"זוועה, אבל יש לי שני ילדים."
זו שורה מתוך הקטע הרביעי של הפרק הראשון בין חמשת פרקיו של "אישית לוחצת", ספר שיריו האחרון של שמעון בוזגלו (הוצאת "ידיעות אחרונות", ספרי חמד) שראה אור לפני שלוש שנים. בחרתי לתת אותה ככותר הפותח של טורי דווקא בימים אלה. היא מדברת בעד עצמה.
בוזגלו ידוע בעיקר בשל תרגומיו מספרות יוון העתיקה – פילוסופיה, מחזות, שירה – אך הישגיו המרשימים בתחום זה אינם גורעים מייחודם של שיריו, הממזגים בליריקה שלהם שוועה חברתית עם הומור ושנינות.
והנה הקטע במלואו:
 
אָה, כֵּן, חֹסֶר נִימוּס.
שָׁכַחְתִּי לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי.
שִׁמְעוֹן בּוּזַגְלוֹ. רֹב הַזְּמַן מְתַרְגֵּם.
זְוָעָה, אֲבָל יֵשׁ לִי שְׁנֵי יְלָדִים.
מִי יַאֲכִיל אוֹתָם, אַתָּה?
גַּם לְךָ בְּוַדַּאי יֵשׁ שְׁנֵי יְלָדִים –
אוֹ שְׁלוֹשָה, אִם אַתָּה גָּר בִּכְפַר-סָבָא.
אָז כֵּן, אֲנִי רֹב הַזְּמַן מְתַרְגֵּם.
וַחֲבֶרְתִּי הָאַחֲרוֹנָה לֹא הָיְתָה.
פַּעַם, לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים,
הִקְשִׁיב קְהָלִי הֶעָצוּם
לְהַרְצָאוֹת בְּנוֹשְׂאִים אֲחֵרִים.
עַל לוּחַ גָּדוֹל מֵאָחוֹר
כָּתַבְתִּי נֻסְחָאוֹת מְעַלְּפוֹת
וְהַקָּהָל – בְּחַיַּי –
לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ.
 
שביתה
שביתה. לא שביתה. שביתה.
עובדים של שכר מינימום שגם את שכר המינימום אינם מקבלים.
"היום אנחנו, מחר אתם," אמר אחד מהם.
והכותרת הראשית של גדול עיתוני המדינה: "חשד: שר האוצר גנב מיליונים"
לצעוק?
לא. לשתוק.
 
דו"ח
פורסם הדו"ח על השכר במיגזר הציבורי לשנת 2005.
בעוד שיותר מ-50 אלף עובדים בשירות הציבורי קיבלו אז בקושי שכר מינימום, מי שעמד בראש טבלת השכר הציבורי (לפני שנתיים) קיבל שכר חודשי בסך 111 אלף ו-382 ₪ (ברוטו) ועלות שכרו, כולל העלויות למעביד, הסתכמה ב-137 אלף ו-558 ₪ לחודש. במקרה, או שלא במקרה, היה השיאן מנהל מחלקת בתי חולים בשירותי בריאות כללית.
"אפילו במיגזר הפרטי זהו שכר נדיר למדי," קובע הכתב הכלכלי בעיתון.
ממשכורות עתק נהנים מאות עובדים בבתי הזיקוק, בחברת החשמל, בבנק ישראל, בקופות החולים, בנמלים, ברשות שדות התעופה, ברשות השידור, בתעשיות הביטחוניות, באקדמיה.
עלות השכר של היועץ המשפטי של עיריית בני ברק, העיר הענייה בארץ, הגיעה ליותר מ-44 אלף ₪ לחודש. עלות שכרו החודשי של נהג בעיריית חולון היתה קרוב ל-36 אלף ₪.
זה היה לפני שנתיים.
עכשיו נחכה לדו"ח על השכר במיגזר הציבורי לשנת 2007.
 
