השתלטות הטליבאן על אפגניסטן תוך כדי הנסיגה האמריקאית, מזכיר נשכחות. כך השתלטה תנועת האחות של הטליבאן, חמאס, על רצועת עזה, לאחר הנסיגה הישראלית. נכון, אז זה קרה שנתיים אחרי הנסיגה. אולם הקריסה המהירה של שלטון הרש"פ בהנהגת פת"ח ברצועת עזה הייתה קדימון לקריסת הממשל האפגני בשבועות האחרונים. אולם בעוד ארה"ב שוכנת אלפי מילין מאפגניסטן, לנו יש גבול משותף עם רצועת עזה, ואת תוצאות אשליית ה"שגר ושכח", או אם תרצו "התנתקות", אנו חשים על בשרנו עד היום. אם ישראל תיסוג מיהודה ושומרון ותקום מדינה פלשתינאית עצמאית, גם עליה ישתלט חמאס במהרה, וגוש דן יהיה באחת לעוטף חמאסטן.
למה גבולנו עם הרש"פ שקט יחסית ושונה מגבולנו עם רצועת עזה? הסבר מקובל הוא שברש"פ שולט פת"ח בעוד ברצועת עזה – חמאס. יש הקוראים לישראל "למוטט את שלטון חמאס ולהשליט שם את פת"ח," כאילו בנינו הם בשר תותחים של אבו-מאזן וחבורתו. הטוענים זאת מתעלמים מן העובדה שהסיבה לכך שפת"ח עוד שולט ברש"פ היא שכבר 15 שנה אבו-מאזן מסרב לקיים בחירות כי הוא יודע שניצחון חמאס בהן מובטח.
הסיבה להבדל במצב הביטחוני ברש"פ וברצועת עזה אינה שלטון פת"ח מול שלטון חמאס. הרי כשישראל נסוגה מן הרצועה ועקרה את גוש קטיף ב-2005 רצועת עזה היתה חלק בלתי נפרד מהרש"פ בהנהגת פת"ח. גם בשנתיים שבין ההתנתקות לעליית חמאס תושבי הנגב המערבי הותקפו ברקטות. מן העיר עזה והערים האחרות ברצועה (דיר אל-בלח, חאן-יונס ורפיח) ישראל נסוגה כבר ב-1994, לאחר הסכם אוסלו. הרצועה נשלטה בידי ערפאת, ותחת שלטונו עזה היתה קן לשיגור מרצחים והחל מ-2001 החל ירי הרקטות.
כך היה גם ביו"ש. מרגע שישראל נסוגה מאזור A והוקמה הרש"פ היא היתה בסיס טרור ושיגור מחבלים מתאבדים שזרעו מוות, הרס ואימה ברחובותינו. כל עלייה על אוטובוס, כניסה למסעדה או לבית קפה היתה הימור ברולטת החיים. פיגוע התאבדות רדף פיגוע התאבדות. אחרי למעלה מאלף נרצחים והתערערות הביטחון ישראל יצאה למבצע "חומת מגן" (2002) שבו היא מוטטה את תשתית הטרור. מבצע "חומת מגן" יצר חופש פעולה לצה"ל ולשב"כ ברש"פ. הרש"פ ממשיכה לנהל את חיי הפלשתינאים, אך מבחינה ביטחונית כוחות הביטחון של ישראל פועלים בתוכה כדי להגן על שלום אזרחי ישראל. מדי לילה השב"כ וצה"ל מגיעים אל המחבל לביתו ועוצרים אותו לפני שהוא מספיק לצאת לפיגוע רצחני בשטח ישראל.
ההבדל הביטחוני בין הרש"פ לרצועת עזה אינו נובע מזהות המפלגה השלטת בשתי הישויות, אלא מכך שביו"ש נערך מבצע "חומת מגן" והשליטה הביטחונית חזרה לידינו וברצועת עזה לא. במאי 2002, אמור היה להתבצע שלב ב' של המבצע – ברצועת עזה. כלוחם בחטיבת הצנחנים הדרומית, גויסתי בצו 8 לפעולה. במשך מספר ימים התאמנו בצאלים למשימה שלנו – פריצת ציר פילדלפי. ברגע האחרון הפעולה בוטלה. אנו הועברנו לטול כרם. ההבדל בין המצב הביטחוני בנתניה שבקרבת טול כרם לשדרות שבקרבת הרצועה, נובע מכך שבטול כרם התבצע "חומת מגן" וברצועה – לא.
אי אפשר להשאיר את המצב ברצועה כמות שהוא ולצאת שוב ושוב ל"סבבים" בעזה שאינם משנים את המצב. על ישראל לבצע ברצועת עזה את "חומת מגן 2" ולהחזיר לצה"ל את חופש הפעולה בתוכה נגד הטרור.
פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" 25.8.21

