* מגמה מסוכנת – מיספר החולים קשה עדין נמוך, אין סכנת קריסה של בתי החולים ולכן ניתן לנהל מדיניות שנמנעת מגזירות והגבלות שעלולות לפגוע בכלכלה, בחברה, בחינוך ובמצב הנפשי של הציבור. אבל גם בנושא החולים-קשה יש מגמה מסוכנת. יש כבר 145 חולים קשה. לפני חודש וחצי כבר ירדנו ל-22. מספר החולים-קשה הוכפל פי 6.5. בימים האחרונים קצב העלייה גבוה במיוחד. ובקצב הזה אנו עלולים להיקלע למצב מסוכן. אסור להיות שאננים.
החסם הכמעט מוחלט מפני תחלואה קשה הוא החיסון. לכן, טוב שהממשלה נוקטת בצעדי הסברה ותמרוץ – חיובי ושלילי, כדי לעודד התחסנות ולהוקיע את סרבני החיסון, שפוגעים בראש ובראשונה בעצמם אך גם בכולנו. ראיתי את המפגינים האלימים נגד החיסונים ליד ביתו של בנט ובזתי להם. איני בז לבעלי דעה פוליטית או אידיאולוגיה מנוגדת לשלי. אבל לסרבני החיסונים אני בז, כי ההתנגדות לחיסון אינה דעה, אלא בורות; הכחשת המדע ואימוץ פייק-ניוז קונספירטיבי. מבחינתי, ה"דעה" של סרבני החיסון היא באותה רמה של ה"דעה" שכדור הארץ שטוח. סרבני החיסון הם מקרים אבודים, שום עובדה לא תשכנע אותם. אבל רוב הבלתי מחוסנים, ובעיקר בני הנוער, אינם נגד החיסון אלא מתנזלים, דחיינים, "לי זה לא יקרה" וכד'. על אלה ניתן להשפיע, הן בהסברה והן באמצעות החזרת התו הירוק.

* הקוזאק הנגזל – יש דרך אחת להתמודד בהצלחה בקורונה, כל עוד אין תרופה למחלה – החיסונים. כל שאר הצעדים יכולים להאט, לצמצם, אך מחירם הכלכלי, החברתי והרפואי עלול להיות כבד אף מנזקה של המחלה. מי שאינם מתחסנים, פוגעים קודם כל בעצמם ובמשפחותיהם, אבל גם בַּכְּלל, ביכולת של החברה כולה להתגבר על המגפה. בכך הם חותרים תחת בסיס הערבות החברתית, ופוגעים פגיעה קשה בכל אחד מאתנו.
המוסכמה שעל פיה בעשור השלישי של המאה ה-21 אי אפשר לכפות חיסון, כנראה שאינה ניתנת לערעור. אולם ניתן וראוי לתמרץ את האזרחים להתחסן. המדיניות שבנט מקדם, היא של החזרת התו הירוק, כלומר שמי שאינו מחוסן חייב להציג בדיקה שלילית כדי שיוכל להיכנס לאירועים, והבדיקות תהיינה על חשבון הבלתי מחוסנים. ועל כך עולה זעקת הקוזאק הנגזל – "כופים עלינו להתחסן."
אף אחד לא כופה עליכם להתחסן. אבל אינכם יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. גם לפגוע בכלל באמצעות אי התחסנות, וגם לצפות שלא יהיה לכך שום מחיר. המדינה מציעה לכם חיסון על חשבונה. בחרתם לא להתחסן – האם המדינה צריכה לממן את בחירתכם, למרות שהיא פוגעת באינטרס הלאומי ובבריאות הציבור? קיבלתם החלטה? אתם עומדים מאחוריה? יש לה מחיר. אז די להתבכיינות. קחו אחריות. עם זאת, קשה לצפות לאחריות ממי שהחליטו לא להתחסן...
כיוון שהפתרון למגיפה הוא ההתחסנות, ברור שהיה מחדל חמור בנושא התחסנות הילדים והנוער. מרגע שניתן היה לחסן את הילדים מעל גיל 12, היה על משרד הבריאות לצאת בקמפיין המרצה רבתי ובעיקר – היה עליו לפתוח במבצע חיסון בבתי הספר, לפני היציאה לחופש. במקום זאת, התענגנו על "הניצחון על הקורונה". משרד הבריאות משום מה לא עודד חיסון, להיפך – המסרים היו שאין סיבה למהר להתחסן ושרק מי שבקבוצת סיכון או רוצה לנסוע לחו"ל צריך להתחסן. איבדנו זמן יקר ואז תקף אותנו זן דלתא, וכבר נכנסנו לחופש הגדול ועכשיו קשה לרדוף אחרי בני הנוער ולהביא אותם להתחסן. כעת מדברים על חיסונים בבתי הספר, אבל זה יהיה רק עוד יותר מחודש, בספטמבר, שגם הוא חודש של יותר חגים מימי לימודים.

