הרולד פינטר
עם ייסוד האגודה היהודית הפרו-פלסטינית בלונדון
לשם הוקעת זוועות הכיבוש הישראלי
שהוא כידוע אבי אבות הטומאה בפלסטין הכבושה
המשתרעת מירדן לים
והחטא הקדמון הגורם לצרות במזרח התיכון כולו
וגם מציק למוסריות של יהודֵי "מה יפית" בלונדון המוסלמית
אנחנו זוכרים לךָ כיצד אסרת על הצגת מחזותיך בישראל
למעט "מנהל הבית" שהועלה בהסכמתך בתיאטרון חיפה
מעובד להצגה שעוסקת בנישול הפלסטינים מבתיהם
ואנחנו זוכרים כיצד הלכת בראש ההפגנות בלונדון
בעד סדאם חוסיין והפלסטינים
ואנחנו מאחלים לך שתמשיך ללכת
לעזאזל –
כתב חיימקה שפינוזה
לוטש מילים עבריות
נ.ב.
אני יודע שבריאותך רעועה מאוד
ואין בכוונתי לפגוע בך אישית
אבל אולי הגיע הזמן שתבקש מאיתנו סליחה
בטרם יהיה לך מאוחר מדי
ובייחוד שכבר קיבלת את פרס נובל
ואין יותר צורך שתתחנף לגויים
 

תיקון עולם
בני בכורי הגיע לביקור עם נכדיי ומצאני, לחרדתו, מתמוגג בבכי. על אף גרוני החנוק בדמעות שָׁלִישׁ מיהרתי להרגיעו. לא יכולתי להתגבר על פרץ רגשותיי, אמרתי לו, לשמע קריאתו של ראש הממשלה להוסיף לחקור כל מה שדורש חקירה, ללא מורא וללא משוא פנים, לחקור ולחקור ולתקן את העולם. שמע זאת בני, שהוא בעל לב רַגָּשׁ (כאביו), ופרץ אף הוא בבכי. ראו שני נכדיי את אביהם ואת סבם מתייפחים והחלו דמעות זולגות גם על לחייהם. וכך גרם ראש הממשלה לארבעתנו שנביע את התפעלותנו מגבורת רוחו ומיושר לבבו במיטרות ברכה של דמעות עינינו. ואם מיפלס הכינרת לא עלה אף לא במילימטר, לא בנו האשם.
כי מי אם לא מר אולמרט, התגלמות המצפון וטוהר המידות בארצנו המיוסרת, ראוי לקרוא ככה לתיקונו של עולם? אדרבא – להוציא את קודמו, השרוי בתרדמת – ניקבו בשמו של אדם אחר בישראל, ועוד במעמד רם כמעמדו, שאילו היה החיזיון הזה מתרחש בימי אליהו הנביא, היה התשבי משליך על כתפיו את אדרתו ולא על כתפי אלישע תלמידו, ועולה השמימה במרכבת אש ובסוסי אש שוקט ובוטח, כי אכן נמצא לו יורש ראוי.
אם דימיתם בנפשכם אף לרגע קט, בעקבות דברי האיוולת שאני מפרסם כאן פעמיים בשבוע על-פי הזמנתו האדיבה של הסופר הנידח, כי אינני רואה בראש ממשלתנו דמות מופת נדירה בתכונותיה הסגוליות, טעות היתה בידכם. אפילו הנידח בסופרי ישראל, שהוא עורך בעל עין בוחנת להפליא, נטעה בשווא להאמין שאינני מסכים איתו בנוגע למנהיגנו האחד בדורו. וכל כך למה? בגלל שעשועי המילים שאני מתיר לעצמי פעם בפעם כדי להפגין את עושרה של שפתנו העברייה. ובכן, הריני מצהיר בזה שאני מצדד לחלוטין ולגמרי בעמדתו האיתנה של עורכי, כי אין ולא היה כאהוד אולמרט מימות אהוד בן גֵּרָא התנ"כי ועד ימינו אלה ועד בכלל. ומעז אני לומר אף זאת, כי אילמלא היה הסופר הנידח – בכל שיפעת דמויותיו הספרותיות, הוא וד"ר שפיפונה פויזן גורלך, חיימקה שפינוזה לוטש מילים עבריות, הסופר אלימלך שפירא, אהוד האופה וכל השאר – מקדיש את מיטב שרעפיו לגידוף "ברונים-עיתונאים עבריים פרו-פלסטינאים, שהם נגד ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל" ולהיבטים שונים, מאחור ומלפנים, של תשמיש המיטה (ובגילו של נידחנו מעורר הדבר האחרון התפעלות ללא מצרים), היה מן הסתם מגלה זאת בעצמו ולא נזקק לרמזים עבים כקורת בית הבד מצידי.