2. צרור הערות 25.8.21
* שינוי אסטרטגי כלפי עזה – במשך למעלה משלוש שנים, החל במרץ 2018 ועד מבצע "שומר החומות", השתולל טרור ההצתות בגבול עזה באין מפריע. ממשלת ישראל הקודמת הבליגה על ההצתות והכילה אותם ולמעשה העבירה לאוייב מסר שמותר לו להצית, ובלבד שלא ישגר רקטות. בכל אותן שנים תקפתי את מדיניות ההבלגה וההכלה וקראתי לאמץ מדיניות של תגובה קשה על כל הפרת ריבונות, תחת הכותרת "דין הצתה כדין רקטה."
ממשלת בנט אכן אימצה את הדרך הזאת. כבר למחרת הקמתהּ אתגר אותה חמאס בשיגור בלוני תבערה. ובו בלילה מטוסי חיל האוויר תקפו מטרות טרור ברצועת עזה. וכך נהגה ישראל אחרי כל הצתה (ומשום מה הבליגה דווקא על אירוע של ירי רקטה, שבעקבותיו אמר בנט שישראל תגיב בזמן ובמקום המתאים לה). אחרי חודשיים, יש להודות ששינוי המדיניות לא הניב את התוצאות הרצויות. התגובות לא הרתיעו את האוייב, שממשיך בתוקפנותו בגבול עזה.
ייתכן שהתגובות הישראליות מתונות מדי וראוי להחריפן, אך להערכתי יהיה זה עוד מאותו הדבר. כנראה שאין מנוס משינוי אסטרטגי ביחסה של ישראל לרצועת עזה. מדיניות ה"סבבים" מיצתה את עצמה. אין היא עוד מספקת הרתעה. גם מבצע "שומר החומות" לא יצר הרתעה. יש לשנות כיוון. יש צורך במבצע נוסח "חומת מגן" ברצועת עזה, שישנה בה את המצב כפי שמבצע "חומת מגן" בשטחי הרש"פ ביהודה ושומרון חולל שינוי מהותי. כמו מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון, כך גם המבצע הרצוי בעזה, יחזיר את חופש הפעולה של שב"כ וצה"ל לרצועה. כפי שמבצע "חומת מגן" 1 שם קץ לטרור המתאבדים, מבצע "חומת מגן" 2, ברצועת עזה, ישים קץ לטרור הרקטות ולטרור ההצתות.

* טרור – פציעתו הקשה של לוחם משמר הגבול בראל שמואלי, ממחישה לנו עד כמה מגוחכת ההגדרה המכובסת "הפגנה" לטרור ליד הגבול וכמה צביעות יש בתעמולת הכזב על צה"ל שיורה ב"מפגינים".

* השכל הישר – השכל הישר והתבונה גברו. קבינט הקורונה החליט על מבצע חיסונים בבתי הספר, בשעת הלימודים. לשר יש עוצמה רבה וסמכויות רבות מאוד בענייני משרדו, אך הוא חלק מן הממשלה, והממשלה או ועדותיה יכולים לקבל החלטות הנוגעות לענייני משרדו, גם בניגוד לדעתו. ברור שהממשלה לא תדון בתוכניות לימודים ולא תאכוף על שרת החינוך כמה בחינות בגרות לקיים, אך כאשר מדובר בסוגייה לאומית, כמו הקורונה, כאשר יש סתירה בין עמדת השרה לאינטרס הלאומי, על הממשלה להחליט, גם בניגוד לדעתה.

