"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך"
השבוע היינו עדים למיספר בלתי נתפס של "למד"ווניקים" צדיקים-הומניסטים שפירסמו עצומות להשארת המסתננים ממצרים בארץ. רופאים, סופרים, משוררים, אדריכלים, ועוד ועוד.
ממש התכווץ הלב מהאכזריות הרבה הקיימת בחברה הישראלית, ומחוסר הסולידריות בין חלקיה.
הפער המעמדי בחברה הישראלית אינו מעניין כלל את המעמדות העליונים. יש להם עניין רק בדימוי הומאניסטי בחו"ל.
ומה נותן דימוי הומאניסטי בחו"ל? כמובן רק סולידריות עם מסתננים מאפריקה, או עם ערבים-מוסלמים. שהרי סולידריות עם יהודים נתפשת שם גזענות.
כמובן טרם הזכרתי את האינטרס הכלכלי של ניצול עבודה זולה.
פרופסור יהודה באואר, חוקר השואה שהפך למכחיש השואה, (משווה את המסתננים ממצרים לניצולי שואה) קורא להשאיר בארץ את המסתננים בעודו גר בבית אבות יקר ויוקרתי הנטול ערבים ומסתננים. אדרבא יוכיח באואר את ההומאניזם שלו ויקבל לדירתו בבית האבות היוקרתי מסתננים ממצרים.
קשה פשוט לתפוס איך אותו פרופסור עשיר ומכובד שבעברו התנאה בהיותו "אחיעזר ואחיסמך" ב"שומר הצעיר", נהפך לערל לב שליבו קהה לגורלה העצוב של הישישה הענייה הנאלצת להסתגר בביתה בדרום תל אביב כי היא מפחדת לצאת מהבית מפחד שהמסתננים ישדדוה, יאנסוה, או ירצחוה.
כמה קל לאהוב את המסתננים מדירת הפאר המוגנת מהם בבית אבות יוקרתי.
"בית לוחמי הגטאות" קורא במודעה בעיתון להשארת המסתננים ממצרים בארץ. בגלל מה שעסקניו מכנים "הרוח ההומניסטית של מייסדי "הבית".
אדרבא, יוכיחו עסקני הבית את רוחם ההומניסטית ויקבלו מסתננים מאפריקה לקיבוץ לוחמי הגטאות וכמובן יקדישו במוזיאון אולם שלם לניצולי השואה האפריקאים.
אורי הייטנר קורא "לפזר את המסתננים בכל רחבי הארץ". (גיליון 1313)
אדרבא יוכיח הייטנר את ההומניזם שלו ויקלוט בקיבוצו אורטל מסתננים מאפריקה בשיעור הדומה לתל אביב, כעשרה אחוז מהבוגרים, ועשרים אחוז מהילדים.
אישית אינני מייעץ לו לעשות כן, כי בכך יגשים את האימרה האידישאית: "פוילע פיש גיגעסן, א שמיץ באקומען, און פון א שטאט ארויס געטריבן!" – גם אכל דגים באושים, גם חטף מלקות, וגם גורש מהעיר!" הייטנר גם יגרום לפירוק הקיבוץ, וגם יצא בסוף גזען.
המסתננים ייקלטו בקיבוץ ותוך זמן קצר כמוסלמים-סונים הם יבקשו להקים בקיבוץ מסגד ולילדיהם יבקשו חינוך ערבי-מוסלמי. או אז לא יוכל יותר הייטנר לממש את היהדות הרפורמית ההומניסטית שלו ולערוך בקיבוץ את סדר ט"ו בשבט, בשעה שכמחצית הילדים יבקשו לחגוג דווקא את עיד אל אדחא. מובן שקיבוץ עם שיעור כזה של מסתננים ערבים-מוסלמים יתפרק ורוב חבריו יעזבוהו.
ברגע שהקיבוץ יהיה בסכנת פירוק לא יהיה מנוס מסילוק המסתננים ואז אבוי, במקום ליצור לעצמו דימוי הומאניסטי יצטייר הייטנר כגזען, והקיבוץ כולו יצטייר כגזעני, והנה יצא כל שכרו בהפסדו.
