בשנת 399 לפנה"ס הועמד הפילוסוף סוקרטס בן סופרוניסקוס לדין באתונה בגין שתי האשמות: פגיעה באלים, והשחתת הנוער. האשמות שווא. סוקרטס עדיין האמין באלים האולימפיים (אפלטון כבר לא) ובוודאי לא השחית את הנוער. המשפט היה משפט פוליטי. סוקרטס התנגד פוליטית לסיעה הדמוקרטית בעלת הכוח באתונה.
בית המשפט האתונאי מנה 500 שופטים מתוכם תמכו בהרשעתו 280 שופטים. סוקרטס נידון למוות בשתיית רעל.
כ-430 שנה מאוחר יותר הועמד לדין בירושלים ישו בן יוסף באשמת מרד נגד השלטון הרומאי. ישו עצמו התנגד למרד נגד רומא וצידד בשיתוף פעולה איתה. בתשובה לשאלת הפרושים אם צריך לשלם מס לקיסר או לא? (בשאלה יש מילכוד אם יאמר לא, ייתפס כמורד ברומא, אם יאמר כן, יעשה צחוק מעצמו, היעלה על הדעת שהמשיח מלך העולם ישלם מס לקיסר העובד עבודה זרה?) – בניגוד לקנאים הוא הכריז: "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים". (מתי כ"ב 21) כלומר אין צורך מבחינה דתית למרוד ברומא.
למרת זאת הועמד ישו למשפט בפני הנציב פילטוס, והואשם כמורד ברומא מפני שהכריז על עצמו "מלך היהודים" ונידון למוות בצליבה.
על הצלב כתבו הרומאים את כתב אשמתו: INRI – Iesus Nazarenus Rex Iudaeorum – "ישו הנוצרי מלך היהודים", וכך כתוב על כל צלב עד ימינו.
בשנת 2020 הועמד בנימין מיליקובסקי-נתניהו למשפט בירושלים באשמת שלוש האשמות: שוחד, מרמה, והפרת אמונים. בדומה לשני המשפטים הקודמים גם משפטו הוא משפט פוליטי.
ומי קבע זאת? לא אחר מתומך ההפגנות הפוליטיות בבלפור, אהוד ברוג-ברק, וכך הוא מסביר:
"מחאה כזאת (נגד נתניהו) אסור להפסיק אותה. יש לה השפעה עצומה. אני חושב שתהיה לה גם השפעה על בתי המשפט, לא שיבואו לבית המשפט להפגין מולו, לעצם העובדה הרי השופטים גם כן יושבים בתוך עמם, השופטים גם כן הקו המנחה אותם, ואמר פעם מישהו זה ויתקון אצלנו ואמרו את זאת גם באנגלית ובהרבה מקומות אחרים, שפונקציית המטרה של המשפט היא לא לעשות צדק. היא לשמור על יסודות הסדר החברתי."
https://mobile.twitter.com/YanivTurgi/status/1354517336670281731
הבנתם? בשביל סוחר החשיש, אהוד ברוג ברק, (שקיבל 2.3 מיליון דולר יותר מכל מה שהואשם נתניהו) ההפגנות בבלפור אינן נגד השחיתות, ואינן למען הצדק, אלא הן הפגנות פוליטיות בלבד כי משפטו של נתניהו אינו משפט למען הצדק, אלא משפט פוליטי למען (השבת) הסדר החברתי, כלומר שלטון מתנגדיו הפוליטיים כאהוד ברוג-ברק.

בית חולים פוליטי
ד"ר גיא חושן מנהל מחלקת הקורונה באיכילוב פרסם מאמר דעה ב"הארץ" (עם רם פרומן), ובו הוא מאשים את החרדים בתחלואה הרבה, וקובע שיש להתנתק מהם.
(רם פרומן וגיא חושן, "חרדים במחלקות קורונה", "הארץ", 25.1.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9478020
מזל שע"פ הוראותיו טרם נדרשו החולים למלא טופס, חילוני, דתי, ערבי, מוסלמי, וכדומה. ולפי זה לקבל את הטיפול.
מניה וביה שלחתי מכתב לפרופסור רוני גמזו:

