יותר מחמישים אחוז מאוכלוסיית העולם חיים בעוני מחפיר על לא יותר משני דולר ליום! – אבל בישראל יש מיליון ושש מאות אלף "עניים", שכל אחד מהם הוא כמעט מיליונר לעומת כל עני ממשי שבעולם, שברצון היה מתחלף עם "עמיתו" הישראלי בזה הרגע! – אין גבול לדמגוגיה של כל אלה המתפרנסים על ליבוי השקר על ממדי העוני בישראל.
מחב"ע
 
 
 
 
 
אל: שרת החינוך יולי תמיר
מאת: יוני רוזנברג ס. מנהלת
22.8.07
הנידון: תגובה לכתבה " שיעור בסינגפור"
אני, יוני רוזנברג, ממלאת תפקיד של סגנית מנהלת בביה"ס צופה-שרון שבאלפי-מנשה הרואה את תפקידה קודם כל כאשת חינוך במלוא מובן המילה – ומבקשת להתייחס לכתבה "שיעור בסינגפור" שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות לפני כשבועיים.
אני מרשה לעצמי להתייחס לנושא כיוון שאני מכירה את החינוך בסינגפור מקרוב מתוך למידה, ביקור ומעקב בבית ספר מקומי, שיחות עם תלמידים, מורים והורים, והתנסות הלכה למעשה של בתי הקטנה, שלמדה בגן טרום חובה סינגפורי. בין היתר היתה לי התנסות בהוראת עברית לקבוצות מבוגרים סינגפורים שיצאו להכשרה בארץ. אני מבקשת להדגיש שהדברים שייאמרו אינם מנקודת מבט שיפוטית אלא הצגת העובדות, המציאות כפי שהכרתי ולמדתי אותה במשך שלוש שנים של חיים בסינגפור.
בשנים 1992-1995 התגוררה משפחתי, הכוללת ארבע בנות, בסינגפור, במסגרת שליחותו של בעלי כנציג צה"ל. כיוון שאני באה מתחום החינוך, מערכת החינוך בסינגפור סיקרנה אותי והחלטתי ללמוד אותה ולעקוב אחריה מקרוב.
השלטון  בסינגפור רואה במערכת החינוך צורך קיומי הכרחי להתנהלות המדינה. מתוך הנחה בסיסית זו, החינוך אינו מתחיל בביה"ס היסודי גם לא בגן, הוא מתחיל ברגע שהילד נולד.
הילד נולד לתוך מדינה שמשטרה הוא דמודיקטטורית, בעלת חוקים נוקשים שאינם משתמעים לשתי פנים. מגיל אפס הוא מחונך לציית לחוקים אלה, והאכיפה גם היא בהתאם. אין גמישות, אין הקלות, אין ויתורים, גם אין פרשנות אישית, לא של החוק ולא של העונש. הצייתנות המוחלטת, המשמעת החזקה, ויחד עם זאת הכבוד והיראה כלפי ההורים, כלפי המורים, כלפי המוסדות – מושרשים בו חזק.
לכן, כשאומר שר החינוך הסינגפורי  ש"גורל המדינה נמצא בידיים שלי," זה אינו רק בגדר סיסמה, הוא אכן מאמין בכך. הוא לא חושב רק על הרגע הנתון שבו התלמיד נמצא במסגרות החינוכיות תחת אחריותו. הוא חושב הרבה יותר רחוק, הוא חושב על התוצר הסופי, על אזרחי המדינה העתידיים שאותם הוא רוצה לעצב כאזרחים הנאמנים למשטר ולמדינה. הוא יודע ומאמין שעתיד המדינה טמון בחינוך, ובהתאם לכך הוא פועל ומקצה את המשאבים הדרושים.
יש יישום הלכה למעשה של ה"אני המאמין שלו" שחופף גם את ה"אני המאמין" של השלטון.
הילדים מפנימים זאת עוד לפני שהם מגיעים למוסדות החינוך, הם לא מכירים דבר אחר. הוריו, משפחתו, וכל הסובב את הילד, מאמינים בדרך זו, אין מסר כפול. הציות לחוקי המדינה הוא מעל הכול. כשהילד מגיע לגן או לביה"ס  הוא יודע שהוא חייב להיות ממושמע, לציית לחוקי ביה"ס, לכבד את מוריו ואת חבריו, זה "בילד אין" אצלו. כך שגם אם יהיו 50 תלמידים בכיתה והטמפרטורה גבוהה, המורה תצליח ללמד. אין בעיות משמעת, סמכות המורה מכובדת על-ידי התלמיד והוריו כאחד. התלמיד והוריו יודעים שבביה"ס היסודי ייקבע עתידו במיון שנערך כבר בכיתה ד'. בסוף כיתה ו' הוא כבר יודע אם ימשיך  ללמוד לימודים עיוניים או יעבור לביה"ס מקצועי. ההורים והתלמיד נמצאים תחת לחץ כבד, לכן כל המשפחה מתגייסת להצלחת הילד בלימודיו. תתפלאו לשמוע  שההורים לוקחים את החופשה שלהם בתקופת המבחנים של הילד ולא נוסעים לחופשה באילת עם הילד על חשבון ימי הלימוד כי יש דיל יותר זול.
מערכת החינוך הסינגפורית היא בבסיסה השתקפות אמיתית של החברה הסינגפורית וההווייה התרבותית שלה. אורח החיים, התרבות, ה"אני מאמין" החינוכי  שלהם שונה בתכלית משלנו.
לכן, כשמנסים להבין, לבדוק – מדוע ההישגים הלימודיים שלהם גבוהים משלנו? –  נראה לי, שהתשובה היא שההצלחה  אינה תלויית תוכנית לימודים זו  או אחרת, פרויקט זה או אחר, הדבר הוא תלוי תרבות, תפיסת חיים, אורח חיים שמקיף את כל המערכות, לא רק החינוכיות, ומתחיל כבר  בשנים הראשונות לחיי הילד.
כך שגם אם נאמץ את התוכנית במתמטיקה שלהם, או כל תוכנית אחרת, לא נגיע להישגים שלהם. ביה"ס אינו מנותק ממערכות השלטון ומהחברה בכלל. הפתרון כנראה אחר.
כפי שציינתי קודם, בתי סיון למדה בגן טרום חובה מקומי שכלל כ-50 ילדים. כבר בגן היתה צריכה להגיע עם תלבושת אחידה שכללה חולצה לבנה. לא להאמין, אבל תמיד חזרה הביתה עם חולצה לבנה נקייה. בגן לא היה ארגז חול, גם לא פינת גרוטאות. היתה תוכנית לימודים מסודרת, משמעת קפדנית שכללה לעיתים פליקים על הטוסיק לילד שובב. כל הורה ידע שלוח הזמנים מחייב (שעת התחלת היום היא שמונה בבוקר ולא 8:30 או זמן גמיש אחר, כפי שנהוג בארץ). בסוף כל מחצית קיבלנו תעודת הערכה מפורטת על הישגיה של סיון בכל התחומים.
אני מבקשת לציין שיחד עם הנוקשות וההקפדה היתרה, סיון אהבה ללכת לגן, אהבה את חבריה ואת הגננת שלה. לא היתה לה כל בעיית הסתגלות למערכת כי  מסגרת הגן הציגה באופן מאוד ברור את חוקי הגן. הציפיות  והגבולות היו  ברורים  מאוד, ואנו כהורים היינו שקטים ובטוחים שסיון נמצאת בידיים טובות.
לכל הדואגים לנפש המדוכאת של סיון, ליצירתיות שבה, הריני להרגיעכם – סיון למדה במגמת אומנויות, פעילה ומעורבת חברתית, ואפילו עשתה 5 יחידות במתמטיקה, והיא לא מחוננת, היא ילדה רגילה לגמרי.
בביה"ס היסודי שבו ביקרתי בעקביות וצפיתי בו בשיעורים ובהפסקות, למדו בשתי משמרות. עם הצילצול לשיעור, התלמידים ישבו במקומם והיו מוכנים לשיעור. השיעורים התנהלו בסדר מופתי, לא נתקלתי בהפרעות במהלך השיעור, מצד שני לא חשתי שהתלמידים מפחדים מהמורה, אלא הרגשתי שיש להם יראת כבוד כלפיה. והאמינו לי, הכיתות היו צפופות ובלתי ממוזגות, החום בלתי נסבל והלחות גבוהה מאוד כיאה למזג-אוויר טרופי. בהפסקות כמעט שלא היו מורים תורנים, שני מורים על מאות תלמידים. וכששאלתי הכיצד? האם אינם חוששים שתלמידים ייפגעו? התשובה שלהם היתה החלטית: אין צורך במורים תורנים, כל תלמיד הוא תורן לעצמו, יש להם משמעת עצמית.
