חדשות בן עזר במרשתת

משה גנן: מה מקור השם "ראב"?
למר בן עזר,
אולי כדאי לך לקרוא את הקטע הבא (המובא מוויקיפדיה על הקרב על וינה נגד הטורקים, שאין זה כלל מן העניין, אבל הבאתיו כדי לא לעקור את העיקר מהמסגרת). אבל אולי הדבר ידוע לך – שהשם "ראב" Raab הוא השם הגרמני של העיר Gyõr?
"In 1681 and 1682, clashes between the forces of Imre Thököly and the Habsburgs' military frontier (which was then northern Hungary) forces intensified, and the incursions of Habsburg forces into Central Hungary provided the crucial argument of Grand Vizier Kara Mustafa Pasha in, convincing the Sultan, Mehmet IV and his Divanto allow the movement
of the Ottoman Army. Mehmet IV authorized Kara Mustafa Pasha to
operate as far as Gyor, (Turkish: Yanikkale, German: Raab).
מ.ג.

כן,
ידוע גם ידוע לי ומופיע בספר הזיכרונות של סבי יהודה ראבּ "התלם הראשון". שם אביו של סבא רבא של יהודה ראב היה יהודה שטרן מהעיר ראב, כיום גייר, ומהעיר ראב לקח את שמו, שכנראה צילצל פחות "יהודי", אינני בטוח בכך אך שמעתי שמגמה זו היתה רווחת בקרב יהודי הונגריה בשנים הרחוקות ההן. השם ראב הוא לא רק גרמני אלא גם מתקופת הרומאים. תחילה נהגו במשפחה לכתוב בעברית ראאב כמו בלועזית, ובמרוצת השנים עברו לראב בלבד אבל בלועזית מקפידים על Raab.
בתודה
אהוד

אין שמחה כשמחה לאיד

שמענו שתוכנית הספרות החשובה בטלוויזיה בהנחייתה של הסופרת החשובה אבירמה גולן עומדת לרדת מן המרקע וכי אחדים מחשובי הסופרים, שאם איננו טועים גם היללו בשעתו בפומבי את הרומאן הראשון, החשוב והיחיד של גברת גולן (מן הסתם גם כדי שתמשיך לכרכר סביבם בעבודתה העיתונאית. זה עונשם של סופרים חשובים כמוה שיש להם עמדות-כוח – שאין מעבירים עליהם ביקורת בפומבי אלא רק בעל-פה ומאחורי הגב, וכך אין הם יודעים באמת מה חושבים על יצירתם) – ובכן, חשובי סופרים יצאו לאחרונה בגילוי דעת פומבי להגנתה.

מילא הרומאן הקלוש שלה (ששכחנו את שמו), שלולא מעמדה התקשורתי ומערכת היחצ"נות הקליקאית שנרקמה סביבו, לא היה ראוי להתייחסות, ואכן גם צלל כאבן במים אדירים ועימו הכתרים הספרותיים שקשרו לה גדולי הדור בהכניסם אותה מיד להיכל הספרות העברית.

אבל אנחנו, אישית, איננו מצטערים כלל על הורדת התוכנית, כי במשך כל השנים לא אנחנו ולא אחד מספרינו החדשים (וגם לא ספרי דודתנו אסתר ראב) היה ראוי להופיע או להיזכר בתוכניתה. וכאשר הוקצתה תוכנית לדמות המושבה בספרות העברית, וזאת זמן לא רב לאחר הופעת "המושבה שלי", נמצאו נציגים חשובים יותר וספרים חשובים יותר להתייחס אליהם במסגרתה, ואילו שלנו – יוק!

מחב"ע

ערב לכבוד הופעת ספרו של פרופ' הלל ברזל

שירת ארץ ישראל – מהפכות צורניות

הכרך השמיני מתוך תולדות השירה העברית העוסק במשוררים

אסתר ראב, אבות ישורון, אמיר גלבוע, יהודה עמיחי

משתתפים: הסופר אברם קנטור, הסופר אהוד בן עזר, פרופ' עוזי שביט,

פרופ' חנה יעוז – ראיון עם המחבר הלל ברזל.