* מרי אזרחי – בעקבות החלטת הממשלה על פתיחת הלימודים ב-1 בספטמבר, פרסם ח"כ גפני הודעה הקוראת להתנצל בפני "שר התורה" הרב קנייבסקי, על ההתקפות עליו כאשר הוא החליט החלטה דומה בשנה שעברה. וכרגיל ההתבכיינות על "רדיפת החרדים" בלה בלה בלה.
הטענה שלו הזויה מכל כיוון שנבחן אותה. ראשית, זו לא אותה ממשלה. שנית, זה מצב שונה לגמרי – היום יש חיסונים ואז לא היו. אז ילדים הדביקו את הוריהם וסביהם הלא מחוסנים ומצב התחלואה במגזר החרדי היה נורא. שלישית, והדבר המרכזי – הביקורת החריפה על הרב קנייבסקי ועל המגזר החרדי היתה על כך שעשו שבת לעצמם. כאשר כל המדינה היתה בסגר, וכל הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ישבו בבתיהם, הוא הורה לשבט בישראל לצפצף על החלטות הממשלה, לקרוא תיגר על הסולידריות החברתית והלאומית והוביל מרי אזרחי. התוצאה היתה תחלואה ותמותה גדולה במגזר שאותו הוא מנהיג, העמקת הקרע החברתי בין חלק העם ופגיעה תדמיתית קשה במגזר החרדי. בניגוד לרבים אחרים, אני סברתי וגם היום אני סבור שהתנהלותו של נתניהו בקורונה היתה אחראית וסבירה (אי אפשר לדבר על יותר מסבירה, כי אף מדינה בעולם לא ידעה להתמודד היטב עם המגיפה שתקפה את העולם) וגם הטעויות שעשה היו סבירות בתנאי אי הוודאות. זאת, למעט נושא אחד, שבו שיקולים פוליטיים עמדו מעל האינטרס הלאומי של המאבק בקורונה – ההתמודדות עם ההפרות והמרי במגזר החרדי. ובסופו של דבר, מי ששילם את מחיר ההפקרות של הנהגת המגזר החרדי ואוזלת היד של הממשלה מולה, היו בראש ובראשונה החרדים. אגב, מכר שלי עשה את השבת האחרונה אצל קרובי משפחה במודיעין עילית. את תפילות השבת הוא עשה בבית כנסת מקומי. התפללו שם כ-150 איש. הוא היה היחיד (!) שעטה מסכה. אז במקום להתבכיין, מוטב שגפני וחבריו ינסו לגלות מנהיגות ולקרוא לציבור שלהם לכבד את הנחיות הקורונה.

* איך זה קורה – לפני חודשים אחדים פירסם עופר כסיף מאמר חריף ב"גלובס" בעד ההתחסנות ונגד סרבני החיסונים, שאותם הוא הגדיר טרמפיסטים שמזיקים לכולנו. בהודעה מצולמת מבית החולים, בו אושפז איתמר בן גביר שלקה בקורונה, הוא אמר שאינו רוצה לדמיין מה היה מצבו אלמלא התחסן פעמיים וקרא לציבור לגלות אחריות ולהתחסן. אלה שני הקצוות של הכנסת. הם ושאר 118 הח"כים שביניהם שותפים לדעה זו. גם סרבן החיסונים היחיד בכנסת הקודמת, אלי אבידר, שינה את דעתו והתחסן. זה לא אמור להפתיע. אין כאן סוגיה אידיאולוגית, שצריכה לגרום להבדלי גישות בין שמאל, מרכז וימין. זו לא שאלה לאומית שצריכה לעורר מחלוקת בין יהודים וערבים. יש כאן מדע מול הכחשת המדע. עובדות מול פייק ניוז וקונספירציות. כמו שלא אמורה להיות מחלוקת בין הח"כים סביב השאלה האם כדור הארץ הוא עגול. גם ח"כים שוחרי קונספירציות פוליטיות, אינם נוטים לאמץ גם את הקונספירציה ההזויה של כת עוכרי המדע, מכחישי הקורונה וסרבני החיסונים. דבר אחד נשגב מבינתי. איך זה קורה, שבנושא שעליו יש קונצנזוס מוחלט של 120 נבחרי הציבור, אין קונצנזוס דומה בקרב הציבור. כל אחד מאיתנו מכיר, בקהילה שלו, בסביבה שלו, סרבני חיסונים, פנאטים יותר או פחות. איך זה קורה, לכל הרוחות?

* התפתלות – מזל טוב למרב מיכאלי וליאור שליין להולדת בנם אורי, בשעה טובה. אין אושר גדול יותר מלידת ילד. ההודעה של מיכאלי על הולדת הבן, שבו היא התפתלה כדי להצדיק את המעשה, כאילו הורות היא איזו בגידה באיזו אידיאולוגיה – מגעילה. אני מאחל למיכאלי שחדוות ההורות תגמול אותה מהשקפתה המוזרה.

* ביד הלשון: עין צורים – לפני כשנה הקדשתי את הפינה לשמות יישובים ששמם כולל את המילה צור: צור יצחק, צור יגאל, צור משה, צור הדסה וצור נתן. בנוסף להם יש יישובים נוספים עם הטיות של המילה צור. אחד מהם הוא עין צורים.
עין צורים הוא קיבוץ של תנועת הקיבוץ הדתי, במועצה האזורית שפיר, מדרום לקריית מלאכי. ב-1946 נוסד הקיבוץ בגוש עציון. הקיבוץ נפל בתש"ח, יחד עם כל יישובי הגוש. הנשים והילדים פונו לפני הקרבות. הגברים נפלו בשבי הירדנים. ב-1949 הקימו חברי הקיבוץ את יישובם בנקודה החדשה.
אורי הייטנר