על ספרו של אהוד בן עזר
"ערגה – שני מחזורי סיפורים"
זמורה-ביתן 1987
הוקלד ב-2020 ע"י לאה שוורצמן לבית בן-עזר ראב.
שמם של שני קובצי הסיפורים שבספר שלפנינו מצביע על געגועים לאהבה גדולה, מסעירה, שמצליחה להתמיד שנים – אהבה שאף אחד מגיבורי הסיפורים לא זוכה בה. יותר מזה: הספר מתאר את העוול הגדול של הטבע, שאושש על ידי הדתות והמוסכמות המעוותות של החברה האנושית – והוא שהגבר שפוט על יצר המין שאיננו יודע שובע, ואילו האישה, כיוון שעול ה"פרו ורבו" רובץ עליה – רואה בתשוקה הבלתי נשלטת הזאת של הזכר, שסמלה הוא האבר הזקור, את האויב הגדול של חייה.
בסיפור "כיצד הרגתי את סמדר" – אביה של הגיבורה אוליביה טפירו (אוֹלִי) נהג להכות אותה ולתקוף אותה מינית בצורה בהמית, חבריה בכפר הנוער, אליו היא נשלחה כדי להצילה ממשפחתה הלא מתפקדת, אונסים אותה. היא מתאהבת במורה שלה (הדובר בסיפור), וזה מתענג על ההתעלסויות עימה, כשהיא אינה חדלה להתאמץ להיות ראויה להיות אשתו. היא משמשת לו כשפחה לכל דבר, וכשמסתבר לה שאין סיכוי שיישא אותה לאישה אצל רב כדת, היא מתאבדת על מסילת הרכבת. לא את סמדי, שאחריה חיזר הדובר ללא הצלחה, הוא הרג, אלא את אולי, אוליביה טפירו. העוול שנעשה לנערה המסכנה זועק בין הדפים.
בסיפור "ערגה", שעל שמו נקרא הספר, יש מונלוג של נערה הגרה במושבה, שאהוב ליבה, אביתר, נהרג מבעיטת פרד, והיא, הנושאת ברחמה את ילדו, נשבעת לירות בפרד ובבעל הפרד, ואחר כך להתאבד בטביעה בירקון. אגב, בסיפור הזה מוזכר האיבר הזקור כאוייב של האישה. אימה של הדוברת מזהירה אותה ממנו, עיסא, רועה הצאן של המושבה, מראה לה את האיבר הזקור שלו, וגם איתמר עושה כן, ולמרות הכול היא מאוהבת בו עד כלות.
בסיפור "חדוות העלייה" מספר אברך לוולקוב, עולה חדש, המקווה למצוא עבודה בפתח-תקווה, שבבית היתומות בירושלים מתעללים מינית ביתומות. אחת מהן, שנכנסה להריון, התאבדה בקפיצה מהחלון.
בסיפור "יותר טוב מאוחר מאשר לעולם לא" אחת העובדות במפעל הבשר נחשפת ערומה מתעלסת עם בעל הבית. מרוב בושה היא מבקשת להתאבד.
ובכן, במשחק המרתק הזה שבין המינים – האישה היא זאת שסופגת את מירב המהלומות שהחיים מועידים לבני התמותה. ובאמת – אין בקובץ הזה אהבות שמחות.
בחלק מהסיפורים נמצא תשוקה מעיקה למין, תשוקה שפה ושם מתחפשת לאהבה: בסיפור "יום השלג אשר באמבטיה" הדובר, סטודנט דלפון, וסופר שטרם האירה לו ההצלחה פניה, מצליח לשבות את ליבה של עליזה, סטודנטית מבוגרת ממנו בעשר שנים. הוא עובר לגור בדירתה המרווחת והמחוממת בירושלים הקרה, והיא הופכת להיות אשת חיקו. אורנה, בתה, מגיעה מלונדון (האב חי שם בנפרד מהאם), ומפתה בצורה מאוד מקורית (כדאי לקרוא, קטע מרתק!) את הדובר לשכב איתה. האם מגלה את השניים, פורצת שערורייה, והדובר מסולק מהדירה החמה אל הקור הירושלמי. הדובר מתעד את הרפתקאותיו אלו ברומן שזוכה להצלחה, וכשהוא פוגש באקראי לאחר שנים את בתה של אורנה, היא נכדתה של עליזה, טירוף אוחז אותו והוא כמעט אונס אותה. היא ניצלת מאונס, ואולי גם מרצח בהטבעה באמבטיה, כשהיא משקרת שאיננה בתה של אורנה, ולכן אין סיבה לטירוף שאחז בו. הדובר נשפט על מעשיו לארבע שנים בכלא.
תשוקה מינית הרסנית העוברת מדור לדור נמצא גם בסיפור "דיו סבתא! דיו! – ". הפעם יש מונולוג של דוברת: היא מאוהבת במוניק, שמוכן להתעלס עימה, אבל מתחתן עם אחרת בשם ירדנה. מסתבר שהדוברת מתעלסת גם עם אביו של מוניק ששמו מתי, שלימים נהרג בתאונת דרכים. היא מצפינה לקיבוץ בגליל, ושם יולדת למוניק בת בשם אסנת, וגם מתעלסת עם שאר הצעירים בקיבוץ. יפתח, הבן של מוניק, הוא חבר של אסנת (ייתכן שהוא גם אחיה!). הדוברת מפתה את יפתח לשכב עימה, כשהוא מדרבן אותה במילים "דיו סבתא! דיו! – ". אסנת מגיעה הביתה מהצבא מוקדם מהרגיל, ורואה את המחזה המדהים הזה. הדוברת, אם כן, שלא זכתה במוניק, זוכה לשכב עם שלושה דורות של משפחתו.
