לסוהרת במגדל, ולסוהר במשל"ט
כשהמחבלים החלו לצאת מפיר המנהרה, הכלבים בחצר בית הסוהר החלו לנבוח. כאשר הכלבים נובחים, נשלחה למשל"ט התראה, ובעת הפעלת ההתראה, מצלמות האבטחה בכלא ננעלו על האזור בו הכלבים נובחים ותיעדו את הנעשה. ואולם איש הסגל שישב באותו הלילה במשל"ט היה עסוק בצפייה בטלוויזיה, ולא הבחין שההתראה הופעלה.
ששת המחבלים התעכבו סמוך לפתח הפיר כעשרים דקות, ואז פתחו במנוסה לכיוון השטח החקלאי שסמוך לבית הסוהר.
מספר ימים לפני הבריחה התלוננו אסירים בפני סגל בית הסוהר על חול בביוב ובפחי הזבל הירוקים הממוקמים בתוך בית הסוהר, ועובד תברואה הפנה את תשומת ליבם של מספר סוהרים לנושא – אך הם השיבו לו: "הכול בסדר, תן לנו לעבוד."
https://rotter.net/forum/scoops1/715219.shtml
המחדל מקטי יפרח-פרי הנציבה, פרדי בן שטרית מפקד כלא גלבוע. הסוהרת במגדל והסוהר במשל"ט נותר ללא קבלת אחריות. לעומתם הכלבים מילאו את תפקידם היטב.
לפי המסורת הרומית האווזים הקדושים של האלה יונו הצילו בצווחותיהם את העיר כשהעירו את השומרים מפלישת הגאלים. אולי יש לשקול להוסיף קאטשקעס למערך השמירה של הכלא.

מה קרה בנעורה?
בכל כלי התקשורת דיווחו כי ששת המחבלים הנמלטים הגיעו לנעורה, נכנסו למסגד, התרחצו התגלחו והחליפו בגדים, שתו ואכלו. מי סייע להם? אף מילה. האם אי הדיווח על העזרה שקיבלו המחבלים בנעורה היא בכוות מכוון? למה ההסתרה?

הערבים תומכי הג'יהאד
לעומת ערבי בנצרת, וערבי באום אל-ראנם שדיווחו על המחבלים הג'יהאדיסטים הנמלטים, בין חברי הכנסת הערבים שנשבעו אמונים למדינה נרשמה הערצה אליהם ותמיכה בבריחתם ובמאבקם. הבולט ביותר היה דווקא האחמדי הכופר והקומוניסט, איימן עאדל עודה, המהווה מטרה לג'יהאדיסטים אף יותר מהיהודים. אחרי תפיסת ארבעת המחבלים הנמלטים אמר עודה: "מה שלא יהיה... היום סוגיית האסירים נוכחת בצורה חזקה. אם 6 אסירים הבקיעו את הכלא הדחוק והאיתן, מיליוני העם הפלסטיני יעצרו את נשימות הכיבוש הזקן, והעם ישתחרר והאסירים ישתחררו."
https://rotter.net/forum/scoops1/714885.shtml
כשהג'יהאדיסטים ישלטו, מה הוא יעשה ללא הגנת היהודים? הרי בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים (13 מילון קמ"ר) קיומם של האחמדים אינו לגיטימי.
ח״כ אחמד טיבי העלה באינסטגרם תמונה של יונה עם ציטוט משיר של משורר סורי ״תחיה כאדם חופשי, או תמות כעץ זקוף״
https://rotter.net/forum/scoops1/714453.shtml
(ח"כ יועז הנדל (הרוכל) טוען כמובן, מפחד לכיסאו ,כי אחמד טיבי לא תומך טרור...)

