דלות הישראליות העברית בלי היהדות
כמדי שנה מרגש לשמוע את התלמידים החדשים אומרים "שלום כיתה א'". מי המבוגר שאינו זוכר בהתרגשות את היום שבו הגיע לראשונה לבית הספר לכיתה א' ללמוד אל"ף בי"ת, לקרוא ולכתוב. בגולה היה השיר הנפלא באידיש "אויפן פריפעטשיק":
אויפן פריפעטשיק ברענט אַ פייערלאון אין שטוב איז הייס,
און דער רבי לערנט קליינע קינדערלעך דעם אלף-בית.
(ביצוע חוה אלברשטיין)
https://www.youtube.com/watch?v=kwNB1tqlYoE
המלמד לימד "אל"ף בי"ת" לא לשם העברית, אלא לשם היהדות. בארץ ישראל בתשרי השמש מלהטת, עדיין חם, אין צורך בתנור, אבל הילדים הקטנים לומדים את אותו אל"ף-בי"ת. וכשהולכים לכיתה א' אי אפשר שלא להזכיר את שירו הנפלא של עלי מר-מוהר, "כל עוד". השיר עוסק במעגל החיים. שרשרת הדורות. בתחילתו תיאור של ילד ההולך אל בית הספר בחודש תשרי, ושרים על יורה וחצב. אביו שומר עליו מן הצד. לאחר מכן מתואר שהאב נזכר בימים בהם היה תלמיד בעצמו, והובל על ידי אביו אל בית הספר. הגבר נזכר בימיו בבית הספר בו נלמדו אותם תכנים שלומד בנו.
(ביצוע יוני רכטר ואבנר קנר)
https://www.youtube.com/watch?v=OlFvQ697Y6Q

כָּל עוֹד – מילים: עֵלִי מוֹהַר

יֶלֶד הוֹלֵךְ לוֹ בָּרְחוֹב
בְּבֹקֶר בָּהִיר שֶׁל תִּשְׁרֵי
אֶל בֵּית הַסֵּפֶר שׁוּב יוֹצְאִים הַיְּלָדִים

גֶּבֶר הוֹלֵךְ אַחֲרָיו
מַשְׁגִּיחַ, רוֹאֶה-לֹא-נִרְאֶה
וְרַק אַחַר כָּךְ הוּא עוֹמֵד שָׁם וְרוֹאֶה
אֵיךְ עוֹד שָׁנָה פֹּה נִפְתַּחַת
כְּמוֹ כָּל שָׁנָה, בַּסְּתָו,
אֵיךְ בֵּן הוֹלֵךְ לוֹ לְבַד
וְאָב בְּעִקְבוֹתָיו

גֶּבֶר רוֹאֶה בַּחֲשַׁאי
אֵיךְ בְּנוֹ נִכְנָס לַכִּתָּה
גֶּבֶר עוֹמֵד כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁנִּשְׁאָר בַּחוּץ
וּכְבָר שָׁרִים שָׁם בִּפְנִים
שִׁיר שֶׁל שָׁנָה חֲדָשָׁה
הוֹ אֵיךְ הַכֹּל מַתְחִיל פֹּה שׁוּב מֵהַתְחָלָה –

שׁוּב הֵם שָׁרִים עַל הַגֶּשֶׁם
שׁוּב הֵם שָׁרִים עַל סְתָו
וְעַל הַלּוּחַ עוֹלוֹת שׁוּב אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב

(א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.)

גֶּבֶר בְּאֶמְצַע הַבֹּקֶר
גֶּבֶר בְּלֵב חַיָּיו
עַל יַד גָּדֵר שֶׁל בֵּית סֵפֶר לְבַדּוֹ נִצָּב
וְהוּא זוֹכֵר שֶׁאָבִיו
פַּעַם הָלַךְ אַחֲרָיו
הוּא מְנַסֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל צְעָדָיו

אַךְ הַיְּלָדִים עוֹד שָׁרִים
שִׁיר עַל יוֹרֶה וְחָצָב,
וְגַם שְׂפָתָיו שֶׁל גֶּבֶר לוֹחֲשׁוֹת עַכְשָׁו:
גַּם אִם אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת
הֵן לֹא אִירָא,
גַּם אִם אֶפֹּל פִּתְאוֹם
יֹאמַר לִבִּי שִׁירָה