בסיפור אחד בספר זה בשם "ג'ני מלכת הנגב" מתגשם החלום הארוטי של הדובר: ג'ני, היפה, שכל סובביה חושקים בה, מתעלסת עם הדובר המשמש כאופה בקיבוץ עין גדי. מחשש שיתגלו על ידי שני חברי קיבוץ שפולשים למאפייה לקחת פיתות בצל ("פלאצאלאך"), הם מתחבאים במלוש הגדוש בבצק, ושם הם מתעלסים. לאחר שנים מסתבר שהחוויה המסעירה שלו היתה עבורה חווייה משפילה: היא משתתפת בסדנת כתיבה, שהדובר מקיים, ומחברת סיפור המתאר גרסה שונה לחלוטין על אותה חוויה שגרמה לה לברוח ולבכות.
מוזר שאדם נינוח ונעים הליכות כמו אהוד בן עזר (אני טועה?) מתאר דמויות אלימות (חלקן הגדול בגוף ראשון עם קצת סממנים מהביוגרפיה שלו): בסיפור "כיצד הרגתי את סמדר" מתואר איך הדובר מכה את המורה לתנ"ך, שבעקבות כך נשלח לכפר הנוער בהרי ירושלים. כאמור, הוא מאוהב בסמדר, שאינה מוכנה לראות את האיבר הזקור שלו, והוא סוטר לה.
בסיפור "מאיה מקצה החורש" הדובר מדריך חניכים, והוא מאוהב בחניכה בשם מאיה. גם פה יש סטירה, ובהזדמנות הדובר מתיז עליה ליקר.
בסיפור "יותר טוב מאוחר מאשר לעולם לא" הדובר (שוב, סטודנט וסופר) זוכה להתחתן עם כוכבא, בתו של עשיר, בעל מפעל לעיבוד בשרים. כשאשתו מעירה לו בכעס על כך שהוא מבזבז את כספו של אביה על משחקי קלפים ואירוח פרוע של חברים, הוא סוטר לה ונוטש אותה. האב מצליח להשכין שלום לזמן מה, אבל כאשר כוכבא הופכת להיות בעלת המפעל, הדובר משתין אל תוך אגן המערבל כדי להזיק למוניטין של בשרי המפעל.
בסיפור "כיצד הרגתי את סמדר" הדובר סוטר לארמנד, אחד החניכים שמתעלל בחניכה אוליביה. בהמשך הוא מושך בזקנו של מנהל הדואר שהפחית משכרו, וכשהוא נאלץ להתפרנס מהעבודה הקשה בבניין, הוא מכה פועל שכינה אותו "אשכנזי מסריח!"
הסיפור "מאדאם אום-טאך ובנותיה", המתאר את זוועת הגירוש שביצעו הטורקים ביהודי ארץ ישראל, ויש בסיפור רמז לצביעות של החברה הנזקקת לשירותיהן של זונות, ויחד עם זאת, מוקיעות אותן ומגרשות אותן מהסביבה "ההגונה".
שני סיפורים מתארים את גורלו של יהודי בכל אחת משתי מלחמות העולם "מי נהר מכים בגלגל הטחנה" ו"משליך עצמו החוצה, לירושלים". הגיבור הוא שמואל, בעל טחנת קמח המופעלת על ידי זרם המים בנהר. בילדותו גר בארץ ישראל, ויש לו זיכרונות יפים מהימים ההם: העדלאידע בתל-אביב, הצפלין הגרמני שריחף מעל תל אביב, הגרמנים המשנעים לירושלים טחנת קמח על קיטור באמצעות עשרה זוגות סוסים. ההווי בירושלים השאיר עליו רושם קשה, והוא חזר לגולה לנהל את הטחנה. במלחמת העולם הראשונה הוא מגויס לצבא הרוסי. אישה זקנה משדלת אותו לברך בביתה על נרות, והוא נתפס שם על ידי האוסטרים ששובים אותו. הוא ישב בשבי שנתיים, ומצליח לחזור לאשתו, לבנותיו ולטחנה, ונולדים שלושה בנים. במלחמת העולם השנייה הוא מבין ששגה שגיאה גורלית בכך שלא נשאר בארץ: הרוסים מגרשים את שלושת בניו לסיביר, ומבקשים לאסור אותו משום שהגיע לרוסיה מארץ ישראל. הגרמנים כובשים את המקום, והוא מובא לאושוויץ, שם מקעקעים את זרועו ומעסיקים אותו כמסגר, בזכות ידיעתו בשפה הגרמנית אותה למד בשבי במלחמת העולם הראשונה. ב"הווה" הוא מועבר ברכבת עם עוד אסירים אל יעד לא ידוע. הוא מנצל את תרדמת השומרים, וקופץ מהרכבת.
הספר מגוון מאוד, אפשר למצוא בו גם סיפורים בעלי קווים דיסטופיים וסוריאליים (גרביים", "על שפת נהר שחור"). בסופי חלק מהסיפורים מציין אהוד בן עזר כי הם שימשו אותו לכתיבת רומנים אחרים שלו, אבל באמת ההרכב המיוחד של שני קובצי הסיפורים האלה הופך את הספר הזה למאוד מיוחד, בעיקר משום שהם מעמיקים לנבכי הנפש המורכבת של כל אחד מאיתנו.
משה גרנות
אהוד: ניתן לקבל חינם במייל אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ערגה".
משה גרנות
אין אהבות שמחות?
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר