הבאתי במסה זאת מספר מצומצם של חוקים בלתי אפשריים שכופה התורה על היהודים, וחלקם הגדול הוא מצוות התלויות בארץ, אשר על כן, היות שמילוי אחר החוקים האלה הוא קשה עד בלתי אפשרי – מצאו היהודים לנכון לשהות עשרות דורות בגולה – שם הגויים פוטרים את היהודים מכל הצרכים החיוניים של המדינה, כמו צבא, עבודה בשבת, עבודת אדמה בלי השבתה בשנת שמיטה וכד'.

המגורים בארץ ישראל מעמידים בפני המאמינים מגבלות הלכתיות שאין סיכוי שבעולם שניתן לעמוד בהן, והמאמינים מבינים על פי ההזהרות המבהילות שבתורה שאי עמידה במגבלות אלו היא בבחינת חטא שאין לו כפרה, לכן היהודים העדיפו את הגולה על כל מוראותיה על פני מגורים בארץ הקודש המחייבים אורח חיים "קדוש" שאין ביכולתו שום בן אנוש לעמוד בהם. משום כך פירשו שלוש שבועות שהרעייה בשיר השירים משביעה באהבתה את בנות ירושלים (שיר השירים ב' 7; ג' 5; ח' 4), שכביכול ה' השביע את עמו בשלוש שבועות: שלא יעלו בחומה, שלא ימרדו באומות העולם ושלא ידחקו את הקץ (בבלי, כתובות קי"א ע"א). אין בין הכתוב בשיר השירים ובין המדרש ההזוי הזה ולא כלום, אך הוא נוצר בוודאי כלקח על האסונות הקולוסאליים שנחתו על עם ישראל כשמרדו ברומי במרד הגדול ובמרד בר-כוכבא.

אני באמת הייתי רוצה לערוך סיור במחשבתו של מאמין המודע למידע שהובא בקיצור בחיבור זה – כמו ש"העם הנבחר" נרדף והושפל לאורך כל ההיסטוריה, באין ספור גירושים, פרעות, עלילות דם, שהאל מעולם לא שמע לתפילתם של הנרדפים והנרצחים; כמו העובדה שהאל (מי אם לא הוא?) החליט להשמיד את כל היהודים בשואה, כשכמעט כל עמי אירופה שיתפו פעולה עם הצורר הנאצי; כמו שדווקא העמים האליליים זוכים לברכת האל (אלא של מי?), והם רבים כחול אשר על שפת הים, מעולם לא גלו מעל אדמתם, ואף עם לא שונא אותם שנאה תהומית כמו את עם ישראל; כמו העובדה שכנגד עם אחד בלבד, כנגד העם היהודי, יש מערכת שנאה תהומית המכונה "אנטישמיות", שהתבססה בעבר על שקרים נוראים (העלילות על היהודים בברית החדשה ובקוראן, עלילות הדם), ובעת החדשה על שקר נורא אחר – תורת הגזע; כמו הידיעה שהתורה הקדושה כומנת סוד של הונאה – לא משה חיבר אותה בהשראה אלוהית, אלא סופרים מאוחרים מאות שנים לתקופה בה אמור היה משה לפעול; כמו העובדה שאפילו הנכד של משה עבד את ה' באמצעות פסל ומסיכה; כמו העובדה שהתורה לא היתה ידועה בעם ישראל עד ימיו של יאשיהו; כמו שהאל מתואר בתורה, ובשאר ספרי המקרא כאל אכזר שמחפש סיבות להעניש בעונשים מבהילים את "עמו הנבחר"; כמו העובדה שהנצרות והאיסלאם "קנו" מתורת ישראל רק את הקנאות הבלתי מתפשרת, והחובה להילחם עד חורמה ב"כופרים"; כמו מקבץ של חוקים דרקוניים – מצד אחד, וחוקים שאין אפשרת לקיימם – מצד שני.

אני מניח שהמאמין יפנה אותי לריכוכים וללוליינות הפרשנית של חז"ל והפוסקים לאורך הדורות, שכביכול ירדו מהשמיים במעמד הר סיני. ובכן, לא! לא רק התורה שבעל-פה לא ירדה מהשמיים, והיא שקלא וטריא אנושית, גם התורה עצמה לא ירדה מהשמיים, אלא חוברה על ידי אנשים שהשימו את עצמם בני סמכא לדבר בשם האל.

משה גרנות