על "כתבי נורית גוברין – ביבליוגרפיה
תש"י – תש"ף (1950– 2020)"
ליקט ערך והתקין: יוסף גלרון-גולדשלגר 2004-1950
השלים ועדכן: אבנר הולצמן 2004-1950
הוסיף, עדכן וערך: אלי שקדי 2020-2004
צבעונים 2020, 150 עמ'
נקל לשער איזו נחת גורם הספר הזה לפרופ' נורית גוברין: שלושה אנשים יקרים נרתמו באהבה ובמסירות להביא לידיעת הציבור את גודלו, רוחבו ועומקו של מפעל החיים שלה: ספרים מפרי עטה, ספרים שערכה, מאמרים ורשימות שחיברה מגיל 15 עד גיל 85 – מפעל ענק של שבעים שנה, ראיונות ומשאלים, ערכים, אנתולוגיות וספרי מחקר הדנים בפרי עטה ומקלדתה. כל הפריטים בספר ממוינים וממוספרים, וליד כל פרסום (ספר, מאמר, רשימה) מופיעה רשימה גדולה של מגיבים, אכסניותיהן של התגובות ומועדי פרסומיהן.
אהבתי את המבוא לביבליוגרפיה זאת: נורית גוברין מנסה בכנות גמורה לתקן עוול שנעשה במילייה הספרותי כלפי ביבליוגרפים, כביכול מדובר בכתבנים מדרגה שלישית, כאלה שנועדו לשרת את הסופר והחוקר. היא מביעה תודה והערכה לאנשים חרוצים אלה, שבלי טרחתם הסיזיפית כמעט, עבודתו של חוקר הספרות לא הייתה אפשרית. נורית גוברין מתעמתת עם ס. יזהר שיצא בשצף קצף נגד הביבליוגרפיה ובעד "שחרור הספר מכבלי הקהילה המדעית". מעניין איך השיג ס' יזהר את תאריו האקדמיים (דוקטור ופרופסור מן המניין) בלי להזדקק לביבליוגרפיות ו"כבלי הקהילה המדעית".
נורית גוברין מזכירה במבוא זה ביבליוגרפים שהשאירו חותם על הספרות העברית – מתוכם אני הכרתי אישית שניים: אברהם מאיר הברמן וג. קרסל. הראשון היה מורה של ספרות ימי הביניים באוניברסיטת תל-אביב ששכנה במבנים הטרומיים באבו-כביר, שם למדתי בשנות השישים של המאה הקודמת, והשני סייע בידי כשחיברתי ספרי לימוד עבור הוצאת "עם עובד". קשה להגזים בידע חובק עולם שהיה מנת חלקם של שניים אלה. וברור שנזקקתי לכתביהם של שאר הביבליוגרפים המוזכרים במבוא זה (עמ' 6). אני מניח שנורית גוברין תסכים איתי כי הגם שבאמת מדובר באנציקלופדיה מהלכת, הרי א"מ הברמן היה – מה לעשות – מורה גרוע. וכן, נורית גוברין נאה דרשה ונאה קיימה: היא חיברה רשימה ביבליוגרפית הכוללת 443 ערכים מפרסומיו של בנציון בנשלום (ראו פריט 55 בעמ' 47).
אני מניח כי מי שידפדף בספר שלפנינו (משום מה נורית גוברין מכנה אותו "חוברת"), יפלוט "ואו!" של התפעלות, אלא שלא רוחב היריעה של כתבי נורית גוברין צריך לעורר פליאה והתפעלות, כי מפעלי חיים החרוטים ביריעה רחבה כזאת, ואף יותר, לא חסרים בקריית ספר שלנו. אני מניח כי לדן מירון, שהיה אחד המנחים של נורית גוברין בעבודת הדוקטור, יש בוודאי "קילומטראז'" דומה, ואולי אפילו גדול יותר. בתחילת שנות האלפיים ראיינתי 30 ממיטב הסופרים, לפי הזמנתו של עזריאל קאופמן ז"ל, שהיה אז עורך "מאזנים", וממש נבהלתי כשעיינתי ברשימה האינסופית של הכתבים שהמיועדים להיות מרואייניי פירסמו, ושהייתי אמור לקרוא כדי שתהיה לי זכות לשאול שאלות. בעיקר הדהים אותי משה שמיר ז"ל, שהיבול הספרותי שלו היה ענק – הוא לא היה סופר – הוא היה ספרייה!