תוכנית אמנותית: עמנואלה עמיחי – קריאת שירה

ישראל ברייט – שירה ונגינה בפסנתר

האירוע יתקיים ביום ראשון, כ"ב כסלו תשס"ח, 2.12.07, בשעה 20.30

באולם תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, רחוב יחיאלי 6, תל אביב

כיבוד קל יוגש בשעה 20.00

נא לאשר השתתפותכם בטלפון 03-5173711 או בדוא"ל: hafaka6@netvision.net.il

הוצאת ספריית פועלים מעניקה הנחה לבאי האירוע ברכישת הכרך הנוכחי וכרכים קודמים

[הגיעה לידינו תעודת הפרס ובה שמות חברי ועדת הפרס ולמען ההיסטוריה נביא גם אותה]

עיריית הרצליה

פרס הרצל

לשנת תשס"ז 2007 מוענק

לאליהו הכהן

אליהו הכהן הוא 'הכהן הגדול' של תולדות התרבות בארץ בכלל והזמר הישראלי בפרט. לאורך עשרות שנים מעורר הכהן את המודעות למורשת הזמר העברי במופעים, בתוכניות רדיו וטלוויזיה ומציג את שירי הזמר העבריים כאבני בניין של מפעל התקומה הלאומי.

אליהו הכהן הוא מוסד של איש אחד, המקדיש את חייו מזה כחמישים שנה לחקר הזיקה שבין תולדות היישוב והמפעל הציוני לין הזמר העברי. הוא החל בכך עוד בהיותו קצין בצה"ל ומפקד חוות הגדנ"ע בבאר אורה שבדרום הערבה. זה היה הצעד הראשון במסע הנמשך עד ימינו.

בקיאותו המופלגת בכל הנוגע לתולדות היישוב ושירי הזמר של האבות המייסדים וממשיכיהם, הוציאה את שמעו ברבים כאנציקלופדיה מהלכת, והוא הפך למעין "אדמו"ר" שעדת מעריציו מקיפה רבבות. אליהו הכהן מעולם לא התבדל מן הציבור, וכל השנים הוא מגלה נכונות לחלוק את הידע העצום שצבר עם כל המעוניין – החל בגננות ותלמידים צעירים וכלה בחוקרים אקדמיים, סופרים ומשוררים. תמיד במאור פנים, בנדיבות וברהיטות, מתוך תחושה עמוקה של שליחות.

החל משנות ה-70 הוא יצא למסע הרצאות בשלוש מאות יישובים, בנושא "מהו שיר עברי – מקור והשפעה". במקביל ראיין מאות מוותיקי הארץ וזכה לתעד את זיכרונותיהם של החלוצים, מאז ימי העלייה הראשונה. בשנים האחרונות הוא עורך מופעים ברחבי הארץ, בהם הוא משלב הסברים עתירי ידע על תולדות היישוב והמדינה עם שירי התקופות השונות.

עיסוקו של הכהן בחקר הזמר העברי ושימורו נעשה כולו על חשבון זמנו הפנוי. בהשכלתו הוא ביולוג ופרנסתו היא בחקר עיבוד הנתונים. מזה כארבעים שנה הוא נמנה עם בכירי ענף עיבוד הנתונים בישראל.

אליהו הכהן אף תרם רבות בשדה המחקר: ספרים, חוברות ומאמרים מפרי עטו העשירו את מדף חקר ארץ ישראל בתחום הזמר בפרט והתרבות הישראלית בכלל.

הוא פועל בצנעה, בהתמדה ובנחישות, ומגלם בכישרונותיו מיזוג נדיר של היסטוריון, אנתרופולוג, חוקר תרבות ופדגוג.

על כל אלה, שהם אבני חן בתיעוד הרעיון הציוני והגשמתו, החלטנו לבחור באליהו הכהן כזוכה בפרס הרצל לשנת תשס"ז – 2007.

הפרס מוענק מטעם עיריית הרצליה על תרומה בולטת בתחום הציונות.

הוענק על ידי הגברת יעל גרמן – ראש עיריית הרצליה

במעמד פרופסור יולי תמיר – שרת החינוך

פרופסור אמנון רובינשטיין

יו"ר ועדת הפרס

חברי ועדת הפרס: גברת שולמית אלוני, פרופסור דינה פורת, פרופסור דן עמיר, ד"ר מרדכי נאור, מר יצחק ליבני, מר יורם טהר לב, גברת טובה רפאל, גברת ורדה מור, מר אייל אורן.