ח"כ פלוריאן גולדשטיין (אילן גלאון) נודע כמפר חוק תמידי. בזמנו עם כניסת חוק איסור העישון לתוקפו נדד גולדשטיין-גלאון מבית קפה לבית קפה, ומבר לבר עם סיגריה ועישן בהפגנתיות. "אני אפר את החוק הזה!" הוא הכריז, באדישות גמורה לסכנת הסרטן אותו הוא גורם לנמצאים בקירבתו. ועתה הוא מכריז כי יפר את החוק ויסתיר בביתו מסתננים. הפעם אני בספק אם יעשה כן.
לפי סקר שנעשה 84 אחוז מהערבים בארץ מתנגדים לגירוש המסתננים.
https://twitter.com/news10/status/957678547505700866
זה מובן לחלוטין. רוב רובם של המסתננים ממצרים הם ערבים-מוסלמי-סונים השותפים לערביי ישראל באמונה כי דברי מוחמד לפיהם יש לרצוח את היהודים הם מופת מוסרי, ולמרות זאת בשעה במדובר בהתיישבות המסתננים ממצרים ביישוביהם, כל הערבים-מוסלמים מגרשים את המסתננים באלימות איומה מכפריהם.
והנה לא נפקד כמובן גם חלקם של הסופרים "ההומניסטים", וגם הם הסופרים והמשוררים המחזיקים מעצמם "מוסריים", יוצאים נגד עניי ישראל ובעד המסתננים.
http://rotter.net/forum/scoops1/450465.shtml
האם אגי משעול, שפירסמה בעבר שיר עם שמץ גזענות על עובד תאילנדי העובד באחוזת המשק שלה, תזמין מסתננים לגור באחוזתה ותשחרר את עניי דרום תל אביב מנוכחותם? אני בספק. לכל היותר היא תמשיך לנצלם (בלי לתת את עודף הערך) כעובדים זולים באחוזתה.
האם עמוס קלויזנר-עוז בעל המצפון, שהוא גם בעל בית בערד ודירת פאר בתל אביב באיזור נטול ערבים ומסתננים, יציע את דירתו בתל אביב למסתננים מתוך דאגה לעניי דרום תל אביב? אני מסופק.
כמה יפה להתנשא כ"צדיק" על חשבון אחרים. לכן כדאי להזכיר לכל בעלי המוסר הללו, "המוסריים" על חשבון אחרים, את הכלל המוסרי היהודי והאוניברסלי בניסוחו של הילל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך."

עמוס קלויזנר-עוז בין נאצים לטרבלינקה
אמירתו של דוד אלהרר שהוא מקווה "לשבת על הגג בטרבלינקה ולראות את עמוס עוז מתפוגג בעשן הארובה," היא אמירה מכוערת שמוטב היה שלא לאומרה. משנאמרה יש לגנותה ללא היסוס.
בה במידה יש לגנות את אמירותיו המכוערות של עמוס-קלויזנר-עוז: "המתנחלים הם כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה מתוך פינה אפילה של היהדות... מתוך מרתפי ההתבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף." ("החיים והשלום", "ידיעות אחרונות" 8.6.1989)
יש לומר ברורות, אמירותיו המכוערות של דוד אלהרר אינן יכולות להתקבל כתשובה לגיטימית לאלו של קלויזנר-עוז. בשום פנים ואופן לא.
אבל מכיוון שקלויזנר-עוז הוא הבוגר האחראי לדרדור השיח הישראלי, נזכיר לו את אמרת חז"לינו: "חכמים היזהרו בדבריכם."
"אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל." (אבות א יא)
הנה ההדרכה לחכמים קלויזנר-עוז, אלהרר, ולכולם.

תודה למשה גרנות ולאוריה באר
תודה למשה גרנות על הסיכום הנפלא והממצה של ספרו של יזהר סמילנסקי "ימי צקלג". סוף סוף זכיתי לדעת את תוכנו. (גיליון 1313).
תודה לאוריה באר ששיחרר אותי מרגשי הנחיתות שהיו לי. לפני שנים קיבלתי את הספר במתנה וכך הוא נשאר חדש וסגור. למרות כל מאמציי בשום פנים ואופן לא הצלחתי להתקדם בו מעבר לדפי הפתיחה. תמיד חשבתי שוודאי משהו לקוי בי, והנה באו דבריו של אוריה באר ורווח לי. זה לא אני, זה הוא, הספר.
תודה לשניהם.