בהזדמנות זאת נוסיף, כי גם המינוי האחרון שיצא ממיטבחו של ראש הממשלה, היינו בחירתו של פרופ' דניאל פרידמן לכהונת שר המשפטים, יש בו כדי לְאַשֵּׁשׁ את שיר המעלות שאני מזמר כאן למר אולמרט. רק המגמה של חקירה ודרישה נוקבת ומתמדת, מכאיבה ככל אשר תהיה, חקירה שאיננה חסה על בעלי שררה וחורצי גורלות, אזרחים ואנשי-צבא, גובי-מיסים ובנקאים, עשירים חדשים ועניים ותיקים, מנכ"לים ואמרכלים, בורסקים וסנדקים, מוהלים ומועלים, היא שהובילה את ראש הממשלה לבחירה זאת.
אף על פי כן לא נחה דעתי עד שהחלטתי לברר לאשורו את פירוש המונח "תיקון עולם" כדי שאהיה בטוח שלא גרעתי שבח כלשהו מבין אלה המפארים כנוצות טווס את מצנפתו של מר אולמרט. אי לזאת, כשעמדתי לחתום את הפיסקה הזאת, עיינתי במילון אבן שושן ונוכחתי לדעת שטוב עשיתי בהקפידי לעלעל במקור שופע כל טוב זה. תיקון עולם, כותב הלשונאי המובהק, משמע "שמירה על סידרי החיים המקובלים, מניעת סיבוכים בלתי רצויים." אך ברובד העברית המאוחר יותר, זה המשמש את ספרות ימינו, תיקון העולם פירושו "רפורמה בסידרי החיים, שיפור המישטר או הפיכתו למישטר רצוי יותר."
אהה, אמרתי לעצמי, הלא אהוד שלנו חכם כמלכנו שלמה וחוכמתו עולה בקנה אחד עם בקיאותו המופלגת בשפה הלאומית (כוונתי לעברית, לא לאמריקנית, לא לרוסית ולא ליידיש). למה איפוא התכוון המשורר? למניעת סיבוכים בלתי רצויים או לשיפור המישטר והפיכתו למישטר רצוי יותר?
לא הרהבתי עוז להכריע בשאלה זאת ביחידות. אני פונה אליכם, קוראיי הנלבבים, ומפציר בכם לחוות את דעתכם שלכם. ואני בטוח, על דעת המכתב העיתי ועל דעת עורכו הסופר הנידח, שתשובותיכם תזכינה בכבוד המגיע להן, כי הדמוקרטיה היא נר דולק לרגלי העורך וַאֲתָרוֹ ומים רבים לא יכבוהו.
 
איזהו חכם?
ועוד משהו על אהוד ועל הממשלה של אהוד.
מישהו צילצל אלי בבהלה: הם השתגעו? עכשיו מצאו את הזמן להתחיל בתיקונים כל כך קרוב להר הבית? הלא כל העולם המוסלמי קם על הרגליים! כל הקנאים יתאחדו כדי "להגן על קודשי האיסלאם", והמתונים לא יעזו לפתוח פה, והיריבים יעשו יד אחת על-מנת לפתוח בסיבוב חדש של שפיכות דמים שאחריתו מי ישורנה!