א' בכסלו תשס"ח, 11.11.07.

אמש בפילהרמונית

ליסט, דבוז'ק, בטהובן והילארי האן
מסיבות שונות זהו הקונצרט למנויים הראשון ששמענו השנה ואחד החידושים המרנינים לא היה מריחת רצפת העץ היבשה והמשופשפת של היכל התרבות ושל במתו בשיכבה חדשה של חומר מרק מתאים (כנהוג בטיפול ברצפות עץ בכל העולם – אלא שכאן מזניחים את ההיכל בכוונה ומחכים שהכול יירקב כדי שהיה לאינטרסנטים צידוק להרוס אותו כשם מלווים באיחוליו של ראש העיר – – אלא שובו של החלילן הראשי יוסי ארנהיים משנת השבתון שלו. מי שאוזנו קרוייה לצלילים בעלי איכות נדירה היה יכול לשמוע אותו בקטעי סולו קצרים ב"הפרלודים" של ליסט, בדיאלוג מקסים עם הכנרת הילרי האן בקונצ'רטו לכינור של דבוז'אק, וגם בקטעים רבים בסימפוניה החמישית של בטהובן, כאשר לעיתים כל עומס שמירת הרצף של היצירה מוטל על פיו הנושף ואצבעותיו הפורטות על חליל הזהב שלו.
תחת שרביטו של המנצח הצעיר-יחסית רוברטו אבדו פתחה התזמורת ב"הפרלודים", פואמה סימפונית מס' 3 של פרנץ ליסט, וניגנה אותה בהרכב מלא ומרשים ובהרבה שמחה שלא העיבה על המקצועיות של התזמורת כשהיא במיטבה. רוברטו אבדו הוא מנצח ללא גינונים וללא פולחן אישיות, והוא הוליך את התזמורת ביד בטוחה ומקצועית והיה אפשר לחוש שהיא נותנת בו אמון מלא.
הקונצ'רטו בלה מינור לכינור ולתזמורת של אנטונין דבוז'ק הוצג בתוכנייה כקשה במיוחד וצויין גם שעבר שינויי רבים בידי המלחין. הכנרת האמריקאית הצעירה הילארי האן (27), ניגנה אותו בווירטואוזיות מרשימה, בניקיון ובדייקנות ובהרבה חן – אך אולי במתיקות רבה מדי, שהחסירה ממנו את הצד הקשה והמחוספס, אני מהסס לומר הצד "הגברי", שהיה מעניק לו עומק רב יותר. יש שהגדירו את סגנון נגינתה "יבש" דווקא. היא לבשה שמלה מפוארת מכתפיים עד רצפה שהיתה עשוייה בד לבן-זהוב ובו תפורים כפתורי פרחים גדולים בצבע כסף-כחול וגם אבנט עם פרח מאותה דוגמה, אך גדול במיוחד, למותניה. שערה הכהה האסוף ל"בננה" מאחור עם "שביל" מלפנים העניק לה מראה חסוד של נערה צעירה, והיא אכן יפה ומושכת. מאוד סיקרנו אצבעות רגליה שהיו נתונות בסנדלי זהב-וכסף נוצצים, על עקבים, וביצבצו מדי פעם משולי השמלה המכסים עד לרצפה – ויצרו הרגשה אירוטית לגבי החלל המכוסה שמלה שביניהן, כאילו חלק מאתגֵר מתוך גזרתה הבתולית מבצבץ ונעלם ויש לו חיים סודיים והוא מהתל בנגינתה.
השלישית במי במול מג'ור של בטהובן, ה"ארואיקה", בחלק השני של הקונצרט, היתה מסע בטוח ומהנה במחוזות המוכר לנו, עוד הוכחה לנצחיותה של המוסיקה הקלאסית שאין אנו שבעים לעולם מלשמוע אותה שוב ושוב.
ס. נידח

בגיליון:

מאמרים

אין שמחה כשמחה לאיד

אמש בפילהרמונית

📑 בגיליון: