הם שׂוֹרְפִים יְעָרוֹת,
הם חוֹזְרים לַשְּמָמָה,
ואנחנו – קוֹדְחִים באֵרות לִתְקוּמָה;
מַבְעִירֵי בְּעֵרוֹת
הם שָׁבִים לַמִּידְּבָּר,
ואנחנו – לַפֶּרח, לִבְנוֹת, לַמָּחָר.

הם שורפים יערות
ואנחנו נוֹטְעִים;
הם גּוֹדְעִים צַמָּרוֹת
ואנחנו בורְאִים.
כְּיוֹשְׁבֵי מְערוֹת,
שׁוֹדְדֵי הדרכים,
עובדֵי מְדוּרוֹת
בארצי מִשְׁתַלְחִים,
שׁוֹלּחִים אֶל העֵץ סַכִּין מְלוּבָּן,
עורְפים צָמָרוֹת בְּלֵב מְאוּבָּן,
פּוֹצְעים את נוֹפָהּ לְהוֹפְכָה מְלֵחָה,
וְצוֹרְבִים בְּגוּפָהּ – אדמה חרוּכָה,
כמו הַלֹּא-אֵם ההיא,
בִּרְצוֹתָה נְקָמָה,
"גם לַך, גם לי, לא תְּהִי –
תיגָזֵר על הארץ שְׁמָמָה."

אז שמעתי – דְּמָמָה
וְלֹא קָם אף אדם מ"נוֹטְפֵי המוּסָר",
הצווחים בוועידות ומעל כל בִּמָּה,
לא קם אף איש-אוֹר, וְהַצַּו לא נימְסָר –
לעצוֹר את שׂוֹרְפֵי הקידְמָה.

הם שורפים יערות, הם סוֹתְרים הבנין,
ואנחנו פּוֹתְחים ערוּצֵי מַעְיָן;
ובֵין מַיִם חיים לבֵין אֶפֶר חָשׁוּך –
זֶהוּ כל הַסִּיכְסוּך.
עקיבא נוף