ושוב משחזֵר מנחם רהט (לא מצאתי את שמו המקורי כי הוא השמיט זאת מהערך בוויקיפדיה שכתב על עצמו) את הנאראטיב השקרי ש"זיכרו של פאבל פרנקל הושכח במתכוון ע"י המפא"יניקים והמפ"מניקים ו'השומר-צעיר'ניקים שהיו אז בשלטון, שהעדיפו למחוק מן ההיסטוריה את המנהיג הרוויזיוניסטי הנועז, מפני שהיה בית"רי, ולא היה לו פנקס אדום." ("חדשות בן עזר", 1439).
האמת שונה לחלוטין. מי שהשכיח את פעולתו של פאבל פרנקל היה מייצ'יסלב בגון הוא מנחם בגין.
מייצ'יסלב בגון-מנחם בגין. כיהן כנציב בית"ר בפולניה, מנהיג של כשישים אלף חניכים.
כְּפֶשַׂע לפני כניסת הנאצים לווארשה – נכנס בגין לבנק הדואר, לקח את הקופה – 150 אלף זלוטי, סכום עתק, וברח עם אשתו לווילנה, והשאיר מאחוריו את חניכיו, כולם – למות.
מה עשה בכל הכסף לא ידוע. סכום השווה לאלף דולר (של אז) הוא נתן לנוכל פולני שהבטיח לעזור למשפחתו. (אבי שילון, הביוגרפיה של בגין).
אדם פרטי שהצליח לברוח מציפורני הנאצים – ראוי להלל, אבל מנהיג הבורח עם הקופה כדי להציל את עצמו ומשפחתו בלבד, אינו ראוי לתואר מנהיג ולמורשת חינוכית.
לשם השוואה, מרדכי אנילביץ', חבר השומר הצעיר, (אמנם זוטר מבגין), ואנטק צוקרמן וצביה לובטקין מ"דרור", שברחו גם הם, חזרו מווילנה לווארשה לעמוד בראש חניכיהם והקימו את הארגון היהודי הלוחם.
הסיפור על בריחתו של בגין עם הקופה פורסם רק ב-1990, בספרו של נתן ילין-מור "שנות בטרם" (עמ' 110). אילו היה הדבר מפורסם לפני כן ספק אם בכלל היה מצליח בגין להיבחר בארץ לתפקיד ציבורי כלשהו.
מנהיגים אחרים בבית"ר, למשל שמשון יוניצ'מן, נציב בית"ר בא"י, תבעו ממנו לחזור אל חניכיו ולהנהיגם בעת הנוראה ההיא. בגין התעלם.
בגין, שקיבל ביקורת קשה על בריחתו משרידי תנועת בית"ר שנותרו בגטו, והפקרתם למותם, טישטש בכוונת מכוון את זכר הבית"רים שנשארו מאחור, וביניהם את פעולתו של פאבל פרנקל.
נכון, חקר וזיכרון השואה היה גם עניין פוליטי, לא רק היסטורי. כל תנועה הנציחה את הנספים שלה.
המשורר יצחק קצנלסון היה בן דוד של יצחק טבנקין, לכן "הקיבוץ המאוחד" הקים בקיבוץ "לוחמי הגטאות", מוזיאון להנצחת השואה והמרד על שמו של קצנלסון. הדמות החיה בו היתה יצחק אנטק צוקרמן סגנו של אנילביץ'
תנועת "השומר הצעיר" הנציחה את הנספים שלה ב"בית מורשת ע"ש מרדכי אנילביץ'" בקיבוץ יד מרדכי, שם הונצחה מטבע הדברים דמותו של מרדכי אנילביץ'.
תנועת "החרות" – בית"ר, יכולה היתה להקים מוזיאון-בית הנצחה על שם פאבל פרנקל, אבל בגין מנע זאת, שכן מוזיאון הנצחה לפאבל פרנקל, היה מציב אותו במצב בעייתי בתנועתו.
(למותר לציין שגם שרידי "הבונד" לא הנציחו בארץ את זכרו של מארק אדלמן הבונדיסט ממנהיגי מרד גטו ורשה).
הדבר הנכון היחידי שכתב מנחם רהט הוא שאכן "הודות לעיקשותו של משה ארנס שחשף את סיפור גבורתם של אצ"י ופאבל פרנקל, הוא הצליח בהעלאת זיכרם למרות ניסיונות ההשכחה של מיצ'יסלב בגון-מנחם בגין.
[אהוד: לא מצאתי את הציטוט הזה בדבריו של מנחם רהט בגיליון 1439! – כיצד הגעת לצטט דבר שכלל לא פורסם במכתב העיתי?]
מנחם רהט, רושף השנאה למקימי היישוב והמדינה כותב: "אסור לסלוח על הכחדת זיכרו של גיבור המרד פרנקל, שנמחק רק בשל הפנקס האדום שלא היה לו," אבל סולח (ומאתרג) דווקא את מייצ'יסלב בגון-מנחם בגין, שהוא הוא הגורם להשכחה האמיתית.
זו פוליטיקת זיכרון זולה ושקרית.

