כשעולים בוואדי של בית אורן רואים כמובן את עקבות השריפה הגדולה כמעט בכל מקום, אבל עדיין נשארו שטחים עצומים ירוקים, בעיקר היכן שהעצים היו נמוכים יותר, כנראה מסוג החורש הטבעי ולא האורנים. כל האזור שמסביב ל"יערות הכרמל" שרוף, פגרי עצים שחורים, וגם אין נותנים להיכנס פנימה אפילו לא למשרד. ריח השריפה עדיין באוויר וכנראה לא במהרה יפוג. המקום עדיין סגור ויש שיפוצים רבים אם כי הבניין לא נפגע. נדמה לנו שייפתח באמצע החודש או לקראת סופו. בינתיים כורתים ומנסרים סביב-סביב את כל גזעי העצים השרופים וגוררים אותם. כך עושים גם באזורים אחרים שעל פניהם אנחנו עוברים, אם כי עדיין רב השחור. מזל גדול היה למיבנה של "יערות הכרמל" שלא נשרף, אבל סביבתו הושחתה כמעט כליל. הכול חשוף ושרוף. בכניסה למקום, מצד ימין, היתה תחילתו של מסלול הליכה מעגלי נהדר ביער, שני קילומטר לערך, שהשקיפו על הנוף מכל עבריו, והיינו עושים אותו יותר מפעם אחת כל פעם, בלב צמחיה פרחונית משגעת, בייחוד בעונת הרקפות. עכשיו אי אפשר לעבור בו כי עובדים בפתח המסלול טרקטורים שמשנים את פני הקרקע כשהם עוקרים עצים שרופים. עם זאת בדרכנו במכונית כבר ראינו פריחת נרקיסים ווכן ירוק נמוך של צמחים עונתיים אחרים.
היינו ממליצים להנהלת "יערות הכרמל" לחדש את איכלוס המיבנה באורחים – במבצעי הנחות מדהימים וזאת כדי לפצותם על מראה הנוף השרוף ועל ריח שריפת הנוף.
אנחנו עולים גם לכיוון בית אורן, עוברים על פני המקום שבו נשרף האוטובוס ובצד הכביש יש נמצא מעין גל-עד זמני, שולחן ובו קופסאות עם נרות. יש תנועה רבה בכביש כי מתברר שהיום, 5.1, חל יום הזיכרון לאסון, ורואים חיילים בסביבה והרבה תכונה. הכניסה לבית אורן חסומה ואולם המראה מבחוץ די מפחיד. כל שורת הבתים בני שתי הקומות, הצופים מקצה הרכס דרומה-מערבה לעבר הוואדי – שרופה, אף כי הבתים מבטון – הם נראים בחזית כשלדים עם חלונות ריקים פעורים.
יורדים משם חזרה לכביש 4, כביש חיפה-ת"א הישן, פונים שמאלה ומרחק לא רב שוב שמאלה ועולים לכיוון עין הוד. רואים בתים שרופים גם בצד של עין הוד הפונה לכביש. ממשיכים ומקיפים את קיבוץ ניר עציון, שניצל מהשריפה. עוברים על פני הרפת הענקית עם הפרות בעלות העטינים המדהימים בגודלם, כנראה מן הפרות בעלות תנובת החלב הגדולה בעולם. כל סביבות הרפת הענקית, עד למרחק רב, חשופות וללא עצים, וכנראה כך ניצלה הרפת מהשריפה. שעל כך אפשר לומר – כל קרחה לברכה.
ממשיכים בכביש צר ומתפתל, אבל חדש יחסית, ומגיעים אל הכפר הערבי עין חוד, שבו יושבות משפחות שהיו בעבר תושבי עין הוד. דווקא הכפר הקטן הזה, הנמצא גבוה מעל כל סביבותיו, לא נפגע כלל בשריפה, אם כי בשריפה נותק מהחשמל ותושביו פונו. הבתים בני הקומותיים בנויים כארמונות קטנים בכל מיני סגנונות של קיטש יומרני, חסר סגנון, אבל איכשהו משתלבים בסגנון המודרני-למחצה והמזרחי-למחצה של המקום.
אנחנו מגיעים בגשם למסעדה "הבית בעין חוד" שהיא, ככתוב – מטבח ערבי אותנטי. המטבח הביתי של משפחת (חמולת כל הכפר) אבו אל-היג'א. עין חוט 30809. 052-4606343, 04-8397350. שני חדרי-אוכל ענקיים צופים אל יערות הכרמל – מערבה, צפונה ומזרחה. רואים גם את בניין "יערות הכרמל" החשוף מעצים ולמטה – הבליטה של המבצר הצלבני של עתלית, והים.
