על ספר השירים "לשפוך עור"
מאת מיקה ויסלר
עיתון 77, 2021, 77 עמ'
מה שבולט מיד לעינו של הקורא בספר זה הוא שפע הארמזים, על הרוב בתבנית של קלמבור, לספרים וסרטים ידועים מאוד.
הרי מספר דוגמאות: "גרון אמוק" (עמ' 15), שמרמז לסרט הפורנוגראפי "גרון עמוק" (1972), אלא שהמילה "אמוק" מרמזת לדבר אחר לגמרי – לשיגעון שעלול להטריף אדם באורח פתאומי.
"פגע-סוס" (עמ' 17), בוודאי מרמז לשמו של הסוס המכונף שבמיתולוגיה היוונית – פגסוס.
"חלב עם הרוח" (עמ' 28) מרמז בוודאי לסרט "חלף עם הרוח" (1939) עם השחקנים קלרק גייבל וויוויאן לי, סרט המבוסס על רב המכר של הסופרת מרגרט מיטשל.
"התוספתן בשדה השיפון" (עמ' 29) מרמז לשם הרומן "התפסן בשדה השיפון" (1951) של ג'יי סלינגר.
"הלא לכל שאריותייך / אני כיור" (עמ' 34) – פרפרזה צינית לשורה משירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב".
"קפטן הוק" (עמ' 52) הוא הגיבור הנבל שבספר "פיטר פן", ואולי מרמז גם על מגלה הארצות בן המאה ה-18 – קפטן קוק.
"באנו חושך לפרש" (עמ' 55) בוודאי מרמז לשיר של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן – "באנו חושך לגרש".
"התקן הקוקייה" (עמ' 58) בוודאי מרמז לסרט "קן הקוקייה" (1975) בבימויו של מילוש פורמן ובכיכוב ג'ק ניקולסון, על פי ספרו של קן קיזי.
"ואם בברלין נפלה חומה / מה יגידו עזובי הקיר" (עמ' 61), ללא ספק מרמז לאימרה מתלמוד בבלי, מועד קטן כ"ה, ע"ב: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר".
"כל העולם / בכה" (עמ' 64), בוודאי מרמז על משפט מ"כטוב בעיניכם" של שקספיר – "כל העולם במה".
המחברת משכילה מאוד, והיא מאתגרת את הקוראים בידע שלה גם מחוץ למשחקי לשון. הרי דוגמאות: אוגוסטוס היל (עמ' 33) – היה תובע כללי בארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים.
"מרגו קידר" (עמ' 49) היא שחקנית קנדית (סרטי סופרמן), התאבדה בשנת 2018.
"פרדי קרוגר" (עמ' 50) – דמות מפלצתית בסרט האימה "סיוט ברחוב אלם", מגלם את הדמות השחקן רוברט אנגלונד. בהקשר הזה מוזכר גם סרט אימה אחר "מלתעות", וכן המילה הגרמנית "דופלגנגר" שעניינה כפילים מרושעים.
"ג'ון ווטרס" (עמ' 51) – שמו של במאי סרטים מבהילים.
"אוליבר טוויסט" (עמ' 54) הוא שם הרומן של צ'רלס דיקנס משנת 1838.
"הייטי" (עמ' 67) הוא איש השלג מהימליה, דמות אגדית. באותו השיר מופיע גם "גרינץ'", שהוא ייצור ירקרק מבהיל המופיע בסרט "איך גנב גרינץ' את חג המולד" (2000), מככב בו ג'ים קרי. סרט המבוסס על ספר מאת דוקטור סוס.
הרשימה הארוכה של האיזכורים וההפניות דלעיל (רשימה חלקית, יש הרבה יותר!) – באה לרמוז לקורא הפוטנציאלי, הרגיל להיגדי שירים ישירים וקליטים, כי מדובר בספר חכם, של משוררת בעלת ידע חובק עולם, שיודעת ללהטט בלשון בצורה וירטואוזית. הרי דוגמה:

ציורים חסרי מנוח
לֶכתךָ
לא מהדהדת בעור התוף במסדרון
לא מהדהדת כלל
גם בזמן שהיית
היה שם חלל
פלָנֶטַת צבעים
יוצאת מהקווים
ישנם גוונים
שלא ידעת על קיומם
הכוכבים גם
שינו מקומם
איה פלוטו
והיכן החגורה
ונוס כבר לא נוגה
אך מארס עדיין מאדים מולה
שביט שובט על ידי שרביט
הצדק אינו שפיט
ופיטגורס נא במעטפת
אני לא יודעת על מה אני חולמת
או חוששת להודות
משהו שכמעט ולא היה ושלא יחזור
זֵר של מזור
מהעידן של ואן גוך
אהבה כזאת שלא שולחים בה פרחים
שולחים את התנוך.
(עמ' 46)

