הבעלים של הוצאת "אסטרולוג", מר אלישע בן-מרדכי, הודיע לפני כחודש למר אהוד בן עזר כי הוא עומד לגרוס 480 עותקים אחרונים של "אסתר ראב / כל הפרוזה", ועוד מאות אחדות מהרומאן האחרון של מר בן עזר "חנות הבשר שלי". הספרים אינם נמכרים. הרשתות אינן מוכנות לקבלם להפצה אפילו במחיר מבצע. מצד שני מס הכנסה מכיר כהוצאה 20% ממחירו של כל ספר מושמד, בתור עלות הייצור שלו.

מר בן עזר החליט ששום עותק לא ייגרס. מהיותו בן למשפחת פרדסנים עשירה, כמסופר עליו ברומאן "שלוש אהבות", רכש את כל כרכי הפרוזה של אסתר ראב. תרם 180 עותקים לספריות הציבוריות, באדיבותו של ויקטור בן-נעים העומד בראש מחלקת הספריות במשרד החינוך והתרבות. תרם 50 עותקים בשמו ובשם אחותו לאה שורצמן (בן עזר) למוזיאון פתח-תקווה (יד לבנים) ואלה מחולקים בבתי-הספר בעיר. את השאר איחסן אצל בני-דודים שלו (המונח המקוצר בני דודיו עלול לקבל משמעות שונה), והודיע על אפשרות לרכוש אותם ב-20 שקל העותק – זאת באמצעות משלוח אי-מיילים לכל ידידיו ומכריו, וכן באיגרת לסופרים לילדים ולנוער חברי סומליון. התוצאות היו מפתיעות. עד כה הפיץ מר בן עזר 104 עותקים מתוך 169 עותקים שהוזמנו, ונותרו לו רק עוד כ-60 עותקים פנויים. לא ירחק היום ועותקיו האחרונים של "כל הפרוזה" יהיו שווים לא 20 אלא 200 שקל האחד כי הוא לא יודפס בשנית.

באשר ל"חנות הבשר שלי", נוסף על המידע ברשימת התפוצה שלו באי-מייל – נתן מר בן עזר מודעה קטנה ב"ספרים" של "הארץ" ובה נאמר שכל הפונה אליו באי-מייל, או במכתב לתא הדואר 22135 ת"א – יקבל חינם את הרומאן. הגיעו 192 בקשות, מהן שלח עד כה ספרים ל-101 נמענים, וכל כמה ימים הוא מקבל ארגז חדש של עותקים מהמו"ל וממשיך במשלוח.

במותם עוררו שני הספרים יותר עניין מאשר בחייהם. רק מעטים ידעו על צאתם לאור ב-2001.

הרומאן של מר בן עזר, "אנשי סדום" (1968, 2001), יצא בשנה האחרונה בתרגום גרמני וזכה לביקורות אנטי-ישראליות ופרו-פלשתינאיות אחדות המתעלמות מסיפור ה"טמפלרים" בארץ-ישראל ומיחסי אשמה-כפרה בין גרמנים ליהודים, שהם עיקר העלילה הנפרשת ברומאן.

בחודש מרס יתקיים יריד ספרים גרמני בלייפציג העומד בסימנה של ספרות ישראלית.  ואולם המו"ל הגרמני אברהם מלצר ניתק את יחסיו עם בן עזר לאחר שהאחרון לא נטה לתמוך בעמדותיו האנטי-ישראליות (זאת בלשון המעטה) של אותו מו"ל, ישראלי-לשעבר, ולהסכים לכך ש"אנשי סדום" נותן כביכול הכשר לנאצים, (כך גרסתו של המו"ל, שנתברר שאינו מחמיץ שום הזדמנות להציג את ישראל באור שלילי).