אני מודעת  גם לטענות שמנגד, שהחינוך הסינגפורי מדכא חשיבה יצירתית, מקוריות, חשיבה ביקורתית. אך מי אמר שאנרכיה או חוסר סובלנות וחוסר כבוד לזולת הם תנאי לחשיבה ביקורתית או יצירתית? האם יש סתירה בין הצבת גבולות ברורים, סדר ומשמעת עצמית – לבין יצירתיות?
עם כל הצניעות המתבקשת מהבעת דעתי האישית, למיטב הבנתי, סוד ההצלחה הסינגפורי בהישגים הלימודיים הגבוהים טמון בתרבות הפוליטית השלטת, בהשקפת העולם הערכית,  באורח החיים הסינגפורי שמופנם היטב בילדים הצעירים ובאזרחים בכלל.
כאשת חינוך אני מאמינה שהדרך להשגת יעדים חינוכיים, ערכיים ולימודיים  עוברת איפה שהוא באמצע. יש הרבה דברים יפים שאפשר לאמץ מהחינוך הסינגפורי, אבל אין לחכות עד שהילד יגיע למסגרות החינוכיות (יפה שעה אחת קודם) כמו: כיבוד החוק, כבוד להורים, למורים ולזולת, סובלנות לאחר, חינוך לאהבת המולדת, יצירת גאווה לאומית ועוד.
 
יחד עם זאת, לא הייתי מוותרת על ערכי הדמוקרטיה,זכויות הפרט, פיתוח חשיבה יצירתית וביקורתית. אם נשכיל להטמיע בילדינו כבר מהגילאים הצעירים, ולא רק במסגרות החינוכיות, את ערכי הדמוקרטיה והמוסר עוד קודם שיגיעו לביה"ס היסודי ולתיכון, נצא נשכרים. בד בבד יש לפעול בדחיפות  לשינוי מעמד המורים, ומה לעשות שמעמד המורים נמדד לא רק בכבוד או הילה אלא גם בשכר. יש להכשיר ולטפח מורים טובים, צוות חינוכי שיהיו בו מהטובים שבאנשים, על זה אין להתפשר.
המודל הסינגפורי אינו בבחינת "כזה ראה וקדש", אלא בבחינת "כזה ראה ושפר" וזאת רק לאחר התבוננות ולמידה מה שמתאים לנו. ועם כל הביקורת שיש לי על החינוך הסינגפורי יש מה ללמוד מהם. אני מסכימה איתך שזו לא בושה "להעתיק מהמחברות" שלהם. כאשת חינוך אינני מתוסכלת (כפי שנאמר בכתבה),  יש לי אמונה חזקה במערכת החינוך הישראלית, אך אני  גם מאמינה שיש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות לחינוך מיטבי יותר, ואינני מתכוונת רק להישגים לימודיים כלל ועיקר, אלא ליצירת חברה ערכית ודמוקרטית המגלה כבוד ואכפתיות לזולת ולסביבה.
שתהיה לכולנו שנת לימודים פורייה,
אשמח מאוד לקבל את התייחסותך למכתבי.
בברכה,
יוני רוזנברג
 
נ.ב.
ואולי הניצחון הקטן הגדול של החינוך הישראלי שלנו הוא באפשרות שלי לשגר מכתב לשרת החינוך ולהביע את דעתי מבלי כל חשש. בסינגפור לא היה קורה מצב כזה שמורה היה יכול לשלוח מכתב לשר החינוך לחלוק על דעתו או לבקר אותו.
