על הספר "מה זאת אהבה"

מאת יורם יובל

קשת 2005, 352 עמ'

ברור מדוע ילדים קטנים כמהים לשמוע סיפורים, אבל מהו שמושך אנשים מבוגרים בעלי ניסיון חיים לשקוע בקריאת סיפורים? מה מושך אותם בקורותיו של אודיסאוס, בלבטיו של המלט, בקורותיו של אבא גוריו, במעשיו וייסוריו של רסקולניקוב ובמסכת חייו המפותלת של פייר בזאוחוב?

יש בנדון אינספור תיאוריות, ביניהן זו של עמוס עוז המדברת על הסופר כמכשף השבט המודרני. כיוון שמדובר בדעה, ולא בעובדות הניתנות לבחינה ולכימות – אדחק גם אני, ואביע דעתי: נראה לי שהסיפורת מציעה לקורא/לשומע מציצנות אל עולמם של האחרים. כל אחד יודע כבר מגיל מאוד צעיר שלחייו יש סוף, ועל כן יש שאיפה אדירה למלא את קצבת החיים בכמה שיותר חוויות. כיוון שיכולת הקיבול של החוויות קטנה מהתיאבון (צריך להתפרנס, לגדל ילדים, לשלם מיסים, למלא אינספור חובות), חותר כל אחד מאיתנו להתבשם בחוויותיהם של אחרים, וכאן בא הסופר וממלא את החסר הזה באמצעות תיאור חייה, חוויותיה, ומסלול חייה של דמות שכביכול בדה מליבו, אך למעשה מדובר בהסוואה, וכדבריו הנכונים של פבלו פיקסו: האמנות היא בדייה שבעדה מסתננת האמת, ואל האמת הזאת מצליח הקורא להגיע, למרות ניסיונות ההסוואה של הסופר.

ולמה כל ההקדמה הארוכה הזאת? כדי לציין שבספר שלפנינו פרופ' יורם יובל מתגלה כבעל כישרון ספרותי מובהק, בעיקר בולט הכישרון הזה בשני המקרים האחרונים של מטופליו מבין השמונה, אותם הוא מפרט בספר זה. יורם יובל עושה כאן בדיוק מה שעושה כל סופר מיומן – מסווה בכל הכוח את הדמויות בהן הוא מטפל במסגרת מקצועו כפסיכותרפיסט, אבל יחד עם זאת, הוא מספר עליהן סיפורים מרתקים. כמעט בא לי לשאול את יורם יובל – למה לך להשיג שני תארי דוקטור ופרופסורה במקצוע חמקמק, שסבו, פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח, לא ממש העריך – כשיכול היה להיות סופר מחונן? שאלה מתגרה ומבודחת, כמובן.

הספר "מה זאת אהבה" ראה אור ב-2005, ומדוע נזכרתי לכתוב עליו רק עכשיו? כי פשוט קיבלתי אותו מתנה מחברים, והרי ספר טוב איננו מתיישן עם השנים.

להלן סקירה קצרצרה של שמונת המקרים המסופרים בספר, מקרים שבעטיים הגיעו אנשים לטיפולו של פרופ' יובל:

יעל איננה מצליחה ליצור קשר עם אף גבר. היא כבר התנסתה ב-32 דייטים שהסתיימו במפח נפש. היא נגעלת למחשבה שזוגיות כרוכה ביחסי מין. כשהיא כבר מוצאת צעיר שמוצא חן בעיניה, והוא רוצה לשאתה לאישה – היא מבטלת את האירוסים איתו, הגם שבליבה היא כמהה לאהבה.

אלון, בוגר קיבוץ, קצין בסיירת, בוגר פיזיקה ומחשבים, מתאהב ממבט ראשון במיכל, אותה פגש במעלית לאחר ראיון לא מוצלח בחברת הייטק. מסתבר שמיכל שחוותה ילדות קשה (אב נוטש, אב חורג אלים, אימא מתמוטטת למחלת נפש, וגם היא נוטשת). אחרי שמיכל יולדת, היא לוקה בפסיכוזה: מתנכרת לבעלה ולתינוקת שלה. אהבתו הגדולה של אלון כלפיה מתגברת על כל המכשולים. הוא אמון על כך שלא משאירים פצועים בשטח.