אחת מבנותיו של בעל-הבית, חייכנית, נחמדה ודוברת עברית מצויינת, מקדמת את פנינו בחיוך ובגאווה על ייחודה של המסעדה. אין תפריט. הארוחה מורכבת מיותר מעשרים מנות גדולות וקטנות המוגשות לסירוגין. אפשר להזמין ארוחה ב-60 שקל לסועד ואפשר ב-90, שכולל גם כבש בתנור, ואפשר לא להחליט מראש ופשוט לראות בסוף עד כמה אכלנו. אנחנו לא עברנו את המיכסה של 60 שקל לסועד, ואפילו לא הצלחנו להתגבר על כל המטעמים.
על השולחן שני כדים, אחד של מים קרים ואחד של תמרהינדי*. תחילה יש בהם בועות ובטעות אנחנו חושבים שהם על בסיס של סודה. אך לא. משקה התמר-הינדי טעים מאוד ואנחנו מחסלים שני כדים גדולים. מיד מוגש מרק עדשים צהוב בהיר וחם עם קצת עלי פטרוזיליה קצוצים, מתאים בדיוק לגשם שבחוץ. עדין במרקמו וטעים מאוד, לא סמיך מדי ואפשר להרגיש את העדשים אחד-אחד בפה. מתאפקים שלא להזמין עוד קערה כי להשאיר מקום למטעמים הבאים. העקרון הוא שמכל מנה אפשר לבקש עוד ועוד.
עכשיו מוצף השולחן הארוך במנות רבות אשר בקושי אנחנו מצליחים לעקוב אחריהן וגם לרשום את שמותיהן המיוחדים. יש חומוס רגיל עם גרגרים ושמן זית. # אך גם מעין מימרח חומוס ירוק עשוי מאגוזים. משהו. # ועוד חומוס אחד עשוי מפול. # יש סלט ערבי מסורתי עשוי עגבניות, מלפפונים, בצל, פטרוזיליה ונענע, לימון ושמן זית, והכול חתוך דק, כפי שצריך להכינו. # ישנו סלט תפוחי-אדמה ברוטב ורדרד מיוחד. # מגיעה צלחת סנייה גדולה ועליה קציצות קבאב עגל שטוחות טובלות ברוטב טחינה, נהדר. # ישנו חציל גדול קלוי שבטנו מלאה מהתוך של עצמו ועליו רוטב טחינה ופטרוזיליה קצוצה. # סלט גזר כבוש עם כרובית. # מג'דרה חומה מאוד עשוייה בורגול ועדשים [ללא אורז] מוגשת בצורה חרוט הפוך שנוצר מהיותה קודם בדלי קטן, מעולה. # זיתים דפוקים [דווקא לא טריים מהעונה הזו]. # מגיעה מנה גדולה של מקלובה עם אורז עשוי היטב ונתחי עוף שלמים שמתפוררים בפה עם תפוחי אדמה. # יש פיתות חמות. # מגיעה מנה של עקוב, צמח שדה קוצני שמבושל היטב, ללא הקוצים, וטעמו מזכיר קצת אספרגוס מבושל. # באה קערית של מלוחיה בצבע ירוק כהה ובה גם נתחי בשר קטנים, זו עשוייה מהצמח בשם הזה והטעם פיקאנטי מאוד. # ויש גם קערית סלט טבולה נהדרת עשוייה פתיתי בורגול ופטרוזיליה קצוצה דק בשמן זית ולימון. # והנה מופיעים הממולאים החמים: עלי כרוב ועלי גפן. לפלפלים הממולאים כבר לא היה לנו כוח. מזמינים עוד מנה של הקבאבים השטוחים בטחינה, בסגנון הסנייה. # ויש גם קערית עם סלט כרוב לבן טרי. # וקערית של רבעי תפוחי-אדמה ארוכים חמים ברוטב צהבהב טעים. בטח שכחנו עוד כמה מאכלים כי כאמור אין תפריט ולא הכול הספקנו לרשום, מה עוד שהבת למשפחת אבו אל-היג'א אמרה לנו שכל יום משתנה לפחות חלק מהמאכלים לפי העונה.
