הרשת גועשת לאחר הוצאת ספרה של גליה בתו של הסופר עמוס קלויזנר-עוז, "דבר שמתחפש לאהבה", אותו היא מגדירה כ"מדריך כיס לניצולי התעללות", ובו היא מספרת שאביה היכה קילל והשפיל אותה.
https://www.mako.co.il/news-entertainment/2021_q1/Article-a5c362e25d3c771026.htm
איך אמר טולסטוי ב"אנה קרנינה": "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה בדרכה שלה."
בין אם הסיפור נכון ובין אם יש בו אלמנט יחצני למכור ספר, יש כאן משפחה אומללה.
שווה לקרא את דבריו היפים, (ממש ספרות), של אחיהּ דניאל:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10159279086867292&id=712237291
בינתיים גם עולים ברשת סיפורים נוספים על נשים אחרות.
אין חשיבות לעסוק בסיפור הזה, זולת באלמנט אחד.
לאחר מותו של עמוס קלויזנר-עוז כתבתי על "הנביא עמוס" בו הבאתי את התבטאויותיו ומעשיו וסיכמתי כך: "לסיכום נוכל לקבוע בבירור שהדימוי של עוז כנביא, מופת מוסרי, מצפן מוסרי, 'הצופה לבית ישראל' – אין לו קיימות. מי שמצדיק את הלגיטימיות של ראיית ישראל כהתגלמות השטן אינו יכול להיחשב כנביא אמת יהודי, ולהיות מצפן מוסרי לעם ישראל, אולי רק אדמו"ר של השמאל האנטישמי, האנטי-ציוני."
הנה הטקסט המלא [וראה גם בהמשך כאן]:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon
hbe/hbe01408.php
גליה בתו, לא באה ללוויה. מזה שנים היא מחרימה את משפחתה. רבים בתקשורת צהלו ופירסמו בכל פינה בהנאה רבה את דברי עמוס קלויזנר-עוז: "אני אשם בהתנהגות של נתניהו –בעטתי לו בראש כשהיה בן שלוש..."
https://www.themarker.com/news/1.2564959
אבל למרות שרבים ידעו שבתו מחרימה אותו על שהיכה אותה, אף אחד לא סיפר זאת. השתקה מוחלטת. והסיבה ברורה.
סופר הילדים יהודה אטלס, המקורב לגליה עוז, סופרת הילדים, הסביר: "ידעתי על הסיפורים הללו. קשה לנו השמאלנים העניין הזה, עמוס עוז הוא הנסיך הזהוב שלנו, אבל כנראה שגם לירח יש צד אפל."
https://twitter.com/GLZRadio/status/1363449992292278272?s=19
הנה הפן החמור של מעשה ההשתקה. בשביל פוליטיקה מותר הכול. זו מהות התקשורת מיסודו של איש התקשורת אמנון אברמוביץ', המושחת והמשחית, שלפיו למען כיבוש ערבי-מוסלמי הכול כשר.

האינקוויזיציה או מסע המכשפות של אריאנה מלמד
השחקן והיוצר ארז דריגס, הואשם בדיבורים מלוכלכים בסגנון "אם אאנוס אותך את תרוויחי מזה." מגעיל, דוחה, ראוי לגנאי. אבל כתבת "הארץ" אריאנה מלמד יוצאת נגדו בתאוות האינקוויזיציה ממש כטורקמדה:
"שעה נוספת שעוברת מבלי שעולם התיאטרון הישראלי יוקיע ויקיא את ארז דריגס מקרבו, היא תעודת עניות קשה לתרבות המקומית. כל רגע שעובר מבלי שנועה קולר תתנער ממנו וממפעלותיו ותתחייב לא לשתף איתו פעולה בעתיד, הוא רגע שבו תרבות האונס המקומית פורחת באין מפריע.
"כל שנייה שהאיש הזה עדיין מתנהל בחיים הציבוריים, לאחר שנחשף כמטרידן מיני סדרתי, שהפעיל השפעה וכוח והילה ולחץ על נשים ונערות צעירות כדי להפוך אותן לכלי לסיפוק תאוותיו, היא אות קלון לחברה הישראלית כולה."
ותוך כך היא פורשת בצורה פורנוגרפית ממש את האונס הנורא שעברה: "בחורשת האקליפטוס שבין בית הספר התיכון מקיף א' על שם רוגוזין באשדוד לבין ביתי בימים ההם, הוא אנס אותי. הייתי בת 14 וחודשיים. והרווחתי המון, זה ברור. את הקרע המדמם בנרתיק. את השני, הכאוב כל כך, הרבה יותר, בפי הטבעת. את טעמו המתכתי, הרע והמבחיל, של זרע בפיה של ילדה."
(אריאנה מלמד, "בוא אספר לך מה הרווחתי מהאונס", "הארץ" 18.2.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium.HIGHLIGHT-1.9549196
אין ספק טראומה נוראה. אבל כל השוואה בין האונס הנורא שחוותה גברת מלמד למעשי דריגס היא מופרכת. ארז דריגס מעולם לא נאשם כי נגע באישה בלי רצונה. כל ההאשמה היא רק בדיבור. נכון דיבור דוחה, אבל דיבור בלבד. ובשביל דיבור אין מוציאים אדם להורג ומחסלים את חייו ועתידו. אסור להחיות את האינקוויזיציה הספרדית.
הוא התנצל על דבריו ולא יחזור עליהם. מודה ועוזב ירוחם.