25.1.21
פרופסור רוני גמזו מנכ"ל המרכז הרפואי תל אביב
שלום רב.
הבוקר פרסם ד"ר גיא חושן מנהל מחלקת הקורונה בתל אביב מאמר דעה בעיתון "הארץ" "חרדים במחלקת קורונה"
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9478020
דומה שמשנות השלושים טרם נכתב מאמר מזעזע כזה מרופא. ד"ר חושן מנהל מחלקת הקורונה באיכילוב חותם את מאמרו: "כיצד מתנתקים מהשיתוף הזה?" ומהי הצעתו כרופא באיכילוב – אולי לנתק את החרדים ממכונות ההנשמה? אולי באמת צדק יאיר גולן הרואה בארץ סימנים לשנות השלושים.
תפקידו של רופא הוא לרפא חולים במלא האמפטיה ואהבת האדם באשר הוא, בלי חשבון אם הם יהודים חרדים או ערבים. (למרות שד"ר חושן לא הזכיר גם אותם כממלאי מחלקות הקורונה) יחסו של ד"ר חושן לחוליו דומה לאותם רופאים שסירבו לטפל בזמנו ביהודים, או לא מזמן בהומוסקסואלים חולי איידס. כתושב תל אביב חילוני לא הייתי רוצה ליפול חלילה לידיו של ד"ר חושן המזכיר בעמדתו את שנות השלושים באירופה. את ד"ר חושן יש לפטר לאלתר מבית החולים איכילוב.

בניגוד לחברי הכנסת של הליכוד כאברהם משה דיכטר, או יואב גלנט, המזלזלים באנשים פשוטים ואינם עונים לפניות כי הם בטוחים בהיבחרותם בקלפי, פרופסור גמזו השיב לי מיד:

From: Ronni Gamzu [mailto:Ronni@tlvmc.gov.il] Sent: Monday, January 25, 2021 9:31 AMTo: Naaman Cohenד"ר חושן הוא מנהל מחלקת קורונה באיכילוב

אני לא שותף לדעה שהובעה שם
אפילו מסתייג ממנה בשאת נפש!!! [שגיאת הכתיב במקור]

פרופ׳ רוני גמזו
MD, PhD, MBA, LLB
מנהל המרכז הרפואי, מרכז רפואי ת״א ע״ש סוראסקי
טל: 03-6974213 | פקס: 03-6974433

מיד לאחר מכן פירסם פרופסור רוני גמזו הבהרה בטויטר:
רוני גמזו: "הטור שפורסם בהארץ והיה שותף לו רופא מאיכילוב, לא מבטא את הדעה של בית החולים והנהלתו והוא מהווה עמדה נוראית ומקוממת. אלו ימים בהם דרוש קרוב לבבות של כלל חלקי החברה הישראלית. אנו דוחים כל קריאה אחרת ומגנים בשאט נפש את כלל האמירות בטור. איכילוב גאה להיות ב״ח של כולם."
https://twitter.com/tasmc1/status/1353714324485922836?s=21
ודוק: הפעילות נגד מפירי הסגר מפיצי הקורונה בין אם הם חרדים, ערבים, המפגינים הביביפובים, או סתם מבלים – אמורה להיות פוליטית, אבל אל לו לבית החולים להיות בית חולים פוליטי. בית חולים חייב להישאר מחוץ לפוליטיקה.