כָּל עוֹד עוֹלֶה הַבֹּקֶר
כָּל עוֹד נִכְתָּב הַלּוּחַ
כָּל עוֹד הוֹלֵךְ לֹו בֵּן
וְאָב בְּעִקְבוֹתָיו
כָּל עוֹד שָׁרִים הַיְּלָדִים
עַל שָׁנָה חֲדָשָׁה
כָּל עוֹד הַכֹּל מַתְחִיל פֹּה שׁוּב מֵהַתְחָלָה

כָּל עוֹד הַיָּם מִתְעוֹרֵר
כָּל עוֹד הָרוּחַ עוֹלֶה
כָּל עוֹד עַל שְׁחֹר הַלּוּחַ
תִּתְנוֹסֵס מִלָּה.
(לחן: יוֹנִי רֶכְטֶר)
https://mshironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=791&wrkid=5018
האם בשירה יש אמת גדולה, או "מיטב השיר כזבו," כפי שטען עמנואל הרומי?
עלי מר-מוהר נולד ב-1948, כמה חודשים לפני הקמת המדינה. אביו המשורר יחיאל מר-מוהר כתב שירים רבים ללהקת הנח"ל, והוא שירת בנח"ל, וכל שיריו הם תמצית הישראליות העברית, אה כן, וגם אוהד הפועל. ובשיר "כל עוד", (על משקל כל עוד בלבב) התמונה היפה של שרשרת הדורות מאב לבן, מאב לבן, אבל השרשרת אצלו, אצל מר-מוהר, נגמרה תוך דור אחד. עלי מר-מוהר דיבר כל כך על הערצת צרפת שלעדות בתו היא מיהרה אחרי שבגרה לרדת לצרפת ולהתחתן עם צרפתי. עלי מר-מוהר בראיון הנפלא עימו, ("והנה הקימונו גם עיר" "הארץ" 22.9.06)
https://www.haaretz.co.il/misc/1.1558529
קונן על התדרדרות העברית: "גמרנו עם העברית התקנית הנפלאה שהיתה פעם," הוא אומר, "את המחיר אנחנו משלמים היום בעברית מזעזעת." נכדו של מר-מוהר, מחברו גם של השיר האלמותי "שיעור מולדת", איננו יותר ישראלי-עברי. נכדו של מוהר הוא צרפתי שאינו נושא עוד שם עברי. הנכד קרוי על  שמו של קדוש נוצרי, אחד מהאפוסטולים – תומא, שם צרפתי שכיח. הנכד אינו ישראלי עוד, ואינו עברי, (וגם לא יהודי גלותי). הוא צרפתי.
לאחר דור אחד בלבד של ישראליות עברית, נגמרה שרשרת הדורות. אין תשרי, ואין חצב. הילד לא לומד אלף בית, (א.ב.ג.ד.ה.ו.ז.ח.ט.י.כ.ל.מ.נ.ס.ע.פ.צ.ק.ר.ש.ת.), כמו בשיר, אלא אָה בֶּה, ולא ניקוד, אלא סימנים אחרים אפוסטרוף, סירקופלקס, ואומלאוט שתי נקודות מעל Israël כשכותבים ישראל.
https://www.youtube.com/watch?v=qGkVwpifr3E
בכיתה של תומא הצרפתי לא לומדים על שלושת האבות, אברהם, יצחק, ויעקב, אלא על Nos Ancetres Les Gaulois "אבותינו הגאלים". הילד תומא גם אינו לומד בכיתה א' את "שיעור מולדת" הנפלא שכתב הסב:

שיעור מולדת – עלי מר-מוהר
אָז בְּבֵית-הַסֵּפֶר
עַל הַקִּיר תְּמוּנָה
וְהָאִיכָּר חוֹרֵשׁ בָּהּ
אֶת הָאֲדָמָה
וּבָרֶקַע, הַבְּרוֹשִׁים
שֶׁמֵּי שָׁרָב חִוְּרִים
הָאִיכָּר יַצְמִיחַ לָנוּ לֶחֶם
שֶׁנִּהְיֶה גְּדוֹלִים.

וְהַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת:
"עוֹד מְעַט כְּבָר סְתָו."
בְּשִׁיעוּר מוֹלֶדֶת
הִיא מַרְאֶה חָצָב.
הַיּוֹרֶה יָבוֹא עַכְשָׁיו
שֶׁפַע טיפותיו
כְּוִילוֹן שָׁקוּף עַל פְּנֵי הָעֵמֶק
הַפּוֹרֵשׁ שדותיו.

כָּךְ זֶה הָיָה, פַּשְׁטוּת רַכָּה
זֶה הִצְטַייֵּר בילדותנו
שֶׁהָיְתָה יָפָה.

וְכָךְ בדמיוננו הִתְרַבּוּ פלאות
הַפַּטִּישִׁים נַגֵּנּוּ
מֵחְרֶשׁוֹת רנות
יֵשׁ יוגבים וְיֵשׁ כורמים
אֶרֶץ שֶׁל רוֹעִים –
כָּךְ זֶה הִצְטַייֵּר בילדותנו
שֶׁהָייְתָה יָפָה.
(לחן יפים שמוקלר-אפרים שמיר)
https://www.youtube.com/watch?v=ib2bHprtGzA
ולא שר על התקווה:
"עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם." ​
אלא שר בכיתה א' את המנון בני מרסיי, "המרסייז" (עיר שהיום הצרפתים בה מיעוט):
"אל הנשק, אזרחים!
היערכו בגדודים,
צעד, צעד!
ירווה דם טמא
את תלמינו.
אהבה קדושה למולדת
הדריכי, תמכי בידינו הנוקמות."
כמה דלה הישראליות והעבריות ללא היהדות.

האם ראוי ורצוי להנציח בארץ אנשים
שהגשימו את חלומו של המופתי?
קראתי בעניין את הפרק מהאוטוביוגרפיה של ד"ר עירית מלברגר-אמינוף, בו היא כותבת על ניסיונה להנציח את חבר משפחתהּ, "נח וייס, לוחם האצ"ל הנשכח, שנאלץ לרדת מהארץ" ("חדשות בן עזר", 1675), (אגב, אף אחד לא נאלץ לרדת מהארץ), ואני מחכה בעניין לאוטוביוגרפיה השלימה. דא עקא דבריה מעוררים בעייה אידיאולוגית עקרונית. האם ראוי הזיכרון הלאומי להנציח אנשים שלחמו להקמת המדינה, ואחר הקמתה הגשימו את חלומו של המופתי וירדו מהארץ? האם ראוי להנציח אנשים כגון מייסד האצ"ל אברהם זילברג-תהומי, או טוביה ביילסקי הפרטיזן שיצא מהיער בשירת התקווה, נלחם במלחמת השחרור, ולאחריה הגשימו את חלומו של המופתי – וירדו מהארץ.
אם נלך לפי מוסר האימפרטיב הקטגורי של קאנט": עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי" – הרי מעשיהם פסולים, או לכל הפחות אינם ראויים להנצחה לאומית, שהרי לו היו חוק כללי, לא היתה לנו מדינה.

