אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהֹוָה אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל-יְהֹוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל-אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל"(תהלים י"ח, 1)בִּשְׁנַת הָרִיב, בְּחֹדֶשׁ הָעֵצָה,
בִּצְרִיחַ זֶה שֶׁדִּמְיוֹנוֹ כְּחֶדֶר,
אֲנִי אַנְדְּרֵיאַס, נֶפֶשׁ רְצוּצָה,
אֲנִי אַנְדְּרֵיאַס, שֶׂה אֹבְדָה מֵעֵדֶר,
הַרְחֵק מֵעִיר-וּמְתִים וְקוֹל-הָמוֹן,
בִּהְיוֹת הַדְּמִי בִּגְרוֹן-הַבְּכִי כְּעֶצֶם,
בְּעוֹד יָדִי מַכָּה בַּפַּעֲמוֹן
וּבִי עַצְמִי מַכֶּה עִנְבַּל-הָעֶצֶב,
אָמַרְתִּי שִׁיר, מֻצָּל מִכַּף דָּכְיָם
שֶׁל נַחְשׁוֹלֵי הַדַּעַת הַנִּטְרֶפֶת,
שֶׁל גּוֹמְלֵי רַע עַל חֶסֶד, בַּעֲיָם
אֵיבַת-חִנָּם מָרָה וּמִתְאַנֶּפֶת.
וְהַמַּמְתִּיק לַתְּהוֹם אֶת מֵי-הַיָּם
הוּא יְסּוּרַי יַמְתִּיק לִתְהוֹם-הַנֶּפֶשׁ.
II.
"...וְאַל-תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵיהַחֲזִירִים פֶּן-יִרְמְסוּם בְּרַגְלֵיהֶםוּפָנוּ וְטָרְפוּ אֶתְכֶם"(הבּשׂורה עפּ"י מתי ז', 6)הַשִּׂנְאָה, צָרוּת-הָעַיִן, סַף-הָרַעַל.
אַפְסוּתָם. חֻדֵּי דְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם:
עַד עוֹלָם לֹא תִסָּלַח יַשְׁרוּת-הַדַּעַת
שֶׁאֵינָה מִן הַזְּקוּקִים לְהֶכְשֵׁרָם.
וְיוֹתֵר מֵהֵמָה, בְּנִי, קַשְׁיוּת-הָעֹרֶף
וְיוֹתֵר מֵהֵמָה הַחֻצְפָּה לִזְכּוֹת.
כָּךְ נוֹטְרוֹת לִמְרֻשָּׁעִין סוּפוֹת-הַחֹרֶף
לְעַזּוּת-מִצְחוֹ שֶׁל בְּרוֹש: בְּצַלָּקוֹת.
כָּךְ שׂוֹטְמָה, בְּצִפָּרְנֵי-אָזְלַת-יָדֶיהָ,
עֲקָרָה אֶת הַיּוֹלֶדֶת. הֲדוּקִים
הַקְּצָווֹת. כָּךְ תִּפָּרַע מִכָּל מוֹרְדֶיהָ
הַבְלוּתָם שֶׁל הַפּוֹחֵז וְהָרֵיקִים.
כִּי צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת? מִי יוֹדֵעַ.
אֲבָל לֹא מִטִּינָתָם שֶׁל הַצְּדוּקִים.
III.
"...אַל-יֹאמְרוּ בְּלִבָּם הֶאָח...אַל-יֹאמְרוּ בִּלַעֲנוּהוּ"(תהלים ל"ה, 25)עֲשֵׂה אוֹתִי, עֲשֵׂה אוֹתִי חָזָק
לְבַל יִפְקַע מֵיתָר, לְבַל יָרֹעוּ
פְּלִשְׁתִּים בְּגַת-הַגְּנוּת-וְהַכָּזָב
וַעֲרֵלִים בְּאַשְׁקְלוֹן-הָרֹעַ.
וּבֹקֶר-בֹּקֶר, נֶגֶד צוֹרְרַי,
עֲרֹךְ שֻׁלְחָן, וּבוֹ אַךְ פַּת וּמַיִם
וּשְׂחוֹק בִּתִּי, שֶׁהִיא – כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם –
חַפָּה מִמְּרִי, בּוּרָה מִיִּסּוּרַי.
