אם לא אליזבט אז נחמה
העיתון "טיימס" הבריטי פירסם שלראשונה מהקמת המדינה בן למשפחת המלוכה הבריטי עשוי לערוך ביקור ראשון היסטורי בישראל במהלך השנה הקרובה לציון מאה שנה להצהרת בלפור.
אליזבת-אלכסנדרה-מרי-וינדזור-מאונטבטן, (להלן אליזבט השנייה) המלכה של הממלכה המאוחדת, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ג'מייקה, ברבדוס, גרנדה, באהמה, פפואה ניו גינאה, איי שלמה, טובלו, סנט לוסיה, סנט וינסנט והגרנדינים – מקיימת שנים רבות חרם על ישראל, ומסרבת לבקר בה.
החרם אינו בגלל אי אהבתה לנסוע. מאז הוכתרה ב-1952 ערכה המלכה 261 ביקורים רשמיים ב-116 מדינות, ובמסעותיה הגיעה לא פעם למזרח התיכון, ובין היתר לעבר-הירדן, כווית, בחריין וסעודיה.
גם בני משפחת המלוכה אוהבים לנסוע ומקיימים עשרות ביקורים רשמיים בשנה. בנה הבכור של אליזבת, יורש העצר, הנסיך צ'ארלס, נוהג גם הוא לנחות באזורנו אחת לכמה שנים, לבדו או בליווי בנות זוגו. עם הנסיכה דיאנה סייר בשנות ה-80 בארמונות בחריין, קטאר וסעודיה, ועם רעייתו השנייה קמילה ביקר בעבר-הירדן, סעודיה, קטאר ועומאן.
החרם של משפחת המלוכה הבריטית הוא אך ורק על מדינת היהודים.
נציגים של המשפחה הגיעו לארץ רק לביקורים פרטיים או להלוויות, אולם מעולם לא נערך ביקור רשמי. ב-1994 הגיע הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה אליזבת', לביקור פרטי בקברה של אימו, לאחר שהוענק לה תואר חסידת אומות העולם. בנוסף, הנסיך צ'ארלס השתתף בהלוויותיהם של יצחק רבין ושמעון פרס.
קשה להאמין אבל המלכה סירבה אפילו להיענות להזמנת שמעון פרסקי-פרס ולהגיע לאירוע הבינלאומי של יום הולדתו ה-90.
מהי הסיבה לחרם שמטילה המלכה על מדינת היהודים?
דוד לנדאו ,העורך המנוח של עיתון "הארץ" ובריטי במוצאו, טוען ש"האומרים שהחרמת המלכה היא בגלל משרד החוץ הבריטי טועים. המלכה, אינה בובה של אף אחד. לו היתה רוצה לבקר במדינה היהודית, היא היתה מתעקשת, והדברים היו נעשים כרצונה. משום כך המסקנה העגומה היא, שהמלכה עצמה היא חלק מהקנוניה הבריטית הקטנונית והנבזית למנוע מישראל את אותו שריד מרגיז של לגיטימציה שביכולתם להעניק או למנוע, כלומר ביקור מלכותי."
הוא ממשיך וקורא למלכה (מלכתו): "על המלכה אליזבת להשליך לפח את העכבות המבאישות הללו ולהביא את החרם אל קיצו." (דוד לנדאו, "החרם של המלכה אליזבט על ישראל", "הארץ" 5.6.12)
מהו אם כן הרקע לאנטישמיות של המלכה?
אבותיה של אליזבת השנייה מלכת בריטניה הם צאצאי בני ולאד המשפד, ולאד צפלוש ומיכניה הרע.
בשנת 1893 הצטרפה מרי מטק, מצאצאי ולאד המשפד, למשפחת המלוכה הבריטית בעת נישואיה לנסיך ג'ורג', דוכס יורק, שהוכתר בתור המלך ג'ורג' החמישי ב-1910.
ב-2011, הנסיך צ'ארלס הצהיר בפומבי כי אילן היוחסין מוכיח כי הוא צאצא של ולאד המשפד, ובשל כך הוא מתחייב לעזור לשמר את האזורים המיוערים של טרנסילבניה.‏
האם מוצאה של משפחת המלוכה הבריטית מדרקולה, ולאד המשפד, מסביר את היחס המתנכר שלהם למדינת היהודים והחרם שהטילו עליה?