* מועלת באחריותה – התנגדותה של שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון לחיסונים בבתי הספר היא בלתי נסבלת. זו פגיעה משמעותית במאמץ הלאומי לנצח את הקורונה, ובכלי המרכזי לניצחון – החיסונים. שאשא-ביטון צודקת ברצונה למזער ככל הניתן את הפגיעה בלימודים בשל הקורונה. דווקא לשם כך, על משרד החינוך להירתם להדברת הקורונה, באמצעות החיסונים בבתי הספר. שאשא-ביטון חוששת שחיסון בבית הספר יגרום לחץ להתחסן? ברוך ומבורך יהיה הלחץ הזה. אכן, הממשלה החליטה להפעיל לחץ על הציבור להתחסן. ראש הממשלה מסר על כך הצהרה מיוחדת לתקשורת והחזרת התו הירוק נועדה בראש ובראשונה לעודד התחסנות.
אין להשאיר את ההחלטה הזאת בידי שרת החינוך. על ראש הממשלה והממשלה להחליט על מבצע חיסונים בבתי הספר. אני מעריך מאוד את יפעת שאשא-ביטון ובטוח שהיא תהיה שר חינוך מצוינת. אבל במקרה הזה, התנגדותה לחיסון בבתי הספר היא מעילה באחריותה. אגב, כאשר הייתי תלמיד, התחסנתי בבית הספר. זה היה מובן מאליו אז וזה צריך להיות מובן מאליו היום.

* פוליטיקקי – ח"כ אלי אבידר היה הח"כ הפעיל ביותר בבלפוריאדה. הוא היה אביר המלחמה בשחיתות השלטונית. והנה, הוא מתגלה כהתגלמות המכוער, המסואב והרקוב בפוליטיקה, עסקן ופוליטיקקי מן הדרגה הנמוכה ביותר.
בקואליציה של 62 ח"כים, ובניכוי שיקלי – 61 ח"כים, קיומה של הממשלה תלוי בכל אצבע של כל ח"כ. אבל אף אחד לא הרשה לעצמו להתנהג כמו אבידר. ניתן היה לצפות לקשיים מצד רע"ם ומרצ, שלא קל להן בממשלת מרכז-ימין ולשיטתן הן נאלצות לבלוע צפרדעים מדי יום, אך הן מגלות אחריות. לעומת זאת אבידר, איש ישראל ביתנו, שלבטח אין לו שום מחלוקת עקרונית עם הממשלה, עשה שבת לעצמו והתנהג כסיעת יחיד לא קואליציונית ולא אופוזיציונית אלא אלקטרון חופשי שידרוש מו"מ קואליציוני על כל הצבעה והחמור מכל, הוא הודיע שיצביע נגד התקציב, כלומר יצביע למעשה בעד נפילת הממשלה, שקיומה תלוי ברצונו הרע. למה? בשביל ג'וב. הוא הניח אקדח לרקתה של הממשלה וסחט תפקיד של שר. כך, פשוט, בלי בושה, אפילו בלי דאווין של משהו אידיאולוגי או עקרוני, כביכול. אין בושה. במקום להיות ח"כ רציני שיתרום בעשיה פרלמנטרית, הוא העדיף "שידרוג" לתואר שר בלי תיק חסר תועלת וחשיבות. העיקר שיוכל לספר שהוא שר והוא נשוי לאשת שר. בנוסף לכך, אבידר הוא מכחיש קורונה וסרבן חיסון. והנה, התבשרנו שלקראת הצטרפותו לממשלה הוא התחסן. אולי בנט הציב זאת כדרישה? מכל מקום, לפחות נחסך מאתנו ביזיון שסרבן חיסון פעיל יהיה שר בממשלה. גם בלי זה, עצם חברותו בממשלה היא ביזיון.

* מנגנון מאוס – הכנסת אישרה את מנגנון הרוטציה בין בנט ולפיד. אני סולד מהמנגנון המאוס הזה. הוא מבוסס על מנגנון הרוטציה בין נתניהו וגנץ. אולם אז היה זה מנגנון מותאם לידיעה של גנץ שהוא חותם על הסכם עם נוכל, ולכן נבנה מנגנון חילופין, ראש ממשלה חלופי (תואר הזוי) וכו'. וכפי שראינו, גם זה לא עזר, כי הנוכל מצא את הדרך הנכלולית להתגבר על המנגנון.
לא היתה שום הצדקה להעתקת המנגנון הזה בממשלת בנט-לפיד. כאשר פרס ושמיר הקימו ממשלת אחדות לאומית, כל שנדרש היה לחיצת יד. כך בדיוק צריך היה לנהוג גם עתה. ובנט הרבה יותר ישר והגון מפרס.