 
 
ד"ר גיא בכור / 2 מאמרים
א. עיסקת השיחרור הקטנה בולמת את העיסקה הגדולה, ולא מקדמת אותה
כללי המזרח התיכון הנסתר מצביעים על כך שהעיסקה אתמול [15.10.07] אינה מקדמת את שיחרור רגב וגולדווסר, אלא להיפך, היא מעניקה לנסראללה אוויר. עובדה, היכולת שלנו עכשיו ללחוץ עליו – פחתה. נסראללה, ממזר שכמוהו, עשה אתמול את המהלך המבריק שלו. צריך להיות מומחה כדי להבין עד כמה מחוכם המהלך.
מה אומרים כללי המזרח התיכון הנסתר מן העין על העיסקה אתמול? ומה אומרים כללי המסחר, שהלבנונים כה מכירים אותם?
לצערי, שוב נופתע.
ניתן לענות על השאלה בעזרת שתי שיטות שונות: הגישה האוטומאטית והגישה המהותית. אם שתיהן מורות על אותה תוצאה, התשובה אמינה.
 
השיטה האוטומאטית
למתחילים, כיצד ניתן לבחון את המתרחש בלי ידע מוקדם על כללי המזרח התיכון? כבר ראינו זאת בכמה וכמה מאמרים. כיוון שהחברה שלנו אינה מבינה הרבה במזרח התיכון, שבאמת קובע, קחו את מה שמתפרסם בעיתונים ואשר אנו כחברה סבורים שהוא נכון – ובכן, ההיפך בדיוק הוא הנכון. בלי לחשוב. ההיפך. קיראו שוב, ובעיון את מאמר המפתח: בארץ המראה.
עם השנים הגעתי למסקנה שאנו כה הזויים בקריאת המפה סביבנו, וההזייה הזו היא כה מושלמת, עד שניתן לפתח שיטה להבנת התמונה האמיתית. 180 מעלות. ואם מתמוגגים אצלנו מן העיסקה, מכנים אותה "העיסקה הקטנה", כרמז לעיסקה גדולה, הרי שהמצב, על פי הגישה האוטומאטית, חייב להיות ההיפך. כלומר העיסקה הקטנה בלמה את העיסקה הגדולה.
כאשר יש לנו כבר כיוון בסיסי, ניתן לעבור לגישת החקירה הבאה.
 
השיטה המהותית
גישתו הבסיסית של נסראללה לגבי השבויים רגב וגולדווסר לא השתנתה, והיא גם לא אמורה להשתנות. הוא לא מעוניין לשחרר אותם. הם הגחלת האחרונה שנותרה לו לסכסוך שלו עם ישראל, ובלי הסכסוך עם ישראל, אין חיזבאללה. במילים אחרות, השארתם אצלו מבחינתו, היא עניין קיומי. לא עניין לשיחרור שבויים, לא משא ומתן. עצם הקיום. קיראו את המאמר הבסיסי בנושא: תובנה טורדנית ואפילו מחרידה באשר לשיחרור שבויינו. [אפשר להגיע אליו באתר].
אלא שגם בלבנון יש לחץ גובר של דעת קהל על נסראללה, על שאינו עושה דבר לגבי שיחרור לבנונים. יש ביקורת, יש רטיינות. איבחנו את הלחץ הזה כבר לפני חודשים, ולכן לאחרונה הצעתי באתר שלנו גישה חדשה ללחוץ על נסראללה: לטעון שוב ושוב, בכל דרג ורמה, שאין הוא מעוניין להביא לעיסקת שיחרור החיילים, ולטעון זאת שוב ושוב, ללא הרף.
אני עצמי עשיתי זאת כמה פעמים, בתקשורת, במאמרים עיתונאיים וגם כאן באתר. קיראו את המאמר בנושא: מה ניתן לעשות כדי לקדם את שיחרור השבויים שלנו בלבנון? [באתר].
בקְרב המוחות, ותוך מומחיות בכללי המזרח התיכון הנסתר, נסראללה, ממזר שכמוהו, הבין מיד שהוא ניכנס כאן למילכוד. שהלחץ עליו רק יגבר עד שמרחב התמרון שלו יתכווץ. הוא מיהר לפעול, ונקט במהלך שלו.