מכחישי האורן הירושלמי הארץ ישראלי
בפיליסטיניזם גזעני טיפוסי עטו הערבים על השריפה באזור ירושלים כהוכחה שהאורנים (כמו היהודים) הם נטע זר באזור. והנה מצאו להם תנא דמסייע, את יוסף גיסינוביץ'-אחימאיר. "אמת ויציב, עץ האורן אינו חלק מהחורש הטבעי של ארץ-ישראל," אומר גיסינוביץ'-אחימאיר ("מה בוער?" "חדשות בן עזר", גיליון 1676). לא נכון.
כבר הגבתי לטענה השקרית הזו. ("ערבים נגד האורן המצוי והברוש המצוי ("חדשות בן עזר", 1673): "אין גבול לפיליסטיניזם (בורות) של איימן עאדל עודה, חנין מג'אדלה, וכותבים ערבים פיליסטינים אחרים, העטים בשמחה על השריפה בהרי ירושלים כדי להזכיר שהערבים הם הכובשים הלגיטימיים של הארץ, (בלשונם ילידים) והיהודים כובשים זרים, והאורנים כמו היהודים הם עצים זרים לארץ. נכון שבמולדת הכובשים הערבים – ערב המדברית, לא היו עצי אורן וברוש, אבל האורן הירושלמי הוא אורן ארץ ישראלי וחורש ים תיכוני טבעי:
https://he.wikipedia.org/wiki/אורן_ירושלים
וגם הברוש המצוי הוא עץ ארץ ישראלי וחורש ים תיכוני:
https://he.wikipedia.org/wiki/ברוש_מצוי
הכובשים הערבים הם שמצאו את העצים הללו בארץ ישראל והפכוה לשממה מדברית כמולדתם ערב, כפי שמעידים הצילומים של הארץ מתחילת המאה העשרים. אז רצוי שהאחמדי איימן עאדל עודה ילמד פחות על הצומח בערב (או בהודו מולדת הדת האחמדית) ויתרכז יותר בלימוד הבוטניקה של ארץ ישראל". לו היה יוסף גיסינוביץ'-אחימאיר קורא את "חדשות בן עזר" ולא רק כותב בו, היה נמנע מהטעות המביכה.

מאור לגויים למצורעים לגויים
ממדינה שהיוותה דוגמה לעולם איך לצאת ממגיפת הקורונה, נהפכה ישראל למדינה אדומה מוכת מגיפה. הולנד, פורטוגל, שוודיה, רומניה, צ'כיה, מסרבות לקבל ישראלים. נשיא עמותת "מעבר לקשת פורטוגל", (עמותה הדואגת לישראלים היורדים לפורטוגל) עו"ד איתי מור הזדעק מיד ואמר: "לצערי הרב ממשלת פורטוגל אוסרת על כניסה לפורטוגל מישראל למעט בשל נסיעות מוצדקות. --- אנחנו מצרים על ההחלטה וזאת, ודאי לאור העובדה שמרבית הישראלים מחוסנים והיה ראוי שבשלב זה האיחוד האירופי יכיר כבר בתעודות המתחסן הישראליות. חשוב להכיר שבעלי אזרחות אירופית לא יהיו מנועים בשלב זה מכניסה לפורטוגל. אנחנו נמשיך להפעיל לחצים על מקבלי ההחלטות כדי להסיר את הגזירה במהרה."
https://m.ynet.co.il/Articles/59941570
"מעבר לקשת" היא תנועה אנטי-ציונית המעודדת ירידה מישראל בתואנה של שמירת קשר עם היורדים, ובאופן מוזר קשורה להסתדרות הציונית: "מעבר לקשת" התנועה הציונית (באנגלית: Over the rainbow - the Zionist movement) היא תנועה ציונית עולמית המבקשת להעתיק את מרכז הכובד של התנועה הציונית לקהילות היהודיות בתפוצות. לטענתה, רוב יהודי העולם חיים מחוץ למדינת ישראל ולמרביתם אין כוונה לעלות לישראל, לכן יש לחזק ולטפח את זיקתן של הקהילות היהודיות בתפוצות לישראל ולרעיון הציוני. כמו כן, התנועה מעודדת הצטרפותם של יהודים בני הדור הצעיר ליטול חלק במנהיגויות ציוניות מקומיות, מקדמת הסברה פרו-ישראלית ופועלת למיגור אנטישמיות מודרנית בתפוצות. התנועה מבטאת גישה ביקורתית כלפי המוסדות הלאומיים והקונגרס הציוני העולמי בטענתה להיעדר שקיפות ורלוונטיות ומציעה דרכים לתיקון. התנועה חברה בקונגרס הציוני העולמי.
https://he.wikipedia.org/wiki/מעבר_לקשת_-_התנועה_הציונית