נספחת התרבות של ישראל בגרמניה, גברת דבורה בן-דוד, הודיעה למר בן עזר שאמנם היא יכולה לממן לו כרטיס טיסה כמו לשאר הסופרים הישראלים החשובים שהוזמנו ללייפציג, אבל מכאן ואילך כל הטיפול בסופר, והאירוח, חל על הוצאות הספרים ולא על השגרירות, ובאין לבן עזר הוצאת ספרים שתארגן את ביקורו, אין היא יכולה לעזור ואין לו מה לחפש בלייפציג כי איש לא ידאג שם לספרו ולהופעותיו. נוסף על כך אין לשגרירות ישראל כל קשר עם המו"ל אברהם מלצר – בגלל עמדותיו האנטי-ישראליות.

כאשר העיר בן עזר כי מוזר שהוא, שתומך בעמדות ישראל ומגן עליה, ואפילו הסתכסך מפני כך עם המו"ל שלו – לא יוזמן, ואילו סופרים ישראליים אחרים, שלא פעם מעבירים ביקורת על ישראל (זאת בלשון המעטה) – כן יוזמנו, ענתה הגברת בן-דוד כי כל הסופרים הישראליים תומכים בישראל ולכבוד לה שהם מופיעים בלייפציג.

ב-9 בפברואר מלאו כך וכך שנים לגברת יהודית בן עזר. שלושת בני-המשפחה חגגו בארוחת-ערב בבר-בשר NG ברחוב אחד-העם 6 בנווה-צדק. הארוחה עם הטיפ עלתה כך וכך שקלים וספק אם הצדיקה את המחיר. לעומת זאת אכלו בני הזוג בן עזר לפני כשבועיים צהריים במסעדה "תמרה" ברחוב חשמונאים בתל אביב ומאוד נהנו. בישול מצויין ומחירים זולים. מומלץ.

 מר בן עזר הוא כותב מכתבים כפייתי, ולאחר שאף אחד ממאמריו, שנשלחו לעיתון "הארץ" בשנים האחרונות, לא זכה להידפס, הוא ממשיך להפגיז את העיתון במכתבים למערכת. בדרך כלל אחד מתוך ארבעה מהם נדפס תוך קיצורים, הנעשים כנראה כדי שלא להבהיל את קרנפי ומתקרנפי מערכת העיתון, מה עוד שלדברי סופר נידח – מר בן עזר אינו ממוצא מזרחי, הוא לא אישה, לא שמאלני, לא ערבי, לא פלסטיני וככל הידוע גם לא הומוסקסואל. במוספים "גלריה" ו"תרבות וספרות" מר בן עזר מוחרם – הן בהתייחסות לספריו והן בכרוניקה על הופעתם. כך למשל, הפעם הראשונה שקוראי "הארץ" שמעו על הרומאן "חנות הבשר שלי" (2001) היה במודעה על חיסול המלאי ושליחתו חינם למעוניינים.

נדפס ב-26 בינואר 2005 במדור "מכתבים למערכת הארץ"

 קולות רבים מבשרים ומקווים שבזכות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) ישראל תשיג ברצועת עזה את ההסדר שהבטיח עד כה שקט בצפון הארץ מצד החיזבאללה.

אבל אולי ישראל צריכה להיות מודאגת יותר מהשגת הסדר עם אבו-מאזן מאשר מאי-השגתו. כי כל זמן שאין הסדר, צה"ל ומערכת הביטחון חופשיים להפעיל את כל האמצעים הדרושים למלחמה היום-יומית בטרור ובאספקת אמצעי-הלחימה לטרור מעזה. ואילו הסדר של אי-ירי פצמ"רים וקאסמים (אבל קרוב לוודאי המשך הפגיעות בחיילי צה"ל ובמתנחלים, שבעיני רבים דמם מותר) – ומנגד איפוק מצד ישראל תוך כדי ניסיון לבצע את ההתנתקות – יביאו לתוצאה אחת ויחידה והיא: עלייה חזקה באמצעי הלחימה של הטרור בעזה, ואז לא רק שדרות ונחל עוז יהיו בסכנה אלא גם אשדוד וסביבתה, חוות השקמים ודימונה, אם לא יותר מזה.

השקט בצפון הוא מדומה, וכך יהיה גם מאזן האימה של אבו-מאזן בדרום.