"חבר אמת"
עם חבר כזה מי צריך אוייבים
נשיא ארה"ב לשעבר, בראכ חוסיין אובמה השני, נשא נאום בבית הכנסת הרפורמי עמנואל בניו יורק, ובו הוא הסביר שהוא לא מנע את קבלת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם שקבעה שכל שטחי יהודה ושומרון כולל ירושלים ושטח הר הבית והכותל הערבי הם ערביים-מוסלמיים מפני שהוא, בראכ חוסיין אובמה השני, להגדרתו "חבר אמת" של ישראל.
על זאת כבר נאמר, עם חבר אמת כזה, מי צריך אויבים.

שינוי טרמינולוגיה
לא מחנות פליטים אלא שכונות מגורים
המשורר הערבי-מוסלמי-סוני-הקניבל הגזען-מכחיש העם הפלסטיני, מחמוד דרוויש, הסביר פעם שלפלסטינים יש מזל שהם נלחמים נגד היהודים, אחרת הם לא היו זוכים לתמיכה כללית. והוא כמובן צדק. התמיכה העצומה שזוכים לה הפלישתינאים מקורה בשנאת היהודים.
ועובדה, לפליטים הערביים דין אחד, ולפליטים הערבים-הפלישתינאים דין אחר מועדף, וארגון בינלאומי מיוחד שהוקם במיוחד רק להם.
הסיבה לכך שפליט פלישתינאי מקבל כמה מונים יותר מכל פליט אחר בעולם, לא כל שכן יותר מכל פליט ערבי אחר, נעוצה אך ורק בשנאת היהודים. ללא שנאת היהודים הם לא היו מופלים לטובה.
מדוע מדינות אירופה מעדיפות אותם על אחרים? בגלל שנאת היהודים. אין סיבה אחרת.
ובהקשר לתביעה להפסקת האפלייה ולפירוק אונר"א, יש ראשית חוכמה לשנות את הטרמינולוגיה. יש להפסיק להשתמש במושג "מחנות פליטים". המושג הזה פשוט אינו נכון. אין מחנות פליטים ואין פליטים.
אין מחנות פליטים. יש שכונות מגורים.
מחנה הוא כינוי רק ליישוב ארעי של אנשים, ולא לישוב קבע.
https://he.wikipedia.org/wiki/מחנה
https://en.wikipedia.org/wiki/Campsite
במציאות אין כלל מחנות, אלא רק שכונות מגורים. למשל "שכונת דהיישה", "שכונת ג'באליה", "שכונת שוועפאת", וכו'. אין מחנות פליטים גם כי אין פליטים.
מלבד מספר זעום של פליטים מ-1948 אין יותר פליטים. היו ואינם. הדור השני, השלישי, הרביעי, והחמישי של הפליטים מ-1948 אינם כבר פליטים. כשם שהישראלים אינם כבר פליטים. בכל יישוב ישראלי היו מחנות פליטים. (מעברות עולים) אבל אין יותר מחנות פליטים. מחנות הפליטים (העולים) בישראל נהפכו לשכונות.
יש להרגיל את האנטישמים במונחים החדשים. אין מחנות פליטים פלישתינאים כי אין פליטים פלישתינאים.

תמר זנדברג ביחד עם הנאצים
במהלך דיון הסוער בוועדת הכנסת הוציא יו"ר הוועדה, ח"כ יואב קיש (הליכוד), לזמן מה את הח"כים סתיו שפיר, מרב מיכאלי, אורן חזן, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג מהאולם. "אתם חברים של נאצים," צעקה זנדברג ממרצ עם הוצאתה מהדיון.
https://twitter.com/news10/status/957913769736368128
בסיום הדיון הסבירה ח"כ זנדברג את דבריה: "הדמגוגיה של קיש חצתה את כל הקווים האדומים. אני חוזרת ועומדת על זה שהקשרים של מפלגת השלטון עם מפלגות אנטישמיות ונאציות באירופה היא בושה למדינת ישראל ובושה לממשלת ישראל. לא ייתכן שהממשלה הזאת תשתמש בדמגוגיות שואה כשזה נוח לה ובמקביל תכשיר בדיעבד את רצח העם ברואנדה, תקיים קשרים עם מכחישי שואה בפולין ותארח אנטישמים מאוסטריה."
דווקא הדמגוגיה של זנדברג חצתה את כל הקווים. שימו לב זו אותה זנדברג שיש לה קשרים חבריים עם מפלגות נאציות, והיא אף תומכת בנאצים (הערבים האיסלמו-נאצים) האנטישמים, מכחישי שואה, ובאלו האומרים בריש גלי שעל פי דברי נביאם מוחמד יש לרצוח את כל היהודים.