מהימנון להימנון
מהשבועה לארץ ישראל לפח האשפה של ההיסטוריה
זביגנייב אורלובסקי – זאב שטרנהאל, חוקר הפשיזם (שנהפך לפשיסט), ביקר את תנועת העבודה על כך שעסקה יותר בבניית אומה מאשר בתיקון חברה. כלומר במקום אוניברסליזם, היא עסקה בכיבוש הארץ למען העם היהודי.
(זאב שטרנהאל, "בניין אומה או תיקון חברה", ת"א, 1995)
https://www.am-oved.co.il/בנין_אומה_או_תיקון_חברה
כיבוש הארץ לטובת העם היהודי הוא ליקוי שאורלובסקי-שטרנהאל רצה לתקן ע"י התנדבותו לשמש יועץ לענייני רצח יהודים של מוחמד יאסר ערפאת. ("הארץ" 11.5.2001).
אורלובסקי-שטרנהאל צדק וטעה. אכן תנועת העבודה רצתה לבנות אומה ע"י כיבוש ארץ ישראל וגאולתה מכיבוש ערבי-מוסלמי כדי להקים מדינה יהודית, אבל היא גם פעלה לתיקון החברה היהודית.
הציונות הסוציאליסטית לא היתה המפלגה הקומוניסטית (שגם היא בברית המועצות לא היתה אוניברסליסטית, אלא רוסית), ולא הבונד הסוציאליסטי האנטי-ציוני שגם הוא לא היה אוניברסליסטי במובן של שימור ייחוד העם היהודי. הציונות הסוציאליסטית היתה קודם כל ציונית ורק אחר כך סוציאליסטית, וזאת גם אצל זקני מפ"ם שרבו על מחיקת המקף ביניהן.
במרכז מפ"ם ב-1957 נקבע ש"הסוציאליזם עדיף על הקפיטליזם, אך יש דרכים שונות להגשמת הסוציאליזם, וצורות דמוקרטיות יותר מהדיקטטורה של הפרולטריון בבריה"מ."
הוויכוח הגדול שהתנהל בוועידה היה אם להשאיר מקף בין מרקסיזם ללניניזם. המונח "לניניזם" סימל את רעיון "הדיקטטורה של הפרולטריון" כפי שקיים היה בבריה"מ.
הוסכם לבסוף להוריד את המקף. מפ"ם תוכרז כמפלגה "מרקסיסטית ולניניסטית", ללא מקף.
על ההחלטה לבטל את המקף המחבר בין מרקסיזם ללניניזם לגלג נתן אלתרמן בשיר "המקף":  אלתרמן כתב טור על "המקף הקטן שהורחק ממצע מפ"ם שעה שהוחלט להפריד בין הדבקים ולגרוס מעתה לא מרכסיזם-לניניזם כי אם מרכסיזם ולניניזם."
["דבר", 10 בינואר 1958, עמ' 2 ('הטור השביעי') חזר ונדפס ב'הטור השביעי', ספר שישי, 1975-1967, 2005, עמ' 56-58].
ואז החל גם הוויכוח הגדול על השאלה האם המפלגה היא סוציאליסטית-ציונית, או ציונית סוציאליסטית (בלי מקף, עם פסיק באמצע ובסדר שונה). מכל מקום הסלוגן של המפלגה נשאר ככותרת של "על המשמר" "לציונות, לסוציאליזם, ולאחוות עמים". קודם כל הציונות.
לא בכדי מפלגת "פועלי ציון" הציונית-סוציאליסטית, המפלגה של בורוכוב ובן גוריון, הורתה של מפלגת העבודה, חרתה על דגלה בהמנונה "השבועה" את הנאמנות ל"הייליגער ערד" ארץ הקודש.
https://www.youtube.com/watch?v=osUO5y613U8
לא בכדי שלונסקי עיוות את תרגום המנון ה"אינטרנציונל" כדי לא לבטא מהפכה אוניברסאלית, אלא ציונית: רעיון איחוד המין האנושי וביטול הייחוד הלאומי לא יכול היה להתקבל ע"י נושאי דגל הציונות-הסוציאליסטית, שנלחמו מלחמה קשה באידיאולוגיה הקומוניסטית והבונדיסטית ששללה את הציונות. הציונים רצו להקים סוציאליזם במדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל ולא להקים סוציאליזם אינטרנציונליסטי שבו ייעלם העם היהודי. לכן שלונסקי חייב היה לשנות את המקור ובתרגומו מופיעות מילים סתמיות על היחיד במקום הרעיון הקולקטיבי:

במקום

C'est la lutte finale
Groupons-nous, et demain (bis)
L'Internationale
Sera le genre humain

זה יהיה מאבק אחרון,
נתלכד ומחר,
האינטרנציונל (הבין לאומיות)
יהיה המין האנושי כולו.

הוא תרגם:

זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנָצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְגָב אָדָם.