מנחם בגין שיכתב את ההיסטוריה פעם נוספת
שיכתוב היסטורי דומה נעשה ע"י מייצ'יסלב בגון-מנחם בגין גם ב"פרשת אלטלנה". הפרשה מתוארת היום כאילו בזכות מפקד האצ"ל מנחם בגין נמנעה "מלחמת אחים".
בגין ואנשיו שיכתבו את ההיסטוריה כך שפרשת אלטלנה לא מתוארת כפי שהיתה באמת – מרד מזוין – פוטש נגד ממשלה חוקית בעיצומה של מלחמת השחרור, אלא מלחמת אחים שנמנעה ע"י בגין.
לפי השיכתוב לא בגין היה האחראי למרד המזוין, אלא הוא מנע אותו... (כאילו שלא יכול היה לתת פקודה לאנשיו לא לערוק מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור, ולמסור את הנשק לצה"ל).
שיכתוב ההיסטוריה הצליח עד כדי כך שאפילו ראש עיריית תל-אביב, איש תנועת העבודה, רון אובז'נסקי-חולדאי, מסרב להנציח באנדרטת אלטלנה על חוף הים בתל אביב את שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל באותו מרד מזוין.
מובן שנשיא חצי המדינה ראובן ריבלין, נציג "הפורשים", מתנגד גם הוא להנצחת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל.
באנדרטת אלטלנה מונצחים אנשי האצ"ל שבפקודת בגין ערקו מצה"ל עם כלי הרכב והנשק שגנבו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור, אבל את חיילי צה"ל שהם הרגו מסרבים להנציח.
אין ספק בגין הצליח מאוד בשיכתוב ההיסטוריה. 

התייחסות לחוק הלאום ללא מחשבה
דומה שיהודה דרורי (לא מצאתי את שמו המקורי כי הוא השמיט זאת מהערך בוויקיפדיה שכתב על עצמו) לא קרא בכלל את נוסח חוק הלאום לפני שכתב ש"במחשבה שנייה", יש להוסיף לחוק: "וכל מי שקשר את גורלו וחייו עם העם היהודי..." ("חדשות בן עזר" 1439)
אני מציע לכולם לקרא בעיון את נוסח החוק הקצר הזה. את התוספת של דרורי לא ניתן להוסיף לאף סעיף.
כמובן בחוק נוסף יש לקבוע שמדינת ישראל תבטיח זכויות אזרחיות (ולא לאומיות) שוות לכל הלא יהודים.
ודוק: דרורי כותב את דבריו על "המייחדים" (דרוזים זה כינוי גנאי מוסלמי) אבל כמו שיש דרוזים שמשרתים בצבא יש גם דרוזים שאינם משרתים שלא לדבר על כלל הדרוזיוֹת שאינן משרתות. בדומה לדרוזים יש גם ערבים-מוסלמים המשרתים בצבא, כשם שיש שאינם משרתים. בכל מקרה זכויות אזרחיות (לא לאומיות) שוות חייבים לקבל כולם.

גרמנים-נאצים מפגינים נגד ישראל
כ-200 נאצים צעדו בדיסבורג, וצעקו סיסמאות נגד ישראל (בין השאר) "אנחנו אנשי היטלר אז ועכשיו," "הכל למען העם, הגזע והמדינה," "לעולם לא ישראל." חלקם נשאו שלטים "עצרו את הציונות: ישראל היא האסון שלנו."
http://rotter.net/forum/scoops1/548999.shtml#1
לכל מי שקיווה שהגזענות הגרמנית תופנה נגד האיסלם – נכונה הפתעה.