טרגי-קומדיה – היחסים בין גנץ לאבא של מאזן
המלט: (פולוניוס: (מערכה 2 תמונה 2) "השחקנים הכי טובים בעולם, אם זה לטרגדיה, קומדיה, היסטוריה, פסטורליה, פסטורליה-קומית, היסטוריה-פסטורלית, טרגי-קומדיה-היסטורית-פסטורלית ..."
היחסים בין בנימין גנץ לאבא של מאזן דומים להיות קומדיה של מולייר, אבל בעצם הם טרגי-קומדיה. אבא של מאזן פנה להאג שיכריז על גנץ כפושע מלחמה, והוא מזמין אותו אליו, (האם הוא אינו פוחד להזמין הביתה פושע מלחמה?) – גנץ לעומתו לא מבקש מאבא של מאזן שיחדל לקרוא לו פושע מלחמה, ולשלוח אותו לעמוד לדין בהאג, אלא מביא לו מנחות. אבא של מאזן משלם כחצי מיליארד שקל למחבלים ולמשפחותיהם. והוא חוזר ומצהיר באו"ם: "אם יישאר לי גרוש אחד, אשלם אותו למשפחות השהידים, האסירים והפצועים." ישראל מקזזת מסכומי המס שהיא גובה כחצי מיליארד שקל, המשולמים למחבלים ולמשפחותיהם, ובדיוק את אותו הסכום גנץ נותן בהלוואה לאבא של מאזן. מולייר היה עושה מזה חגיגה. המנחות של גנץ מסמנות לפלסטינים שהכול מותר להם. גם לשלם לרוצחים. גם להפר הסכמים. גם לסבך את ישראל בפורומים בינלאומיים. וגם, בתמורה, לזכות במחוות. התיאום הבטחוני עם אש"פ, מבחינתו של אבא של מאזן, מטרתו שימור שלטונו, כי ללא צה"ל אין אש"פ ואין אבא של מאזן. אבל יש לזכור כי אש"פ הכולל את ארגון הטרור הג'יהאדיסטי "השהידים של הקצה" (כתאאב שוהאדת אל-אקצה) אינם צד"ל, הם אוייב.

בווינגרד כמשל
קשה לקבל את הוצאתו להורג הקלה של חייל משמר הגבול, בראל חודריה-שמואלי ית"ד (ישראל תיקום דמו), החרך הנמוך בחומה, (כל מי שראה אי פעם מבצר צלבני, יודע שהחרכים הם בגובה ובנויים באלכסון החוצה), והגישה הקלה והחופשית של המחבל לחומה, ללא אזור חייץ ממוקש, או מגודר, לא יכולים היו שלא להזכיר את "בווינגרד". "בווינגרד" היה הכינוי לאזור הביטחון הבריטי שהוקם במרכז ירושלים בסוף תקופת המנדט. באזור זה נכללו מגרש הרוסים והאזור ברחוב יפו הצמוד אליו.
https://he.wikipedia.org/wiki/בווינגרד
הנה ראו את התמונה. את תלתלי התיל שמונע מעבר. לו היו כאלו מונחים לרגלי החומה לא יכול היה המחבל להתקרב כל כך בקלות. כמובן כל גדר או חומה ניתנים לפריצה. גם בווינגרד נפרצה, אבל לפחות המוות המיותר הזה יכול היה להימנע.

עציץ פרחים – ח"נ ביאליק
מִן הַחַלּוֹן
פֶּרַח עָצִיץ
כָּל-הַיּוֹם
הַגַּנָּה יָצִיץ.

כָּל חֲבֵרָיו –
שָׁם בַּגָּן,
הוּא לְבַדּוֹ
עוֹמֵד כָּאן.

מוטב להיות חזיר בחיפה מקשיש בודד
17 גופות של קשישים בודדים נמצאו בחיפה
עינת קליש-רותם מעוּדדת
הגופה ה-17 של תושב חיפה נמצאה השבוע בעיר במצב ריקבון מתקדם. העובדה כי חיפה הפכה לעיר "המובילה" במספר התושבים הנמצאים ללא רוח חיים בדירותיהם, הובילה לביקורת ציבורית על התנהלות הרשויות ועלו טענות כי לא נעשה מספיק כדי לאתר ולסייע לקשישים עריריים. ראשת העיר, עינת קליש-רותם, עידכנה את העוקבים אחריה בטוויטר, וכך צייצה קליש:
"אחרי שיחה מעודדת עם השרה לשוויון חברתי. חלק מהנפטרים בגפם אינם עריריים ואינם קשישים, אלא אנשים שבוחרים להתבודד, תופעה ישנה וכלל ארצית. אנשים אלה אינם מטופלים של הרווחה. הבעייה היא העברת דאטה מגורמים כמו ביטוח לאומי, קופות חולים וכו'. המשרד בודק אפשרויות לטיפול."
הציוץ ובחירת המילים, ובמיוחד המילה "מעוּדדת" בהקשר זה, הובילו לתגובות חריפות ברשת. לפי קליש-רותם המתים הבודדים אשמים במותם כי בא להם להיות בודדים, בשעה שעליה לפעול כדי למפות את הקשישים הבודדים שאולי רוצים לחיות בבדידות אבל ודאי לא למות בבדידות ללא עזרה או הצלה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=714050&forum=scoops1
אי אפשר שלא לסיים בפאראפרזה מדברי אוגוסטוס שאמר: "מוטב להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו." אצל קליש-רותם חביבת החזירים, מוטב להיות חזיר מקשיש בודד.