מן הסיבה הזו הוא אישר את העיסקה אתמול [15.10]. זוהי פעולת הסחה, זה המהלך שלו. העיסקה הזו נועדה לשמש אותו בשתי מטרות: לצמצם את הלחץ הפנימי עליו מלבנון, שכן העיסקה הזו מצביעה, לכאורה, שהוא פועל. זה נותן לו מרחב זמן ארוך מאוד. היא מורידה מעל גבו נודניקים כמוני, שעלו על החולשה שלו, חשפו אותה, והשתמשו בה כנגדו. מי יגיד עכשיו שהוא לא פועל בעניין? הנה, יש הוכחה. אני חייב להודות, שמדובר במהלך מתוחכם. במילים אחרות, לבני משפחתו של האזרח הישראלי שטבע בים, ואשר גופתו הוחזרה אתמול, הוא עולם ומלואו ומגיע להם הכול, בוודאי. אך באשר לשני החיילים החטופים, כללי המזרח התיכון הנסתר מצביעים על כך שהעיסקה אתמול אינה מקדמת את שיחרורם, אלא להיפך, היא מעניקה לנסראללה אוויר. הגישה הזו קובעת לכן, שמבחינת שני החיילים, אסור היה לבצע את העסקה אתמול, להיפך, היה צורך להגביר את הלחץ על נסראללה ולא להפחית אותו. עובדה, היכולת שלנו עכשיו ללחוץ עליו – פחתה. נסראללה הקריב אתמול חיילים, כדי להגן על המלך. הוא ביצע שינוי קטן, כדי למנוע שינוי גדול.
תאמרו אכזרי? משחק מוחות קטלני? מצטער, ברוכים הבאים למזרח התיכון, ולו גם אחרי 60 שנה, עולם של מסחר ותחבולות, גם בבני אדם. ליבי-ליבי אל המשפחות, שאכזריות הצד השני הפכה אותן לפיונים במשחק השחמט הזה, במשחק המלחמה של המזרח התיכון. ליבי-ליבי לחברה שלנו.
ישראלים יקרים שלי, האינכם מבחינים שמדובר כאן בתכסיס תנפיה בסיסי למדי?
16.10.07
באדיבות אתר המאמרים, האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור Gplanet
אנחנו ממליצים. קריאת חובה! www.gplanet.co.il
 
 
ב. מדוע הוקם Gplanet?
השאלות שרציתם לדעת על האתר: האם הפוליטיקאים קוראים אותו? האם הוא רווחי? כמה נכנסים אליו ביום, ומהו הפטנט הזה באינטרנט? "ראיון חג".
פטנט שיפקח את עיניכם באינטרנט!
ארבעה חדשים חלפו מאז כתבתי לאחרונה על האתר שלנו, והנה הוא מציין עשרה חדשים לקיומו. זה הזמן לסיכומי ביניים, ובסוף המאמר, אציג לכם פטנט קטן, שיפקח את עיניכם באינטרנט. לא תוכלו עוד בלעדיו. השאלות הבאות מורכבות, כולן, מן השאלות שלכם, קוראים יקרים.
לא יכולתי לסבול עוד את תחושת המים העומדים שמאפיינת את חיינו. אותם פוליטיקאים, אותם טיעונים מעייפים, אותה בינוניות מקוממת ותחושת מילכוד. האתר קם כלקח למלחמה האחרונה, כאשר שוב הוכח שקבלת ההחלטות שלנו נוטה לקיבעונות ולחוסר יצירתיות מזעזעת.
כמו כן מדאיגה אותי אי ההבנה המוחלטת שלנו את המזרח התיכון, אי הבנה שהולכת ומתגברת, ותעיד על כך המלחמה האחרונה. אנחנו לא הבנו את נסראללה והוא לא הבין אותנו. על אי ההבנה הזו אנו שילמנו ומשלמים בדם. כואב לי על כך. מטרת האתר היא לחשוב אחרת, לשבור מוסכמות, להעיז. קח למשל את המאמר "ניצחון אלוהי", שלדעתי מופץ באינטרנט בעשרות אלפי עותקים.
האם אתה מכוון אל הציבור הרחב או אל מקבלי ההחלטות בארץ?
גם וגם. חשוב לי מאוד להגיע אל החברה שלנו, ולהעניק לה ידע, כלים, הערכה. כדי שהיא תבין מהם הכללים של האיזור שלנו. הכללים אינם מסובכים, ואני משנן אותם באתר, בכל אירוע. הכוונה קודם כל לגישה הפונקציונאלית בה תופס אותנו המרחב סביבנו.