יהודים – מאקטיביסטים פרו-איסלמים לתומכי ג'יהאד
מדהים המדרון החלקלק שעברו האקטיביסטים הפרו-איסלמים לאקטיביזם פרו-ג'יהאד. האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק, "לורד האו האו" הישראלי, גדעון לואי (לוי), לא הפתיע בתמיכתו בג'יהאד המוסלמי כשהגדיר את הג'יהאדיסטים הבורחים: "לוחמי החופש הכי נועזים שאפשר להעלות על הדעת... אני מכיר היטב את זכרייה זביידי, אולי אפילו אגדיר את עצמי כחברו... ומקווה שיצליח לברוח אל החופש, בדיוק כמו שאני מייחל שברגותי יצא סוף סוף לחופשי. "
(גדעון לואי (לוי) "כן, ששת האסירים הנמלטים הם לוחמי חופש", אל-ארצ', 9.9.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10191683
ודוק: זכריה זביידי הוא חבר בארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של הקצה" ("כתאאב שוהדא אלאקצה)" שהוקם ע"י מוחמד יאסר ערפאת, בפיקוד הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי.
אל"מ זאב ריז'יק-רז, בן קיבוץ גבע בעמק יזרעאל, טייס קרב שהוביל את המבנה שהפציץ את הכור האטומי בעיראק, וקיבל צל"ש רמטכ"ל. אמר: "השמחה המפתיעה שחשתי למקרא הידיעה על השישה שנמלטו הלילה מכלא שטה הזכירה לי את השמחה המפתיעה שהציפה אותי כשראיתי מצנח נפתח מעל החרמון, מצנחו של טייס מיג 21 סורי שהפלתי באור אחרון של מוצאי שבת ההיא יום כיפור 1973. שנה טובה לנו ולזכריה ולכל בני התמותה בפלסטינה א"י."
https://rotter.net/forum/scoops1/714775.shtml#242
רם כהן מנהל תיכון אלתרמן:* "לחשוב על כוחות הנפש, הפחד, ההעזה, הנחישות והיצירתיות של אותם אנשים שחפרו באדמת כלא גלבוע כדי לזכות בחירותם ואי אפשר שלא להרגיש הזדהות... הבורחים הם חלק מהמאבק האלים של העם הפלשתינאי. תגובה לאלימות שלנו כלפיהם. כן אי אפשר להעריך "טרוריסטים" שפוגעים בחפים מפשע. אך אנו פוגעים בחפים מפשע כל הזמן."
קשה להאמין. איזו אירוניה, רם כהן מוסיף: "אם נמשיך יש סיכוי שנביא לכאן גם את הג'יהאד העולמי ואת הטליבאן."
(https://twitter.com/naaman_c/status/1437347282865754117?s=03)
חה חה חה. מסתבר שלשיטתו של רם כהן, "הג'יהאד האיסלמי" בו הוא תומך, אינו חלק מהג'יהאד העולמי...

* רם כהן לא הפתיע אותי. יש לי איתו היכרות רבת שנים. על רם כהן, וחליפת המכתבים ביני לבינו בעת שבני למד אצלו בעירוני א', פירסמתי בגיליון "חדשות בן עזר" 809 – "רם כהן וצחנת הז'דנוביזם":
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00809.php
חבל להשחית מקום ולתת עוד דוגמאות של יהודים תומכי ג'יהאד, אבל צודק בן דרור ימיני הכותב: "כל מי שמגלה הבנה כלפי טרור ערבי, מעודד אותו, ומצדיק אותו הוא – פאשיסט." ("מצדיקי הטרור", ידיעות, 13.9.21, עמ' 2)

תיאולוגיה פוליטית: המושג "חופש" – מהנאציזם לג'יהאדיסטים
ראיית הג'יהאדיסטים ע"י תומכיהם כ"לוחמי חופש" לא יכולה שלא להעלות את השאלה מהו חופש? כדי להגדיר חופש יש להגדיר חופש ממה, וחופש לְמה? ובנדון יש להזכיר את ה"תיאולוגיה הפוליטית" של קרל שמיט. המושג "תיאולוגיה פוליטית" מקורו בספרו של המשפטן הגרמני-נאצי, קרל שמיט (1888-1985) שחיבר ב-1922 ספר בשם זה.
(קרל שמיט, "תיאולוגיה פוליטית", ת"א, 2005)
https://www.resling.co.il/book.asp?book_id=152
ב-1933 הפך שמיט למשפטן הראשי של הרייך השלישי. לפי תורתו "ריבוני הוא מי שמכריע על מצב החירום." הגותו המשפטית סללה את הדרך ל"פתרון הסופי". שמיט עשה הבחנה בין המונח "חופש" הגרמני (Freiheit) לבין המונח הצרפתי  (Liberté). הליברליזם המערבי הוא אוניברסאלי, לעומתו "החופש הגרמני" (פרייהייט) הוא חופש המאפשר לגרמנים לפעול נגד "האויב המהותי" שלהם – היהודים, ולרצוח אותם. לכן הכינוס בו החליטה המפלגה הנאצית לקבל את חוק "אזרחות הרייך, הגנת הדם הגרמני, והכבוד הגרמני," נקרא "כנס החירות" (Reichsparteitag der Freiheit) והחוקה נקראה כמובן, "חוקת החופש".
הג'יהדיסטים המוסלמים שהוגדרו "לוחמי חופש", לוחמים למען חופש אחד: החופש להרוג כופרים ולהקים חליפות איסלמית טוטליטרית.