כנראה שלא.
נראה יותר שהמוצא הגרמני של בית המלוכה והקשרים עם גרמניה הנאצית של בן המשפחה הם הרקע וההסבר לעוינות בית המלוכה למדינת היהודים.
בית המלוכה הבריטי הוא במקור בית מלוכה גרמני.
בית המלוכה נקרא כעת "בית וינדזור" House of Windsor, אבל במקור בית המלוכה נשא את השם הגרמני "בית סקסה-קובורג-גותה" Saxe-Coburg and Gotha. שם זה נקבע לאחר מותה של המלכה ויקטוריה בשנת 1901, על שם בית האצולה הגרמני של הנסיך אלברט, סקסה-קובורג-גותה.
ב-1917, במהלך תקופת שלטונו של המלך ג'ורג' החמישי בעת מלחמת העולם הראשונה, הוחלט לשנות את שם בית המלוכה לשם האנגלי "וינדזור", בגלל הרגשות האנטי-גרמניים בבריטניה במהלך המלחמה נגד גרמניה. שינוי השם לא מנע את המשך האוריינטציה הגרמנית של בית המלוכה.
לאחר מות המלך ג'ורג' החמישי, ב-20 בינואר 1936, עלה בנו הבכור אדוארד-אלברט- כריסטיאן-ג'ורג'-אנדרו-פטריק-דייוויד-וינדזור לכס המלוכה, וזכה לשם: "המלך אדוארד השמיני" Edward VIII .
אדוארד זיעזע את בריטניה כשהודיע על ויתורו על כס המלכות לאור רצונו להתחתן עם אהובתו האמריקאית ווליס סימפסון, שהיתה גרושה, ובשל כך נישואיהם נמנעו על פי החלטת הממשלה הבריטית. (בנוסף להיותו מלך אנגליה, המלך הוא גם ראש הכנסייה האנגליקנית, האוסרת על נישואיהן מחדש של גרושים בעוד בני הזוג הקודמים בחיים).
המשבר בממלכה הוחרף עקב שמועות בבריטניה על נטיות נאציות של סימפסון, ועל היותה סוכנת גרמנית, נטיות שתאמו את דעותיו הפוליטיות של אדוארד, שהביע סימפטיה למשטר הנאצי. סימפסון היתה בעלת קשרים הדוקים עם יואכים פון ריבנטרופ, באותה תקופה שגרירו של היטלר בלונדון, ובימי מלחמת העולם השנייה שר החוץ שלו.
עם עלותו לכס המלוכה, גילה אדוארד אהדה לנאצים, וראה בהיטלר בעל ברית אפשרי לאנגליה במאבק נגד התפשטות הקומוניזם של סטלין.
לאחר נישואיהם יצאו סימפסון ואדוארד לגרמניה לביקור אשר אורגן על ידי המרגלת של גרמניה הנאצית בבריטניה, שטפני פון הוהנלוהה. במהלך הביקור נפגשו בני הזוג עם אדולף היטלר במעונו, וכן עם בכירים במשטר הנאצי, וביניהם יוזף גבלס.
יואכים פון ריבנטרופ ואדולף היטלר תיכננו למנותו כמלך בובה מטעם גרמניה כאשר יסתיים כיבוש האי הבריטי.
במשך שנים רבות לא היו בני משפחת המלוכה בקשר עם אדוארד, כמעין חרם לא רשמי. רק סמוך למותו ביקרו אותו בביתו שבפריז אחייניתו המלכה אליזבת ובנה, הנסיך צ'ארלס ימים ספורים לאחר מכן נפטר ממחלת הסרטן בשנת 1972.
מן הסתם אליזבט השנייה, בתו של אחיו ג'ורג' השישי, נושאת עדיין רקע רוחני גרמני עם יסודות אנטישמיים, והוא ההסבר לחרם שהטילה על ישראל.
ואם נחזור לביקור המתוכנן. ביקור רשמי של נציג בית המלוכה כתחליף לראש בית המלוכה מהווה עלבון. לכן במידה והביקור אכן יצא לפועל, ויבוא רק נציג של בית המלוכה, למשל הנסיך צ'רלס, על ישראל לקבלו בהכנסת אורחים יפה, אלא שאת פניו לא יקבל נשיא המדינה ראובן ריבלין, אלא בת משפחתו – אשתו.