אפלטון ב"פוליטיאה" – ספר המדינה, מסלק ממדינתו הטוטליטארית-אוטופית את המשוררים. המשוררים, טען אפלטון, פועלים על הרגש. הרגש מסכן את השכל ואת שיקול הדעת. השירה היחידה שיש להשאיר במדינה היא ההמנונים: "אין להכניס למדינתנו שום שירה חוץ מהמנונים לאלים ושירי תהילה לאנשי שם."
המנון אמור תמיד לשקף את האידיאולוגיה של מי ששר אותו ולאור זאת שינוי האידיאולוגיה יביא מיידית לשנוי ההמנון. גם תרגום מילות ההמנון הוא פועל יוצא של האידיאולוגיה של המתרגם.
הסיבה שמפלגת העבודה הציונית-סוציאליסטית שהקימה את היישוב והמדינה נמוגה והושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה היא לא בגלל נטישת האוניברסליזם אלא נטישת "השבועה" להייליגער ערד" "ארץ הקודש", בשביל אוניברסליזם לא צריך להיות יהודי, אולי להיפך, זה משא מכביד שיש לוותר עליו.
הניסיון הפתטי לתחיית המתים של מפלגת העבודה לא יכול להצליח.
היו"רית החדשה של העבודה מרב קסטנר-מיכאלי קוראת לאמץ את הצעת ח"כ הקומוניסט, מוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב של הציבור הערבי בישראל, שאינו מכיר בקיום העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה, ולכן קורא לבטל את "התקווה" של העם היהודי (שלא קיים לדידו), ולהחליפו בשיר "שחקי שחקי האוניברסאליסטי" העיקר למחוק את "נפש יהודי".
(מרב מיכאלי, "שחקי שחקי כהמנון", "הארץ", 23.4.12)
https://www.haaretz.co.il/opinions/1.1691823
במאמר עוד משווה קסטנר-מיכאלי את בנייתם מחדש של שרידי הגטו בבודפשט לבניית אוניברסיטת תל אביב על חורבות שיח' מוניס, וזאת כשידוע לכול (אולי לא לה) שהיהודים לא הכריזו מלחמת השמדה על הונגריה. ואילו הערבים בהנהגת המופתי מוחמד אל-חוסייני, חברו הטוב של היטלר, הכריזו מלחמת שמד על היישוב היהודי. המופתי מוחמד אל-חוסייני הצהיר שהוא יגמור את מה שהיטלר לא הספיק.
ומכיוון שבנוסף היא תובעת מהנשים לא לשלוח את הבנים לצבא, ותובעת להכיר ב"נאראטיב" הערבי-מוסלמי, האם בשלב הבא תארגן החברה קסטנר-מיכאלי, היו"רית החדשה של העבודה, גם רכבת מיוחדת חזרה לבודפשט לשכונת הפאר על הגטו היהודי?

אי העמידה בלחץ של גדעון משה זריצ'נסקי
במעמד פתטי מביך ומבזה מוכיח גדעון משה זריצ'נסקי-סער שהוא לא מצליח לעמוד בלחץ של אופירה אסייג המכריחה אותו לחתום על הצהרה שלא ישרת בכנסת תחת נתניהו.
https://mobile.twitter.com/Kobidahan2/status/1355215470241132547
אם כך הוא כוח העמידה שלו מול אופירה וברקו הליצנים, איך הוא יעמוד בלחץ של ביידן ואבא של מאזן? ואולי תפקיד ראש הממשלה המקים קואליציה מתאים יותר לאופירה?

