"בנתיב הייסורים"

מתוך היומן, 3 באפריל 1999

שבת. בערב אני קופץ עם בן למרים גיסין בת-דודי באחוזת-בית ברעננה וגם לאלה אחותי באה. אני מביא לה זיתים שהכנתי בסתיו, וכן את חוברת "עתמול" עם הכתבה על אסתר. אנחנו יושבים כשלוש שעות ואני גם מקליט אותה כשעה. שרים קצת שירי פסח, ומדברים על פתח-תקוה.

אני שואל את מרים על פרשת יוסף חנני ומשפחת גולדברג, שטענו שעליהם כתב את "בנתיב הייסורים" (1930) ושרפו את הספר. מרים אומרת שהסיפור זכור לה. היא לא זוכרת מי היתה הבחורה. אלה כניראה הגולדברגים שגרו ברחוב אורלוב. חנני היה מאוהב בה והיא דחתה אותו, וכאשר כתב את הספר, והכול בשמות אחרים, טען שזו בכלל לא המשפחה שלהם אבל זה לא עזר לו.

יום שלישי, 6 באפריל 1999

בת-דודי מרים גיסין מטלפנת ומוסיפה כל פעם איזה סיפור חדש. היום – על ברל פסילוב [אביו של נתי שרוני וסבה של יעל שרוני] וברל מכנס, המכונה ברל אסמר, ששמרו לילה אחד ושמעו צעקות מביתו של יעקב (יענקיל) מכנס, בעלה של "הדודה שושנה", שושנה מכנס השמנה שהיתה מלווה בפסנתר את הילדים בגני-הילדים. הם מציצים ורואים שהוא שוכב תחת השד הענק שלה וכמעט נחנק. נכנסים פנימה ובצעקות "זוז הצידה!" שמופנות ספק אליו ספק לשד – מצילים אותו כשהם דוחים את השד הענק שלה בעזרת הכתף שלהם.

אני מעבד את הסיפור הזה לגרשוני ואשתו שיינע-פשה ברומאן "המושבה שלי", ולשם כך עושה אותה בעלת חזה גדול לכל אורך הספר.

מרים גם מוסיפה לי פרטים על יוסף חנני וספרו "בנתיב הייסורים" שיצא לאור ב-1930. חנני ואחיותיו, שאחת מהן נישאה לימים למהנדס רודה ואחת לסופר ישראל זרחי, ובתם נורית זרחי – גרו בצריף ברחוב אורלוב, ומהצריף שלהם הוא ראה את הבת של גולדברג שהיתה מאוד יפה, גבוהה, תמירה ובלונדית. הוא אז רק התחיל להיות סופר, והתאהב בה, אבל היא דחתה אותו. לפי שאני מבין, הוא תיאר אותה בספר בדמות בת השכנים סוניה מנקוב, שהיא ואימה הגהצת, שתיהן שופעות בשרים ומעוררות חשק.

סוניה זו, קלת הדעת, זונחת את יעקב שניאורסון משעה שמחלתו מכריעה אותו. יעקב גר בצריף דל ודולף עם משפחתו והוא חולה שחפת ויורק דם. והיא מתפתה לבחור חצוף שבא באוטומוביל שלו ומעשן סיגריות אנגליות, שאול שמו, והלה מפתה אותה באוטו שלו באחד ממשעולי החול, מחוץ למשובה, ולימים הוא נעלם ומותיר אותה בבית הוריה עם תינוק צרחן, ללא חופה וקידושים.

לדברי מרים, חנני אפילו הראה למשפחה את הספר ואמר להם במפגיע שהוא לא עליהם. אבל משפחת גולדברג, כאשר קראו את הספר, החליטו שלפי כל הסימנים שזה הוא וזוהי בתם, והם היו חמי מזג ועשו סקנדל גדול. אז כניראה קנו את עותקי הספר ושרפו אותו.