך הם הסתלקו מהשטח.
בחצות לערך נערכנו ליציאה לאחר קבוצת פקודות וחלוקת גזרות. ערכתי מיסדר למחלקתי לוודא את הציוד, אז פנה אליי אחד המכי"ם בשם ישי שיבובסקי ואמר לי: "המפקד, אני מצטער אבל אני איני יכול להשתתף בפעולה מאחר ואני בית"רי מזיכרון יעקב," לימים הוא היה ראש המועצה המקומית בזיכרון, "וגם חייליי לא יכולים," בבירור עימם היה לכל אחד תרוץ משלו לסירוב והיה לי ברור שהם הוסתו, הודעתי למ"פ, ולאחר התייעצות עם המג"ד נקראה המשטרה הצבאית שעצרה את כל הכיתה ומפקדה ומחלקתי יצאה לפעולה חסרת כתה אחת.
פלוגה א' התמקמה על הצוק מול הספינה ופלוגה ב' תפשה עמדות מול מזח האבטיחים כ-250 מטרים מקו המים, באזור הזה נמצא כיום מרכז מסחרי "אם הדרך".
הפלוגה נפרסה  בין השעות 2-3 בלילה  לכוון נחל אלכסנדר  כאשר מחלקתי במרכז מול המזח, היחידה התחפרה בדיונה וחיכינו לבוקר, עם אור יום התרומם אחד מחיילי לחילוץ עצמותיו כאשר  לפתע פרץ ירי מטורף מכיוון החוף והחייל כ"ץ משה חיים נורה בצווארו  ונהרג במקום, חייליי השיבו אש וגם לוחמי פלוגה א', האש נמשכה כ-10 דקות ואז חדלה האש משני הצדדים.
הלוחם ההרוג כ"ץ משה חיים פונה לאחור ונקבר בבית העלמין הצבאי של כפר ויתקין.
ההפוגה נמשכה כל הבוקר, ובשעות הצהריים לערך הפליגה הספינה ללב ים כאשר על החוף נותרו אנשים רבים וכמות גדולה של ארגזים.
בשעות אחה"צ המוקדמות הוחלפנו על ידי יחידה אחרת ואנו פנינו לתוך מרכז כפר ויתקין, במקום הוקמה מכלאה אליה הובאו האנשים שנותרו על החוף לאחר הפלגת הספינה.
במקום התחוללה טרגדיה למול עיניי הנדהמות. בתוך המכלאה הייתה בחורה שזיהתה את אחיה החייל בגדוד ששמר על המכלאה והחלה מערכת קללות ונאצות שהיתה מחרידה עד אשר הועבר החייל הרחק מהמכלאה.

לסיכום שתי הערות שוליים
1. עם סיום ההפוגה חזרנו לקרבות  ובאותה עת נערך גם משפטם של הסרבנים, אז נבצר ממני לבוא ולהעיד במשפטם, ונדרשתי לתת עדות בכתב. מסמך זה נמצא היום בארכיון צה"ל. עד היום איני יודע מה היה גזר דינם.
2. לימים הוכן סרט בשם "אלטלנה", צוות ההסרטה והבמאית ריאיינו אותי בביתי במשך מיספר שעות על האירוע בחוף ויתקין, אף הוזמנתי להקרנת הסרט בסינמטק בתל אביב, והתכבדתי לשבת בשורה שבה ישב ראש הממשלה יצחק שמיר, ולתדהמתי כי רבה – שום דבר וזכר מהראיון איתי לא הופיע בסרט, ברור היה לי שעדותי לא תאמה לשכתוב ההיסטוריה עם עלות הליכוד לשלטון.
נכתב על ידי אלי דובדבני  (סא"ל בדימוס).

תשובת נשיא המדינה – סירוב להנצחת חיילי צה"ל
שנהרגו בפרשת אלטלנה
בתשובה למכתבי זה קיבלתי מייל להתקשר ליעל מבית הנשיא. התקשרתי, והנ"ל אמרה לי שהנשיא רצה לדבר איתי, אך החליט לשלוח לי מכתב תשובה. המכתב התמהמה. לאחר שליחת מייל תזכורת, ושתי שיחות טלפון, הגיע מכתב התשובה.