נתחיל בשם השיר "ציורים חסרי מנוח", המרמז לאופרת סבון בשם "צעירים חסרי מנוח", שהחלה בשידור בטלוויזיה בשנת 1973 – באמריקה, ומשם לרשתות הטלוויזיה בעולם המערבי. שם השיר מרמז שלא להקדיש טונות של רצינות לגבי לכתו של בן הזוג (?), העזיבה שלו לא השאירה הד, כי גם כשהיה בסביבה, הורגש חלל.
המשך השיר מדלג בין חוויית הציור – "צבעים", "גוונים", "קווים" – ובין החוויה הרומנטית, כביכול, של מבט לכוכבים – "פלנֶטת צבעים" – במקום פלֶטת צבעים, כלומר, יש קפיצה מהציור אל עולם הכוכבים, כי 'פלנטה' היא כוכב לכת.
ובהמשך "איה פלוטו" מרמז על ספר הילדים של לאה גולדברג שראה אור ב-1967, אבל הרי פלוטו הוא כוכב לכת, כמו "ונוס כבר לא נוגה" – שני שמות של אותו כוכב; ו"מארס עדיין מאדים מולה" – שוב שני שמות לאותו כוכב, כנ"ל שביט ו"הצדק אינו שפיט" – דבר והיפוכו. מסתבר ששם השיר מצדיק את המסר שלו – אם היתה אהבה, וזה בספק גדול, זה היה "משהו שכמעט ולא היה ושלא יחזור," וכאן מרומזת האהבה 'האמיתית' – האהבה המטורפת של ואן גוך שחתך לעצמו את האוזן כתשורה לאהובתו.
השיר הזה רחוק מלהיחשב שיר אהבה, בעצם אין אף שיר אהבה בספר, הגם שיש דיאלוג עם גבר במספר שירים (ראו "ניב רשת" – עמ' 26) – האיש (בן הזוג?) מדומה לעכביש; בשיר "אם רצפות יכלו לדבר" – עמ' 68 – יש יותר אמפתיה כלפי האיש, ואפילו הכאה על חטא: "נעלמתי דום למולך. רעועה / כנראה כי ידעתי עד כמה לא הייתי ראויה."
ראו גם "ביג טיים", (עמ' 9). בשיר "משק חם (הדחליל לעיל)", (עמ' 14) יש פנייה בעלת נימה מקאברית אל האיש: "שים ראשך הדחוס / קש ומחשבות / על ברכיי הדואבות / כעגל בחלל אימו ( האם יש כאן רמז לכשרות האסלאמית – 'חלאל'?) / כמו כלב / שעומדים להרדימו."
כאמור, שירי אהבה ממש אין בקובץ, וגם לא שירים ארס-פואטיים, המופיעים ברבים מקובצי השירים העכשוויים.
המאפיין את הלשון של הקובץ הוא שבירת מטבעות הלשון, על הרוב בתבנית של קלמבור. אנרי ברגסון, פילוסוף יהודי צרפתי (1941-1859) שנספה בשואה, כתב בספרו "הצחוק" כיצד בני אדם עצלנים מלהיות רוחניים ומקוריים, נדבקים למטבעות לשון, והוא מצביע על כך שמימרה קומית נוצרת כאשר מכניסים רעיון אבסורדי לתוך תבנית לשונית מקובלת. *
מיקה ויסלר איננה מבקשת להיות קומית, אבל היא מיישמת בפועל את הטענה הנכונה של ברגסון, שאנחנו משועבדים למטבעות לשון מתוך עצלות מחשבתית. לכך יש אינספור דוגמאות בספר שלפנינו: "החך ועונשו" (עמ' 6) לעומת "החטא וענשו" (בעקבות דוסטוייבסקי). ובאותו השיר: "אני נכווית ונחווית". "ואתה לא איטי / מתרפק / על מרפקי" (עמ' 9). "זיכרונות עברו כבישה קרה" (עמ' 11), מטבע לשון הקשורה בשמן זית. "רציתי להכין צמיד מצמיג / כדי שיראו / את סימני הגרירה" (עמ' 13). בשיר "דוקים בדו-קיום" (עמ' 19), אנו קוראים כיצד מקלות הדוק מתמוטטים – "גם מוט במותו מתמוטט". "החלון ושברו" (עמ' 22) – חלון שבור במקום מטבע הלשון "החלום ושברו" (על פי שופטים ז' 15). "מכאן ומכאן / מבחן בד" (עמ'25) מהשיר אנו למדים שלא מדובר באודישן לקראת צילומי סרט, אלא על בד – אריג. בשיר "שמא השמש" (עמ' 30) מופיעה השורה "לשפוך את העור" (זה גם שם הקובץ כולו), ביטוי המתעמת עם מטבע הלשון "לשפוך אור". בשיר "אין מה לגרוף" (עמ' 32) מופיעה השורה "הרעב במיעוטו", ביטוי המתעמת עם מטבע הלשון – "הרע במיעוטו". בשיר "נקע שבע" (עמ' 34), מצויה גרסה בעלת משמעות רחוקה משמו של הסבון המפורסם "נקה 7". בשיר "זיהום פלילי" (עמ' 35) אנו מזהים את עקבותיה של המחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ). בסוף השיר כתוב: "והייתי מאטלסת (מלשון אטלס) את הלסת / לכיוון סיביר". "עול ברווז" (עמ' 39) לעומת מטבע הלשון "עור ברווז". וכן "דין פרוטה כדין מעט" (עמ' 42). "צבי מניעה" (עמ' 44). "עצב בלתי מזוהה" (עמ' 47). "... ל"ג בעומר / הוא גם יום השואה / של ט"ו בשבט" (עמ' 49). "האמת להמיתה" (עמ' 51). "דו"חות הברית" (עמ' 66). "בין העריסות" (עמ' 69).
הספר גדוש בקלמבורים, ראו דוגמאות ב"ילדים טובים", עמ' 8. "סירנות", עמ' 17. "התרסה", עמ' 43.
שירים רבים בקובץ (שומו שמיים!) מחורזים, וזה נחשב כמעט לחטא בשירה החדשה. מוטב ששיר ידמה לרשימה למכולת מאשר שיהיה מחורז ושקול, כמו שיריו הווירטואוזיים של נתן אלתרמן. הרי שתי דוגמאות לחרוזים בספרנו:
כנף על הגג
אבא מודאג
אם כעוסה.
זבל עופות,
הון תועפות –
היונה מכוסה
(עמ' 10)