הֲלֹא תִרְאֵם: כְּעֵדֶר הַתַּנִּים
לְנִבְלָתִי אוֹרְבִים, אֲנִי יוֹדֵע.
כָּךְ מַלְעִיטָה בְּרִיתְךָ אֶת גַּלְמוּדֶיהָ
חֲמַת-עַכְשׁוּב וְתַרְעֵלַת-פְּתָנִים
לְבַל יֻשְׁלֶה הַלֵּב כִּי לֹא יֻזַּק.
אֲבָל עֲשֵׂה, עֲשֵׂה אוֹתִי חָזָק.
IV.
"...וַיֹּאמַר: הַנִּיחוּ לַילָדִים לָבוֹא אֵלַיוְאַל-תִּמְנָעוּם כִּי לְאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים"(הבּשׂורה עפּ"י לוּקס י"ח, 16)אִצְטְרֻבַּל-גַּעֲגוּעַי לִמְרָאשׁוֹתַיִךְ,
מַחְרוֹזוֹת-תְּפִלָּה שֶׁלִּי לְצַוָּארֵךְ,
צוֹם-חַיַּי אֲשֶׁר כַּמַּיִם עֲבָרֵךְ,
לְחָשַׁי, קְמֵעוֹת שֶׁלִּי. עַל עַפְעַפַּיִךְ
וָלֶנְטִינוּס, פַּטְרוֹנָם שֶׁל אוֹהֲבִים,
מַאֲהִיל, דְּבַר-לֵיל-בְּלֵיל, בִּשְׁתֵּי יָדַי.
פַּעֲמוֹן-צְחוֹקֵךְ בַּדּוֹמוֹ(1) שֶׁל פְּחָדַי
שְׂכַר-עָנְיִי שֶׁלִּי, חֶלְקִי בַּכּוֹכָבִים.
וְשַׁבֵּחַ אָנֹכִי אֶת הַנּוֹשֶׁכֶת,
לְבִיאַת-הַדָּם חַדַּת-הַמַּלְתָּעוֹת,
הַחִימֶרָה(2) הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבִּי, אוֹנִי
הַצּוֹפֵן לְמַרְחִיקַי מִמֵּךְ תְּלָאוֹת.
הֲנָקֵל לִקְרֹעַ זְרוֹעַ מִן הַשֶּׁכֶם
מִּלִּקְרֹעַ אֶת שְׂחוֹקֵךְ מֵעִצְבוֹנִי.
______
(1) – (לטינית: Domus) – בית-יראה, כנסייה, היכל.
(2) – (יוונית: (Chimeira – מפלצת מיתולוגית בעלת ראש אריה, גוף תיש וזנב נחש, היורקת אש.
V.
"...אֲנִי אָמַרְתִּי בְּחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב" (תהלים קט"ז, 11) אַל תְּצַפֶּה הַרְבֵּה מֵאֲנָשִׁים.
אַל תַּאֲמִין. הֵם לְרֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת
בְּיוֹם-חֵילְךָ יַכְתִּירוּ, כֶּחָשִׁים,
וְיִבְגְדוּךָ – כִּי תִירַט הַדֶרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה הַרְבֵּה מֵאֲנָשִׁים.
אַל תִּפַּתֶּה. הֵם חֲרָמִים וָרֶשֶׁת
בְּלֵיל-גְּנוּסְיָה, וְאֹזֶן-הַחֵרְשִׁים
בִּקְרֹא, בַּצַּר, הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹאֶשֶׁת.
אַל תְּצַפֶּה הַרְבֵּה מֵאֲנָשִׁים.
לֹא בְּחָפְזִי אָמַרְתִּי כִּי כּוֹזְבִים הֵם.
אֲבָל לְאַט-לְאַט. מַעֲקַשִּׁים.
אֲבָל לְבַד-לְבַד. גַּם כִּי עוֹזְבִים הֵם
כִּכְלוֹת הַכֹּל: קְטַנִּים וַאֲנוּשִׁים.
אַל תְּצַפֶּה הַרְבֵּה מֵאֲנָשִׁים.
VI.
"...הֵן הָרוּחַ הִיא חֲפֵצָה וְהַבָּשָׂר רָפֶה" (הבּשׂורה עפּ"י מרקוּס י"ד, 38)הַמַּבְעֶה, וְהַמַּבְעִיר, וְהַקָּרוּעַ,
הַשּׁוֹתֵת הַמְּמָאֵן לְהֵרָפֵא.
