פינלנד היא מדינה נידחת בצפון אירופה שמתחמקת מחדשות. אין לה מלחמות עם שכנים. אין בה מלחמת אזרחים. ואין לה בעיות כלכליות, ואפילו פעם אחת [1952] התקיימה בה אולימפיאדה. המלחמה האחרונה שבה השתתפה ובניגוד לרצונה היתה עם רוסיה, כשרוסיה פלשה לפינלנד בשלהי 1939, ואחרי כמעט שנה של מלחמה, כשנותרה כמעט ללא תחמושת, היא ויתרה לרוסיה על 20% משטחה ועל האגם האהוב והכי גדול שלה ליד לנינגרד. גם יותר מחצי מיליון פינים שהתגוררו בשטח זה – גורשו במאי 1940 לעומק פינלנד, עד היום.
מאז מאי 1940, זה 73 שנה מתום אותה מלחמה, אין יותר מלחמות בפינלנד. כלומר, יש סיבה שמלחמות מסתיימות: כשהצד החלש מאבד שטח ואזרחיו מגורשים ממנו, כמו שקרה לפינלנד מול רוסיה. הסיבה שגרמניה האדירה גם היא הפסידה וגם אזרחיה גורשו מהשטח שנכבש ממנה היתה מפני שהיריבים של גרמניה: בעלות הברית, היו יחד יותר גדולים ויותר חזקים ממנה. כי אין מה להשוות בין פינלנד בת ה-4 מיליון תושבים של אז מול בריה"מ עם יותר מ-200 מיליון אזרחים ותעשיית נשק אדירה.
פינלנד, שגם הובסה בידי רוסיה [לא חוכמה גדולה] וגם הפסידה לה טריטוריה, בלמה את פיה ולא ניסתה לנקום בחשאי אלא המשיכה מתוך אילוץ של השכנה הענקים והמוחצנית, שלא לנהל מדיניות עויינת נגד רוסיה ולמעשה היתה כפודל שלה, עד לתבוסת הקומוניזם ופירוקה של ברית המועצות.
מה הלקח שאנו חייבים ללמוד ממערכת יחסי פודל רויטוויילר, כלבלב שתקן וחייכן בגלל שיניו הטורפות של הרויטוויילר? או שלא. הרי אם נשווה על המפה את מקומה ומיקומה של ישראל מול איגוד של ארצות עוינות וערביות ענקיות, נראה כי ישראל מול ארצות ערב הוא בדיוק הקופי של פינלנד מול בריה"מ. השוני היחידי הוא שהעם הפיני שנותר בארצו ראה סביבו ארץ ענקית בת 350 אלף קמ"ר, ולכל פיני מארבעת המיליונים היה קמ"ר אחד, בו בזמן שקווי 67 מעניקים ל-30 ישראלים קמ"ר בודד, כלומר לכל פיני ופיני היה בעורפו פי 30 שטח שיש לכל ישראלי.
ועוד, לישראל יש אגם מים מתוקים אחד שכולנו בוכים לראותו מתייבש, לפינים יש 180 אלף אגמים שלעולם אינם מתאדים. וכך בכל השאר. ביערות עד ותעשיית עץ וניר, או בתקציב מזערי לצבא – ממשלת ישראל מוציאה על הצבא פי 10 מפינלנד, ולפינים נותרים אותם עשרות מיליארדי דולרים עבור רווחת התושבים.
ומכאן נגזרת המשוואה לדוגמא בעת קרב, כשהאויב מחייב נסיגה, הרי אם הפיני יכול לסגת בקלות 300 מטר ולהתחפר שם בעמדת הגנה חדשה, לישראלי יש רק 10 מטר לסגת. וזהו ההבדל. לכן, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחיות עם קו הגנה תיאורטי של נסיגה של 10 מטר, אם האויב הערבי שמקיף את ישראל מכל הצדדים, יכין עצמו לתקיפה, והיו דברים מעולם.
אנחנו לא פינלנד. קווי 67' הם קווי מוות בטוח. אם העולם ייתן לנו שטח כמו פינלנד: 350 אלף קמ"ר, בשמחה רבה נוכל לתת לערבים, כמו הפינים לרוסים ב-1940 – 20% מ-350 אלף קמ"ר [ואפילו אגם אחד מתוך 180 אלף אגמים].
2. הבהלה הדמוגרפית המדומה
עימות מסקרן בעניין 'הסכנה הדמוגרפית' התקיים מעל עמודי כתב-העת האחרון "כיוונים חדשים" [28] בין הפובליציסט הקומוניסטי ראול טייטלבאום [היה דובר מק"י וחבר מערכת "על המשמר"] לבין יורם אטינגר – שעוסק בשנים האחרונות במחקר אקדמי בנושא הדמוגרפי.
