הלוך הלך הצליין החילוני וגם הגיע

לפני שנה נתבקש מר א. בן עזר להשתתף במשאל על דיוקנו של המנהיג הרצוי לישראל, תכונותיו, האם הוא צריך לפעול לפי סולם ערבים, ואיך אפשר לאפיין אותו. התשובות למישאל היו אמורות להופיע בפרסום שייערך  בידי המשורר אילן שיינפלד. למיטב ידיעתנו לא פורסמו הדברים מעולם והריהם מובאים כאן לראשונה.

ממני  המלביה"ד מר סופר נידח.

מנהיג לאומי זקוק לתכונות הבאות: עור עבה. אורך-רוח. עקשנות. יכולת אינטואיטיבית של ראייה-למרחוק. פרגמטיזם. אמונה ללא פקפוק בעתיד העם והמדינה. יכולת הכרעה – לדעת לדפוק על השולחן ולהנהיג גם כשאתה נותר בודד בדעתך מול כולם. אי-התנשאות. התרחקות מפולחן אישיות. יכולת להתגבר על שגיאות, על טעויות וכישלונות קשים ולהמשיך הלאה.

מידה של חשדנות, כוח להיות נבגד, גם על-ידי הקרובים לך – מבלי להיתפס לרחמים עצמיים ולשיגעון רדיפה.

לא להתפטר אלא אם כלו כל הקיצים, להשלים עם העובדה שבני-עמך ממררים לך את חייך, אולי כדי לראות אם יש בך די אורך-נשימה וחוזק כדי להגן עליהם מפני אוייב.

יכולת לגבש צוות שרים ועוזרים מסור, שגורלו הפוליטי קשור בגורלך. הבנה מעמיקה היכן אתה חי (במזרח התיכון) ועם מי יש לך עסק (אויבים מחוץ ומבית).

ולבסוף – צריך שיהיה לך הרבה מזל ותבונה לנצל שעת כושר היסטורית אמיתית, שלא לכל מנהיג היא מזדמנת: קלינטון המהוקצע עלול להיזכר רק בזכות המציצה ואילו בוש הבן לא חלם שייכנס להיסטוריה כמנהיג עולמי.

האם מנהיג צריך לפעול לפי סולם ערכים? – מה פירוש? הלא אם יש לו ערכים, או אין לו, ואם היה צדיק או מושחת, ומה מידת אחד מכל אלה באישיותו ובהצלחת פועלו – על כך בדרך-כלל ההיסטוריה תשפוט אותו ולא בית-דין של מוסר וצדק. הלא למרבה הצער או המזל – במדינאות, היושר אינו מציל מן הטיפשות, ואילו מירמה ושקר, שלא לומר חשאיות, הן לעיתים הכרח בל-יגונה. מנהיג בעל אחריות חייב לעיתים להסכים למעשים הניראים כלא-מוסריים – על מנת שלא יתרחשו מעשים נוראים וקשים הרבה יותר לבני עמו וארצו.   

האם מנהיג לאומי חייב להיות מופת לדור הצעיר? בן-גוריון גער בשעתו בדיין: "מתלוננים בפניי על ניאופיך!" – ענה לו דיין: "אני מומחה לביטחון, לא למוסר. אם אתה רוצה שבראש הצבא יעמוד מומחה למוסר, תמנה את קדיש לוז לרמטכ"ל!"

חברי כנסת, שרים שהם חברי כנסת, וראש ממשלה – הם בעלי חסינות. כאן המחוקק לא חשב על מוסריות צרופה (שבתביעה לנהוג על פיה יש גם הרבה צביעות, תביעות-שווא והטרדות, בייחוד מצד התקשורת הצדקנית, המתפרנסת מניפוח שערוריות) – אלא המחוקק חשב על דמוקרטיה שתוכל לפעול ללא הפרעה גם אם היא קצת "מלוכלכת" – ובלבד שהנבחרים לא ייאסרו בתקופת כהונתם.

דמוקרטיה ומנהיגות אינן שיעור סטרילי באזרחות או מצעד חניכים מצטיינים. דמוקרטיה ומנהיגות הן עיסוק של הפשלת שרוולים, של מאבקים וחילוקי דעות והשקפות קשים במדינה פנימה ובהתייחסות כלפי אויבים ומדינות מבחוץ; של אינטריגות, של "לכלוך", של תחומים אפורים, לפעמים גם מושחתים; של שנאת-אחים, של השמצות, קללות, אפילו קטטות בפרלמנט (וזה קורה גם כיום בלא מעט דמוקרטיות ותיקות בעולם, זה משחרר לחצים – ובטל בשישים כל עוד בגדול הן ממשיכות לפעול באורח דמוקרטי).

לכן מנהיג אינו חייב להיות "דמות מופת לדור הצעיר", אלא אם כן אנשים סבורים שהדור הצעיר הוא אוסף של טיפשים, החושבים שעל ידי עשיית חסדים ומעשים טובים נעשה פוליטיקאי לראש ממשלה.