שעתיים חולפות בנעימים על רקע רכס הכרמל המשנה צבעיו לפי העננים, השמש, הגשם ובדל הקשת במזרח. מכאן הכרמל עדיין נראה ירוק ברובו, ויש לשער כי באביב ייראה ירוק עוד יותר. כשאתה נזכר בסיפור "מול היערות" של א"ב יהושע אתר אומר לעצמך שאחרי שריפת היערות מתגלים לא שרידי הכפר הערבי שנכבש בתש"ח ועל חורבותיו ניטע היער, כמו בסיפור, אלא דווקא מסעדה ערבית מצויינת שנבנתה בכפר ערבי חדש לאחר שהכפר הקודם של משפחות תושביו אוכלס בידי יהודים. וכי חרף אסון הטבע של השריפה האחרונה, הכול מתנהל כאן בשלווה אידילית, כמו ב"אלטנוילד" של הרצל.
חלפו השעתיים ואנחנו מוזמנים לשולחן אחר, נקי, עליו אנחנו מקבלים קפה ערבי אמיתי, תה עם נענע, ועוגיות בקלאווה טעימות ומתוקות להפליא.
"הבית בעין חוד", מטבח ערבי אותנטי. המטבח הביתי של משפחת אבואלהיג'א. עין חוט 30809. 052-4606343, 04-8397350. אפשר להזמין מקום. עמוס מאוד בשבתות ובחגים. מומלץ לקפוץ בימי השבוע, שאז ההנאה מלאה ויש לכל היותר עוד שניים-שלושה שולחנות של סועדים באולם. המחיר, כאמור, 60 כפול 4 שהם 240 יחד עם עוד כ-40 שקל שהשארנו תשר. ממש מצחיק. ממש מצחיק שזה זול כל כך. הנוף בחינם. הבישול מעולה. בהחלט מומלץ ועוד נחזור לכאן. החברים הנהדרים הגרים באיזור, שהביאו אותנו למסעדה, חששו אם כדאי לנו לכתוב על המקום, כדי שלא יוצף בסועדים ויתקלקל. נשמח לפרסם תיקון לשם של מאכל.
* חיפשנו פרטים על התמרהינדי, שכלל אינו עשוי מתמרים, וזה אשר מצאנו: עץ ממשפחת הקטניות, עץ טרופי שמקורו באפריקה ומגודל במקומות שונים. בישראל מגדלים אותו במקום בו אין סכנת קרה. העץ בגובה של 20 מטר ויותר עם פרי בצורת תרמיל מחודד עם גרעינים, המבשיל באביב ובקיץ לאחר פריחה ממושכת. גדל היום בעיקר בבורמה, צפון תאילנד והודו. מקור השם נובע מהמיתוס כאילו הוא נמצא לראשונה בהודו. הפרי נאכל במצבו הטבעי כאשר פריו מעט חמצמץ. מכינים ממנו תרכיז למיץ אשר מאוד פופולארי בשווקים ערביים והמשקה מאוד מומלץ לימים חמים כמשקה מרווה. הפרי משמש כמרכיב חשוב בתיבול מאכלי בשר וניתן למצוא אותו בין מרכיבי רטבים מפורסמים כמו ווסטרשייר, HP – וכן בצ'טני ההודי.
בדרך חזרה עצרנו בחנות המפעל ב"א מזון בע"מ, כשר בד"ץ זיכרון יעקב, של "הקיבוץ" הגרמני של זיכרון. במפעל שורר סדר מופתי וניקיון. בחנות המפעל שמיכות פוך ענקיות וכרים, מכלי דבש, גם ענקיים של 5 קילו, לחמים נהדרים, ריבות, עוגות, עוגיות, פרלינים ושאר ממתקים טבעיים בצנצנות צבעוניות, הכול תוצרת המקום. קנינו לחם חמישה דגנים ללא תוספת סוכר, פרוס. מצויין. וקנינו צנצנת "מרמלדת אשכוליות אדומות" עם תמונת אשכולית אדומה חצוייה, במשקל 340 גרם. את המחיר אנחנו לא זוכרים, אבל הריבה הזו היא אחת מריבות ההדרים הטובות ביותר שיצא לנו מעודנו לטעום. כאשר נזדמן לסביבה לא נוותר על ביקור נוסף כדי לקנות לפחות עוד צנצנת אחת או שתיים של מעדן הריבה הזה, שתוך יומיים חיסלנו אותו.
כיצד מגיעים? עולים בכניסה צפונית לזיכרון, מכיוון ואדי מילק ושפייה, וכאשר מגיעים לפנייה ימינה לכיוון היקב והמושבה, לוקחים שמאלה היישר אל חצר המפעל, כרמל מוצרים טבעיים. רח' אבשלום 1, טל. 04-6299936. יש חנייה.