על "מתחת לעץ הערבה הבוכייה –

לקט סיפורים"

מאת אירית סלע גבורי

פיוטית תשפ"א, 43 עמ'

בספרון שלפנינו 16 סיפורים קצרים וקצרצרים, שארבעה מהם ("אשת המדבר", "הסוד", "השחקנית" ו"סיפורה של ילדה") תופסים רק מחצית העמוד. מיניאטורות כאלו נהג לכתוב גרשון שופמן ("כילד", "בעד החלון", "עורבים", "הראש הקטן", "יסתובבו נא!" ועוד רבים), שהיה אחד משלישיית כותבי הפרוזה הגדולים של תחילת המאה העשרים – א"נ גנסין (יליד 1879), ג' שופמן (יליד 1880) וי"ח ברנר (יליד 1881). שופמן היה סופר מחוזר מאוד, וכאשר עלה ארצה (1938), קיבלו את פניו גדולי הסופרים והמשוררים, ובראשם שאול טשרניחובסקי. הממסד הספרותי כיבד אותו בפרס ביאליק ובפרס ישראל.

ההקדמה הזאת באה לרמוז על כך שאירית סלע גבורי נוקטת נתיב של סיפורת שזכה להערכה רבה בעבר, ואני מקווה שגם בעתיד.

גיבורי ארבעה מסיפורי הלקט הם שורדי שואה: "בת הרב", בו מתוארת התדלדלות הקהילה היהודית עד כי אין מניין לקריאת קדיש בבית הכנסת שנחרב; "הסוד", בו לחישה של רוכל באוזנה של ניצולת שואה מעלה חיוך על שפתיה; ב"סיפורה של ילדה" מתוארת תמימותה של ילדה המצפה על סף התהום לחלב ועוגה; בסיפור "המטפחת של אבא" מתוארת תמימותו של ילד שמצילה את חייו: בריחתו ממשאית המוות כדי לקחת ל"מסע" את שן החלב העטופה במטפחת, כי אביו הבטיח מתנה תמורתו כשהמלחמה תסתיים – התמימות הזאת הצילה אותו יחיד מכל משפחתו.

בחלק מהסיפורים מוחש לקח מוסרי, בניגוד למקובל היום בסיפורת, בה הלקח, אם ישנו, הוא מוצנע מאוד. בסיפורים "ירושה א'" ו"ירושה ב'" – הלקח המשתמע הוא שיש להניח את תאוות הממון כאשר היא עלולה לפגוע בעלובי החיים – בשני הסיפורים היורשות דוחות את מימוש הירושה כדי לא לפגוע בדיירים הקשישים המחזיקים בינתיים בנכס המיועד להורשה.

בסיפור "לא ידעתי מה יילד יום" נפגש הקורא עם הלום קרב שהפך להומלס, ואשר נאלץ לגנוב כדי לשרוד. בסיפור "קולות מהוואדי" קצינת חר"פ יורדת לוואדי כדי ליילד אישה ערבייה בניגוד לפקודה שקיבלה, ביודעה שעל מעשיה היא תיענש. בסיפור "חברתי אלונה" לומדות לקח שתי נשים מבוגרות לא לגנות צעירה שלא מוותרת על כסאה באוטובוס – הן בהלם כשרואות שמשנעים את הצעירה הנכה אל כיסא גלגלים.

שני סיפורים מתארים מפגש מיני נועז – ב"מפגש על המזח, אהבה או חלום" מתואר כיצד צעירה מודיעה לגבר זר לחלוטין שהיא רוצה לעשות עימו אהבה באוהל סיירים שלה; ובסיפור "פיסות נייר" מתואר כיצד אישה נשואה נסחפת אל הרפתקה לסבית מטלטלת, ובעקבותיה נוחלת אכזבה מרה. הנושא הזה מצוי גם בספרה הקודם של אירית סלע-גבורי "ברברה", ואולי כדאי לציין שהמחברת עצמה היתה אחות, כמו שתיים מגיבורות ספרנו זה.

לא כל הסיפורים הם באותה רמה, ואף בסיפורים המעניינים יש מקום לטיוב, כמו למשל בסיפור "פיסות נייר", שם מתואר מפגש עסקי בין הזוג טל ודני אלון לבין הזוג עו"ד עילם ואשתו נאוה בערב נעים בביתם של הזוג אלון. טל ונאוה נפגשו לפני שנים בכנס בנושאי תרופות, והן זכו לחוויה לסבית מרטיטה. אם כן, כיצד הזוג עילם נמצא אצל הזוג אלון ערב שלם, ואין שום רמז מצד נאוה שהיא זוכרת את טל? רק בסיפור אבסורדי יכול מצב כזה להתקיים, אבל הסיפור שלנו הוא סיפור ריאליסטי מובהק.

כפי שכתבתי בפתיח, יש כאן ניסיון מעניין לכתיבת מיניאטורות, וללא ספק הוא ראוי לתשומת לב.

משה גרנות