על הסף
   
 לידידיי מעבר לים שנפשם יוצאת לציון ממרחקים
 
רַבֵּנוּ הַלֵּוִי, יְהוּדָה דְּגוּל פַּיְטָנֵנוּ,
מְחַבֵּר הַנּוֹדָעִים וְהַנִּשְׂגָּבִים שֶׁבֵּין
שִׁירֵי צִיּוֹן, וְגַם פִילוֹסוֹף וְתֵיאוֹלוֹג
וְרוֹפֵא חוֹלִים, נִתְפַּנָּה רַק בְּאַחֲרִית
יָמָיו לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ וְלָשִׂים אֶת
פָּנָיו צִיּוֹנָהּ. כִּמְעַט שִׁבְעִים שָׁנָה
שָׁהָה לִבּוֹ בַּמִּזְרָח וְגוּפוֹ בְּסוֹף מַעֲרָב
בְּטֶרֶם יָצָא לְחוֹנֵן אֶת חָרְבוֹתֶיהָ שֶׁל
קִרְיַת מֶלֶךְ רָב – טוּדֶלָה, קוֹרדוֹבָה,
גְּרַנַדָה, לוּסֵנָה, טוֹלֵדוֹ הָיוּ לוֹ לְבַיִת
וּבַעֲפָרָן טָמַן אֶת זִרְעֵי שִׁירָתוֹ. גַּם
פְּלִישַׁת הָאַלְמוֹרָבִידִים, קַנָּאֵי הָאִיסְלָם
מִצְּפוֹן אַפְרִיקָה, לֹא טִלְטֵלָתְהוּ דֵּי
הַצֹּרֶךְ לִנְטֹשׁ אֶת סְפָרַד הַבְּרוּכָה שֶׁבָּהּ
נָבְעוּ מַעְינוֹתָיו: שִׁירֵי חֵשֶׁק וְיַיִן וְשֶׁבַח
וּפִיּוּטִים וְהָגוּת וֶאֱמוּנָה וְהִתְרוֹמְמוּת
הַנֶּפֶשׁ וּמַה שֶׁבֵּין אָדָם לְאָדָם וּבֵין
אָדָם לְקוֹנוֹ, וְגַעֲגוּעִים, וְגַעֲגוּעִים...
סוֹפוֹ שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַסַּף, לְמִצְרַיִם, וְשָׁם
הִפְצִירוּ בּוֹ אוֹהֲבָיו וּמַעֲרִיצָיו לִנְטוֹת
אֶת אָהֳלוֹ לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֶרֶץ שְׁוַת עֶרֶךְ
הִיא לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה וְטַעֲמֵיהֶם וְנִמּוּקֵיהֶם
אִתָּם. עוֹדוֹ מִתְמַהְמֵהַּ עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר
הַגָּדוֹל נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו. לֹא פָּרָשׁ
יִשְׁמְעֵאלִי צוֹרֵר וְצַר עַיִן רְמָסוֹ לַמָּוֶת
בְּפַרְסוֹת סוּסוֹ לְעֵת קוֹנֵן הַמְּשׁוֹרֵר הַמֻּפְלָא
בְּדִמְעוֹת שָׁלִישׁ עַל אַבְנֵי הַכֹּתֶל שְׂרִיד
תִּפְאַרְתֵּנוּ. הוּא נִתְבַּקֵּש לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה
בְּחָלְיוֹ הָאָנוּשׁ אֲשֶׁר חָלָה עַל אַדְמַת נֵכָר.
בַּגּוֹלָה רָאָה לָרִאשׁוֹנָה אוֹר עוֹלָם וּבַגּוֹלָה
עָצַם אֶת עֵינָיו לָאַחֲרוֹנָה בְּעוֹד צִיּוֹן בְּחֶבֶל
אֱדוֹם וְהוּא בְּכֶבֶל עֲרָב.
תְּמֵהַנִי אֵלּוּ שִׁירוֹת שַׂגִּיאוֹת הָיוּ מִתְמַלְּטוֹת
מִתַּחַת לְקוּלְמוֹסוֹ אִלּוּ דִּלֵּג עַל מְשׂוּכוֹת
הַזְּמַן וּכְאוֹרֵחַ הַמַּגְבִּית הַיְּהוּדִית הַמְּאֻחֶדֶת
הָיָה מַמְרִיא מֵאִיבֶּרְיָה מִזְרָחָהּ וּבְדַרְכּוֹ
נוֹחֵת לַחֲנָיַת בֵּינַיִם – לֹא נְחוּצָה אֲבָל טִבְעִית
לְסַקְרָנוּתוֹ הַמַּפְלִיגָה שֶׁל יוֹצֵר נַעֲלֶה – בְּגֹשֶׁן
וּמִתְאַכְסֵן, נֹאמַר, בְּ"הִילְטוֹן" שֶׁל קָהִיר
בְּטֶרֶם תֹּאחֲזֵנוּ, אֲבוֹי, קַדַּחַת אַכְזָרִית שֶׁיַּד
כָּל עֲמִיתָיו תִּקְצַר לְהַגִּיהַּ לָהּ מָזוֹר.
אֲבָל אֵלֶּה הִרְהוּרֵי הֲבַאי שֶׁטּוֹב טוֹב לְהִתְעַלֵּם
מֵהֶם בְּבוּז. הָבָה נַחֲזֹר אֶל הַמְּקוֹרוֹת:
רַבֵּנוּ הַלֵּוִי, יְהוּדָה דְּגוּל פַּיְטָנֵנוּ, מְחַבֵּר
הַנּוֹדָעִים וְהַנִּשְׂגָּבִים שֶׁבֵּין שִׁירֵי צִיּוֹן...
 