את הנסיך צ'ארלס-פיליפ-ארתור-ג'ורג' תקבל נחמה-קיילה-שולמן-ריבלין.
כך יאה לו לבית המלוכה הבריטי. כבוד כנגד כבוד.

עצה לבריאות טובה
תקוה-נדיה-כהן-וינשטוק-לוריא מתלוננת על הנוהג שלי להביא את שמו המלא של אדם כאשר אני כותב עליו, וטוענת בחוסר סבלנות: "נמאס לא פחות לשמוע את פירוט השמות המיותר שלו." ("חדשות בן עזר" 1226)
אז יש לי עצה טובה. תקוה-נדיה-כהן-וינשטוק-לוריא, את לא חייבת לשמוע (התכוונת ודאי למילה לקרוא). את לא חייבת להתרגז. זה לא בריא. פשוט עברי הלאה. אל תקראי, עשי דליט.
למה לך לסבול אם נמאס לך? העיקר הבריאות!
ולהקורא המתעניין. כמה דל ומשעמם למשל השם "תקוה וינשטוק" וכמה מלא עניין ביוגרפיה והיסטוריה השם המלא – "תקוה-נדיה-כהן-וינשטוק-לוריא."
https://he.wikipedia.org/wiki/תקוה_וינשטוק

זהירות מקלחות
בניגוד לגרמנים הנאצים ששמרו בסוד את תוכנית השמדת היהודים והיסוו את תאי הגז למקלחות, לזכות הערבים יאמר שהם מכריזים בריש גלי על תוכניתם להשמדת היהודים על פי דברי נביאם, תכונית המפורטת באמנת החמאס סעיף 7 ובדברי המופתי של אש"פ המינוי האישי של אבא של מאזן.
והנה יש שינוי. סוכנות הידיעות הפלישתינאית "מען" מדווחת מפי בכיר חמאס – אחמד יוסף, שאמנה חדשה אמורה להיות מאושרת בחודשיים הקרובים בידי בכירי חמאס, ובה תופיע "הסכמה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'," שבירתה תהיה מזרח ירושלים, "אך בלי להכיר בישראל או לוותר על אף שעל מאדמת פלסטין."
ודוק: עד כאן אין כלל חידוש שהרי "הסכמה" דומה קיימת גם עכשיו. החמאס מצהיר תמיד שהוא מוכן ל"הודנה" (שביתת נשק) לעשר שנים שתופר עם התחזקותו בדוגמת הסכם ה"הודנה" "חודיביה" שעשה מוחמד עם שבט קורייש.
יוסף הדגיש עוד כי "זכות השיבה של הפליטים מובטחת באמנה החדשה."
"באמנה החדשה," הוא מוסיף, "תהיה הפרדה בין היהודים והשייכות הדתית שלהם מצד אחד לבין הכיבוש והפרויקט הציוני מצד אחר, שכן המאבק של התנועה יהיה נגד הכיבוש והתנועה הציונית בתוך פלסטין ולא נגד היהודים בכלל."
בגלל המאבק המצרי בארגון "האחים המוסלמים", שהחמאס היא תנועת בת שלו, ובגלל האשמת מצרים שלחמאס יש קשר עם ארגון "אנסאר בית אל־מקדס", השלוחה של ארגון דאע"ש בסיני, "האמנה החדשה תדגיש כי מדובר בתנועת חירות לאומית פלסטינית, שפועלת על האדמה הפלסטינית, ואין לה קשר חיצוני עם אף ארגון." כלומר, תיאורטית החמאס יתנתק מארגון "האחים המוסלמים".
אמנת חמאס החדשה אמורה להתפרסם מיד לאחר הרכבת הלשכה המדינית החדשה, שבראשה עומד ברצועת עזה המנהיג החדש האסיר המשוחרר (רוצח הערבים) יחיא סנוואר. 
אז ככה, ראשית יש בהודעה בשורה משמחת אחת. הערבים-המוסלמים חשים שדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש להשמיד את היהודים הם גזענות שהעולם אינו יכול לקבל.
הבשורה הפחות משמחת שעכשיו יהיו שוטים רבים שיצהירו שהחמאס רוצה שלום.