הַחֶרְפָּה, הָאָח אַנְדְּרֵיאַס, כִּי הָרוּחַ
חֲפֵצָה הָיְתָה – וְהַבָּשָׂר רָפֶה.
תוֹעֵבוֹת, שֶׁחֲלָצֶיךָ שֶׁזְּכָרוּהָ
לֹא גִלּוּן, פְּרוּעוֹת, לַלֵּב. לֹא לֵב לְפֶה.
הַצִּינוֹק, הָאָח אַנְדְּרֵיאַס, כִּי הָרוּחַ
חֲפֵצָה הָיְתָה – וְהַבָּשָׂר רָפֶה.
וְאַשְׁמֹרֶת-בַּלָּהוֹת, בְּהִפָּקַח
בְּאֵרוֹת-הַדָּם הַמֻּרְעָלוֹת, בִּדְמִי,
אֶל קִמְרוֹן-הַתָּא כְּאֶל יֵשׁוּת נִצֶּבֶת
וְשׁוֹפֶטֶת: צוֹם. מַלְקוֹת. סַךְ כָּךְ וְכָךְ.
וּקְרִי-לַיְלָה, כִּשְׂרַף-אֹרֶן דְּבִיק עֲצֶבֶת,
כִּדְמָעוֹת חַמּוֹת, כִּבְכִי, כְּנִחוּמִים.
VII.
"...הִנֵּה... שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן" (תהלים קכ"ז, 3)אִם חֵטְא הוּא זֶה, וְנֹחַם, וּשְׁגָגָה,
וְאַתְּ פִּרְיָם הַלִּבְלוּבִי שֶל אֵלֶּה,
מַה צִּדְקוֹתַי אִם לֹא צְחִיחוּת נוֹאֶלֶת –
שֶׁכָּךְ יָפוּ הַחֵטְא וְהַמְּשׁוּגָה?
וְאִם בִּכְיֵךְ סוּגָר לְנַפְתּוּלַי,
וְאִם חִנֵּךְ עַל צַוָארִי רֵיחַיִם,
מַה גְּמוּל נָכוֹן לִי תַחַת הַשָּׁמַיִם
אִם לֹא חֵרוּת צְחוֹקֵךְ, שֶׁהִיא כְּבָלַי?
אֲנִי שׁוֹמְעֵךְ יוֹם-יוֹם עַל הַמִּפְתָּן:
טְפִיפָה קַלָּה וְאַנְקוֹרִית, אוֹ שְׁתַּיִם,
וְ"אַבָּא! אַבָּא!" הַנֶחְרָז לִשְמִי
בְּלִי דַעַת מַה צָּדַקְתְּ... כָּאן הַנְּחֻשְׁתַּיִם
וְכָאן הָאֵשׁ וְהָעֵצִים אִתָּן,
בִּתִּי שֶׁלִּי. זַרְעִי שֶׁלִּי. דָמִי.
VIII.
"...וְלֹא אָבָה לְתִתָּה לְחֶרְפָּה"(הבּשׂורה עפ"י מתי א', 19)בְּשָׁעוֹת גְּנוּבוֹת שֶׁל אֹשֶר דְּמוּעַ-עַיִן,
בֵּין צִלְצוּל-פַּעֲמוֹנִים לַבָּא-בַּתּוֹר,
בַּחֲשַׁאי, בִּכְסוּת-עֵינַיִם, בַּמִּסְתּוֹר:
אַסְקוּפָּה דְרוּסָה, הֲדוֹם לְכַפּוֹתַיִךְ.
וְלוֹטְפוֹת יָדַי, עַל לוּחַ-הַצִּפְחָה,
אֶת כַּפֵּךְ בְּגִמְגּוּמֵי הָאַלְפָא-בֵּיתָא.
חִין שְׁגִיאוֹת-הַכְּתִיב שֶׁלָּךְ, שְׁתִיקוֹת-הַפֶּתַע
וְצִינוֹק-חָזִי כּוֹבֵשׁ אֶת הַיִּפְחָה.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת: "בִּי, הָאַב אַנְדְּרֵיאַס, מַהִי
הַשְׁאָרַת-הַנֶּפֶשׁ?" וַאֲנִי לוֹעֵז
בְּלָשׁוֹן נִשְׁבֶּרֶת: "מוֹת אָבִיךְ הַטּוֹב..."