האם פוליטיקאים קוראים את האתר?
ועוד איך. שרים, חברי כנסת, בכירי הצבא, הרבה מאוד קוראים, על בסיס יומיומי. הם פונים אליי לאחר מכן, וכך אני יודע. חלק מהם מכירים מאמרים שלמים באופן שהפתיע אותי. לדעתי, חלק מן הרעיונות שנהגו כאן, כבר מתגשמים, דבר שהופך אותי למאושר. מטרת האתר היא הרי לזרוק רעיונות יצירתיים אל חלל האוויר החברתי והפוליטי שלנו יום יום. חלק מהם כבר ייתפסו.
האם יש סגנון כתיבה ייחודי באתר?
כן. לסגנון הזה אני קורא: פיצול סינרגטי. כמעט בכל המאמרים יש שני אלמנטים לכאורה בלתי קשורים, שמתמזגים לבסוף יחד ליצירת תובנה מחדשת. האלמנט הנלווה יכול להיות סיפור אישי, קטע מיצירה קלאסית, וידאו מסויים או אפילו אנקדוטה. לא שמת לב? כבר עשרה חדשים שאני מתייגע...
לא תמיד. הנה, בראיון הזה למשל אין פיצול...
באמת? שכחת את הכותרת של המאמר, ואת ההבטחה לפטנט בתחום האינטרנט...
טוב. איך באמת התקשורת מקבלת את האתר?
היא מתקשה לעכל אותו. אני יודע שעיתונאים רבים מאוד קוראים אותו כל יום, או כפי שאמר לי עיתונאי בכיר מ"מעריב" רק ביום שישי האחרון: זה דבר מוזר. הם יודעים כי האתר הזה ודומיו מעצבים את תחום המדיה מחדש. הרי כל מהותו של האתר, שהוא יוצא לא רק נגד רדידותה של התקשורת שלנו, על הביצתיות, הגילדאיות וחוסר המעוף שלה, אלא גם נגד ההטיות הפוליטיות והחברתיות שלה, וכולם מבינים למה אני מתכוון. האתר הוא ניסוי במסגרת תחושת השיחרור הנפלאה של מהפכת האינפורמציה, בה אנו נמצאים.
אני סבור שחשוב שהתקשורת תקרא ביקורת עליה, ובכל מקרה האתר שלנו הוא חלק מן התקשורת. בעתיד הוא ודומיו יהיו התקשורת. בעוד כחמש שנים, פני המדיה יהיו שונים לגמרי בארץ ובעולם.
אתה יכול לתת דוגמאות, שבהן האתר יצא באופן מוחלט נגד הגל התקשורתי?
הרבה דוגמאות. עיסקת הרכש הענקית מאיראן לסוריה, שבגללה רעדה הארץ, והיא לא היתה, "המתווך הסורי" שלא היה, פרסום השמועות שצריכות להביך את התקשורת בנושא התקיפה בסוריה, ההערכה לגבי תקיפת ארה"ב את איראן, ועוד. גם מדד האיומים הביטחוניים חזה די במדויק את סכנת המלחמה עם סוריה ואת ירידתה, לפחות לפי שעה. האתר שלנו נתן כיוון.
כמה נכנסים ביום לאתר?
כיום נכנסים בין 7,000 איש ביום שחון, כמו זה של פגרה, ל-13,000 ביום טוב. אלו מספרים גדולים, בהתחשב בעובדה שפרסום האתר עובר מפה לאוזן, שיטת השיווק הטובה ביותר. אין לי אלא להודות לאלפי הגולשים הטובים, שפוקדים את האתר הזה, ומסייעים לו. הם מבינים שחייב לבוא שינוי בישראל שלנו, כאשר האתר הוא כלי אפשרי לכך. אני מקווה להכפלת מספר הגולשים בחדשים הבאים. בהזדמנות זו, תרשה לי לפנות אל הגולשים הקבועים: אנא המליצו על האתר לחבר אחד או לחברה אחת. רק את זה אבקש.
כמה נרשמו לקבלת התראות למייל שלהם?