על דרך הקיצור
אם אין ברצונכם לקרוא בעיתונים את הדיווחים מחשיכי העיניים על ההתדרדרות החברתית והמוסרית של החברה הישראלית, יש לאל ידכם לפתוח את התנ"ך ולקבל הכל בתמצית נפלאה.
ישעיהו א', כ"א-כ"ג: איכה היתה לזונה קרייה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים / כספך היה לסיגים סבאך מהול במים / שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם.
עמוס ב', ו-ח: על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים / השואפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענווים יטו... / ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם.
מיכה ב', א'; ג', א-ג; ג', ט-י"א: הוי חושבי אוון ופועלי רע על משכבותם באור הבוקר יעשוה כי יש לאל ידם / וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו... שונאי טוב ואוהבי רעה גוזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם / ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמותיהם פיצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת... ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו / בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה / ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו.
אין חדש תחת השמש.
 
יאנוס הישראלי
אתמול (יום ראשון) פורסמה ב"ידיעות אחרונות" קריקטורה שבה נראה שמעון פרס מהלך בין שני מטחי גשם עז שחשרת עננים שחורים מרחפת מעליהם: המטרות יורדים אבל הוא איננו נרטב, כמוהו כבני ישראל החוצים את ים סוף בחרבה, כשמשני עבריהם ניצבים נדי המים הכבירים.
ואכן, זהו שמעון שלנו בכל תפארתו. לחברי ועדת וינוגרד הוא אומר שהתנגד לכניסה למלחמת לבנון השנייה, אבל לא יכול לעשות מאומה כדי למנוע את השגגה. אך כאשר "מקורבי אולמרט" נזעקים לנוכח "דקירה בגב" זו וטוענים להד"ם ונהפוך הוא, מרעיף המישנה לראש הממשלה זרזיפי שבח לבעל-הבית המופתי וגם מוסיף גניחה מעומק הלב, כי לא רצה לערער את ההסכמה הכללית בימי הרת עולם, שכן הלויאליות היא ערך נעלה בעיניו, או משהו בנוסח זה.
וחייב אני לומר, כי הפליא יוסי שריד להעריך את אישיותו של פרס בדבריו הקצרים והבוטים ב"הארץ" של יום שישי האחרון: זה נוהגו של שמעון כל השנים, גם תמך וגם התנגד, גם הסכים וגם סירב, ותמיד תמיד הוא יכול לאשש מה שמיוחס לו ולסתור אותו בנשימה אחת.
לאל הרומי יאנוס היו שתי פנים המביטים לכיוונים מנוגדים. לפעמים הוא מופיע כבעליהם של ארבע פנים. כמה פנים יש לשמעון פרס?
 