ועוד דו"ח
לא רק האוויר. לא רק המים.
גם האדמה.
דו"ח חדש של המשרד להגנת הסביבה מפרסם רשימה של 300 הקרקעות המזוהמות בישראל, פועל יוצא של "תעשיית זיהום עצומה". אתרים שגזים מרעילים נפלטים מקרקעותיהם ואסור לעבוד בתחומיהם כשם שאסור לבנות עליהם בנייני מגורים מפני שסכנת חיים תרחף על העובדים ועל הדיירים.
"כשמדובר בזיהום קרקע," אומר סגן מנהל מחוז תל-אביב במשרד להגנת הסביבה, "זה משהו שבדרך כלל לא רואים בעין. אבל כשהכתמים שמסמלים שטחים מזוהמים מצטרפים אחד לשני, התמונה שנוצרת מזעזעת בעוצמתה."
זעקי, ארץ אהובה.
ורק שאלה אחת מציקה לי: איך זה אותו משרד עצמו, המשרד להגנת הסביבה, מחליט לאפשר למפעלים המזהמים במפרץ חיפה להזרים את שפכיהם "המטופלים" ישר לים במקום לנחל הקישון? כדי להגן על הנחל – וחייבים להגן עליו! – מותר לזהם את הים במקום לאלץ את המפעלים המזהמים לעמוד בדרישות לטפל בשפכיהם ולהביאם לידי רמת טיהור מסויימת?
זעק, ים אהוב.
 
חגיגה
אם היה לי ספק לגבי טיבו של שר המשפטים החדש, נגוז ספק זה והיה כלא היה כשהוברר שהוא תומך בהרחבת סמכויות בתי-הדין הרבניים.
ואחר כך התחוללה הגרוטסקה של המינויים החדשים לבתי הדין הללו.
מינויים שפירושם הקשחת הקו השמרני הקיצוני: מתוך 15 הדיינים החדשים, שנים עשר הם חרדים, ומתוכם רק שלושה שירתו בצבא, וכהגדרת פרופ' פרידמן הם "מכירים את החברה הישראלית." ואיזה נֶפּוֹטִיזְם! הגיס של... הבן של... האח של... וזה שיש לו קשרי משפחה אל...
החרדים חוגגים..
ואם החרדים חוגגים, אנחנו יכולים להתאבל.
 
שבועת אמונים
אבל יש אצלנו גם גילויים של אחדות לבבות שאינם יכולים אלא להרנין נשמות עצובות.
למשל, שתי יוזמות החקיקה החדשות הקובעות שח"כים יהיו חייבים להישבע אמונים לא רק למדינה אלא גם לדגל ולהימנון.
תומכים בהצעות החוק הללו נמצאים בישראל ביתנו (שממנה בא היוזם הנהנה מחיזוקו של יו"ר המפלגה), קדימה, הגימלאים (מי אם לא יו"ר הסיעה ח"כ הבדיחה והחידוד משה שרוני?), ש"ס, האיחוד הלאומי-מפד"ל והליכוד.
שחברי הסיעות הערביות מתנגדים – זה ברור. וגם ברור שבוגדים מושבעים כחברי מר"צ מתנגדים, ואני בטוח שההתנגדות הזאת נובעת לא רק מטעמים רעיוניים אלא גם סתם מחמת רשעות, כי הם, אוהבי הערבים האלה, פשוט אינם יכולים לסבול אחדות של פטריוטים.
"ההצעה הזאת היא זוועה," אומרת יו"ר סיעת מר"צ, ח"כ זהבה גלאון, "סמלים זה לא דבר שמקדשים אלא דבר שמכבדים, ורק במדינות פשיסטיות מבקשים מנבחרים להישבע לסמלים."
אוזניים תצילינה.
זאת אומרת, בדיקה היסטורית תאשש את דבריה של הגברת גלאון, אך אנחנו איננו חייבים ללמוד מהיסטוריה שלא שייכת לנו. ואם אנחנו רוצים להישבע אמונים לדגל ולהימנון, אנחנו נישבע. אנחנו נעשה מה שיתחשק לנו, ואם יתחשק לנו להיות פשיסטים אז נהיה פשיסטים –ושיתפקעו כל התבוסנים!