עורבים לא יתערבו
פירות לא יירקבו
דרכנו עוד תצטלק
כפסע של הֶבְזק
הנעל של הנ"ל תתפרק
הראש יהיה מחוסר כיוונים והתחלה
רגליים שוב יתרוצצו
והבננה
בשלה
(עמ' 14)

נהוג לכנות בשם "פסיחה" היגד שעובר משורה לשורה – כלומר, מעבר ישיר בלא עצירה תחבירית מטור אחד למשנהו. החידוש של מיקה ויסלר הוא פסיחה הקוטעת את המילה באמצעה, ומעבירה את ההמשך לשורה הבאה:
כלפי מישהו או משהו ש
ינקה את הנקבוביות מבפנים
(עמ' 6)

וכל ה
שתיקות
שחקוקות
...
מבטי אהבה ל
אף אחד
(עמ' 16)

וכן, צריך לציין שבניגוד למקובל בספר שירה, הספר של מיקה ויסלר מנוקד רק במילים שהקורא עלול לטעות בהגייה, למשל להבדיל בין זֵר לזָר.
בוודאי דילגתי על הרבה פרטים בספר ראוי זה, אבל באמת הרחבתי את הדיבור על הספר הרבה יותר ממה שתבנית הרצנזיה מאפשרת, כי נסחפתי בייחודיות שבו.

* [ויקיפדיה]: בזמן שלטון וישי, הוא [אנרי ברגסון] העדיף לדחות את כל הכיבודים שקיבל בעבר, כדי שאף הוא ייחשף לחוקים האנטישמיים שממשלת וישי העבירה נגד היהודים. ברוח גישה זו הוא נמנע מלהמיר את דתו לקתוליות, אף שרצה לעשות זאת, כדי להפגין סולידריות עם אחיו היהודים.
ברגסון נפטר בחודש ינואר 1941 מדלקת ריאות בה לקה ימים ספורים לאחר שנאלץ לעמוד מיספר שעות בתור, כשהוא בן 81, לצורך רישומו כיהודי בפריז הכבושה בידי הנאצים. במותו, ערך כומר קתולי את טקס הקבורה (באישור מיוחד של ארכיבישוף פריז), על פי בקשתו בצוואתו. הוא קבור בבית הקברות של העיר גארש (Garches) שליד פריז.
משה גרנות

אהוד: דוגמאות השירים שהובאו במאמר לא שיכנעו אותי אלא נראו לי כהתחכמויות לא כל כך מוצלחות.