לכן יש לשים לב היטב לנוסח החדש (אם יתקבל) ולבחון אותו בשבע עיניים. את התעמולה: "יהודים כנסו למקלחת!" אנחנו כבר מכירים.
בהזדמנות זאת אני מזכיר שאנחנו עדיין מחפשים ערבי-מוסלמי שאינו גזען. ערבי-מוסלמי שרואה בדברי מוחמד על רצח היהודים, גזענות ולא מופת מוסרי.
אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו.

חוק עזמי בשארה אושר
"חוק עזמי בשארה" אושר בכנסת בקריאה שניה ושלישית ברוב של 51 מול 17.
החוק מאפשר לביהמ"ש לשלול אזרחות גם כאשר האזרח אינו בארץ.
תיקון החוק החדש סתם לקונה שהיתה בחוק האזרחות הקיים, ומנעה את שלילת אזרחותו של הפילוסוף הפוליטי, ד"ר עזמי בשארה, הערבי-נוצרי, (הקומוניסט לשעבר, שטוען שאין עם פלסטיני), ח"כ לשעבר ממפלגת בל"ד, שריגל במלחמת לבנון השנייה למען החיזבאללה וברח מהארץ לקטאר. החוק הקודם מנע שלילת אזרחות של אזרח השוהה בחו"ל.
באופן צפוי חברי הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) ומוסלמים ממפלגת העבודה וממר"צ התנגדו לתיקון החוק החדש מפני תמיכתם בבשארה ובחיזבאללה, אבל באופן לא צפוי (ואולי כן) תמכו גם יהודים במרגל החיזבאללה.
גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון), תמר זנדברג, פלורין-אילן-גולדשטיין-גילאון, ומיכל רוזין, האקטיביסטים הפרו-איסלמים, תומכי הפשיזם הגזעני הערבי, תמכו במרגל החיזבאללה, והצביעו נגד החוק.
מעתה אני מקווה לא תהיה מניעה לשלול את האזרחות הישראלית של כל ערבי המצטרף לדאע"ש או לחיזבאללה.
כך צריכה להתנהג דמוקרטיה מתגוננת.

דוגמה נוספת להפעלת חוק עזמי בשארה
ערבי-מוסלמי-סוני-פלישתינאי (אזרח ישראל בכפייה) בשם חאפז עבד אל-פתאח מוקבל, מחבל שריצה 15 שנות מאסר לאחר שביצע פיגוע במחסום מכבים בשנת ,2000 שוחרר מהכלא, ותנועת הפתח' אירגנה לו חגיגות שחרור בעיר מגוריו לוד.
באולם בו התקיימו החגיגות נתלו דגלי אש"ף, דגלי תנועת הפתח' וכרזות ברכה על השחרור מטעם תנועת הפתח', תנועתו של אבו מאזן.
לכבודו של המחבל המשתחרר שנישא על כתפי אוהדיו אורגנה תהלוכה בניצוחם של אנשי תנועת הצופים הערביים, בני משפחתו של האיש ותושבים מהעיר.
באירוע נכח חבר תנועת הפת"ח בירושלים, עאוד אל-סלאימה, שאמר במהלך הטקס: "נושא האסירים עומד בראש סדר העדיפויות של ההנהגה הלאומית הפלסטינית שלא תשקוט עד שישוחררו כל האסירים האמיצים." מנהל מועדון האסיר בירושלים נאצר קוס הצהיר כי "האסירים הם המשמעות האמתית של העמידה האיתנה וההקרבה למען חיים מכובדים במולדת שהכיבוש מנסה לייהד."
המחבל עבד אל-פתאח מוקבל עצמו, נשא דברים במהלך האירוע ובהם סיפר כי "שמחתי אינה שלמה משום שהשארתי מאחוריי בבתי הכלא של הכיבוש את אחיי האסירים בתנאים קשים."
הוא גם זכה לביקורים של בכירים בתנועת הפת"ח שהגיעו לביתו מרמאללה, ובהמשך אף התקיים טקס לכבודו גם ברמאללה.