אביגיל, פרופסורית באוניברסיטת מקסיקו, מתאהבת נואשות באורן, קיבוצניק זרוק, הצעיר ממנה בעשרים שנה. בשל אהבתה המטורפת היא נעדרת מהעבודה, ולכן מפוטרת ממשרתה במקסיקו. היא חיה עם אורן בקיבוץ, ואחר כך בתל-אביב, אבל היא אינה מסוגלת להסכין עם האדישות וחוסר האחריות של אורן. נולד להם ילד, שאורן משוגע עליו, אבל הוא נוהג בו בחוסר אחריות. הפרידה בין השניים היא בלתי נמנעת, למרות שאינם מפסיקים לאהוב .

נועה, בעלת הזיות סאדו-מאזו, מוצאת בצ'ט אינטרנטי גבר המציג עצמו בשם עמית, שמוצא חן בעיניה – חריף שכל, בעל חוש הומור, רגיש, הוזה הזיות דומות. הם נפגשים בחושך בסינמטק בסרט האהוב על שניהם, בשל האנונימיות של הגיבורים והאלימות שבאה בסרט לידי ביטוי – "הטנגו האחרון בפאריז". כשהאורות נדלקים, מסתבר לה שעמית הוא גדעון, בעלה הטרי של חברתה רקפת.

עופר שגיא, איש עסקים רהוט, עשיר ומפורסם, מאחר לראיון במשרדו של המטפל. ההסבר: סטוץ חפוז עם מלצרית. מסתבר שהוא מרבה לערוך בדיקות איידס, וזאת משום שהוא מעורב בעסקי אישות עם בין 800 ל-1000 נשים. הוא מגיע לטיפול בעקבות התקפי חרדה, הקשורים, כנראה בחוויית נעורים קשה כאשר חברתו ואהובתו טובעת בכינרת.

חן, שהיתה בנעוריה מרדנית, וברחה מהבית פעמים רבות, חייתה כאשת חיק בגיל 17-15 עם יוסי הנרקומן מפרדס כץ, וכדי להשיג כסף לשכר דירה, היא מחליטה להיות נערת ליווי, למעשה סתם פרוצה – מצב שבמשך שנה שלימה. בהווה היא סוכנת בחברת תרופות בינלאומית. נישאה לעודד, ומיד התגרשה. בהווה היא חיה עם אריק, שם חיבה שהיא נתנה לספרית הבורה אריאלה, עימה היא חיה למגינת ליבה של אימה, הבטוחה שלא מדובר בנטייה מולדת, אלא בסטייה אופנתית. חן מגיעה לטיפול בעטיין של התקפות זעם, הבאות לידי ביטוי באלימות כלפי אריק. האם שהתנגדה בתקיפות ללסביות של בתה, משלימה עם המצב, ואפילו מתחברת לאריק.

נדיה היא בת לאחד מכפרי הבדווים בגליל, שגבריו משרתים בצה"ל בתור גששים. היא לומדת לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב, והיא נפעמת מהחופש לה זוכות הצעירות היהודיות המתחבקות ומתנשקות בפרהסיה. היא מתאהבת במאהר, דוקטורנט ממזרח ירושלים, הבז לפרימיטיביות של הבדווים, והיא מתגנבת לדירתו להתעלסויות חפוזות, שלאחריהן היא חוזרת לדירתה שביפו הערבית. אימה תופסת אותה "על חם", סוטרת לה, יורקת עליה ומכנה אותה זונה. ולא רק זאת, היא עומדת על כך שאחיה הקטן הלומד רפואה בקנדה, יחזור לארץ כדי "למחוק את הכתם", כלומר, לרצוח את אחותו. נדיה מתארת את המלכודת של הנשים הערביות שאף אחד לא מסוגל להגן עליהן מפני רצח, כי המשטרה משתפת פעולה עם "הנכבדים" בקהילה הערבית כדי להשיג שליטה, והאישה האומללה נתונה לחסדה של המשפחה שהמסורת מחייבת אותה לרצחה. נדיה מאשימה את המטפל שהוא מציע עצות של כלום, ואיננו עושה דבר כדי להציל אותה באמת (בסוגריים אני מבקש לציין שאני במקום יורם יובל הייתי מציע לה מקלט בביתי עד יעבור זעם).