דע מה שתשיב לערבי-מוסלמי
אורי הייטנר מספר שלאחר סיור בבית לוחמי הגיטאות, אמר לו ערבי-מוסלמי שהוא מייחל ליום בו נערוך סיור דומה במוזיאון הנכבה. בתגובה אמר לו: "אתה מכחיש שואה!" (אתה מכחיש שואה – "חדשות בן עזר" 1439), וכך הוא ממליץ גם לאחרים לומר.
לעניות דעתי זו תשובה נכונה אך לא מספקת.
הנה מה שכתבתי כתגובה לאורי הייטנר לפני שש שנים:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00825.php
לשואה אין מורשת!
את דבריו של אורי הייטנר אני קורא תמיד בעניין רב. כמעט תמיד אני רואה איתו עין בעין ומזדהה עם דבריו. אני גם מעריך את פעולתו למען מה שהוא קורא "התחדשות יהודית" (למרות שהייתי מעדיף לקרא לזה לא "התחדשות" אלא "התעמקות" ביהדות). אבל במאמרו "התחדשות יהודית – הלכה למעשה" (גיליון 824) עושה הייטנר טעות חמורה. הוא כותב:
"אני רואה ערך מיוחד בהנחלת מורשת השואה לנערים הערביים. אין זו מצוות 'והגדת לבנך', אך זו מצווה של חשיפת המגזר הערבי לסיפור השואה, בתקווה שהנערים יידעו להעביר הלאה את המסר הזה."
הייטנר עושה כאן טעות עובדתית, טעות מוסרית, והחמור מכל טעות דידקטית חינוכית.
כשמדברים על מורשת (ירושה) הכוונה למורשת אבות, מורשת דתית, מורשת תרבותית, מורשת מוסרית. לשואה אין מורשת ואין אפשרות להנחיל אותה. אפשר להנחיל ידע היסטורי על השואה, אפשר ללמד על השואה, אבל אין לה מורשת. כשם שאין "מורשת" לחיסול היהודים ע"י חמלניצקי, או ע"י מוחמד. קיימת למשל מורשת הומניסטית הרואה את השואה כמאורע שמהווה שיא של רוע אנושי, ובה בעת קיימת מורשת גזענית הרואה בשואה מופת חיובי שיש להמשיכו.
אפשר לדבר על זיכרון השואה, או על זיכרון מלחמת השחרור, אבל לא על מורשת השואה, או מורשת מלחמת השחרור.
מעבר לטעות העובדתית והמוסרית של הייטנר יש כאן טעות דידקטית חינוכית קשה. מהו המסר שאותו מקבלים הערבים מהנחלת מורשת השואה אותה רוצה להעביר הייטנר? בניגוד לתקוותו, המסר אותו מקבלים הערבים מהלימוד על השואה הוא, שהיהודים עושים לערבים בדיוק מה שעשו להם הגרמנים. את המסקנה הזו הם תמיד חוזרים ומביעים בריש גלי.
הסיבה ברורה. בעוד שלשואה אין מורשת, לגזענות המוסלמית האנטי-יהודית יש מורשת רבת שנים. המורשת האנטי-יהודית של האיסלם, רואה בשואת יהודי ערב מופת מוסרי:
כך לדוגמא, בנאום שטנה גזעני אנטי-יהודי, המופתי של הפת"ח, השייח' מוחמד חוסיין, מצטט את דברי מוחמד (המופיעים באמנת החמאס סעיף 7), שלפיו התנאי לגאולה הוא השמדת היהודים בני הקופים והחזירים:
http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
דבריו התקבלו במחיאות כפיים סוערות בקרב הקהל הרב של אנשי הפת"ח.
שואת יהודי ערב משמשת עד היום כמופת מוסרי כאשר הערבים בכל העולם, גם ערביי ישראל, קוראים בהפגנותיהם: "ח'ייבַּר ח'ייבַּר, יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב!"
https://www.youtube.com/watch?v=fI6SEF7UPcE
(לצערי הקליפ השלם המושקע של נסראללה, בו הוא צילם את מבצרי היהודים בערב, שהבאתי אז, נמחק מיוטיוב)
מכאן, ש"הנחלת מורשת השואה" (שואת יהודי אירופה) אינה מסייעת כלל במאבק נגד הגזענות הערבית-מוסלמית, אלא דווקא תורמת לה. (היהודים הרי דומים לנאצים...)
מהבחינה המוסרית והדידקטית יש לעסוק עם ערבים-מוסלמים אך ורק בהנחלת ידע על שואת יהודי ערב.
מניסיון אישי, בניגוד לצפוי – העיסוק בשואת יהודי אירופה מגדיל את העוינות נגד היהודים ואילו העיסוק ב"שואת יהודי ערב", (דבריו של מוחמד, ומעשיו נגד היהודים), מקטין דווקא את העוינות, כי רק אז נוכחים הערבים-המוסלמים שהגזענות אינה נמצאת רק בצד היהודי, אלא גם בצידם.
 