– "וְאָבִי הֵיכָן?" – "קָרוֹב, בִּתִּי, קָרוֹב."
אַתְּ נוֹשֵׂאת מַבָּט תּוֹהֶה אֶל הַשָּׁמַיִם
וַאֲנִי – שֵׂאתוֹ אֵלַיִךְ לֹא אָעֵז.
IX.
"...וּרְאֵה אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּיוּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם"(תהלים קל"ט, 24)רַק לֹא הַקֶּצֶף, לֹא מִלְחֵי-הַמְּרִי
שֶׁיִּוָּתְרוּ עַל קַרְקָעִית הַפֶּלֶג.
סַקֵּס אוֹתִי כְּזַיִת הֲרָרִי
אַךְ לֹא כְּלַעֲנַת-מִדְבָּר מֻשְפֶּלֶת.
וְאַל תַּנַּח לְפִי שֶׁיִּתְעַוֵּת
בְּמַשְׂטֵמָה. לֹא, לוּא גַם בַּמּוּבֶנֶת-
מִכֹּל. נָזִיר אַף מִצְּדָקָה. כַּוֵּן אֶת
עֵינַי לַחַם, לַתָּם וְלַנּוֹבֵט.
שֶׁאִם לֹא כֵן, מַה בֶּצַע בַּצְּדָקָה אִם
הַלֵּב סָרִיס בָּהּ, זָר-לֹא-יְנֻחַם,
מִשְּׂחוֹק, מִפֶּרַח, מֵחֶמְדּוֹת-הַקַּיִץ?
כַּסֶּלַע תְּנֵנִי. מַה לוֹ כָּל כֹּחָם
שֶׁל פַּרְגּוֹלֵי הַסַּחַף וְהַמַּיִם –
אִם הֵם, גַּם הֵם, מֵרְקוּהוּ עַל כָּרְחָם?
X.
"...לַשּׁוּעָלִים יֵשׁ-חוֹרִים וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם קִנִּיםוּבֶן-הָאָדָם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהַנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ"(הבּשׂורה עפ"י מתי ח', 20)עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ מִתְבּוֹסֶסֶת בִּצְלָלֶיהָ
וְהָרוּחַ בַּבִּקְעָה כַּחֲלִילִים.
כָּאן הַשַּׁיִשׁ הַיָּשִׁישׁ וְהַסּוֹלֵחַ
בִּזְרִימַת צִנַּת עוֹרְקָיו הַחַכְלִילִים
מִצְחֲךָ בֵּין כַּפּוֹתָיו שֶׁלּוֹ יַרְגִּיעַ.
יִרְמְיָה וּמְלוֹן-אוֹרְחָיו. צְלָמִים. שֵׁמוֹת.
זֶה יָבוֹא, הָאָח אַנְדְּרֵיאַס, זֶה יַגִּיעַ.
תֵּן לַשֶּׁקֶט לַעֲשׂוֹת בְּךָ שַׁמּוֹת.
וְטַפְטֵף, לְאַט, עִם שְׂרַף-פִּצְעֵי-הָאֹרֶן.
וֶאֱזֹל. וְהִתְאַדֶּה מִן הַסִּיגִים.
עִיר-מִקְלָט הַלֵּב. לֹא הֵם וַהֲמוֹנָם.
רַק צְרִיחִים מֻכֵּי עֶרְגַּת פַּעֲמוֹנָם.
רָחֲקוּ פַּרְסוֹת-רוֹדֵף, אַנְדְּרֵיאַס. סְגֹר אֶת
עַפְעַפֶּיךָ. רָחֲקוּ. לֹא מַשִּׂיגִים.
XI.
"...יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה"(תהלים קי"ט, 77)פַּעֲמוֹנִים. פַּעֲמוֹנֵי עֵין-כָּרֶם.
נִטְפֵי-נְחֹשֶׁת. אִצְטְרֻבְּלֵי-זָהָב
נִגּוּנִיִּים, חַמִּים, נוֹשְׁרִים בִּסְתָיו
נִצְחִי וָרַךְ, הַרְחֵק מִמְּרוֹמֵי-קָרֶת
אֲבָל קָרוֹב לַלֵּב הַחַי. כָּזֶהוּ.