ניסיתי להרגיעו, אבל הוא לא רצה להירגע.
הוא גם השתמש במלים לא-יפות שאינני יכול לצטט, כי אולי יש ילדים שיקראו בטעות את המכתב העיתי – את התיאורים העסיסיים של הסופר הנידח בע"מ ודאי לא יבינו, כי המורים עוד טורחים על הסברת כתב האישום נגד הנשיא-הנבצר לתלמידיהם הרכּים, ואין להם זמן להיפנות ל"חדשות בן-עזר", אך את מה שצווח איש-שיחי בטלפון דווקא כן היו מבינים.
אבל מה שחרה לי באמת לא היתה כל כך ההתקפה הפרועה על ממשלת ישראל והעומד בראשה – והלא הוא דווקא, ככתוב בעיתונות, הבין את "הרגישות הרבה" של הנושא והכריז ש"אין לנו מה להסתיר" – כמו ההתכחשות הגמורה לתבונתם של מר אולמרט (ראש הממשלה), מר פרץ (שר הביטחון), מר דיכטר (השר לביטחון פנים), ואחרון אחרון חביב מר ליברמן (השר לאיומים אסטרטגיים).
"את זה אינני מוכן לקבל," נזפתי במתפרע הטלפוני, "הממשלה הזאת, אפילו כאשר מר ליברמן עדיין לא צורף אליה, הוכיחה פעמים אין ספור את חריפות השכל ודקות הניתוח של חבריה. הנה, למשל, היציאה למלחמת לבנון השנייה והדרך שבה התנהלה. הנה, למשל, מצבנו החברתי המשביח והולך משבוע לשבוע. הנה, למשל, ההסברה שלנו בחו"ל שהפכה את קערת שונאינו על פיה. הנה, למשל..." ופה, מעשה שטן, נעצרתי כי לא יכולתי למצוא דוגמה נוספת שתיסכור פי רשעים. אך היושב במרומים חש לעזרתי: "איזהו חכם? הרואה את הנולד," ציטטתי את חז"לינו, "בוני הגשר החדש משער האשפות שבחומת העיר העתיקה אל שער המוגרבים שבהר הבית לא נשלחו לעשות את מלאכתם בעירום ובחוסר כל – הופקדה עליהם אבטחה משטרתית כבדה!"
ובצהלת נצחון טרקתי את הטלפון ולקחתי את ספר התנ"ך המונח תמיד בהישג ידי והתחלתי לקרוא פרקי תהילים.
 
ארקאדי בטוח
בין סיוטי הלילה וחרדות היום המבעתים אותי עליי לציין את הדאגה הבלתי-פוסקת למצבו הכספי של ארקאדי גאידאמאק. אין לי ספק שגם קוראים רבים של המכתב העיתי שותפים לדאגתי שמא, חלילה, אין ארקאדי יקירנו בעל כיסים תפוחים כשם שהוא מציג עצמו ברבים אלא מין הברה פורחת באוויר, שנשיפת בורסה קלילה תעיפנה למחוזות האופֶל והיתה כלא היתה.
שמח אני לבשרכם שאין לדאגתנו כל יסוד. ארקאדי הוא מיגדל דויד של ממון ממשי.
הדבר הזה הובא לידיעתנו על ידי המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" מה-5 בפברואר ש"ז שבעמודו הראשון התנוססה החדשה המרגיעה: מיסמכים פנימיים של מס הכנסה מגלים לראשונה שלפני הצהרתו למס הכנסה בסוף 2003 היה שווי נכסיו של ארקאדי בחו"ל מיליארד דולאר.
מדי שנה, הוסיף המוסף והאיר את עינינו, משלם ארקאדי למדינה מס של 10 מיליון שקל לפחות על שירותי ניהול שהוא מעניק לחברות בחו"ל.
אבן נגולה מעל ליבי.