ההשוואה המגוחכת שעושים הביביפובים
ושוב מתנאים כאן יוצאי תנועת העבודה הביביפובים, ביריבם ההיסטורי הרוויזיוניסטי מייצ'סלב בגון-מנחם בגין. כאשר הם מעלים על נס את הצטרפותו של בנו, זאב בנימין בגין למפלגתו של גדעון משה זריצ'נסקי-סער, ומגלים בכך נוסטלגיה לאביו, מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, שפתאום מסמל עבורם את הדמוקרטיה, הממלכתיות והתמיכה בשלטון החוק לעומת ביבי "הארדואניסט" כביכול. והם עוד מתנאים כ"פטריוטים" ("חדשות בן עזר", 1614).
בניגוד למייצ'סלב בגון-מנחם בגין, מיליקובסקי-נתניהו מעולם לא ארגן פוטש מזוין נגד הממשלה והורה לחיילים התומכים בו לערוק למענו מצה"ל בעיצומה של מלחמה.
בניגוד למייצ'סלב בגון-מנחם בגין, מיליקובסקי-נתניהו מעולם לא אירגן מצעד המוני המלווה באופנוענים אלימים כדי להשתלט על הכנסת ולמנוע את ההחלטה על השילומים. מיליקובסקי-נתניהו תמיד היה הרבה יותר דמוקרטי וממלכתי ממנו.
ולהוסיף לזאת ביקורת על מיליקובסקי-נתניהו על התנגדות למערכת המשפט – כאשר התנגדותו למערכת המשפט פחותה מזו של גדעון משה זריצ'נסקי-סער.
בניגוד לגדעון משה זריצ'נסקי-סער נתניהו גם לא נכנע לחרדים ותבע כמוהו לסגור את כל חנויות המכולת בשבת, והמגוחך ביותר מצד יוצאי העבודה הביביפובים היא העובדה שנתניהו הוא זה השומר על מורשת הפתרון המדיני של מפלגת העבודה ההיסטורית ע"י תוכנית אלון-רבין-טראמפ, בשעה שגדעון משה זריצ'נסקי-סער תומך בישראל השלימה וסיפוח כל השטחים על כל הערבים בה. תוכנית המנוגדת לחלוטין אפילו למייצ'סלב בגון-מנחם בגין, שלפתע הפך כאן לדמות מופת.
אה כן, והביביפובים גם מתנאים בחצי בוכריותו, ובהבטחתו לשלם ביטוח לאומי 4,000 שקל.
מגוחך ופתטי כבר אמרנו.

"החוצפה" הבלתי נסבלת של כוכבי
הרמטכ"ל אביב כוכבי (מישהו יודע את שמו המקורי?) הודיע שהִנחה את הצבא לערוך תוכניות אופרטיביות נגד איראן כדי למנוע את התחמשותה בנשק גרעיני, ומיד הוא ספג קיתונות של זעם באשמת תמיכה בנתניהו.
שוקן ונבזלין מיד נזדעקו במאמר המערכת של עיתון "הארץ" – איך כוכבי בכלל מעז להביע דעה. ובכלל העובדה שהוא מכין תוכניות היא לדעתם חריגה מסמכות. ובכלל איך הוא מתחצף לביידן, מה גם שבעצם ההסכם הקודם עם איראן הוא טוב כי הוא נותן להם לפתח נשק גרעיני רק בעוד כמה שנים.
("איך כוכבי אחד מעז", מאמר מערכת 28.1.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/.premium-1.9487986
כתב "הארץ" אורי הורוביץ-משגב מאשים את הרמטכ"ל בכך שהוא בעצם רק קמפיינר של ביבי. הוא כותב: "ספק אם נרשם שיא כזה של חוצפה ביחסי אמריקה וישראל. הקול קולו של כוכבי, הידיים ידי נתניהו."
(אורי משגב, "זה קמפיינר או רמטכ"ל", 28.1.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium.HIGHLIGHT-1.9487241
אז מה נסיק מזה? האם כאשר רמטכ"ל מתנגד לדעת ביבי זה לגיטימי, וכאשר הוא תומך בו זה לא לגיטימי? או שיש כלל אוניברסאלי שלרמטכ"ל אסור בכלל להביע דעה.
האם העיקרון "רק לא ביבי" קובע כל עניין? ומה יגידו בעיתון אם יאיר למפל-לפיד יהיה ראש ממשלה, והוא יתמוך בדעת הרמטכ"ל? או אם גדעון משה זריצ'נסקי-סער יהיה ראש ממשלה שיתמוך גם הוא באופציה צבאית?
רמטכ"ל חייב תמיד לקבל את החופש להביע דעה, אבל הוא חייב תמיד לבצע את מה שהטילה עליו הממשלה.
הוויכוח על מידת החובה של רמטכ"ל לבצע פקודות הוא ישן. למרבה הצער התגלו בארץ חוגים המכנים עצמם "שמאל" – המצדדים בעיקרון הפשיסטי שעל צה"ל להיות הריבון ללא כפיפות לדרג המדיני.
בדומה להיטלר ולמוסוליני בשעתו, קרא בזמנו סרסור הבורסה, ספי רכלבסקי, למפקדי צה"ל שלא לציית לממשלת ישראל הדמוקרטית: "לרמטכ"ל בני גנץ ולהנהגת צה"ל אין 'אפשרות' לא למלא את השחורה שבפקודות – יש להם חובה שלא למלאה... פקודה כזו אסור לבצע." (ספי רכלבסרי, "המרמה", "הארץ" 7.8.12)
https://www.haaretz.co.il/opinions/1.1795189
כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכל יותר גם רכלבסקי ליהנות מחופש הדיבור.

