אברהם יצחק איזנברג
"המתנכרה"
חיבור מקורי
פלונסק תרע"ב, 1912
 
אני מקדיש לך, אבי היקר והחביב, את ראשית פרי עטי
 
[הכותב הוא נער בן שתים-עשרה, שלימים עלה לארץ-ישראל אך לא המשיך בכתיבה. את כתב-היד של סיפורו הגנוז מסרה לנו לפרסום ראשון בתו אורה איזנברג-שטרנאו]
 
פרק עשרים ושלושה
 
הימים בין כסה לעשור; ימים בהירים וזכים, החמה יצאה בזיו כבודה והשקיפה ממעונה לארץ במאור פנים ובצער פרידה, כבימי האביב הרעננים. האילנות והדשאים, שנמלאו טל ורסיסי לילה, התענגו בטובה, כתינוקות הללו, שעוברים פתאם מיגון לשמחה ומבכי לשחוק, (בהנתן להם צעצועים מבהיקים), והדמעות עדיין על עפעפיהם.
מריא טילה בין עצי-הגן שקועה כֻּלה בהמון מחשבותיה, ורעיונות נוראים עולים על לבה, לקיים את דבריה שאמרה לאביה... ועוד עלתה מחשבה מבהילה במֹחה: "יום= הכפורים" ממשמש ובא. כל איש לא יהיה בבית, תהיה עת=מצֹא... השמש האירה אז באור מיוחד, אור=הפרידה.
מריא באה הביתה, הוריה הכירו בה את כעסה הכבוש ומרֹב סקרנות שאלה אותה אמה: מרים, מה זאת?
– לא כלום, ענתה מריא נדהמה קצת.
– מה הפירוש של "לא כלום"? בודאי דברים בגו, שאלה אמה שנית באמצע סריגתה.
– מה דואגים אתם ל"גויה"? הלא אני אינני כבר ברשותכם, שאלה מריא בלעג גלוי.
– נו מה? אם האב הוכיח אותך מעט, אז אסור לו? שאלה שוב האם. הוי מרים, מרים, מה שואל אביך ממך?...
– אסור! ענתה מריא ופניה נתחורו ושפתה התחתונה רעדה.
– הלא כבר אמרתי פעם, כי "גויה" היא, ולבה לב אבן ונשמתה לקויה, כל אֹמר נשחת, כל דבר לבטלה, לבלי הועיל, לכן חדלי חנה, אמר אביה מתרגש.
הדברים פעלו על מריא והעיקו על לבה מאד ורטנה בחשאי: כמדומני, שדעתו נטרפה עליו לזקנותו, ועל שפתיה הופיעה בת צחוק. את הדברים האלה שמע האב ויקרא בקול נמר: חצופה!! ויקם ממקומו ויצעד צעדי ענק ושולי בגדו התבדרו ורחפו באויר, ומריא נכנסה לחדרה ואת הדלת סגרה אחריה ברעש, עד שהמכתשת עם כלי הנחשת (שנפלו לר' אברהם בירושה מאבי אביו), הזדעזעו והשמיעו קול שקשוק. בבית קמה דממה כבדה.
– חנה, תראי אם השלטת הזאת לא תביאני בדמי ימי השאולה, לבי דופק בקרבי כמו ב"גנב", פנה האב אל אמה, ובידו אוחז בחזהו שמתנפח ועולה, מתכוץ ויורד.
– מה הנך מדבר? שאלה חנה, טפו=טפו על ראש אויבנו יחול הכל, ר"ב"ש"ע! וידה הימנית וראשה מורמים למעלה, וגם כל חלי וכל מדוה יחול על ראשם, אמרה חנה, כדרך הנשים.
– אם כן, מה את מיעצתני? אדרבא, הוסיף אביה לשאל.
– אחר "הימים הטובים" כבר נתחכמה לה ונדע מה לעשות, אז יחרץ גזר דינה, ענתה חנה בכדי להשך מעט את חמת אישה.
ערב "יום הכפורים" הגיע. על פני הוריה שפוך צל עצב, ודבורם בנחת לא כדרכם תמיד בכל ימות השנה. מדי פעם בפעם נשמע קול קריאת התרנגלים, שילכו למיתה עוד ביום ההוא.
– מריא, נשמע קול האם, שהציצה בעד הדלת לתוך חדר מריא, בואי נא לחדר הבישול וראית איזו תרנגלת לבנה ויפה קניתי בשבילך, שתהא כפרתך.
– אינני סקרנית כ"כ לראות תרנגלת, הלא איננה אחרת כלל מכל התרנגלות של כל ימות השנה, ענתה מריא כצוחקת להבליה של אמה.
האם שבה המטבחה ומין שביעות=רצון מיוחדה הופיעה על פניה, כי מריא לא ענתה לה, שלא תסובב "כפרות"; בודאי איזו מרדות באה בלבה.
שעת סבוב הכפרות הגיעה. האב סובב בתרנגל גדול הכנפים וארך האבר ורב הנוצה ובקול רם ומלא בכי קרא "בני אדם , יושבי חשך וצלמות"...
מריא שמעה את קול אביה והתחילה חושבת באיזה אופן תנצל מן ההזיה הטפלה הזאת? כשגמר אביה "לחיים טובים ולשלום", לקחה חיש את כתפיתה על שכמה, והיתה כבר נכונה לצאת.
– חכי נא, מרים, תסובבי "כפרות" האם כבר למד, אמרה אליה אמה.
– איזו "כפרות"? מה לסובב? הנשתטיתם או מה? חפצים אתם להכות גם אותו בשגעון? תני לי מנוחה וחסל, ענתה מריא בתמהון.
– מה את מדברת? אינני מבינתך כלל, אמרה האם נבהלה.
– פשוטו כמשמעו, ענתה מריא, ויצאה מן הבית.
– תשבר מפרקתה, חרטעה אף קדקד כאחד, קללה אביה.
– הס! ערב יום הכפורים, כעסה האם.
– ומה אם ערב יום-הכפורים, הלואי שתבלענה הארץ בעצם יום-הכפורים, ענה האב בקצף גלוי ומרי יאוש.
– על מי אתה כועס? מידך זאת לך, הלא חנוכך הביא לידי כך: "תדבר פולנית, תבקר בגמנזיה". התאוננה האם.
האב לא ענה דבר, יען כי ידע כי לאשתו הצדקה, אבל אין להשיב...
בגן העיר פגשה מריא באיבנ'ק ותספר לו את החלטתה לברח, וגם, בקשה ממנו, שהוא ילוה לה כסף והיא תשיב לו ברב תודה, כי לשבת ביחד עם הוריה כבר אי אפשר, כבר כשל כח הסבל, "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". איבנ'ק בקש ממנה שהיא לא תשכחהו, ואם תהיה לה שם בשבילו איזו משרה, אז הוא גם כן מוכן לנסע שמה, כי טוב לו לשבת עמה ביחד.
 