דומה שהשנאה עולה על האהבה הנה כמה שנאות:
על השנאה (1) – השנאה ליהודים
תיאודורקיס מת בגיל 96 (באבוד רשעים רינה)
דומה שמאז וילהלם ריכרד וגנר, לא היה קומפוזיטור אנטישמי כמיקיס תיאודורקיס שמת השבוע בגיל 96. תיאודורקיס הכריז בריש גלי ובצורה ברורה בטלוויזיה שהוא אנטישמי ואנטי-ציוני:
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/209/952.html
בראיון לארי שביט הוא מספר שמקור האנטישמיות שלו היא האנטישמיות הביזנטינית של סבתו. "אני זוכר שבעיני הנשים הזקנות, הדתיות, היהודים היו אלה שצלבו את ישו. ב-1932 חייתי בעיירה יאנינה שבה היתה קהילה יהודית גדולה. שיחקתי עם ילדים יהודים כל הזמן. סבתי היתה דתית מאוד. היה לה חדר מלא איקונות. היא שרה מזמורים (המוסיקה שלי הושפעה מאוד מהשירה הדתית שלה). ובאביב סבתא שלי אמרה לי: עכשיו, בתקופת הפסחא, אל תלך לשכונה היהודית. כי בזמן הפסחא היהודים שמים ילדים נוצרים בחבית שבתוכה יש סכינים. אחר כך הם שותים את דמם... שנים אחר כך, לפני שנעשיתי קומוניסט, הייתי חבר בתנועת הנוער הפשיסטית. זו היתה תנועת נוער ממלכתית בתקופת שלטונו של הדיקטטור היווני יואניס מטאקסס. היינו צועדים ברחובות במדים ומצדיעים במועל יד. זה היה קצת כמו ההיטלריוגנד, אבל קומי. יום אחד הטילו עלי משימה: תיאודורקיס, מחר אתה צריך להרצות לחברים שלך על הקומוניזם. אז הלכתי הביתה ושאלתי את אימא שלי מה זה קומוניזם. היא אמרה שהיא לא יודעת אבל היא חושבת שזה משהו רע. איזה רוע, שאלתי. רוע כמו של היהודים. אז שאלתי אותה אם גם הקומוניסטים שמים ילדים קטנים בחביות עם סכינים ושותים את דמם."
היהודים לפי תיאודורקיס: "שולטים במערכת הפיננסית הבינלאומית, בבנקים בוול סטריט ובתקשורת" "היהודים שולטים ברוב התזמורות הסימפוניות הגדולות בעולם" "בחלק גדול מעולם המוסיקה" "אמריקה נשלטת על ידי יהודים" "היהודים הם שורש הרע. היהודים מזוכיסטיים וגם סדיסטיים."
בראיון גם מתנאה תיאודורקיס כי לבקשת ערפאת הוא חיבר את הלחן להמנון הפלשתינאי, אבל האירוניה היא שההימנון שכתב לא התקבל על ידיהם.
(ארי שביט, "הקונספירציה היהודית על פי תיאודורקיס", "אל-ארצ'", 26.8.2005)
https://www.haaretz.co.il/misc/1.993998