תיאולוגיה פוליטית
המושג "תיאולוגיה פוליטית" מקורו בספרו של המשפטן הגרמני-נאצי, קרל שמיט (1888-1985) שחיבר ב- 1922 ספר בשם זה.
(קרל שמיט, "תיאולוגיה פוליטית", ת"א, 2005)
https://www.resling.co.il/book.asp?book_id=152
ב-1933 הפך שמיט למשפטן הראשי של הרייך השלישי. לפי תורתו "ריבוני הוא מי שמכריע על מצב החירום."
הגותו המשפטית סללה את הדרך ל"פתרון הסופי". שמיט עשה הבחנה בין המונח "חופש" הגרמני (Freiheit) לבין המונח הצרפתי  (Liberté).
הליברליזם המערבי הוא אוניברסאלי, לעומתו "החופש הגרמני" (פרייהייט) הוא חופש המאפשר לגרמנים לפעול נגד "האויב המהותי" שלהם – היהודים, ולרצוח אותם. לכן הכינוס בו החליטה המפלגה הנאצית לקבל את חוק "אזרחות הרייך, הגנת הדם הגרמני, והכבוד הגרמני," נקרא "כנס החירות" ( Reichsparteitag der Freiheit) והחוקה נקראה כמובן, "חוקת החופש".

תיאולוגיה פוליטית ע"פ פרופסור דניאל גוטווין
פרופסור דניאל גוטווין מנסח תיאולוגיה פוליטית חדשה המתבססת על המושג "תיאולוגיה פוליטית". הוא כותב: "יש לשים לב להתפתחות תיאולוגיה פוליטית סביב דמותו של נתניהו, שבניצוח אינטלקטואלים מן הימין הופך במהירות מפולחן אישיות לפולחן קדושים. למעשה, דמותו של נתניהו עוברת תהליך דומה לזה שעברה התיאולוגיה הפוליטית של ארץ-ישראל: האמונה בקדושת הארץ שמשה לדה-לגיטימציה של מי שדוחים אמונה זו."
https://twitter.com/naaman_c/status/1363436230801829895?s=03)
דא עקא, המציאות היא ממש ההיפוך הגמור. בדיוק להיפך. מבחינה תיאולוגית אצל ציבור הלוקים במחלת הנפש הביביפוביה נתניהו הפך לסטרא אחרא – השטן בהתגלמותו. ומכאן המאבק התיאולוגי "רק לא ביבי", כאילו הוא המאבק ברוע עצמו. דומה שדווקא אצל רבים מהחילונים רווחת תיאולוגיה פוליטית זו. ראיית ביבי כאוייב שיש לחסלו בדיוק כאוייב היהודי אצל שמיט כי הוא, ביבי, סמל האויב העליון.

אווילות הגנרלים – ההסכם הישן עם איראן ימנע את הגרעין
דומה ששוב אמרתו המפורסמת של המדינאי הצרפתי ז'ורז' בנימין קלמנסו Georges Benjamin Clemenceau (1841-1929) שכיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת, וב-1898 פרסם בעיתונו "ל'אורור" את מאמרו של אמיל זולא "אני מאשים", ואף נתן לו את הכותרת, שאמר:

'La guerre est une affaire trop sérieuse pour être confiée à des militaires'
"מלחמה היא עניין רציני מדי מכדי שתושאר לאנשי צבא."
כותרת קצת עדינה מדי בהתייחס לגנרלים בצה"ל.

קבוצה של בכירים לשעבר במערכת הביטחון הגישה מכתב לנתניהו, בו הביעו תמיכה בכוונת הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, לחזור להסכם הגרעין.
כך מסביר זאת האלוף במיל' מתן וילנאי:
"תראו, הנשיא ביידן לא הולך לעזוב את העניין והוא אמר את זה שנים לפני. ביידן מאמין בזה, והוא זה שהביא את ההסכם המאוד בעייתי כסגן נשיא והוא יודע בדיוק במה מדובר. כל מה שאנחנו אומרים הוא שכאשר חתמו על ההסכם בשנת 2015 הערכת המודיעין הכלל עולמי היתה שהאיראנים נמצאים שלושה חודשים מפצצה. זה היה שם קוד – האם הם מתחילים לייצר או גומרים לייצר, זה לא באמת משנה. בא ההסכם הזה שיש לו מגבלות רבות, וצריך לציין שהאיראנים מילאו אחריו בדקדקנות רבה עד שארצות הברית עזבה, ודחק אותם לשנה מפצצה. כאשר ארצות הברית עזבה צריך לזכור שרוסיה, סין, ואירופה נשארו, והן מעצמות כל אחת בפני עצמה, איראן הודיעה שהיא מתחילה לייצר X ולבצע Y עשתה את זה והיא נמצאת היום שוב שלושה חודשים לפני פצצה."
שאלה: "אם זה בעייתי למה לחזור אליו?"
"אנחנו אומרים שנחזור להסכם עם כל הלקחים שלמדנו, ונתרכז בנושא הגרעין. אנחנו צריכים לעשות הכול בכדי שלא יהיה גרעין לאיראנים. זה הדבר המרכזי, ובו אנחנו צריכים להתרכז. למדנו את ההסכם, צריך לסתום את החורים, ולעסוק בזה שהאיראנים אכן יבצעו את ההסכם כפי שהם ביצעו אותו לפני שארצות הברית החליטה לעזוב. הסכם משופר הוא הדבר היחיד שיש לו סיכוי סביר למנוע מהאיראנים את הגרעין."
https://rotter.net/forum/scoops1/684929.shtml
הבנתם? לפי ההסכם הישן איראן מקבלת לגיטימיות גמורה לפתח נשק גרעיני. עם סיום תכולתו, כלומר בעוד תשע שנים. והסכם זה לפי גנרל וילנאי הוא "הדבר היחיד שיכול למנוע מאיראן להפוך לגרעינית."
מאוד מוזר איך לפעמים אנחנו בכל זאת לא מפסידים במלחמות.
נעמן כהן