שאלה אחרונה לח"כ זנדברג: אם מדינת ישראל היא באמת נאצית כפי שאת אומרת, הרי את צריכה מיידית להבריח את כל המסתננים חזרה לארצם ולא להסתירם בארץ שהרי בארץ שולטים נאצים שעלולים להרגם.
אה כן, ובנוסף לכך לפי התעמולה של זנדברג הגירוש מעמיד את המסתננים בסכנת מוות והרי בארץ בכלל מסוכן יותר. המסתננים עלולים למות חלילה מטילים איראניים, לכן לטובתם ולביטחונם עליהם לחזור לארצם.

על העיוורון והכחשת המציאות
יש מדינה פלישתינאית (אפילו שתיים וחצי)
בדיחה מפורסמת מספרת על בדואי שלראשונה בחייו הגיע לגן חיות. כשהגיע לג'ירפה נעמד מולה נדהם ואמר: "לא, אין חיה כזאת."
נזכרתי בבדיחה הזו למקרא דבריו הנחרצים של יוסי אחימאיר שקבע: "אין מדינת פלסטין, גם לא תהיה." ("חדשות בן עזר" גיליון 1312).
את העתיד כמובן אין לדעת אבל את המציאות כן. אין סכנה גדולה יותר מאשר ראיית המציאות לא כמות שהיא, אלא כמו שאנחנו רוצים שתהיה. אין סכנה גדולה יותר מכחש עצמי.
העובדה שהמציאות שונה מהחלום אין משמעותה לזנוח את החלום, אבל חובה לדעת את המציאות.
מוצא חן בעינינו או לא, מבחינה אמפירית קיימות שתי מדינות "פלישתינאיות" ועוד חצי מדינה.
לפני שנגדירן חובה לתת הגדרה למדינה. מדינה: היא ארגון שיש לו מונופול של שליטה בטריטוריה מסויימת.
והנה המדינות:
1. מדינת עזה. רצועת עזה היא מדינה פלישתינאית" לכל דבר. לארגון החמאס יש מונופול של שליטה בשטח עזה.
2. מדינת "עבר הירדן". מדינת עבר הירדן היא מדינה "פלישתינאית" לכל דבר. נכון, הפרופוגנדה הערבית טוענת שבמדינת עבר הירדן יש גם מיעוט של בני "העם העבר ירדני", אבל האמת היא שגם הם "פלישתינאים". שהרי אין כל הבדל ביניהם. כולם ערבים-מוסלמים-סונים, ובכל מקרה מדינה שעל פי הגדרתה מרבית תושביה הם "פלישתינאים" היא מדינה "פלישתינאית" (היום יש מהם שלא מכנים עצמם פלישתים, אלא כנענים או יבוסים)
3. שטח A ביהודה ושומרון הוא בשלטון חלקי (לא מונופול של שליטה) של ארגון אש"פ, או יותר נכון ארגון הפת"ח בראשות הדיקטטורה של ד"ר אבא של מאזן.
כלומר יש כרגע שתיים וחצי מדינות "פלישתינאיות". מה עושה את המציאות הזו היא שאלה נפרדת, אבל ראשית חוכמה יש להבין את המציאות ולא לחיות בכחש או בהונאה עצמית. תמיד יש לזכור את דברי מקיאבלי: "יש הבדל גדול בין האופן שבני האדם חיים לבין האופן שבו הם צריכים לחיות, עד שכל המחמיץ מעשה מן המעשים המצויים למען מה שראוי לעשות ייכשל ולא יחזיק מעמד."
כשמדברים על העיוורון ועל הכחש העצמי של יוסי אחימאיר, אי אפשר שלא להזכיר את העיוורון המדהים (שלא לומר האיוולת) של ולדימיר זאב יבגניץ' ז'בוטינסקי, שבניגוד לתעמולת חסידיו המציגים אותו כנביא גאון שניבא את השואה, לא רק שלא ניבא כלל את השואה, אלא מתוך כחש עצמי ראה את המציאות כפי שרצה שתהיה ולא כפי שהיא, ולכן גם לקה בעיוורון מוחלט לסכנתה.