כאלפיים איש. הרישום הוא בטוח ואין לחשוש ממנו. בהזדמנות זו הייתי מבקש מן החברים לעגל את המספר ל-3,000. אנא מכם, זה ישמח אותי.
האם האתר רווחי?
האתר אינו רווחי והוא אינו מכסה את עלויותיו, לפי שעה. המימון הוא מכיסי, תרומה למען החברה שלנו. יש כאן פרדוקס משמח-מאיים, שאני מתמודד איתו: ככל שמספר הנכנסים גדול יותר, כך העלויות החודשיות גדולות יותר.
מהן מודעות גוגל האלה, שאני רואה בצד האתר, ובסוף כל כתבה?
הן מכסות חלק מההוצאות. בכל פעם שהגולשים מקליקים על אחת המודעות, האתר מרוויח מגוגל כמה סנטים. המודעות האלה חשובות מאוד לתחזוקתו השוטפת של האתר.
העלית מאמרים באנגלית, והפסקת. מדוע?
המאמרים באנגלית, בתרגום בהתנדבות של מיכל אילתה, מצויינים, אך עם הזמן גיליתי שאנשים אינם קוראים אותם כל כך. אני משאיר את זה לגולשים לייעץ לי, האם להמשיך או לא.
העלית תגובות ושוב הפסקת. מה קורה פה? אנשים מתרעמים.
ראה, אני מקבל כיום בסביבות 50 תגובות ביום. אם אני אעלה את כולן, נפח האתר יגדל מאוד, ובהתאם לכך העלויות הכספיות. יש כאן בעיה מימונית. אני מבטיח להעלות אותן במקרים מיוחדים. בכל מקרה כל תגובה נקראת על ידי, ובחלק מהמקרים אני גם מגיב אישית.
כמה נכנסים לאתר מהארץ וכמה מחו"ל?
כ-75% מגיעים מישראל, והיתר מחו"ל, בעיקר ארצות הברית וקנדה. יש כניסות גם מהעולם הערבי.
לאן בכוונתך ללכת עם האתר הזה?
האמת, שאיני יודע כעת לאן פניו.את זה נראה בעתיד. אני מעריך שהוא יגדל מאוד, אולי גם בתחום הווידאו. נראה. אבל בינתיים אנחנו נהנים ביחד, לא?
היית רוצה להוסיף עוד משהו?
כן. אני מבקש להודות לאלפי הקוראים שעמדו לצידי ברגעים קשים מאוד שעברתי בקיץ הזה. אין לך מושג עד כמה זה עזר לי. אנשים אציליים ומרגשים. בכוונתי להמשיך את הסידרה על משפחתי פעם בחודש, בתאריך פטירתו של אבי, רבים ביקשו שאמשיך.
ועכשיו, הבטחת לסיום פטנט שיפקח את עינינו באינטרנט. למה אתה מתכוון?
אה, זה דבר נהדר. כאשר אנחנו נכנסים לאתר כלשהו בארץ ובעולם אנחנו לא יודעים האם הוא גדול, קטן, מתחזה לגדול, איך הוא בהשוואה לאחרים. למשל, כמה באמת שווה Gplanet?
ובכן, קיים אתר שנקרא בשם www.alexa.com. היכנס אליו ותתמכר. האתר הזה יראה לך כל רגע מה בדיוק שווה כל אתר בארץ ובעולם.
איך עושים את זה?
אתה רואה בצד ימין של Alexa, יש מסגרת ריקה, היכן שכתוב Site info? כאן תכתוב את הכתובת של כל אתר שעולה על דעתך. מעכשיו, כשאתה רואה אתר, תוך שניות אתה יודע בדיוק מה הוא שווה. השבוע, החודש, השנה, הגרפים באמת פוקחי עיניים. אפשר להשוות בין כמה אתרים שונים וללמוד על מגמות. אתרים מהארץ ומהעולם.
מעניין, ותודה. נחת היום בראיון קליל, עכשיו חזרה לעבודה!
תודה, אתה באמת נדיב. חג שמח.
1.10.07
["חדשות בן עזר" מצרפים איחוליהם לאתר ומוסיפים עליו מדי גיליון את 1591 קוראיהם].
באדיבות אתר המאמרים, האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור Gplanet
אנחנו ממליצים. קריאת חובה! www.gplanet.co.il