המשך יבוא
 
 
בהוצאת "כרמל" יצא לאור ספר שיריה החדש של דורית ויסמן
איפה פגשת את הסרטן
הספר זכה בפרס אקו"ם. מנימוקי השופטים: "שירים מינימליסטיים, אותנטיים, אזמליים, המשספים את שכבות השומן וחודרים היישר אל הליבה. שירים חזקים הלופתים בעצמה את הקורא, המשתאה לנוכח התנהלותה האמיצה של הכותבת המסרבת להיכנע לחשיכה הגדולה."
אפשר לרכוש את הספר בחנויות הספרים ובאתר האינטרנט של ההוצאה  (טל' 02-6540578)
http://www.carmelph.co.il/poetry.htm#weissman
ב-20% הנחה וללא דמי משלוח
נשמח אם תבואו לערב "כתובת" במינהל הקהילתי לב העיר
רח' אוהל משה 42 ירושלים, יום ה', י' תמוז, 6.7.06. בשעה 20:00, ערב שירה, מוסיקה ויין
בתוכנית: דורית ויסמן תקרא מספר שיריה החדש "איפה פגשת את הסרטן"
גלעד מאירי יקרא מספר שיריו החדש "זעזועים בג'לי"
 sala-mancaבמופע: "תגובות קונקרטיות 1 & 2"
מוסיקה: להקת המשפחה  בשירי ויסמן ומאירי: חגי נחתומי, תופים ושירה; גל דרום, בס; יובל ליבליך, גיטרה; יובל יבנה, גיטרה ושירה; אריאל פריבלודה, כינור.
ולפני כן: 19:00 מפגשיר בהנחיית המשורר ליאור שטרנברג.
"I'd love to turn you on" : על המילים שמאחורי המוסיקה בשירי הביטלס.