במהלך קבלת הפנים ברמאללה הצטלמו עיסא קראקע, ראש רשות האסירים הפלסטיניים, וכדורה פארס, ראש מועדון האסירים הפלסטיניים, עם מוקבל, כשמאחוריהם כרזה בה נכתב: "רשות האסירים הפלסטיניים ומועדון האסיר הפלסטיני מקדמים בברכה את האסיר המשוחרר הלוחם חאפז מוקבל."
http://rotter.net/forum/scoops1/387252.shtml
הנה עוד דוגמה טובה למחבל שבדומה לעזמי בשארה יש לשלול את אזרחותו.

הברלינאי החדש – האקטיסיבט הפרו-איסלמי
מאמץ סמלים נאציים
כתב "הארץ" יצחק לאופר-לאור, האקטיביסט הפרו-איסלמי הטהרני הפועל בברית הרייך – ברלין, יוצא למאבק נגד השמאל בארץ היהודים:
"הוויכוחים על אזריה אינם שייכים לתחום המשפט הפלילי," הוא כותב, "וגם לא לאתוס של הכיבוש, העולה מגרונות הזויי 'שמאל', שמציעים להעמיד לדין קודם כל את האחראים לכיבוש משום שהם 'אשמים', ובינתיים להתיר את דם הפלסטינים. מה בונה את הסמל הזה, אזריה? לא מדובר בהקרבה, אלא בהתקרבנות. היינו יכולים לשוב לפסקת הפתיחה: התקרבנות היא קרקע טובה לפשיזם. מותר לנער להרוג כי הוא מסכֵּן."
מברלין גם קל להיתפס לגזענות. ולאור מוסיף: "אין ספק שהעניין האתני ממלא תפקיד מרכזי. אזריה אינו 'הבן של כולנו'. הוא הבן של כל מי שמצליח לזהות בפניו את 'החזות המזרחית'."
כמובן, הוא, לאופר-לאור ה"אשכנזי" (גרמני) החי בבירת הרייך אינו יכול להכיר ביהודי שאינו "אשכנזי" (גרמני) כבנו.
לדידו של הברלינאי הפרו-איסלמי יצחק לאופר-לאור, "הבן של כולנו" (כלומר של היהודים שאינם "אשכנזים (גרמנים), אלאור אזריה, דומה על פי עולם המושגים הנאצי שלו דווקא להוֹרְסְט וֶסֶל. חבר פלוגות הסער הנאציות SA שנהרג בתגרה עם פעילים קומוניסטים, וגבלס הֲפָכוֹ לסמל, והשיר עליו הפך להמנון הנאצי:
https://www.youtube.com/watch?v=euC-xl494K0
לעומת "האיש הרע" "הנאצי" אזריה, הטרוריסט הערבי-מוסלמי מוגדר ע"י הברלינאי החדש כאיש "הטוב": "עבד אל־פתאח א־שריף, הנער שאותו הרג אזריה לצהלת האספסוף."
כי "היהודים" לפי הברלינאי החדש הם: "עם אדונים." (יצחק לאור, "הסמל של כולנו", "הארץ", 7.3.17)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3905775
הנה כך פועלת מכונת תעמולה. היפוך טוב לרע.
יש לומר בהקשר זה. משפטו של אזריה לא היה משפט אלא משפח, לא צדק אלא אי צדק. ההרשעה התבססה על כך שאזריה לא ירה במחבל מחשש שיפעל, אלא מרצון נקמה. אין שום אפשרות לשלול את דברי אזריה על ראייתו הסובייקטיבית שהוא נמצא בסכנה. והכלל הוא שאם יש ספק אז אין ספק – תקף כאן במלואו. ודוק: אין מדובר בהריגת אזרח או מחבל כבול.
אני מקווה שבערעור הוא יזכה למשפט צדק.
מצער מאד שהרמטכ"ל גד אייזנקוט, האחראי לפארסה המשפטית הזו, לא הבין זאת מלכתחילה ולא הורה להעמיד לדין את אזריה בדין משמעתי יחידתי, ולא במשפט פלילי. פעולה פשוטה זו היתה מונעת את כל הפרשה.

חוק המואזין
לאחרונה התקבלו שתי הצעות חוק בהצעות טרומיות העוסקות במניעת רעש המואזינים. שתי ההצעות החדשות הן טעות ואי אפשר יהיה לאוכפן. הן רק ילהיטו את הרוחות בקרב המוסלמים שיציגו זאת כרדיפה דתית של היהודים בני החזירים והקופים. שהרי המוסלמים מוכנים להעניש את עצמם ולסבול מרעש ובלבד שהיהודים יסבלו.