מה יש יותר בבית הקברות שמאל או ימין?
לפני עשרות שנים היה פולמוס קשה בארץ נגד חברה קדישא. נפטרה אישה קומוניסטית שבצוואתה ביקשה לרשום "פ"נ (פה נקברה) שפרה הקומוניסטית". חברה קדישא סירבה להוסיף למצבה את המילה קומוניסטית. בתגובה אמר אחד המגיבים שהוא לא מבין את חברה קדישא, הוא למשל היה מאד מרוצה אם כל בית הקברות היה מלא במצבות שעליהן כתוב: "פ"נ קומוניסטים..."
יאיר גולן (מישהו יודע את שמו המקורי?), "נותן הסימנים" ממר"צ, נשאל מה ההבדל בינו למר"צ? בתשובתו הוא אומר ש"יש אנשים במר"צ שלא ששים להרים את דגל הציונות." בהמשך הוא מסביר שלמר"צ יש דימוי פחות לוחמני והדבר לא נכון הרי "אנשי שמאל ממלאים את החלקות הצבאיות הרבה יותר מאנשי ימין."
https://twitter.com/IshayFridman/status/1353662155795689474
הכשל המתודי של "נותן הסימנים" הוא בכך שאין כל קשר בין "שמאל" בעבר לבין מה שהוא מכנה "שמאל" היום. האם את 1196 חללי הפלמ"ח הממלאים את בית הקברות שהמנונם מדבר על כיבוש יהודי של א"י השלמה "ממטולה עד הנגב מן הים עד המדבר" הוא מגדיר כשמאל?
האם את חללי גבעתי שהפוליטרוק שלהם אבא קובנר כתב להם בדף קרבי 14.7.48: "אַל רְתִיעָה בָּנִים: כָּלְבֵי רֶצַח דִינָם דָּם! כָל שְׁתֵיטִיבוּ לִדְרֹס כָּלְבֵי דָּמִים, כֵּן תַּעֲמִיקוּ לֶאֱהֹב אֶת הַיָּפֶה, אֶת הַטּוֹב, אֶת הָחֵירוּת..." – "צֶדֶק הַכִּידוֹן וּמֻתָּר הַדָּם, כִּי חִזָיוֹן הַגְּמוּל אוֹמֵר נָקַם! נָקַם! נָקַם!" – הוא מגדיר כחיילי "שמאל"?
המוגדרים היום אנשי שמאל, אינם אלא אקטיביסטים פרו-איסלמיים התומכים הכיבוש ערבי-מוסלמי.