נשיא המדינה
12 בנובמבר 2014
נעמן כהן שלום רב,
חללי אלטלנה הובאו לקבורה בחלקה הצבאית בבית הﬠלמין נחלת-יצחק מיד ﬠם נפילתם, יחד ﬠם מאות רבות של חללי מדינת ישראל שנפלו ﬠל מזבח תקומתה של ישראל, אך, בﬠוד שחיילי צבא ההגנה לישראל זכו למצבות שיש כמקובל בבתי ﬠלמין צבאיים, מﬠל קברותיהם של חללי אלטלנה כלל לא הוקמו מצבות.
רק במאמץ של תנוﬠת ה"חרות", הוקמו מצבות מﬠל קבריהם כמﬠט ﬠשור לאחר מותם בשנת 1956. גם או, הם לא הוכרו כחללי צה"ל אלא כ"חיילי הארגון הצבאי הלאומי".
יתר ﬠל כך, אפילו מהלוחמים שכבר חוילו ולחמו בצה"ל, כמו צבי רייפר ז"ל, איתמר ליפשיץ ז"ל וﬠוד, שנפלו במﬠרכה ﬠל אלטלנה, נשללו תואריהם, דרגותיהם, והתגמולים המגיﬠים להם והושבו רק לאחר תביעה משפטית.
היה זה מנחם בגין, שחייל בדיﬠבד את חיילי האצ"ל והלח"י ואף טרח, כראש ממשלת ישראל, לבקש סליחה בשם חיילי צה"ל, ממשלת ישראל והﬠם בישראל, מחללי אלטלנה.
איך ספק, שהכאב ﬠל הנופלים באותה מלחמת אחים איומה הוא גדול, והצﬠר הﬠמוק נוגﬠ גם לאותם חיילי צבא ההגנה לישראל פסח וולודינגר, משה חיים כי"ץ ויﬠקב פריד ז“ל, שאיבדו את חייהם בקרב בין אחים.
אם כי מהיכרות אישית ﬠם משפחות חללי אלטלנה ולוחמי האצ"ל אני חושב שמוקדם מדי לדבר ﬠל חקיקת שמות חיילי צה"ל הנופלים, באנדרטה המוקדשת לתיאור מסﬠה של אלטלנה וחלליה. למיטב הבנתי ותחושתי פצﬠ אלטלנה והזיכרון הצרוב הנלווה אליו ﬠדיין כואב ומדמם לרבים מלוחמי הארגון הצבאי הלאומי ובני משפחותיהם וראוי: כרגﬠ להניח לדבר.
כולי תקווה שבﬠתיד הרחוק יותר נמצא את הדרך לזכור את הנופלים כולם, בנים לאומה, כחללים שפﬠלו יחד למﬠן הﬠם בישראל ולמﬠן מדינת ישראל אם באנדרטה אחת או בדרך אחרת. גם אם לﬠת ﬠתה לא הבשיל זמנו של זיכרון זה, בטוחני שﬠוד יבוא יומו.

אפילוג
המאבק להנצחת חללי צה"ל על אנדרטת אלטלנה נחל לעת עתה כישלון.
בעוד שאיני יכול להבין את איש תנועת העבודה, הקיבוצניק לשעבר, ראש עירית תל אביב, רון אובז'נסקי-חולדאי – על סירובו להנציח את חללי צה"ל על אנדרטת אלטלנה, אני בהחלט מבין לרוחו של ראובן ריבלין, איש תנועת ז'בוטינסקי מבטן אימו, על סירובו להנציחם. "פרשת אלטלנה" היא פרשה שעיצבה לדבריו את רצונו ללכת לפוליטיקה, אבל בסירובו להנציח את חללי צה"ל, בעוד שאנשי האצ"ל שערקו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור מונצחים, ראובן ריבלין מראה שהוא אינו כבוד הנשיא של כלל ישראל, אלא נשיא של קבוצה פוליטית אחת בלבד.
למרבה הצער בעצם סירוב יש מסר שלגיטימי לערוק מצה"ל בגלל דעות פוליטיות, והוא גם מעודד קבוצות בחוגי הימין הסהרורי-קיצוני לראות ביצחק רבין בוגד ופושע האחראי לרצח אנשי אלטלנה.
אפילו כאן, בעיתון "חדשות בן עזר", בהשפעת "מצבי הרוח הפשיסטיים" שירש מבית אבא, טפל יוסי אחימאיר עלילת דם בזויה על יצחק רבין ז"ל כאשר האשימו ב"רצח" אנשי אלטלנה: לדידו של אחימאיר, "מורשת רבין במלואה היא: רצח אנשי 'אלטלנה'." ["מה לרבין ול'דג נחש'?" "חדשות בן עזר" 491]. עלילת השקר הבזויה הזו שטפל אחימאיר על רבין, נפוצה זה כבר בחוגי הימין הסהרורי-קיצוני, ומתפשטת בחוגים רבים שהאמת מהם והלאה.
אנחנו נמשיך במאבק.