פִּרְחֵי-הַנֶּפֶשׁ נִפְקָחִים. כֻּלָּם.
אָדָם צָרִיךְ לָצֵאת מִן הָעוֹלָם
בִּכְדֵי לִמְצֹא אוֹתוֹ בְּתוֹךְ חָזֵהוּ.
אוּלַי יַמְצִיא גַם לָנוּ כִּפּוּרִים
בָּעֵמֶק סְגוּף-הַקִּמְשׁוֹנִים, גַּם לָנוּ,
בֵּין אֲבָנִים כְּבֵדוֹת כַּאֲנָחוֹת?
מָתַי, אֵלִי, לָאַחְרוֹנָה שָׁמַעְנוּ
אוֹתְךָ מַזְכִּיר, כָּל בֹּקֶר, נִשְׁכָּחוֹת
בִּשְׂפַת-הַטַּל וּשְׂפַת-הַצִּפֳּרִים?
XII.
"...הִתְבּוֹנְנוּ אֶל-הַשּׁוֹשַׁנִּים הַצֹּמְחוֹתוְאֵינָן אוֹרְגוֹת וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם גַּם-שְׁלֹמֹהבְּכָל-הֲדָרוֹ לֹא-הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה"(הבּשֹוֹרה עפ"י לוּקס י"ב, 27)לְבוֹנַת-יַסְמִין וּקְטֹרֶת-אֹרֶן.
קָתֶדְרָלוֹת יְרֻקּוֹת שֶׁל עֳפָאִים.
רְפָאִים כָּבִים פְּחָדֶיךָ, רְפָאִים,
וְיֵינִי, יֵינִי הַשֶּׁקֶט עַד סְחַרְחֹרֶת.
וְסָמוּךְ, בְּלִי יֵרָאֶה אֲבָל בְּחוּשׁ:
צַלְיָנֵי-הַזְּמָן עוֹבְרִים. גְּלִימוֹת-הָרוּחַ
נֶחְבָּטוֹת אֶל הַבְּרוֹשִׁים, זְקָנָם פָּרוּעַ
וּמְבֻשָּׂם אֵוַנְגֶּלְיוֹנִים שֶׁל רִשְׁרוּשׁ.
וְלֹא כָּל שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְדֻבַּר,
וְלֹא כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם קֹרָא בִּשְׁמוֹ.
רַק נוֹטְפִים, מָתוּן-מָתוּן, וְלֹא מִדֹּנַג
פָּמוֹטֵי-הַחֹרֶשׁ שְׂרַף-דִּמְעוֹת-עִנְבָּר.
רַק הַהֵלֶךְ שֶׁאָבַד, לוֹ לְעַצְמוֹ,
וּמָצָא אוֹתוֹ – יִמְצָא אוֹתָךְ, מָדוֹנָה.
XIII.
"...לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהלים ס"ה, 2)בִּשְׁנַת הָרִיב, בְּחֹדֶשׁ הָעֵצָה,
בִּצְרִיחַ זֶה שֶׁדִּמְיוֹנוֹ כְּחֶדֶר,
אֲנִי אַנְדְּרֵיאַס, נֶפֶשׁ רְצוּצָה,
אֲנִי אַנְדְּרֵיאַס, שֶׂה אֹבְדָה מֵעֵדֶר,
הַרְחֵק מֵעִיר-וּמְתִים וְקוֹל-הָמוֹן
אֲבָל קָרוֹב יוֹתֵר אוּלַי מִפַּעַם
כַּאֲמוֹדַאי שָׁבוּי בְּפַעֲמוֹן-
הַצּוֹלְלִים – אֶל תַּחְתִּיּוֹת-הַדַּעַת,
אָמַרְתִּי שִׁיר. אִם רוּחַ תִּשָּׂאֵם
אֶל הֶהָרִים אֶת הֶעָלִים הָאֵלֶּה
שֶׁהָעַצְבוּת הָיְתָה לָהֶם כְּאֵם
וְהַסִּגּוּף כְּאָב יְדוּעַ-אֵלֶם,
תְּהֵא נַפְשִׁי לִפְנֵי קוֹנִי גְלוּיָה
כַּעֲפָרִי הַמַּר. הַלְלוּיָה.
יוסי גמזו1972