השומר הצעיר ממרדכי אנילביץ' לתמיכה באנטישמיות
עם פלישת הגרמנים באחד לספטמבר 1939 נסגרו קיני התנועה ורבים מבוגריה ברחו לווילנה ("הריכוז הווילנאי") בניסיון לעלות ארצה, אך עד מהרה הוחלט לחזור לפולין על מנת לשקם את פעילות התנועה. בין החוזרים היה מרדכי אנילביץ' שחזר מווילנה לוורשה.
עם תחילת מבצע ברברוסה ותחילת ההשמדה של יהדות אירופה חל מפנה בהתנהלות התנועה. ב-1 בינואר 1942 פירסם אבא קובנר, מראשי התנועה בווילנה, את כרוז המרד אשר בעקבותיו קם ארגון המחתרת בווילנה:
"היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח!"
ב-19 באפריל 1943 פרץ המרד בגטו ורשה בפיקודו של מרדכי אנילביץ', מנהיג השומר הצעיר, והאי"ל.
בניגוד למיצ'סלב בגון-מנחם בגין, שלפני כניסת הגרמנים לוורשה לקח כנציב בית"ר את קופת התנועה, 150 אלף זלוטי וברח לווילנה, ונטש את חניכיו למוות, ולכן פעל להשכיח את פעילות בית"ר במרד, ואת מנהיגו פבל פרנקל – אנשי תנועת "השומר הצעיר" פעלו רבות להנציח את פעילות חברי תנועתם במרד נגד הנאצים.
לאחר המלחמה הוקם קיבוץ "יד מרדכי" שהנציח את מנהיג המרד של האי"ל, שהתאבד בבונקר ההנהגה במילא 18, והוקם מוסד למחקר והנצחה על שמו.
(מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ' בגבעת חביבה)
http://www.moreshet.org/
גם חברת הכנסת חייקה גרוסמן-קוזלובסקי-אורקין, מאנשי המרד בביאליסטוק, פעלה רבות להנצחת אנשי התנועה.
והנה בימינו מזדהה תנועת "השומר הצעיר" עם יורשי הנאצים האנטישמים.
תנועת "השומר הצעיר העולמי" פנתה ערב כניסת ג'זף ביידן לבית הלבן בקריאה לממשלת ארה"ב להימנע מלאמץ בחוק את הגדרת האנטישמיות כפי שנוסחה על ידי "הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה" (IHRA), וכבר אומצה על ידי יותר מעשר מדינות ביניהן גרמניה, צרפת, קנדה (כולל מדינות עם רוב מוסלמי, כמו בחריין ואלבניה, וגם מרוקו בדרך).
החשש, הסבירו החותמים, הוא שההגדרה תאפשר ניצול לרעה של המאבק באנטישמיות, כדי "לדכא חופש ביטוי לגיטימי, ביקורת על פעולות של ממשלת ישראל, ותמיכה בפעילות פוליטית לזכויות הפלסטינים."
מנסחי העצומה מסתייגים מהסעיף המביא כדוגמה לאנטישמים את אלה הטוענים ש"קיומה של ישראל הוא מפעל גזעני". ודוק: "קיומה", לא ביקורת על מדיניות אלא על עצם הקיום של מדינת היהודים.
הם כותבים: "ההצהרה החד-משמעית של מחלקת המדינה בתקופת מזכיר המדינה פומפאו ש'אנטי־ציונות היא אנטישמיות' וש'הקמפיין הגלובלי של ה־BDS (הוא) התגלמות של אנטישמיות' – היא הגזמה מזיקה."
למרבה הצער נגנזה יוזמה של ממשל טראמפ להגדיר ארגונים התומכים ב-BDS בתור אנטישמיים.
ודוק: בדיוק כמו "החרם הערבי" שנוסד ע"י הערבים ב-1946 לפני הקמת המדינה, כך גם ארגון החרם ה-BDS אינו מתייחס במילה "כיבוש" ליו"ש, אלא לכל ארץ ישראל, וחיסול הכיבוש פירושו בפיהם חיסולה של מדינת ישראל. הם אינם מתכוונים לפתרון שתי מדינות (בעצם שלוש ערביות-מוסלמיות-פלישתיות ואחת יהודית), כי מטרתם היא לחסל את מדינת היהודים. האמצעי מה שהם מכנים "זכות השיבה" של צאצאי הפליטים.
כתבתי על "השומר הצעיר", כי לתנועה היה חלק גדול ביישוב הארץ וכיבושה ובהקמת המדינה, אבל לפניית ההזדהות עם האנטישמית לביידן יש שותפים נוספים: "הקרן לישראל (פלשת) החדשה", ג'יי סטריט, (בעצם פיי סטריט), "אמריקאים למען שלום (מלחמה) עכשיו", ו"הבונים דרור".
(גדי טאוב, "הקרן החדשה פועלת לנורמליזציה של האנטישמיות", "הארץ" 28.1.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9491231
אבוי לנו.

פרשנות העתידנות של אברמוביץ
הפובליציסט (לא העיתונאי) המושחת והמשחית, אמנון אברמוביץ, מפרשן את העתיד:
https://mobile.twitter.com/YairNetanyahu/status/1353354535490695168
אז תגידו, לא עדיף כבר לקנות מסטיק בזוקה ולקרוא שם את העתיד? זה בטוח מדוייק יותר.