פרנסה חדשה הוראת השואה לערבים
לימוד השואה לערבים הוא בכלל טרנד חדש בארץ. אנשים רבים מוצאים בכך גם פרנסה טובה. למשל, דודו אמיתי מגבעת חביבה, שאינו מצליח למצוא ולו ערבי אחד מערביי הדו-קיום של גבעת חביבה, שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס סעיף 7, שלפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות, ולא מופת מוסרי, מתנאה בכך שהוא מנחיל במוסדו את השואה לערבים, והוא כמובן גם מגייס כספים למטרה זו... אז מה אפוא הואילה אותה "הנחלת השואה בגבעת חביבה"?

ודע מה שתשיב לערבי-מוסלמי
לסיכום, התשובה שיש לתת לערבי-מוסלמי היא:
1. האם אתה אישית רואה את דברי מוחמד לפיהם יש להשמיד את היהודים גזענות או מופת מוסרי?
2. הבה נארגן למען השלום מסע משותף של ערבים-ויהודים לדיר יאסין, ולגיא ההריגה באל-מדינה.
זו בדיוק ההצעה שהצעתי בזמנו למהגר הארגנטינאי, איתן ברונשטיין, מייסד הארגון הפרו-איסלמי "זוכרות" שמטרתו השלטת הנאראטיב הערבי-מוסלמי של ה"נכבה" כבסיס לכיבוש ערבי-מוסלמי של ישראל.
https://zochrot.org/he
למותר לציין שנעניתי בשלילה.

הזדהות האקטיביסטים הפרו-איסלמיים של עיתון "הארץ"
עם נאראטיב השואה הערבי-מוסלמי
בגיליון יום השואה של עיתון "הארץ" התבלטו האקטיביסטים הפרו-איסלמיים, כגדעון לואי (לוי), רוגל אלפר, יוסף קליין, ועוד, התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי.
הם אימצו את הנאראטיב הערבי-מוסלמי לשואה, כאשר קראו לשכוח ולהשכיח אותה, כאמצעי לכיבוש ערבי-מוסלמי עתידי.

אורי-הורוביץ-משגב – אוייב הדמוקרטיה הישראלית
כתב "הארץ" אורי-הורוביץ-משגב הצטרף לקמפיין הריסת הדמוקרטיה הישראלית של עיתון "הארץ".
הורוביץ-משגב מתנאה אמנם בהיותו דמוקרט, אבל הוא אינו מכיר כלל בדמוקרטיה הישראלית, ומנסה לחסלה.
הורוביץ-משגב אינו מכיר בבחירה החופשית של הדמוקרטיה הישראלית שבחרה בנתניהו ומכנה אותו לא כיריב פוליטי שיש להביסו בבחירות, אלא "אוייב" שיש לחסלו.
במאמרו "דמדומי הדמוקרטיה הישראלית, "הארץ",2.5.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7188817
הוא כותב: "באוייב נלחמים. נקודה."
איך הורוביץ-משגב מתכוון להילחם ב"אויב"? האם הוא יקים יחידות "פרייקור" Freikorps שילחמו בנוסח גרמניה של ויימאר, ויהרסו את הדמוקרטיה הישראלית?
אורי הורוביץ-משגב מהווה סכנה חמורה לדמוקרטיה הישראלית, ועל כל החרד לדמוקרטיה לדחות את דבריו בשאט נפש ולהילחם נגדו ונגד דעותיו. (מלחמה רעיונית).