* הישנה והחדשנית – במושב טל שחר נערך ביום ראשון בערב כנס של הפעילים המרכזיים בתנועת דרך ארץ, שבתקווה חדשה, בהשתתפות יועז הנדל. דנו בסוגיות של עתיד החקלאות בישראל, המשילות, חוץ וביטחון, חברה ורווחה, תקשורת ועתידה של דרך ארץ. היה זה דיון ערכי של אידיאליסטים פטריוטים, חפים מעסקנות וציניות. ארץ ישראל הישנה והטובה החדשנית.

* רשע מרושע – חברי צביקה האוזר מאושפז בבית החולים. האופוזיציה למדינה, בראשות השרלטן הנקמן ונער השליחויות הרשע המרושע שלו יריב לוין, מסרבים להתקזז איתו. במלחמה הנואלת שלהם הם מתכננים עוד שבוע של לילות פיליבסטר שערורייתיים, ומבחינתם שהוא יבלה כל הלילות הללו בהצבעות בכנסת. נתניהו הוא אדם ללא גבולות. אין דבר שלא יעשה למען האינטרס האישי שלו. ואין אדם שלא ירמוס בדרך לתאוות השלטון האובססיבית שלו (ובוודאי אם הוא יכול לנקום בהאוזר, שכמזכיר הממשלה פוצץ את פרשת המין של חברו המציצן נתן אשל). האם יקום בליכוד או באחת מסיעות האופוזיציה אדם אחד בעל מצפון, שיבהיר לשרלטן ולרשע שהוא מפר את הוראתם ויתקזז עם צביקה? רפואה שלמה והחלמה מהירה לצביקה!

* רפורמה מסוכנת – לפני שנים אחדות נפתח שוק התפוח לייבוא, במטרה להוריד את מחירי התפוח. האם מחירי התפוח ירדו? ק"ג תפוחים עולה היום 15-17 שקל. התפוח הוא הענף המרכזי באורטל, הקיבוץ שלי. אנו מוכרים את התפוח במחיר 2.5 שקל לק"ג. באמת? הבעייה היא בחקלאות? הדרך להוריד את המחירים היא בפגיעה בחקלאות הישראלית, בביטחון התזונתי של ישראל, במטה לחמם של החקלאים המיישבים את גבולות המדינה ומחזיקים אותה?
אלוף (מיל') גרשון הכהן מזהיר במאמר חשוב ב"ישראל היום" מפני אימוץ גישות הימין האמריקאי של שוק פרוע, המסכן את החקלאות ואת ההתיישבות הציונית. לא עם כל הטיעונים שלו אני מסכים. למשל, הטענה שבלי החקלאות כל תושבי הגליל יעבדו בחיפה והגליל יהיה רק פרוור שינה אינה נכונה, כי בעובדה – רוב תושבי הגליל אינם עוסקים בחקלאות ויש להם תעסוקה באזור יישובם. אבל גם אם איני מסכים עם כל פרט אני מסכים עם המסר המרכזי.
הרפורמה בחקלאות שמציעים ליברמן ופורר מסוכנת. זו רפורמה שפקידי האוצר דוחפים כבר שנים, לקול עידודם של עיתונאי ימין כלכלי קיצוני כמו נחמיה שטרסלר וכמו ארגון "קהלת". ההצעות הללו נבלמו. גם כחלון ניסה ליישם רפורמה דומה באופן חלקי, בשם המאבק ביוקר המחיה, אך כאשר הוא למד את הסוגייה לעומק הוא חזר בו. כעת ליברמן מאמץ את הרעיונות הללו, יחד עם שר החקלאות פורר, ומנסה להעביר אותה במהלך בזק כוחני במסגרת חוק ההסדרים.
יש צורך ברפורמה בחקלאות, אבל ממש לא בכיוון של הרפורמה של ליברמן שמסכנת את החקלאות. יש להוציא את הרפורמה הזאת מחוק ההסדרים ולהתחיל לדון עם נציגי החקלאים על רפורמה שתחזק את החקלאות ואת החדשנות החקלאית ותבטיח את עתיד החקלאות, ההתיישבות והציונות. וצריך להפסיק לחזור על השקר שמאשים את החקלאים ביוקר הירקות והפירות, למרות שהחקלאים מרוויחים מעט מאוד, וכל הרווח הוא של מונופולים חזקים כמו רמי לוי ושופרסל, שבהם הממשלה מפחדת לטפל. אני קורא לשרי תקווה חדשה להתנגד לרפורמה הזאת ולתמוך בהוצאתה מחוק ההסדרים. המשימה הראשונה היא הוצאתה מחוק ההסדרים, כדי לאפשר דיון דמוקרטי ומושכל, בתהליך משתף שהחקלאים יהיו חלק ממנו, על רפורמה אחרת, שתקדם את החקלאות ולא תפגע בה.