רצחת וגם ירשת חבר כנסת?
ב-8 בינואר 1976 הוקמה מפלגה ערבית בשם "הרשימה הערבית המאוחדת" ודוק: לא משותפת אלא מאוחדת.
את המפלגה הקימו שלושה, סיף אלדין א-זועבי – המוסלמי, חמאד אבו רביעה – הבדואי, וג'בר מועדי – הדרוזי.
בבחירות לכנסת התשיעית, במאי 1977, זכתה הרשימה הערבית המאוחדת רק במנדט אחד והוחלט לקיים רוטציה על מנת לאפשר לכל שלושת הנציגים לכהן בכנסת. אבו רביעה נכנס לכנסת במקומו של סיף-אלדין אל-זועבי, שהתפטר לאחר שתי שנות כהונה בכנסת.
במרץ 1980, דרש ג'בר מועדי מאבו רביעה להתפטר על מנת שיוכל להיכנס לכנסת במקומו, על פי הסכם הרוטציה. אבו רביעה סירב. נעשו ניסיונות לשכנעו להתפטר מתפקידו. לאחר שלא התפטר, פנה מועדי לבית המשפט, אך תביעתו נדחתה מאחר שעל פי החוק התפטרות מהכנסת צריכה להיעשות מרצון חופשי, ובית המשפט לא יכול לאכוף הסכמי רוטציה.
ב-12 בינואר 1981 דהאש, סייף, והאיל, מועדי, שלושת בניו של ג'בר מועדי, רצחו את ח"כ אבו רביעה בעת שישב במכוניתו בכניסה למלון הולילנד בירושלים. הם נתפסו והודו ברצח.
ג'בר מועדי נכנס לכנסת במקום אבו רביעה, והמשיך לכהן בה עד לפיזורה כעבור כחמישה חודשים.
בלחץ כבד של הדרוזים, בניו של מועדי שהורשעו ברצח ונכלאו, קיבלו חנינה ושוחררו לאחר כעשר שנים.
לסיכום: האלימות בחברה הערבית אינה דבר חדש. האם יקרה מקרה דומה גם בפירוק הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל?

ומה אם אישה אינה יודעת לעשות קוסקוס?
רק במרוקו למדתי שקוסקוס זו בכלל מילה צרפתית המבוטאת במלרע. השפה הערבית-מרוקאית מושפעת מאד מהשפה הבֶּרְבֶּרִית המורכבת מהרבה עיצורים ללא תנועות. במרוקו נקרא המאכל סוקסקקקקק, או משהו כזה. חמישה עיצורים. לא רק אשכנזי לא יכול לבטא זאת, אלא גם כל דובר ערבית שאינו ממרוקו.
לאחר שלאחרונה הכיר אונסק"ו בקוסקוס כמורשת עולמית, הצהירה שרת התרבות של אלג'יריה ד"ר לפילוסופיה פוליטית, בשם מליקה בן דודה, ש"אישה שלא יודעת להכין קוסקוס מהווה איום על חיי משפחתה."
(רג'אא נטור, "מה שרת התרבות של אלג'יריה חושבת על נשים וקוסקוס", "הארץ", 30.1.21)
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/arabistit/.premium-1.9483468
אבוי, זה פשוט נורא. כל יידישע מאמא מהווה סכנה למשפחתה מפני שאינה יודעת להכין קוסקוס. מנחם לפחות לגעת ששום אימא מערבית-מוגרבית לא יודעת להכין געפילטע-פיש, וגם לא חומוס שהם מאכלים לא מוכרים במגרב. אז האימהות של כולם בכל זאת משתוות.

תמיכת ורטר הזקן בשחיתות
בניגוד ל"ייסורי ורטר הצעיר" של גתה שהתאבד, ייסורי ורטר הזקן מעיתון "הארץ" ממשיכים מדי שבוע.
ורטר הזקן מתייסר תמיד ממה שהוא מכנה "השחיתות" של ביבי. והנה מסתבר שהשחיתות היא בעצם הדבר האחרון שמעניין אותו ומביא לייסוריו. ורטר הזקן ממליץ בטורו האחרון על מועמד לתפקיד שר האוצר, מועמד שהוא מכנה אותו "בעל העמדה השקולה, הבוגרת ביותר, החובש את כובע המבוגר האחראי."
(יוסי ורטר, "המרכז שמאל נדרש לאסוף את השברים", "הארץ", 30.1.21)
https://www.haaretz.co.il/news/elections/.premium.HIGHLIGHT-1.9492398
ומיהו אותו "מבוגר אחראי" המתאים להיות שר אוצר? איווט אביגדור לובוביץ ליברמן.
לא יאומן, ורטר הזקן עוד מדבר על השחיתות של ביבי.
נעמן כהן