הכשרת האנטישמיות האיסלמו-נאצית
ע"י גולדה זהבה שניפיצקי-זהבה גלאון
זהב גולדה שניפיצקי-זהבה גלאון, מנסה להבדיל בין האנטישמים שלנו, והאנטישמים שלהם. (זהבה גלאון, האנטישמים שלנו, האנטישמים שלהם, "הארץ", 2.5.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7188979
עיון בדבריה מעלה שלאמיתו של דבר ההבחנה שלה בין ה"האנטישמים "שלהם", שהם מדינאים אנטישמים התומכים בישראל, (בהם תומך נתניהו) לבין האנטישמים "שלנו" (כלומר "שלה") האנטישמים החותרים להשמדת ישראל שאותם היא מכשירה.
מאמרה זה של גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון), המהגרת הבלתי חוקית מווילנה, הגוזלת את מקומם של הערבים (לשיטתם), והגאונית מווילנה שקבעה שדעא"ש היא בגלל היהודים, ממש מייאש.
איך נגיע לברית שלום עם האנטישמים האיסלמו-נאצים כאבא של מאזן וישמעאל הנייה כאשר שניהם קוראים להשמדת היהודים ע"פ דברי מוחמד?
כאשר בעוד שבגרמניה היו גרמנים שהתנגדו להיטלר, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי הרואה בדברי מוחמד אלו גזענות, ולא מופת מוסרי. (אם אתם מכירים כזה אנא הציגוהו).
תמיכתה של גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון) באנטישמיות של הפאשיזם האיסלמו-נאצי והלבנתה והכשרתה, רק מחריפים את בעיית האנטישמיות בעולם ומרחיקים את השלום.

בין אמ"ן לפיליסטיניזם גמור
שלמה ויינשטיין-גזית מכחיש אנטישמיות
ראש אמ"ן לשעבר שלמה ויינשטיין-גזית, הצטרף לשונאי ישראל, ובמאמר ב"הארץ" הוא שולל את האנטישמיות בקריקטורה שפרסם עיתון ה'ניו יורק טיימס'.
(שלמה גזית, על מה הרעש? "הארץ", 1.5.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7188876
קצת מפחיד לחשוב שאדם המתנאה להיות ראש אמ"ן כשלמה ויינשטיין-גזית הוא כל כך עיוור וסומא שאינו מסוגל לראות את האנטישמיות הבוטה בעליל בקריקטורה של ה'ניו יורק טיימס'. זה אולי מסביר לנו גם את עיוורונו המוחלט בשורשי האנטישמיות של הפאשיזם האיסלמו-נאצי.
עם זאת זה לא מפתיע שהרי שלמה ויינשטיין-גזית עצמו אוחז גם הוא בהשקפה אוטו-אנטישמיות כאשר הוא הכריז ש"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים." (ידיעות אחרונות, 08.03.98)
זה האיש וזוהי השקפת עולמו, והכשרת האנטישמיות על ידיו דווקא ביום השואה תיזכר לו לדיראון עולם.

ראובן ריבלין זורע ייאוש
בנאומו ב"יד ושם" בערב יום השואה זרע נשיא חצי המדינה, ראובן ריבלין, ייאוש, באשר לסיכויי השלום כאשר קבע: "שום אינטרס לא יצדיק ברית עם גזענים."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5502293,00.html
זה מייאש כי אם נקבל הנחה זו לעולם לא תיתכן ברית שלום עם החמאס ואש"פ, שלא לדבר על כך שלפי זאת על ישראל לבטל את ברית השלום עם מצרים ועבר הירדן.
איך נגיע לברית שלום עם האנטישמים האיסלמו-נאצים כאבא של מאזן וישמעאל הנייה כאשר שניהם קוראים להשמדת היהודים ע"פ דברי מוחמד. אמנת החמאס סעיף 7 ומוחמד חוסיין המופתי של אש"פ תובעים לרצוח לפי דברי מוחמד את היהודים הקופים והחזירים. https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
כאשר בעוד שבגרמניה היו גרמנים שהתנגדו להיטלר, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי הרואה בדברי מוחמד אלו גזענות, ולא מופת מוסרי.
ריבלין זורע ייאוש. ממש ייאוש.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).