יאמר כאן ברורות מניעת רעש אינו פגיעה בדת. כידוע כל מוסלמי מקלל את היהודים חמש פעמים ביום בתפילת החובה שלו ולא עולה על דעת יהודי כלשהו להגבילו בתפילות ובקללות נגדו. את מניעת הרעש ניתן להשיג באמצעות החוק הקיים רק להעלות את שיעורי הקנס. החשוב יותר הוא רצון האכיפה.
אני מביא בשנית את מה שכתבתי בגיליון 701 שנת 2011. זה אקטואלי להיום.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00701.php

המאבק נגד הרעש (1)
לחזור אל "הסלפיה" – האבות המייסדים
יש ללמוד משהו מתנועת הסלפיה שזכתה בנתח כה גדול בבחירות האחרונות במצרים. סלפיה או סלפיזם היא תנועה אסלאמיסטית-סונית, המתייחסת אל "האבות הצדיקים" שחיו בשלושת הדורות הראשונים של האסלאם, כדוגמה וכמופת, שעל פיהם יש לפעול. זאת בניגוד להסתמכות על קביעות דתיות מאוחרות יותר.
הדברים אמורים בהצעת "חוק הרעש", הידוע יותר כחוק המסגדים. החוק הישראלי קובע מגבלות על עוצמת הרעש. בשעות הלילה – הרעש המקסימאלי המותר עד 30 דקות הוא 45dB. ולפרק זמן מעל 30 דקות 40dB. בשעות היום – הרעש המקסימלי המותר עד 2 דקות הוא 80dB, ולפרק זמן עד 3 שעות 60dB.
לכאורה החוק הקיים מספיק, אבל המציאות היא שאין אוכפים אותו במגזר הערבי מחשש מאלימות המוסלמים, לכן יש לשכנע את המוסלמים ללכת בדרך "הסלפים" האבות המייסדים:
כידוע למוחמד היה עבד-כושי (בשפה הערבית המילה עבּד היא גם כושי) בשם בילאל איבן רבאח. בילאל היה בעל קול רם וחזק ולכן שימש למוחמד כמואזין הראשון. (אחת המסורות המוסלמיות קובעת את מקום קבורתו על הר כביר בתחום הישוב אלון מורה).
לכן, גם לטובת אותם מוסלמים הסובלים מעוצמת הרעש הנורא הבוקעת מהמסגדים בקרבתם, הייתי מציע להם (ולנו) להיאבק למען שינוי המצב כך שייקבע שעוצמת הרעש של כל מסגד בארץ לא תעלה על עוצמת קולו של עבד כושי. כך תחזור התהילה לאבות המייסדים ויבוא השקט לכולם.
 
המאבק נגד הרעש (2)
בית הכנסת של חסידי בעלז ברחוב אחד העם בתל אביב נמצא בקרבת רחוב שינקין, אחד מסמלי החילוניות. לפני כניסת השבת משמיעים החסידים את הניגון של השיר "לכה דודי". המנגינה, המנוגנת כדקה וחצי ברמקול ומבשרת את כניסת השבת – עוררה את החילונים באזור לצאת במאבק נגד השמעתה. הטענות היו שהמנגינה מפריעה וזו חדירה לפרטיות. ושיש בה השתלטות החרדים על השכונה, וכפייה דתית.
בעיריית תל אביב ציינו כי תקנות הרעש קובעות כי "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל רמקול, מגביר קול, מערכת כריזה, או מכשיר כיוצא באלה, באזור מגורים, באופן הנשמע בבית מגורים או תחת כיפת השמיים."
בעקבות המאבק הסכימו החסידים לבטל את השמעת השיר.
כאן יש פרדוקס. תושבי שינקין החילוניים נלחמים נגד החוק למניעת הרעש מהמסגדים. לדעתם זו גזענות למנוע מהמוסלמים לעשות רעש. באותה מידה לדעתם זו גזענות לאפשר ליהודים לעשות רעש!... מעניין איך תסביר זאת גולדה זלטה שניפיצקי? (זהבה גלאון)?