נעמי ננטשת על ידי רון בעלה, שהתאהב בעדי, גם היא אישה נשואה. נעמי זורקת את רון מהבית, והוא מקבל את הגזירה, ורק ממשיך לטפל בשלושת ילדיו כמו קודם. נעמי נתקפת בזעם כשנודע לה שילדיה מתוודעים ל"חברה של אבא" בביקורם אצלו. עינת, הבת הבכורה מציעה לאימה ללכת לטיפול, כמו אבא. באיזה שהוא שלב רון מבקש לחזור אל אשתו, ונעמי, לאחר לבטים, מקבלת אותו, כי מסתבר שהם אוהבים, למרות הקרע שנפער.

כאמור, הסיפורים המובאים בספר כתובים בכישרון רב, אלא שכל סיפור כזה מוביל את המחבר אל הנתיב המקצועי, כלומר פירוט הספרות המקצועית בתחום הפסיכולוגיה לגבי המקרים הנדונים, המחבר מרבה לצטט את פרויד (סופר אגו, איד, אגו; ההתאהבות – מצב דומה ללא נורמאליות), מקליין (שלבי ההתפתחות מזוחלים ליונקים, וליונקים מפותחים) אווה אילוז (על הכורח באהבה), הלן פישר (שינויים כימיים במוח בזמן ההתאהבות, והארוס מאניה); כשהוא מזכיר את ההזיות הסדיסטיות של נועה, המחבר מרחיב את הדיבור על "האבות" שעל שמם הנטיות האלו – דה סאד הצרפתי ומאזוך האוסטרי, וכן על סטיות (פרפליות בלשונו של פרויד) אחרות, כגון אקסהיביציוניזם, מיריזם (מציצנות), פטישיזם (תשוקה אל לבני נשים, נעליים וכד'), פדופיליה ועוד.

לאחר תיאור המקרה של עופר שגיא המחבר מרחיב את הדיבור בנושא הבחירה החופשית, אם קיימת; על רודפי השמלות המיתיים – קזנובה ודון ז'ואן, ורודפות הסקס הנשיות – לו אנדראס סאלומה ואריקה ג'ונג. לגבי סיפורה של חן המחבר מרחיב את הדיבור על ההתקדמות בפסיכולוגיה בנושא ההומוסקסואליות (מהגדרה כהפרעה שניתנת לריפוי ועד להבנה נכונה של התופעה). המחבר מקשר בין סיפורה העצוב של נדיה למחקר של מנאר חסן לגבי "הפתרון הזול" בחברה הערבית להרוג את קרובת המשפחה, ולא את הגבר "האשם", רצח שעלול להוביל לשרשרת של נקמות דם. סיפור הנטישה של רון את נעמי מוביל את המחבר לתאר היחס המודרני לגירושין לעומת יחסה של הכנסייה הקתולית, וטענתה של הלן פישר שהבגידה (בזוגיות) טבועה בדמנו; וכן שלאהבה יש תמיד סוף טראגי (נטישה, או מוות של אחד מבני הזוג).

הבאתי באמת רק חלק קטן מהגלישות המקצועיות שהמחבר גולש בהיאחזו בסיפור אותו סיפר בכישרון. כמו כל תלמידיו של פרויד (שמצוטט הכי הרבה בספר), גם יורם יובל מביא תימוכין מהספרות – החל בארון הספרים היהודי (תנ"ך, תלמוד, חסידות), המשך במיתולוגיה היוונית (קופידון ופסיכה, אורפיאוס ואוורידיקה, פנדורה, אדיפוס), עבור אל שקספיר ("רומיאו ויוליה") והספרות המודרנית ("אנה קרנינה", "1984" של אורוול, "חלף עם הרוח") ומשוררים עבריים (טשרניחובסקי, עמיחי).

על הרוב מוצע למטופלים, הלוקים בדיכאון ובמחשבות אובדניות, לצרוך, בנוסף לשיחות עם המטפל גם מגוון של התרופות ממין הפרוזק. כהדיוט בתחום אני מודה שחלק מסוים בשפע ההפניות לספרות המקצועית (הרשימה הביבליוגרפית משתרעת על פני 23 עמודים) די עייף אותי, ופיצוי על כך קיבלתי מסיפורי המקרים, שכאמור, כתובים באמת בכישרון רב.

משה גרנות