על השנאה (2) – השנאה לקיבוצים
ככל שמעמד הקיבוץ בחברה הישראלית הולך ופוחת כך השנאה לקיבוצים הקשורה לגזענות האנטי-אשכנזית של רבים מהיהודים הערבים רק מתגברת. אחד בשם שוקי שדה שכנראה הוא ברוך (בוקי) נאה. (מישהו יודע את שמו המרוקאי המקורי?), הכתב לענייני פלילים לשעבר של "ידיעות".
https://b.walla.co.il/item/1343975
https://buki.co.il/
מסביר שלשנאת הקיבוצים יש סיבה. הסיבה אינה רק "בשיח-רגשי-פוליטי." הקיבוצים לדידו של שוקי דה-ברוך (בוקי) נאה, הם קפיטליסטים בעלי אדמות. יש להם חקלאות שמש של פנלים סולריים, הם משכירים צימרים, וכו'. האם הוא אידיאולוג השונא קפיטליסטים? בכלל לא.
שוקי שדה-ברוך (בוקי) נאה, המרוקאי ששירת בנח"ל, אינו סוציאליסט כמובן, ואין לו כל כוונה לפעול להלאמת רכושם של עשירי היהודים-הערבים, אבל כן מהקיבוצים, שכן למרות הכחשתו הסיבה לשנאת הקיבוצים אינה שנאה מעמדית, אלא כן שנאה עדתית-רגשית-פוליטית.
(שוקי שדה (ברוך (בוקי) נאה, "מצטער יש סיבה לשנאת הקיבוצים", אל-ארצ', 30.8.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10165547

על השנאה (3) – על השנאה לגרעינים העירוניים התורניים
בריזון מכחיש שואה
"איום הגרעין התורני," מצהיר מיכאל בריזון, כתב אל-ארצ', הוא "איום שמסוכן שבעתיים מאיום הגרעין האיראני (הדחלילי): מהפכה 'תורנית' מתמדת, שאינה יודעת גבולות, אינה יודעת שובע, ומבטיחה רק מלחמת קודש אינסופית לשם שמיים. עד להשחתה המוחלטת. עד להתפוררות השלמה. עד הסוף." מאבק על הלאומיות, ומאבק דמוגרפי של התיישבות "אלה בדיוק המילים שכל גרמני הגון יכול היה למלמל לעצמו בלילה, כאשר דירות שכניו היהודים החלו להתרוקן. 'זה לא ג'נטריפיקציה,' הוא היה לוחש, 'זה רק לאומיות ומאבק דמוגרפי...' ונרדם." (מיכאל בריזון, "איום הגרעין התורני", אל-ארצ', 31.8.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10165381
מעניין איך מגדיר מר בריזון, האקטיביסט הפרו-איסלמי, התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי, את גרעיני ההתיישבות של "השומר הצעיר", "גורדוניה", "מחנות העולים", "הנוער העובד", שישבו את הארץ ושינו אותה מבחינה דמוגרפית. האם גם אותם הוא מגדיר כנאצים? בדבריו, בריזון אינו רק אקטיביסט פרו-איסלמי, אלא גם מכחיש שואה.

על השנאה (4) – על השנאה לנתניהו
השנאה לנתניהו או מה שקורין "ביביפוביה", כל כך גדולה עד שהרמטכ"ל ושר החוץ לשעבר גבריאל אשכנזי הודה בראיון ל"כאן חדשות" כי עברה בראשו המחשב לטרפד את הסכמי אברהם ולגרום ל"מבוכה, שאולי אני איהנה ממנה קצת" – כדי לנקום בנתניהו על שהסתיר ממנו את ההסכם בגלל "עניין של קרדיט". בראשו עלתה המחשבה לטרפד את ההסכם ע"י אי חתימתו, שהיתה מחוייבת מבחינה חוקית בהיותו שר החוץ. בסוף, כך הוא מעיד, החליט בכל זאת לחתום.
(כאן חדשות מחקו את הציוץ מסיבה לא ברורה, מצורפים צילומי המסך הרלוונטיים)
רפיון תגובותינו הוא אות לניצחון האסלאם הקדמוני ולחולשת המערב .
https://rotter.net/forum/scoops1/713593.shtml
לא יאומן, לעזאזל המדינה ובלבד שננקום בנתניהו.

לשנה החדשה ברכת שנה טובה שנת בריאות ואהבה.
נעמן כהן