* חצוף – כבר קראתי חצוף אחד שמאשים את החקלאים שהם עצלנים שלא רוצים לעבוד אלא שיממנו אותם ולכן הם נגד הרפורמה. זו הרוח הרעה שדוחפי הרפורמה יוצרים.

* הכהניסט – הבעייה אינה שבן גביר הורד מן הדוכן. הבעיה היא שהוא עלה לדוכן.

* הידרדרות ממאירה – כאשר אבי אבות הטומאה, "הרב" כהנא שם רשעים ירקב, עלה לנאום מעל דוכן הכנסת, כל חברי הכנסת מכל הסיעות, ובראשם ראש הממשלה יצחק שמיר, וכולל כל הליכוד, כל המפלגות הדתיות והחרדיות, מפלגת "מורשה" של הרב דרוקמן, תנועת התחיה – כולם יצאו בהפגנתיות מן האולם. כל המפלגות הללו, ללא יוצא מן הכלל, תמכו בחוק שמונע ממנו להתמודד. בדיון על החוק נגד הגזענות אמרה גאולה כהן שכיהודייה היא מתביישת שבעם היהודי צמחה תופעה כהניסטית. כאשר יחד עם כהנא היה לימין רוב של 61, אף אחד לא העלה על דעתו לספור אותו. המוסכמה היתה שיש לימין 60 ח"כים ולכן קמה ממשלת אחדות לאומית. הנשיא הרצוג האב סירב להזמין אותו להתייעצויות בכנסת. נתניהו הכשיר את התועבה הכהניסטית, תלמידם המובהק של כהנא שר"י ושל המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, ואף פעל רבות כדי לאנוס את צירופו לרשימת הציונות הדתית. הוא לא עשה זאת כי הוא חושב אחרת משמיר על הזוהמה הכהניסטית, אלא כי הוא ידע שהכהניסט יתמוך בכל ניסיון שלו להעמיד את עצמו מעל החוק ולמלט את עצמו מאימת הדין. אבל הלגיטימציה עשתה את שלה.
כאשר כתבתי בפייסבוק שהבעיה אינה שהכהניסט הורד מהדוכן אלא שהוא עלה לדוכן, נעניתי בעשרות תגובות על פיהן אני שונא ישראל, תומך במחבלים, טיבי הוא הנציג שלי, וכו'. הנה, זו ההידרדרות הממאירה של הימין הישראלי.

* אוהב ערפים – לפני כעשר שנים עמדתי בראש התוכנית למנהיגות צעירה של המכון לאסטרטגיה ציונית. במסגרת התוכנית, ערכנו סופשבוע להיכרות עם מפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון, ובשישבת התארחנו בעפרה. במסגרת השבת, נפגשנו עם תושב עפרה, אורי אליצור ז"ל. אליצור, חתן פרס סוקולוב, היה ממייסדי ומנהיגי גוש אמונים, ממנהיגי תנועת התחיה, ובין שלל תפקידיו – מזכ"ל מועצת יש"ע, יו"ר התנועה לעצירת הנסיגה מסיני וראש לשכת ראש הממשלה נתניהו. בקיצור, סססמולן ידוע.
לצד דבקותו בשלמות ארץ ישראל, האמין אליצור בשוויון אזרחי מלא לערבים; כתב על כך רבות ויצא נגד כל גילויי גזענות נגדם. בשיחה עימנו הוא סיפר, שמטיחים בו את כינוי הגנאי "אוהב ערבים", אבל הוא דווקא מקבל זאת כמחמאה. אכן, הוא אוהב אדם ובין השאר הוא אוהב ערבים והוא חי עם ערבים ויש לו חברים ערבים. נכון, הוא אמר, יש בינינו סכסוך על הארץ. אבל כבני אדם אני אוהב ערבים. נזכרתי זאת כאשר בעקבות הדברים שכתבתי נגד הכהניסט, האשימו אותי באשמה הנוראה שאני אוהב ערבים. וב"הומור" גזעני ירוד איזו גסת רוח כתבה שאני "אוהב ערפים". בדומה לאורי אליצור, גם אני מקבל את התואר באהבה.

