הבחירות לכנסת ה-24 היו הוגנות וחוקיות ללא עוררין, אבל הקמת הממשלה החדשה היתה מלווה בכמה תקדימים היסטוריים.
1. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל נבחרה ממשלה שאינה מייצגת את רצון כל הבוחרים, אלא רק את מיעוטם. (מפלגת ימינה אינה מייצגת את דעת רוב מצביעיה).
2. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל (מדינת העם היהודי), נבחרה ממשלה שאינה מייצגת את רוב העם היהודי. לראשונה נבחרת ממשלה ללא רוב יהודי. רק 53 חברי כנסת יהודים הצביעו בעדה.
3. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שותפה בממשלה מפלגה גזענית-אנטישמית שאינה מכירה בקיום העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה, מפלגה המחויבת לחיסול ישראל ולרצח היהודים, ולהקמת חליפות מוסלמית תחתיה, ע"פ דברי מוחמד, לפי מייסדה חסן אל בנא.
מפלגה שהיא יותר גזענית-אנטישמית מכל מפלגה המוכרת לנו במערב – כגון המפלגה של אריון אן פרין לה פן, "האיחוד הלאומי"Rassemblement national , או בראשי התיבות RN), או בשמה עד 2018 "החזית העממית לאחדות צרפתית", Front national pour l'unité française, או מפלגת החירות האוסטרית Freiheitliche Partei Österreichs), בקיצור FPÖ, או "אלטרנטיבה לגרמניה"Alternative für Deutschland, בראשי תיבות: AfD).
לישראל לא יהיה מעתה שום תוקף מוסרי להתנגדות למפלגות אלו.

כשר אבל מסריח – או גם מסריח וגם לא כשר
בדיחה יהודית ישנה מספרת על אישה שהגיעה לרב בשאלה: "רבי, קרתה לי תקלה והתבלבלתי, במקום לבשל בסיר בישול, בישלתי בסיר לילה. האם האוכל כשר?"
"האוכל כשר, אבל מסריח." ענה לה הרב.
לכאורה, הממשלה אולי מסריחה, אבל כשרה, כפי שפסק הרב, שהרי 61 חברי כנסת (במקרה הנדון רק 60) רשאים ע"פ החוק הדמוקרטי הפורמאלי להקים כל ממשלה, אבל נראה שכאן המקרה לא רק מסריח, אלא גם לא כשר.

ממשלת בנט-עבאס אינה חוקית על פי חוקי מדינת ישראל
מכיוון שמפלגת רע"ם לא חתמה על קווי היסוד לממשלה בהם נאמר: "הממשלה תפעל לחיזוק יסודותיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית," מפלגת רע"ם הצהירה בכך שהיא אינה מכירה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומכיוון שע"פ החוק מי שאינו מכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מנוע להיבחר לכנסת*. חברי מפלגת רע"ם מנועים מלהיבחר לכנסת.
אשר על כן יש לסלקם מהכנסת, ולהחליף את הממשלה שנבחרה מכוחם.
כיצד אדם כבנימין זאב בגין, המתנאה ביושרתו ובידיעת החוק משתתף, בממשלה בלתי חוקית כזו?
האם גם הרשות השיפוטית במדינת ישראל מזלזלת בחוקי המדינה?

מניעת השתתפות בבחירות (תיקון מס' 35) תשס"ב-2002
(תיקון מס' 46) תשע"ז-2017
7א. (א)  רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
(1)  שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
(2)  הסתה לגזענות;
(3)  תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אוייב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
https://www.nevo.co.il/law_html/law01/190_001.htm#Seif25

* בלי קשר ללאומיותו.

אין כל ערך לשבועת הנאמנות הלא ליבתית של נפתלי בנט
לאור "מסכת שבועות" שנשבע נפתלי בנט לפני הבחירות, לא ניתן להאמין לשבועתו כראש הממשלה על נאמנותו למדינת ישראל ולחוקיה. אי האמון נובע בגין חסרונה של מילה אחת "ליבתיות".
שבועת בנט: "אני נפתלי בנט בן ג'ימי יעקב ז"ל ומירנה לאה תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כראש הממשלה החלופי לעתיד לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולמלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה וכראש הממשלה החלופי, ולקיים את החלטות הכנסת."
https://www.youtube.com/watch?v=DM1nDd61a2s
המילה החסרה בשבועה היא: "ליבתית", "שבועה ליבתית" (אני נשבע באופן ליבתי), או "התחייבות ליבתית" (אני מתחייב באופן ליבתי), שהרי לפי בנט כל שבועה או התחייבות ללא המילה "ליבתית" אין חייבים לקיים.

חנה בבלי מיידית לכנסת
יו"ר הכנסת החדש, מיכאל לוי, לא לקח כנראה שיעורים בנימוסים והליכות אצל חנה בבלי, ראו איך הוא מנבל את הפה וצועק נגד החוק הנורווגי שהתקבל בכנסת:
https://mobile.twitter.com/Bar_ShemUr/status/1404453479654072331
אופס, זה היה נגד הממשלה הקודמת, לא נגד ממשלתו...
גם הצדקת המוסרנית תמר זנדברג שהתנגדה לחוק ועכשיו תומכת בו הגיבה: "החלטנו לשים את האמירות הישנות בצד."
https://rotter.net/forum/scoops1/703764.shtml
נקווה שתשים בצד גם את שאר האמירות הישנות לה.
אין גבול לצביעות.