ז'בוטינסקי חזר והדגיש במאמריו שאין שום סיכוי למלחמת עם גרמניה כי גרמניה חלשה ופולניה חזקה. כל האימרות שלו על השואה התייחסו אך ורק לפגיעות נגד היהודים במזרח ותו לא. ז'בוטינסקי מעולם לא העלה על הדעת שהגרמנים יבצעו שואה ליהודים, במובן של השמדה טוטלית.
הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי) כותב באוטוביוגרפיה שלו שכנער הוא העריץ עד מאוד את ז'בוטינסקי כנביא וקרא בשקיקה את מאמריו, עד שפרצה מלחמת העולם השנייה שז'בוטינסקי חזר וניבא שהיא לא יכולה לפרוץ, מאז סר חינו של ז'בוטינסקי כפרשן וכמדינאי בעיניו. (אורי אבנרי, אופטימי, עמ' 103)
הנה מאמר המסכם את העיוורון הפוליטי המדהים של ז'בוטינסקי:
http://humanities.tau.ac.il/segel/yshavit/files/2012/05/מי_קרא_זאב.pdf
למרבה הצער אף אחד לא ניבא את השואה. נזכיר רק שימים ספורים לפני כניסת הגרמנים לווארשה, נכנס ראש תנועת בית"ר בפולניה, מנחם בגין, לבנק הדואר, לקח את הקופה של בית"ר בסך של 150 אלף זלוטי, ברח לווילנה ונטש את אנשיו למוות. גם הוא לא העלה על הדעת את סכנת ההשמדה. (לעומתו מרדכי אנילביץ בא מווילנה לורשה לעמוד בראש חניכיו).
כאמור כבר אמרנו. אין העתיד אין לדעת, אבל חובה לדעת את המציאות לבל נטעה בהבנתה. אין סכנה גדולה יותר מעיוורון שבו אנו רואים את המציאות כמו שאנחנו רוצים לראותה ולא כפי שהיא באמת.
והמציאות היא: קיימות שתי מדינות פלישתנאיות, ועוד חצי מדינה, שעליה בעצם נסוב כל המאבק הפוליטי העכשווי.

שִכתוב היסטוריה (1)
מה מושך מרוקנים לתיאטרון
בפעם הקודמת כתבתי על העלאת המחזה סוליקא בתיאטרון באר שבע תוך תהייה על סילוף הסיפור ההיסטורי המקורי לסיפור של אהבה ודו-קיום בין יהודים לערבים-מוסלמים במרוקו.
סברתי בטעות שמטרת הסילוף היא פוליטית פרו-איסלמית, וטעיתי. מסתבר שהסיבה לסילוף שונה.
בראיון לטור "מזרחית מדוברת" ב"הארץ" מסביר מאור סבג, יוצר המחזה, מדוע הוא שיכתב כך את ההיסטוריה.
סבג מסביר כי מטרת סילוף הסיפור המקורי היא לקרב את המרוקנים לתיאטרון. "הקהל של התיאטרון הוא ברובו אשכנזי," הוא מסביר, "ויש קהל גדול מאוד שלא מבקר בכלל בתיאטרון. האשמתי את התיאטראות עצמם. הם מביאים מחזות זמר מחו"ל. זו לא התרבות שלנו, אנחנו לא מזדהים עם זה. ב'סוליקא' יש יצירה ישראלית מקורית, המוזיקה (הערבית-מרוקאית) היא נטו שלנו, שיצאה מהתרבות שלנו. נסרין קדרי (הערביה-מוסלמית-סונית) , שהיא לא משהו שגרתי בתיאטרון – כל הדברים האלה באו לקרב את הקהל שלא הגיע עד עכשיו לתיאטרון, שיגיע ויתחבר לעולם הזה." ("הארץ" גלריה, 26.1.18).
אמנם עדיין לא ברור לי למה דווקא סילוף ההיסטוריה של יהודי מרוקו הוא שיביא אותם לתיאטרון יותר מדיוק היסטורי, אבל, הכוונה טובה.
אם הסילוף ההיסטורי יביא את הקהל המרוקני לאהוב תיאטרון כמו שהאשכנזים אוהבים (כפי שאומר סבג) הרי כאן, המטרה מקדשת את האמצעים.

שכתוב היסטוריה (2)
מה נכון ומה לא נכון בהיסטוריה הפולנית
לא רק המרוקנים, גם הפולנים (הגויים) מנסים לשכתב את ההיסטוריה.