* חזיז ורע"ם – אהוד בן עזר כותב שמי שהביאו לסילוקו של נתניהו מראשות הממשלה – הם רשימת רע"ם של "האחים המוסלמים" – בברכת מועצת השורא שלהם. בן עזר שכח שרע"ם, בברכת השורא שלהם, דווקא הלכו עם נתניהו ורצו להצטרף לממשלתו. הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה היו מוכנים לכך. מי שסיכל זאת היה סמוטריץ', שחמישה מששת חברי סיעתו סירבו לכך.

[אהוד: אילו קומץ בוחרים לא היה מושפע מתעמולת השנאה השטנית לנתניהו, ומעניק לו עוד ארבעה מנדטים, הוא לא היה נזקק לרע"ם! – ולכן בהמלכת רע"ם עלינו לא הוא אשם אלא שונאיו, שהרכיבו את הקואליציה עם רע"ם ונתונים לחסדיהם של "האחים המוסלמים"!]

* אבירת זכויות האדם – איראן, שיורה על אזרחיה הצמאים, היא ממובילות ההחלטות המגנות את הדמוקרטיה הליברלית ישראל על... פגיעה בזכויות האדם.

* מעל הכל – פטריוט – אחרי כל כך הרבה עשרות שנים, מאז ילדותי, שבהם רוני דניאל היה אורח יומיומי בסלון ביתי (דרך המרקע), ההיכרות אתו נראית ממש אישית. אני לגמרי בשוק מהידיעה על מותו הפתאומי. רוני דניאל היה בראש ובראשונה פטריוט. לפני שהיה עיתונאי, היה פטריוט. כעיתונאי הוא היה פטריוט ובשליחותו העיתונאית ראה בראש ובראשונה שליחות פטריוטית. הוא היה ביטחוניסט. יש מי שבעיניהם זהו ביטוי גנאי. בעיניי זהו ביטוי של כבוד והערכה.נטען נגדו שהוא מסנגר תמיד על הממסד הביטחוני, וכך נפגעה מלאכתו העיתונאית. יש בזה מידה של אמת. אבל במכלול הפאנל בערוץ 12 ובערוצים נוספים שבהם עבד בעבר, הסניגוריה הזאת היתה איזון ראוי.
יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: חיוג – בפרסומת לחברת "מגדל" נאמר שיש לחייג למיספר כלשהו, וברקע מישהו תוהה בינו לבינו "איך לחייג? מה, יש עוד טלפון חוגה?" (ציטוט מהזיכרון).
אהבתי. המילה חיוג משמשת היום לתיאור פעולה של הקשת מספר טלפון כדי להתקשר ליעד מסוים. אבל מה הקשר המילולי בין החיוג להתקשרות?
נתחיל את מסענו עם השיר "עוגה עוגה עוגה," שכתב המשורר אהרון אשמן והלחין המלחין האגדי "עממי". אנו אומרים שם עוגה במלעיל. זו לא טעות? הרי עוגה היא במלרע. לא. עוגה במלרע היא מאפה, והשיר אינו מדבר על המאפה. כאן עוגה היא צורת ציווי ארוכה של הפועל עג. זו הנחייה לרקוד במעגל. בהמשך השיר מופיעות שתי מילים נרדפות: נחוגה ונסתובבה, שהן בצורת עתיד מתמשך, גוף ראשון רבים, של פעלים נרדפים ל"עג". ניתן היה לשיר נעוגה. או בציווי ארוך – חוגה או הסתובבה.
נחוגה פירושו נסתובב במעגל. השורש הזה הצמיח שמות עצמים כמו מחוגה – הכלי המשמש לציור עיגול, ומחוג – הקנה הקבוע בשעון ומסתובב במעגל כדי להורות על השעה/הדקה. וכך גם חוגה – טבעת עגולה המסתובבת על צירה. במכשירי הטלפון הישנים היתה טבלת ספרות עגולה, עם חורים בגודל אצבע ליד כל מספר. ההתקשרות נעשתה באמצעות הנחת האצבע בחור שמעל הספרה וסיבוב לצד ימין עד המעצור. במרכז המכשיר היתה כתובה הנחיה: "סובב את החוגה עד המעצור והרפֶּה." הפעולה הזאת נקראה חיוג. טלפון החוגה כבר מזמן נמצא במוזיאונים למכשירים עתיקים, אבל פעולת החיוג נשארה בשפה, במנותק משורשה הלשוני, לתיאור פעולת ההתקשרות הטלפונית.
אורי הייטנר