מפאשיזם לתמיכה בג'יהאד
הפיליסטינית זאבה גסינוביץ-אחימאיר-זבידוב, בתו של אבא שאול גסינוביץ'-אחימאיר, (בעל המחשבות הפשיסטיות שהתנאה בעצמו "פשיסטן)", מקווה ש"בריחת האסירים: תפקח עיני עיוורים. --- הקוראים בספרי התנ"ך העל-זמניים וההיסטוריונים המעמיקים להבין את מאורעות העבר," כותבת זאבה, "יודעים כי כל כיבוש עתיד להסתיים. --- הם גם יודעים," היא משיכה, "כי סיומו של הכיבוש עלול להיות בדרך נוראה של שפיכות-דמים, או בדרך של משא ומתן מדיני, מתוך נכונות הדדית לשחרורם של הכובשים והנכבשים ולהיפרדותם אלה מאלה.
"החברה הישראלית ומנהיגיה בוחרים לחיות תוך הכחשת המציאות. כשהם נתונים לאשליית השווא שהכיבוש יימשך לעד, שואפים רוב אזרחי מדינת ישראל להמשיך בחיי נהנתנות המבוססים על ניצולם והשפלתם של הפלסטינים, וגם על גזענות כלפי הערבים אזרחי המדינה.
"לא אבדה תקוותנו שבעתיד הקרוב תחיינה שתי מדינות – ישראלית ופלסטינית – בחופש, בשלום ובכבוד הדדי. תקוותי היא שבריחתם של שישה אסירים מכִּלאם תפקח את עיני העיוורים לראות ולהבין כי הדרך הנכונה לפתרון מדינ-־חברתי עדיין אפשרית."
זאבה אחימאיר-זבידוב, "בריחת האסירים תיפקח עיני עיוורים", אל-ארצ', 10.9.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/.premium-1.10195607
לא. זאבה אינה ההיסטוריונית, ובדבריה על סוף "הכיבוש" היא אינה מתכוונת לסוף הכיבוש הערבי (היום 13 מיליון קמ"ר). התפוח כאילו נפל רחוק מהעץ, אבל בעצם לא. התמיכה בפאשיזם ובג'יהאד דומה. למותר לציין לפיליסטינית זאבה, שהג'יהאדיסטים שברחו אינם בעד פתרון שתי מדינות, אלא בעד מדינה אחת, חליפות מוסלמית שבה היהודים הם קופים וחזירים (לא זאבים) שיש להורגם כתנאי לגאולה.

מה רוצים מדאבור?
הכדורגלן מואנס דאבור זכה לקריאות בוז מהקהל (גם כשהבקיע גול לטובת נבחרת ישראל), כשאמר בפרעות תשפ"א: "אל תחשבו שאללה לא רואה את עושי העוולה. יום יבוא והוא יתחשבן איתם ביום הדין." ויש כאלו שקראו לסלקו מנבחרת ישראל. אבל הוא צודק, אללה ראה את הפוגרומצ'יקים הרוצחים הערבים והוא יתחשבן איתם ביום הדין. אז מה רוצים ממנו?
https://m.one.co.il/mobile/article/392187.html
ודוק: הרי דאבור לא אמר שאללה אמר שיש לרצוח את היהודים כתנאי ליום הדין כמו שאומרים אחרים.

עמוס שוקן חושף את גזענותו האנטי-ערבית
לאחר שהורים בשכונות כפר שלם ויד אליהו בדרום תל אביב מחו על כניסת תלמידים מבני המסתננים מבקשי הפרנסה, יצאו עמוס שוקן וליאוניד נבזלין במאמר מערכת בעיתונם נגדם: "אין לקבל הפגנת גזענות כזו --- בוודאי שאין בסיס לטענה כי התלמידים החדשים יורידו כביכול את רמת הלימודים," וקראו ובצדק: "זה הזמן ליצור חזון חדש, שבו ילמדו ילדים מבקשי מקלט ברחבי העיר – בצפון, במרכז ובדרום". ("כן בבית ספרנו", אל ארצ', מאמר מערכת 5.9.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles
בתגובה למאמר כתבתי תגובה בגירסה הדיגיטלית, שמכיוון שרוב רובם של התלמידים בני המסתננים מבקשי הפרנסה הם ערבים-מוסלמים, המדברים ערבית, יש לשבצם במערכת החינוך הערבית שכן הדרתם משפתם דתם ותרבותם היא היא גזענות.
(למותר לציין שהתגובה צונזרה ע"י העיתון).
לכן שאלתי בטויטר את עמוס שוקן מה סיבת הצנזורה?
שאלה: מאמר המערכת ב"הארץ" תובע את שיבוץ התלמידים בני המסתננים מבקשי הפרנסה בכל בתי הספר בתל אביב, מכיוון שמרביתם הם מוסלמים הדוברים ערבית האם אין זו גזענות להדירם מדתם, תרבותם וזהותם ולא לשבצם במערכת החינוך הערבית?
ובלי קשר אם אתה מסכים או לא, למה צינזרת את התגובה הזו מעיתונך?
https://twitter.com/naaman_c/status/1435124225879298049?s=03
לזכותו יאמר שהוא ענה:
"אין לי מושג אם עורך פסל טוקבק או שקורא לחץ על 'דווח כפוגעני'. אם הטוקבק היה ברוח הציוץ (שאישית אני לא מסכים איתו) לא נראה לי שעורך היה פוסל אותו. לא צריך לדחוף את הדת לכל מקום. ילדים של מבקשי מקלט אפריקאים יצאו נשכרים אם ילמדו בבתי ספר שילדים ישראלים לומדים בו."
שאלתי אותו: " האם הערבים אינם ישראלים?" הוא לא הגיב.
עמוס שוקן התגלה במערומיו, ובגזענותו. הוא אינו מחשיב את הערבים כישראלים ובז לדתם, שפתם ותרבותם.