רינה מצליח בתפקיד חנה בבלי עם סקלורוזה:
https://mobile.twitter.com/guyzo/status/1404511179263860740

המן הרשע – מגבלס לאחינועם ניני ולרוגל אלפר
הזמרת והאקטיביסטית הפרו-איסלמית, אחינעם ניני (בשם הבמה נועה), חגגה בכיכר רבין את התמנותו של נפתלי בנט לראש הממשלה, ובדבריה הגדירה את נתניהו "המן!"
https://e.walla.co.il/item/3441640
בשנת 1923 ייסד יוליוס שטרייכר את העיתון דֶר שטירמֶר – מגרמניתDer Stürmer פירושו המסתער. דֶר שטירמֶר היה עיתון יומי שהיה חלק מהתעמולה הנאצית. תפוצת השיא של העיתון הגיעה לכשמונה מאות אלף עותקים.
העיתון הופיע עד לסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945. העיתון שימש במה להתקפות אנטישמיות ארסיות במיוחד. בין דפי העיתון חיווה שטרייכר את דעתו כי היהודים אחראים למשבר הכלכלי, לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה. הוא טען כי היהודים מדיחים לזנות נערות אריות טהורות גזע, וכי הם אחראים ל-90% מהזונות ברחבי גרמניה, כמו כן הוא החייה עלילות דם ישנות. לאחר עליית הנאצים לשלטון נהפך העיתון לעיתון נפוץ ובשנת 1938 נמכרו מעל ל-500,000 עותקים שלו. עקב שיווקו והפצתו היה נפוץ במיוחד כשהוצב במפעלים ומקומות מרכזיים בעיר והיה נגיש לכול.
כחלק מן האנטישמיות האגרסיבית שנקט העיתון, הוא אימץ כמוטו את האמרה שטבע היינריך טרייצ'קה – "היהודים הם אסוננו!" – בגרמנית:– Unglück Die Juden sind unser סיסמה זו התנוססה בתחתיתו של שער העיתון בכל מהדורה למן שנת 1927, ושימשה את הנאצים גם בכנסים רשמיים.
ב-23 במאי 1945 נתפס שטרייכר בעיירה בשם ויידרינג בצפון-מערב אוסטריה. לאחר שהזדהה כצייר בשם יוסף סיילר. לאחר חקירה קצרה, הודה בזהותו האמיתית.
שטרייכר נידון למוות במשפטי נירנברג, בעת הוצאתו להורג, בהושענא רבא תש"ז (16 באוקטובר) 1946, קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946."
לפי דניס ברק ודייוויד גרס, אמר שטרייכר – "הייל היטלר! זו מסיבת הפורים שלי 1946! אני הולך לאלוהים."
כנראה התכוון לכך שכמו בפורים כך נתלו בנירנברג עשרת "בני המן" (האחד עשר – גרינג, התחמק מהגרדום כאשר התאבד בטרם הגיע התליין לתאו), ואולי ביקש רק ללעוג למה שנראה היה בעיניו כשעת ניצחונם של היהודים, שאותה קישר אינטואיטיבית עם שמחת חג הפורים.
עובדה זאת היא אחד היסודות עליהן נשענת התיאוריה המבקשת לקשור את משפטי נירנברג עם סיפור תליית עשרת בני המן האגגי המופיע במגילת אסתר. יש המוצאים רמז לכך באותיות הזעירא המופיעות בשמות עשרת בני המן: ת, ש ו-ז'.
שטרייכר היה היחיד מהנידונים למוות שעונשו בא אך ורק על חלקו הרוחני ברדיפת היהודים.

התעמלן הפרו-איסלמי, המסית והמדיח, רוגל אלפר, החליף את המוטו: "היהודים הם אסוננו!" (בגרמנית: Unglück Die Juden sind unser). במוטו: "נתניהו ותומכיו הם אסוננו!" – לכן הוא יוצא נגד ההתנצלות של גברת ניני על כינויהּ את נתניהו "המן".
"יש לדחות על הסף את התנצלותה של אחינועם ניני על הכינוי 'המן' שהדביקה לנתניהו," כותב אלפר. "נתניהו הוא אוייב הדמוקרטיה, והוא אוייב המוסר (חשוד בפלילים ששיעבד מדינה שלמה לצרכיו האישיים). הוא אוייב האמת (שקרן פתולוגי ונוכל). גזען ולאומן קיצוני שרומס זכויות אדם בשטחים. נתניהו הוא יהמןי. איש שבא להשמיד ציוויליזציה שלמה של ערכים. מול אוייב כמו נתניהו, יש לקרוא לילד בשמו. מותר לפגוע ברגשות של נתניהו, ומותר לפגוע ברגשות של תומכיו."
(רוגל אלפר, "כן, נתניהו הוא 'המן', וניתן לפגוע ברגשותיו בלי להתנצל", "הארץ", 15.6.21)
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/.premium-1.9905536
אין ספק, רוגל אלפר הוא תלמיד טוב של גבלס בהגדרת האוייב.

נתניהו מאחד את העם
בלי סוף מסיתים, משטינים, ומאשימים את נתניהו בפילוג העם. המציאות כמובן שונה לחלוטין. נתניהו מאחד את האופוזיציה, ולא פחות הוא מאחד את הקואליציה. (בלעדיו הרי אין קואליציה) אז מי אמר שנתניהו מפלג? נתניהו מאחד.

במבצע שומר חומות הקמנו את האוטונומיה המוסלמית
ברובע המוסלמי באל קודס
אחד ההישגים הגדולים של החמאס במלחמתו ביהודים הוא יצירת מאזן אימה שבעקבותיו הרובע המוסלמי בירושלים קיבל מעמד אוטונומי. לאחר 54 שנים יהודים אינם מורשים עוד לצעוד בו עם דגלי ישראל.
סינואר רשאי להכריז בגאווה: "במבצע 'שומר חומות' הקמנו את האוטונומיה המוסלמית ברובע המוסלמי באל קודס."
נעמן כהן