יש לומר את האמת, בחוק הפולני המוצע יש גם חלק אמת המועיל לזיכרון היהודי.
הפולנים צודקים, מחנות המוות בפולניה לא היו מחנות פולניים, אלא מחנות גרמניים. לצערי אני נתקל ביותר ויותר ישראלים השונאים פולנים יותר מששונאים גרמנים בטענה שהם היו גרועים מהגרמנים. זו טעות היסטורית חמורה. הגרמנים הם מחוללי השואה ולא הפולנים.
אשמה בכך מערכת החינוך הישראלית וטיולי השואה בפולניה. הדבר מביא לאבסורד גדול כאשר צעירים ישראלים רוצים לרדת לגרמניה ולהצטרף לפולק הגרמני, לעולם לא לפולניה. ואולי החוק הפולני החדש יעשה דווקא חסד לזיכרון היהודי-ישראלי.
הפולנים גם צודקים שאין להאשים את האומה הפולנית בשואה. כשם שהיו פולנים חסידי אומות העולם שפעלו כפרטים ולא בשם האומה הפולנית להציל יהודים, כך היו פולנים רבים שפעלו כפרטים ורצחו יהודים או הסגירום לנאצים.
כידוע, ע"פ המחקר ההיסטורי, כמאתיים אלף יהודים בפולניה נרצחו ע"י הפולנים בזמן הכיבוש הגרמני. שלא לדבר על רציחות יהודים לפני השואה (למשל הטבח בפינסק ב-1919 (שבעקבותיו עלתה משפחת אבי לארץ) וטבח היהודים ע"י הפולנים אחרי המלחמה בקילצה למשל.
על כל אלו, על פולניה כמדינה ועל האומה הפולנית לעשות חשבון נפש.
כיום על פולניה כמדינה לעשות חשבון נפש על כך שהמדינה מנעה משרידי היהודים לקבל את רכושם ולהגן על ביטחונם. כאשר הגיעו ניצולי השואה המעטים חזרה לבתיהם הם נרצחו באכזריות ע"י שכניהם הפולנים שהשתלטו על רכושם ללא הגנת המדינה הפולנית.
החזרת רכוש היהודים נתונה עדיין לאחריות המדינה הפולנית והאומה הפולנית.

חרם נגד שטחים כבושים
קבוצת אקטיביסטים פרו-איסלמיים התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי שלחו מכתב לסנאט האירי התומך בחוק להחרמת שטחים כבושים. המכתב התפרסם בעיתון "אייריש טיימס".
בין האקטיביסטים הפרו-איסלמיים התומכים בכיבוש ערבי-איסלמי: הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי), פרופ׳ אלי בר-נביא, השגרירים לשעבר אילן ברוך ואלון ליאל, היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר, חברי הכנסת לשעבר רומן ברונפמן, אברום בורג, נעמי חזן, צלי רשף ויעל דיין, האמנים דני קרוון, אלכס ליבק, דוד טרטקובר ומיקי קרצמן.
http://rotter.net/forum/scoops1/450887.shtml
החוק שיעלה להצבעה יאסור על ייבוא או מכירת מוצרים ושירותים שמקורם בשטחים כבושים.
החוק כמובן מעלה בעייה אתית קשה. האם האירים יחרימו את כל המוצרים והש.רותים מ- 13 מיליון הקמ"ר של השטחים הכבושים ע"י הערבים, או שיחרימו רק את 5000 הקמ"ר שכבושים ע"י היהודים?
מניסיון, האירים האנטישמיים, חסידי היטלר גם אחר מותו, יחרימו ודאי רק את היהודים. ולמשת"פיהם השמחה.

התנחלות תל אביב
במהלך דיון בנושא החלת המל"ג על אוניברסיטת אריאל ובכלל בשומרון, על מנת לאפשר פתיחת פקולטה לרפואה, שאל ח"כ יוסף יונה את ח"כ חנין זועבי אם היא היתה מתנגדת לחוק גם אם היה מדובר על תל אביב, האם תל אביב היא שטח כבוש?
הח"כית הערבית-סורית-מוסלמית-סונית-אזרחית-ישראל בכפייה, חנין זועבי, ענתה שגם תל אביב היא שטח כבוש.
http://rotter.net/forum/scoops1/449741.shtml
לכן אני חותם מעתה:
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).