שלא תהיינה אי הבנות – אינני משווה את עצמי לשני הענקים האלה, נורית גוברין ודן מירון, אבל אם מדובר בכמות אני ממש לא מפגר אחריהם (58 ספרים, 400 כתבים על הספרים, 800 מאמרים, רשימות, רצנזיות, 1400 ערכים לאנציקלופדיות ולקסיקונים, מעל 80 שירים וסיפורים שהתפרסמו בעיתונים וכתבי עת). ובכן, לא מרוחב היריעה של הכתבים והתגובות צריך להתפעל, אלא מהמגוון הרב של נושאים עליהם דנה נורית גוברין בכתביה, על הארגון המופתי של כתבים אלה, ואם מקדישים תשומת לב לתגובות של מיטב הסופרים והחוקרים, הרי שנרמזים גם לעומקם של הדברים.
במה דברים אמורים? רוב חוקרי הספרות שאני מכיר מתרכזים בסופר כוכב אחד, ודנים במשך שנים בו ובלווייניו, עם "סטיות" קלות לשמות נוספים. וזה בסדר גמור – מומחיות דורשת התמדה. אבל נורית גוברין פעלה אחרת: היא חקרה את יצירותיהם של מאות רבות של סופרים (בעיקר ספרות התחייה), וליד סופרים מ"הליגה הלאומית", היא ניתחה במסירות, באהבה ובידע בלתי מצוי את יצירותיהם של סופרים שלא כל חוקר היה מוכן "לבזבז" עליהם את זמנו ואת כוחו. כמו נורית גוברין אני סבור שיצירה טובה ראויה לעיון ודיון, גם אם המילייה לא ניתב אותה לקנון. אני לא אזכיר את השמות הרבים של סופרים לא מפורסמים אלה שנורית גוברין הביאה את אוצרותיהם לידיעת הציבור (ראו בעיקר בכרכים ו' ו-ז' ב"קריאת הדורות", עמ'38-36), אבל אציין (בבושה!) שלא מעט מתוכם ממש לא ידעתי על קיומם, וההפניות בספרים ובמאמרים אלה שבספר זה מעוררים תיאבון לקריאה.
אבל לא רק במגוון הרחב מאוד של יוצרים מצטיין המפעל הספרותי של נורית גוברין, מסתבר שיש במפעל הזה נתיבים אל תחומי ידע שונים ומגוונים: סקירת כתבי העת והעיתונות, סקירת הפרסים הספרותיים (ספר אחד יועד לכל זוכי פרס ברנר), ארכיאולוגיה בספרות, הרפואה בספרות, נשים פורצות דרך (דבורה בארון, נחמה פוחצ'בסקי, שלומית פלאום), גט פסול בספרות (מיל"ג ועד בורלא), בין הסופר ובין השררה, התחרות הגלויה והסמויה שבין שלמה צמח ודויד בן-גוריון, שמות עט של סופרים, גיאוגרפיה ספרותית, פולמוסים ספרותיים (ברדיצ'בסקי עם יעקב קלצ'קין), פרויקט בן-יהודה, אנטישמיות אצל חתני פרס נובל (גינטר גראס), גנדי והיהודים.
נורית גוברין מעריצה את אביה ישראל כהן, שדירתו הייתה בית ועד למיטב הסופרים, כך שבילדותה ובנעוריה הזדמן לה לפגוש אישים שרוב אוהבי הספרות יכולים רק לחלום על כך. אביה גם פתח לה שער לפרסום מחקריה הראשונים (ראו פריטים 48, 50, עמ' 48-47).. הערכתה והוקרתה לאביה באה לידי ביטוי במקומות שונים בכתביה (ראו בכרך ד' של "קריאת הדורות", עמ' 29).
למי מיועדת הביבליוגרפיה הזאת? בראש ובראשונה לסטודנטים ולחוקרים בחוגים לספרות, אבל היא מיועדת במיוחד למורה המבקש מידע הקשור ליצירות שעליו ללמד. הספר מאורגן כהלכה, כצפוי לגבי כל מה יצא מידיה של נורית גוברין, שכן עם כל המיומנות והמסירות של שלושת הטורחים על ספר זה, לולא רשמה נורית גוברין את הפריטים על פי הסדר, ספק רב אם ספר חשוב זה היה רואה אור. וכן, ובסוף הספר יש אינדקס מאיר עיניים, הכולל שמות, מקומות, כתבי עת ונושאים נבחרים – לתועלתו של הקורא והמתעניין. וכן, צריך לומר מילה טובה גם למו"לית, ד"ר לאה צבעוני, שעמדה בכל הדרישות הלא פשוטות שספר זה העמיד בפניה.
משה גרנות