תרופה יחידה
לנוכח מעללי החיידק הקטלני והחסין בפני אנטיביוטיקה שנתגלה באחרונה – או כבר היה קיים מימים ימימה – על רקע הדחיסות וההזנחה ההיגיינית ומיעוט כוח-האדם הדרוש לשיפור המצב התברואתי בבתי החולים, מציע שר הבריאות להקים גוף ממלכתי שינהל את המאבק נגד חיידקים מן הסוג הזה.
טוב ויפה?
טוב ויפה.
אבל מה לעשות כאשר לפני כשבועיים מדווח "ידיעות אחרונות", כי "התרופה היחידה שחיידק הקלבסיאלה אינו עמיד נגדה ועשוייה להציל את חייהם של מאות חולים, אינה מאושרת לשיווק בישראל בגלל בעיות ביורוקרטיות במשרד הבריאות... רופא בכיר מאשים: התרופה אינה נגישה, תהליך קבלתה הוא ארוך ומסורבל ובחלק מהמקרים הרופאים פשוט מוותרים מראש על השימוש בה."
והעיתון מפרט: התרופה "טיגציקלין" אושרה לשיווק על-ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי כבר במאי 2005, וחודש לאחר מכן נרשמה גם ברשות המקבילה באירופה. בישראל הוגשה התרופה לרישום במשרד הבריאות באוגוסט 2005, אולם הליכי הרישום שלה עדיין נמשכים בעצלתיים במשרד הבריאות.
אמנם משרד הבריאות הגיב שיינתן ללא דיחוי אישור מיוחד לכל בקשה לשימוש בתרופה שתופנה למשרד, אך מדוע לא ייעשה מיד מה שמחייב השכל הישר, היינו להעניק אישור גורף לתרופה שתיפטור את בתי החולים מן הצורך להגיש בקשות אינדיווידואליות, תחסוך זמן יקר ("ללא דיחוי" הוא מונח יחסי במציאות המינהלית של ימינו ומקומותינו) ותציל חיים בעוד מועד?
הה, צעד כזה תובע קיום מראש של מיצרך נדיר לא פחות, הלא הוא השכל הישר. אתם מסוגלים לתאר לעצמכם אילו הליכים יהיו כרוכים באיתורו של זה?
 
קושייה לנביאים-בכוח
במאוחר ראיתי מודעה על ערב לכבוד השקת ספר בשם "הינבא בן אדם" (הוצאת ראובן מס) שנושא דיוניו היה "על האפשרות לחידוש הנבואה בימינו."
הערב נערך, על פי אותה מודעה, ב-19 במארס בירושלים.
לצערי, לא היה באפשרותי, בכל מקרה, להיות נוכח בוויעוד המרתק הזה ואינני יודע על שום מכר ממכריי שהגיע אליו, אך מאז ראיתי את המודעה אין השאלה, שעמדה במרכז הערב, מרפה ממני: האם תיתכן הנבואה בימינו?
במסכת בבא בתרא מצאנו שתי קביעות בנדון. האחת: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. השנייה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות.
מי שמצדד בגירסה הראשונה, חייו טובים, שהרי הארץ מלאה חכמים כמים לים מכסים, וחכמי החכמים מאכלסים את ממשלתנו, ומרוב הצפיפות השוררת בה מרפק חכם נוגע בחברו, ואם אינם מתנבאים הרי זה משום ענוותם המופלגת, ובשום פנים לא מפני מה שאמר אחד העם, כי "תשועת ישראל תבוא על-ידי נביאים ולא על-ידי דיפלומטים."
קשה יותר מצבו של מי שאוחז בגירסה השנייה, שהרי מי יודה שהוא שוטה כדי לזכות בכתר נבואה, ואילו מועמדים אפשריים אחרים ייפסלו לאלתר מפני שכבר אינם עוללים.
אם יורשה לי, אצהיר בזה שהייתי מוותר על כל השאלות הקשות שיכולתי להציג לנביאים-בכוח ומסתפק בקושיה צנועה אחת: האם ייבחר שמעון פרס לנשיא ישראל בטרם יחגוג את יום הולדתו המאה?
ואולי הוצגה הקושיה הזאת באותו ערב שהחמצתי, וגם מצאה את תירוצהּ, אך אלי לא הגיע שום מידע על כך.