לפני כתיבת קטע זה, עיינתי בחוברת מס. 65 – "פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה", שיצאה לאור מטעם מרכז בס"א שליד אוניברסיטת בר-אילן, שאחד מחוקריו הוא יורם אטינגר. לחוברת בת ה-57 עמודים מתווספות 129 הערות שוליים [כיאה לכל מחקר אקדמי] שרבות מהן לקוחות מדו"חות פלסטיניים וממחקרים של האו"ם. בחוברת מראה אטינגר כיצד מוליכים הערבים שולל את התקשרות. זהו צורך נואש כדי להפחיד. מתברר כי ההפחדה היא מדומה ואין רוב ערבי ולא יהיה רוב ערבי.
יורם אטינגר, מי שכיהן בעבר כציר בארה"ב ובעל תואר מוסמך מ-UCLA, שעוסק מזה עשור יחד עם חוקרים מוסמכים בנושא הדמוגרפי, אמין עליי יותר בעניין הפלסטיני מאשר פובליציסט שנמצא בשוליים של הקשת השמאלנית בארץ – שעניינם: האדרת מיספר הערבים בשטחי הגדה והרצועה [כדי ליצור הרתעה ופחד מפניהם ומאידך להחזיר להם את השטחים אחרת הם ממילא יהפכו לרוב].
מגמה זו שהיא כפולת לשון, מצד אחד גוערת בציבור הישראלי שאינו ממהר לחטוף את ההצעה הערבית לעשות איתם 'שלום' תמורת נסיגה לקווי 67' כולל ירושלים והגולן, ומאידך מזהיר שאם לא נעשה זאת, הרוב הדמוגרפי הערבי יעשה זאת בין כה וכה – מלמדת על טיבה המפוקפק (של המגמה).
וכך זה הולך. טייטלבאום קובע כי: "כבר היום: רוב פלסטיני בין הירדן לים," אבל מסביר "[כי רק] ב-2015 שיעור היהודים יירד ל-49.4 אחוזים והפלסטינים יעלו ל-50.4 אחוזים..."
אמנם זה רוב זעיר אבל הוא ממשיך להבהיל כי ב-2025 נהיה כבר רק 44.9 אחוזים והפלסטינים יגיעו ל-55.1 אחוזים..."
אין זה משנה שמספרים האלה הם מצוצים מהאצבע של טייטלבאום, ולא רק בגלל שזה 30 שנה ויותר חוקרים מכל סוג הזהירו את הציבור כי 'בעוד 20 שנה יהיה רוב ערבי' ועדיין אין רוב.
יש לדעת כי ה'סכנה' אינה סכנה כל עוד לא ייערך מיפוי ומפקד בחסות בינלאומית כשגם נציגות ישראלית תשתתף במפקד, כדי להרחיק זייפנים.
ההפחדה של "הסכנה הדמוגרפית" באמת מפחידה את הפחדנים הקבועים ולא משנה אם הערבים משקרים כל הזמן. ולצערי, יש כאן לטייטלבאום קליינטים שמכורים לפחדים. אבל לפני שגם אני אגע במספרים, אני מפנה את תשומת הלב של מי שיודע להתבונן במפה מעודכנת של ארץ-ישראל מהירדן לים, או סתם לטוס במטוס קל על הקו הירוק ולראות. נניח שאתה טס מהדרום לצפון ממודיעין ועד פרדס חנה למשל, 65 ק"מ קו אווירי, ובצד הערבי זה מרמאללה ועד ג'נין. גם צד זה וגם צד זה, הם הבסיס העיקרי של שתי האוכלוסיות. ומה אתה רואה בשני עברי הקו הירוק?
אז שמסתכלים שמאלה לצד מערב לישראל, רואים את גוש הערים הגדולות: עשר ערים ענקיות בנות 200 אלף תושבים בממוצע; ראש"לצ, חולון, בת-ים, יפו-ת"א, ר"ג, בני ברק, פ"ת ועוד עם יותר מ-2 מיליון. וההמשך אינו קטן יותר; גוש הערים הבינונית; רעננה, כ"ס, הרצליה, נתניה, חדרה עם ממוצע של 100 אלף בכל עיר, יחד יותר מ-3 מיליון. ובנוסף, עוד עשרות עיירות קטנות בנות עשרת אלפים ויותר, אור-יהודה, יהוד, קריית-אונו, ראש-העין, רמת-השרון, הוד-השרון עם עוד חצי מיליון. ובנוסף עשרות כפרים, קיבוצים ומושבים בני כמה אלפים או רק אלף, כמו תל-מונד או כפר-יונה וכך הלאה, גושים-גושים של התיישבות ירוקה סמיכה כשאין מטר אחד לא מעובד ולא ירוק.