ודאי, מעניין היה לדעת גם מה שווי נכסיו של האוליגארך החביב עלינו במדינה הַדַּלָּה שהוא בחר לשבתו, היינו בארצנו ארץ ציון וירושלים, כדי שנהיה סמוכים ובטוחים שאם יתחולל משבר כלכלי כלשהו בניכר לא נצטרך אנחנו לסעוד אותו בעוניו עד שיתאושש ויוכל לרוץ לראשות הממשלה בלי להסתתר מאחורי גבו הרחב של ביבי נתניהו. הווה אומר, חזקה על ביבי, במקרה כזה – טפוּ, טפוּ, טפוּ! – שיקבע לארקאדי "ימים" על שולחנו (ושׂרה תשקוד על הכנת תבשילים שיערבו לחיכו), אך כבר נאמר בתנ"ך ש"שונא מתנות יחיה" (משלי, ט"ו, כ"ז) וארקאדי, אם חפץ חיים הוא בארץ אבותינו, ידבק בפסוק הזה ולא יסור ממנו ימינה או שמאלה.
 
סולם עדיפויות
ומדוע ציינתי בקטע הקודם את דלוּת מדינתנו? כלום זקוקים אנו לרענון זיכרוננו בנדון?
מפני שהוברר בימים האחרונים, כי מצב המיקלטים בצפון הוא בכי רע. במשך כששת החודשים שחלפו למן תום מלחמת לבנון השנייה לא נעשה, או כמעט לא נעשה, דבר לתיקון המצב בתחום חיוני זה והם, המיקלטים, שהלוואי שלא יזדקקו להם תושבי הצפון שנית, נשארו למעשה בלתי שמישים להגנת מי שייכנס אליהם כדי לחסות מן הטילים.
ואיך אירע כך?
איפה התקציבים שהובטחו לשיפוץ המיקלטים?
למה מחכים האחראים? שחיזבאללה תשלים את הכנותיה לסיבוב נוסף – הכנות המתנהלות, לפי דיווחי התיקשורת, בעזרת איראן וסוריה, ללא הפוגה – והגיהינום יחזור לאיזור המועד לפורענות?
והאם נבדקו המיקלטים גם בשאר אזורי המדינה?
הרי הדיווחים מדברים על טילים חדשים, שסופקו לארגון הטירור הרצחני, שהטווח שלהם מכסה את כל הארץ כולה, מקצה הצפון לקצה הדרום.
ומה אם גם המיקלטים במרכז ובדרום אינם עומדים במיבחן הבסיסי?
המישרד לאיומים אסטרטגיים של מחמל-נפשנו אביגדור ליברמן, מישרד הדרוש לנו כקוץ בישבננו, זכה במיליונים שאהוד מתקן-העולם הבטיח לו. גם שלומי-האמונים, אלה שבחיק הקואליציה ואלה שמחוצה לה, קיבלו את אשר קיבלו ביד רחבה. ואפילו בִּיבִּיֵנוּ לא יצא מקופח: ועדת הכספים של הכנסת אישרה בהצבעת רוב של ארבעה (יהדות התורה, איחוד לאומי, ש"ס) נגד שניים (מרצ והעבודה) יועץ נוסף, שלישי במיספר, לראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה בהווה. היועץ החדש יעלה למדינה 260 אלף ₪ לשנה.
בעיתון נדפס, שחור על גבי לבן, שהיועץ זה מקרוב אמור לכתוב את זיכרונותיו של מר נתניהו. אילו שאלוני הייתי אומר ששום תקציב לא יהיה גדול מדי אם יש בו כדי להבטיח שזיכרונותיו של האיש הדגוּל – שאולי, אולי יהיה גם ראש הממשלה הבא, כי מי יודע תעלולי הגורל – יועלו על הכתב. זיכרונות אלה, אומר אני, לא יסולאו בפז. אבל מה אעשה שלשכתו של בעל הזיכרונות מכחישה שהיועץ נשכר כדי לכתוב זיכרונות של מעסיקו? הלשכה טוענת שהיועץ "יסייע לראש הממשלה לשעבר לעמוד במטלותיו הציבוריות הרבות הכוללות בין השאר מסעות הסברה שבהם הוא מייצג את מדינת ישראל והודף את ההתקפות עליה." גם הסיוע הזה שווה שנממן אותו מכיסינו. ואולי, אולי – בין הדיפה והדיפה – יתפנה מר נתניהו גם להכתיב את זיכרונותיו וכולנו נצא נשכרים.