את ישראל לא פוקד שום משבר כלכלי-חברתי ושום משבר ערכי – שהוא שונה בהרבה מכפי מה שהיו המשברים בתולדותיה עד כה. פשוט, הזיכרון של הציבור קצר, ואולי טוב ששוכחים מהר את הצרות של העבר. אם ישראל ידעה לעבור את הימים הנוראים של מלחמת יום כיפור ולאחריה, ואת הנבואות הכלכליות השחורות-משחור של שנות החמישים והשישים – היא יכולה להמשיך את החיים דה לוקס שהיא חיה במאה העשרים ואחת – מדינת סעד מן המתקדמות בעולם, שמיספר מובטליה שווה למיספר פועליה הזרים ושמסעדותיה מלאות אנשים רעבים, משפחות וצעירים, מכל שדרות העם. ישראל שהתרגלה אפילו לטרור פלשתינאי ולאיומים נוסח איראן – אולי משום שבכל שנותיו, החל מייסוד המושבה הראשונה של העלייה הראשונה, פתח-תקווה, ב-1878 – לא היה ליישוב העברי יום אחד של ביטחון מלא בארץ-ישראל – ואולי מפני שתקופות השקט-כביכול לא היו וכנראה גם לא תהיינה אלא הפוגות בין מלחמה למלחמה, או שלום קר המבוסס לאחרונה בעיקר על היניקה הדולרית של אוייבינו-לשעבר. 

איך אפשר לאפיין את המנהיג שישראל זקוקה לו בהווה ובעתיד? אולי בתכונות של אחדים מראשי ממשלותיה עד כה:

הנחישות והראייה-למרחוק של דוד בן-גוריון, בחימוש היישוב העברי נגד הערבים בשלהי המנדט הבריטי, ובהכרזה על הקמת המדינה, כמו גם בהפגזת אלטלנה ובפירוק מטה הפלמ"ח –

האנושיות, החוכמה, הצניעות והפשרנות ("כל אחד מאוהב בפשרות של עצמו,") של אשכול, שבהיותו ראש-ממשלה הושג הניצחון הגדול של מלחמת ששת ימים –

ההעזה של מנחם בגין להביא את השלום עם מצרים בניגוד לעמדת חלק ניכר ממפלגתו, ובניגוד להצבעת חלק מחברי סיעתו בכנסת –

ההנהגה המדינית והביטחונית של יצחק רבין, שהימר על הסכם אוסלו אך התחיל לממש אותו בזהירות רבה, בבחינת כבדהו וחשדהו –

קו-הנהגתו שנמשך ללא שינוי עם אהוד ברק, אשר מתוך נאמנות לדרכו של רבין תקע סיכה בבלון "הסכם אוסלו" – וכך נשכב על הגדר למען ההיסטוריה הישראלית וקנה בה את מקומו, אולי במחיר אי-חזרתו אליה –

ואריאל שרון, שירש מברק את האינתיפאדה, והנהיג ומנהיג את ישראל בתקופת מלחמה קשה ובדרך שרבין וברק היו ללא ספק נוהגים בה אילו נמצאו במצבו.

הלוואי שאחרי אריאל שרון יימצאו לנו ראשי-ממשלה בעלי תכונות כאלה, והגם שלא כולם עשויים להיכלל בנבחרת הצדיקים ואבירי המוסר, כל אחד מהם רשם פרק חשוב בתולדות ישראל. איש מהם לא היה, ואיננו, אדם מושלם, חסר מגרעות וחולשות. רק מעטים זוכרים או יודעים כיום כיצד בתקופת רפ"י, אחרי "פרשת לבון", קיצר דוד בן-גוריון, איש נרגן שדמותו נתגמדה – את חייו של לוי אשכול, שכיהן אחריו כראש-הממשלה.   

תודה מיוחדת מגיעה אולי גם להנהגתו של עמרם מצנע, שבזכות אי-קריאתו נכונה את המפה הפוליטית לפני הבחירות האחרונות (התעלמותו מכישלון "הסכם אוסלו") – נחלשה מפלגת העבודה עד כדי כך, והליכוד ושינוי התחזקו עד כדי כך – שלראשונה מזה זמן רב היתה בישראל כנסת שקולות החרדים והדתיים אינם בה לשון המאזניים, וכך הקואליציה יכלה לכונן ממשלה שהיא בעיקרה חילונית ופלורליסטית ומבטאת את רצון מרבית אזרחי ישראל, וזאת גם מבחינת ההתנהלות המדינית והביטחונית.

[זה כמובן כבר לא קיים בחודשים האחרונים, אבל האופציה נותרה ויש לקוות שהיא תנצח].

פירות יבשים: שזיפים, תפוחי עץ, משמש וצימוקים. הכמויות לפי הצורך, שזיפים קצת יותר.

להשרות כל פרי בנפרד במים פושרים. לרחוץ היטב.

להרתיח בסיר גדול מים בתוספת עד 1 כוס סוכר לחצי עד שלושה רבעי קילו פירות יבשים.

לזרוק לסיר כל סוג פרי יבש לחוד תוך כדי הרתחה, כלומר, להוציא ולהחליף בבישול את הפרי הקודם בפרי הבא בתוך אותם מים רותחים. (אפשר גם לבשל הכול יחד מלכתחילה אבל אז נשמר פחות הטעם המיוחד לכל פרי ופרי).

לקראת סוף הבישול – לאחד הכול, להוסיף מיץ לימון מסונן, קליפת לימון וקצת קינמון [ויש שמוסיפים גם ציפורן]. לבשל על אש קטנה אך לא יותר מדי זמן, כדי שהפירות לא יתפוררו, ולקרר. למרק יהיה טעם מתוק-ייני. אפשר לשנות ולשפר את הקומפוט לפי הטעם.