אבל בהתבוננות מזרחה לגדה המערבית, לא רק שאין בשטח זה יותר מ-6 ערים בינוניות; ג'נין, טול כרם, קלקיליה, שכם, רמאללה ואל-בירה המונות יחד בקושי חצי מיליון, אלא שכל השאר הוא שטח הררי מיושב בדלילות עם כפרים שרק כמה מהם בני כמה אלפים. אז היכן מסתתר אותו 'רוב ערבי' שטייטלבאום מספר? האם יש עוד 10 ערים ערביות בנות מאה אלף? אין.
המתבונן מהמטוס מעל כפר-יונה ורואה את נתניה במערב על הצפיפות המיושבת, רואה את טול-כרם ועד טובאס, שטח פי שלושה אבל כמעט שממה. עשרות הרים קרחים ופה ושם כפר בודד כשהצבע הוא חום. לא יער או חורשה, לא עיבוד חקלאי, כמו בשרון, אלא שממה דמוגרפית.
העניין האמיתי והוא הקובע שמספרים אינם חזות הכול, וכשאומרים כל קול קובע נשכח רק דבר אחד: החלוקה הדמוגרפית של האוכלוסייה הערבית בתוכה אינה דומה לזו היהודית, כאשר אצל הערבים מספר הילדים מכלל האוכלוסיה נע מ-68% ברצועת עזה, ובגדה המערבית הוא עומד על 62%. בעוד שאצל היהודים מספר הילדים הוא 33%. כך שאם כל קול יקבע יש צורך במצביעים בני 18 ומעלה ולא בגולגולות לפי הרישום. וכדי שמספר המצביעים הערבים יהוו רק רוב של 51% הם צריכים להתרבות לא כפי שטייטלבאום מספר על 50.4% – אלא על רוב של 65% כלומר מיספר אוכלוסין ערבי כולל של 12 מיליון, כך שהם חייבים להכפיל את עצמם וזה יכול לקרות אולי בעוד 100 שנים והרי אז גם מספר היהודים יוכפל. אז מתי יהיה להם את הרוב השברירי של 0.1% טייטלבאום? הרי תוך 100 שנה העלייה ארצה תתפוס תאוצה ומספר הלידות אצל היהודים יגבר ואצל הערבים ימעט, ואכן תהליך זה מתקיים הלכה למעשה.
הייתי יכול לייגע את הקוראים עם אין ספור מאמרי דיכאון של 'הסכנה הדמוגרפית' שמתפרסמים מדי שנה בשנה, ומעולם לא קרה דבר. אדרבא, מיליון עלו מרוסיה, ובשנתיים האחרונות מתייצבת מגמה חיובית של עלייה מיספרית במיספר העולים – בעיקר מארה"ב, נוכח פעולות מאסיביות של כמה וכמה ארגונים, כמו 'תגלית' למשל או 'יד לאחים'.
גם השפל הכלכלי בארה"ב והמעבר בישראל למדינה אטרקטיבית בכל נושאי התעסוקה בהיי-טק, המהפך בתחבורה והכבישים החדשים, הבנייה המודרנית לגובה והשקט היחסי מדרבן יהודים לעלות, כשלמחצית המשפחות כיום יש 2 מכוניות, ושפעם ראו בישראל מדינה מפגרת עם כל יום מלחמות, אוטובוסים עולים באש וטנדר 'סוסיתא' בקושי.
השאלה היא: מי בכלל דן בזה? הערבים? מעולם הם לא פרסמו מאמר מחקרי על הנושא. כי הם יודעים כי ה'מחקר' שלהם יהיה לבוז והם יודעם כי הכול 'כאלאם פאדי'. הם רק משסים עיתונאים ישראליים מהשמאל כי כדאי לנו לסגת מהשטחים, "אחרת", הם מזהירים בקולי קולות: "יהיה רוב פלסטיני בין הירדן לים," וחסל סדר מדינת היהודים.
כלומר, מר טייטלבאום שהוא קומוניסט, מזהיר את אחיו היהודים כי "כדאי" לסגת מהשטחים, לא בשל שהם חיים בשטח כבוש וישראל מדכאת את הפלסטינים ושוללת מהם זכויות אדם, אלא כי 'אחרת' הערבים יהיו רוב בארץ... ולא כדאי לנו לגור במדינה עם רוב ערבי. כלומר, איש זה 'דואג' לנו ולא לערבים, שהוא רוצה מאוד לראותם רק מרחוק – מעבר לקווי 67'.