אמן כן יהי רצון.
כן, המיקלטים... שיחכו. אחרי ככלות הכול, יש סולם עדיפויות לכל ממשלה המכבדת את עצמה.
הבנת את זה, בָּרוּךְ?
 
אתם צריכים צפרדעים בבית?
סולם העדיפויות הזה מחייב – והגיעה השעה לומר זאת בפה מלא – גם את מגיני הטבע שלנו.
הנה כי כן, החברה להגנת הטבע, בסיומו של סקר ממושך מחולות ניצנים בדרום ועד חולות אכזיב בצפון, מעריכים אנשי החברה, כי כמחצית ממיגוון הצמחים ובעלי החיים במישור החוף, שחלקם אינם גדלים בשום מקום אחר בעולם, צפויים להיכחד בתוך שנים ספורות.
כל זה בגלל בנייה, כריית חול ונסיעות גוברות והולכות של רכבי שטח בדיונות שעוד נותרו. זו הסיבה שקיפוד החולות כנראה כבר נכחד לחלוטין וסכנת הכחדה מרחפת על נחש החולות, לטאת הכוח האפור, הירבוע, גרביל החולות, צב היבשה המצוי, צב הים הירוק, חתול הביצות ושלושה מיני צפרדעים?
אז מה, אני שואל, מישהו מכם, קוראיי האהובים, זקוק לקיפוד חולות בביתו? או לקרפדה ירוקה?
והוא הדין בשאר בעלי החיים שהוזכרו לעיל.
וחוץ מזה, יש להם, לצב הירוק או המנומר, ללטאה האפורה או הצהובה, ייקח אותם השֵׁד, זכות הצבעה לכנסת? הם חוסים בצל כנפיו של איזה ראשון לציון, אדמו"ר או מקובל בירושלים או בבני ברק או באחת מערי הדרום? הם חברים של הירשזון או איווֶט או ליצמן או אלי (ישי)?
זה מה שצריך להעסיק אותנו כעת?
בחייכם!
אתם, טרדנים שכמותכם, חייבים פעם אחת ולתמיד לתפוס שיש לממשלה הזאת אג'נדה.
כן, אג'נדה ולא סתם איזה סדר-יום שיש למוסדות פחותים ממנה.
ובאג'נדה הזאת מצויים סעיפים קצת יותר חשובים מקיפודים ונחשים וירבועים וצבים.
ובוודאי יותר מחול.
מי שמסתובב בחולות מביא חול, יחד עם הנעליים שלו, הביתה. אתם צריכים חול בבית, שהשכנים יראו כמה לא מסודר אצלכם ואיך אתם מזלזלים בניקיון?
אז בואו ונגמור עם הנידנוד הבלתי-פוסק הזה.
תרצו קיפודים, תרצו צפרדעים – סעו לתורכיה. שם בטח יש. בייחוד בשביל תיירים.
 
ולקינוח, קצת תיקוני עברית
הפירסומת הטלוויזיונית של משחת השיניים קולגייט מכריזה שבזכותה יהיו לנו "חניכיים בריאות". חניכיים בריאים, פירסומאים שכמותכם!
בעתון הנפוץ ביותר במדינה מצאתי שמספָּרַיים עושות את אשר הן עושות. מכל מלמדיי השכלתי, אבל מספריים זְכָרִיּים הם, אם תרצו ואם תמאנו, כתבים ועורכים נכבדים!
ובחדשות ערוץ 10 בטלוויזיה: אנא, מגישי-חדשות יקרים, חֲרָדָה בסמיכות היא חֶרְדַּת ולא חֲרָדַת!
די, עייפתי.