טקטיקה זו, מתאימה למשחקי ילדים ולא לאנשים בוגרים. הרי בשום קונסטלציה עתידית לא יוכלו הערבים בארץ-ישראל המערבית לגבש זהות אחידה של שלטון וממסד. האם ערביי ישראל, שברובם מכורים לתרבות המערבית הקיימת בישראל – יסכימו לחיות תחת שלטון חמאס? האם ערביי ישראל יתנו אי פעם יד להקמת מדינה ערבית איסלמיסטית ומדכאת נוסח עזה? או האם ערביי רמאללה ואל-בירה יסכימו גם הם לזה? הרי קיימים שלושה גושים של אוכלוסייה ערבית שאין ביניהם שום קשר אורגני, ושלעולם לא יתחברו לגוש אחד.
ועוד: המזרחן ד"ר מירון בנבנישתי התראיין באחרונה ל"הארץ" ושם קבע כי ערביי מזרח ירושלים [כ-400 אלף] לעולם לא יסכימו לחיות תחת שלטון פלסטיני. וכך, מזה שנים, ערביי ישראל שמניפים תמיד דגל פלסטין, מפגינים אמנם שתקום בגדה 'פלסטין' – כדי לעצבן את היהודים, אבל לחיות תחת שלטון רמאללה? בחיים זה לא יקרה, הם לנצח ידבקו בתעודת הזהות הכחולה ויהי מה.
ראול טיילבאום יכול לספר לנו באותה מידה כי לא רק שעוד 25 שנה יהיה כאן רוב ערבי, אלא שכל החיים אנו מוקפים מסביב עם רוב ערבי, ושבאו"ם יש רוב ערבי, העיקר שניסוג כבר לעזאזל מהשטחים – ואחרינו המבול.
כל עם ועם נגזר עליו לחיות בצד עמים אחרים שממש לא סובלים אותו. תראה לי בעולם כולו, מר טייטלבאום – שתי מדינות שכנות עם אהבת עמים ביניהן: הפולנים אוהבים רוסים? או שהשנאה שם עזה כמוות. ונא עיין לעיל כמה הפינים 'אוהבים' רוסים? כמה 'אהבה' ושלום ונשיקות יש בין הודו לפקיסטן? כמה 'אהבה' יש בין סין ו/או קוריאה ליפן? כמה אהבה יש בין מדינות ערב בינן לבין עצמן וכמה כולן ממש אוהבות את הפלסטינים? וכך הלאה עד אין סוף. יוון לתורכיה כולל קפריסין, סרביה לבוסניה, הולנד לגרמניה, ונצואלה לקולומביה, ארגנטינה לאנגליה.
תנוח דעתך טייטלטבאום. הערבים בין הירדן לים לעולם לא יהיו רוב. עשרת אלפים ערבים 'יורדים' כל שנה מהשטחים. ערביי עזה לעולם לא יתאחדו עם ערביי הגדה ובפרט לא עם ערביי ירושלים. ערביי ישראל מולידים כיום פחות לעומת יהודי ישראל. לא אנקוב בריבוי של החרדים שהממוצע שם הוא גבוה פי שלושה מהילודה אצל ערביי ישראל, אלא דווקא הילודה במשפחה החילונית העומדת כרגע על ממוצע של 3.5 לידות למשפחה, ותראה לי מר טייטלבאום כיום זוג צעיר ערבי מטייבה או טירה שיש לו אפילו 3 ילדים.
הסיפור הזה נגמר. הילודה עכשיו אצל הערבי החילוני היא ממוצע של 2 ילדים למשפחה, אז על מה אתה מדבר? בא לנתב"ג ותראה לי עולה ערבי אחד בודד מגיע מארה"ב לשכם או ג'נין? גם לא דרך מעבר אלנבי או אילת. רק יש 'ירידה'. נתוני המחשב במעברי הגבול הם בידי ישראל. ובכל שנה 'יורדים' כעשרת אלפים ערבים מהשטחים ולא חוזרים. ובשנת 2012 נרשם ממוצע של 7 עולים רק מארה"ב בכל יום. תכפיל עכשיו ב-364 ימים.
אהוד: כשאנחנו נוסעים לאורך כביש 6, שנסלל בחלקו הגדול לאורך "הקו הירוק" בתוואי מסילת הברזל המזרחית המנדאטורית – ראש-העין-חדרה, נוסעים מבן-שמן לערך ועד לוואדי ערה, אנחנו רואים משני צידי הכביש, הפלסטיני והישראלי – יישובים ערביים צפופים שצומחים ומתפשטים כמו על שמרים, יישובים עם עשרות צריחי מסגדים חדשים, יישובים המהווים יחד עיר גדולה אחת, ארוכה ורחבה, שדי מעמידה בספק את הרוב היהודי בין הירדן לים, ודומה שהיא הולכת וגדלה מדי יום אף כי ממזרח לכביש 6 הוקמה חומה גבוהה שמסתירה את המכוניות הישראליות מתקריות גבול עם פלסטינים שפתאום יתחשק להם לירות.