השפלה
את כל הפגישות המדיניות שלו (כולל עם המלך חוסיין ועם אבא של מאזן) עורך הרודן המצרי, עבד אל-פתאח סעיד חוסיין ח'ליל א-סיסי, בקהיר הבירה. רק עם ראש ממשלת ישראל הוא נפגש בשארם. למרות ההשפלה נפתלי בנט מכריז (האם הצהרה ליבתית?) כי הפגישה בשארם (לא בקזבלנקה) היא "תחילתה של ידידות מופלאה".

למה לא גובים את עלות הטיפול הרפואי במתנגדי החיסונים?

מפרשת פינאלי לאיתן בירן
פרשת פינאלי (Finaly), עסקה בהשבתם של האחים רוברט וג'רלד פינאלי, יתומים יהודים שהוריהם נרצחו באושוויץ, לחיק משפחתם. האחים פינאלי, רוברט (יליד 1941), וג'רלד (גד) (יליד 1942), נולדו לרופא ד"ר פריץ ואנני פינאלי, משפחה יהודית מווינה. בשנת 1939, עם שלילת רישיון הרופא של האב על ידי השלטון הנאצי, ניסתה המשפחה להגר לפרו, אולם נאלצו להישאר בצרפת בעיירה לה טרונש (La Tronche), סמוך לגרנובל, שם נולדו ילדיהם. כיוון שאבי המשפחה היה אזרח אוסטרי, מדינת אוייב לצרפת, הוא נאסר ונשלח למחנה עבודה סמוך לגרנובל, ולאחריה עבד כרופא באזור. למרות ניסיונם להתנהל בזהירות ובהיחבא, נאסרו פריץ ואנני פינאלי בפברואר 1944, לאחר שהוסגרו על ידי משתף פעולה צרפתי. תחילה הועברו למחנה הריכוז דראנסי וב-7 במרץ 1944 נשלחו לאושוויץ, שם נרצחו.
האחים הועברו למנזר "גבירתנו מציון" בגרנובל, ומשם הם הועברו למוסד לתינוקות, "סנט ברונו", של הכנסייה הקתולית בגרנובל. המוסד פעל בניהולה של הנזירה אנטואנט ברון, אשר באותה עת כבר החביאה ארבעה יתומים ומיספר משפחות יהודיות בכפר ויף סמוך לגרנובל.
עם סיום המלחמה מלחמת במאי 1945, ביקשו אחיותיו של האב את החזרת הילדים. הנזירה ברון סירבה להחזירם ופנתה לבית המשפט וקיבלה משמורת זמנית לתקופה של שלוש שנים על הקטינים. בשנת 1948 היא הטבילה את הקטינים לנצרות. מאותה עת קיבלה הכנסייה הקתולית בצרפת, באמצעות מנזר "גבירתנו מציון" את המשמורת על הקטינים. דודתם הדוויג, ובעלה משה רוזנר מישראל, תבעו משמורת על הילדים.
הנזירה ברון טענה כי היהודים פחדנים כאשר הפקירו את ילדיהם ברגע סכנה ועתה משחלפה יש להם את החוצפה לתבוע את החזרתם. היא אף הודיעה כי הטבילה את הילדים לנצרות וכי לא תשיבם. עמדת הכנסייה הקתולית אותה עת היתה כי, מעת שיתום יהודי הוטבל לנצרות, הרי שיש להפרידו ממשפחתו והוא שייך לכנסייה. המאבק הפומבי להשבת האחים נמשך חמש שנים, במהלכו הם הוחבאו בידי הכנסייה והועברו בין מוסדות חינוך קתוליים שונים בצרפת, שווייץ וספרד.
בשנת 1952, הגישו דודיהם, יהודית ומשה רוזנר מגדרה, תביעה לבית המשפט בגרנובל בדרישה להכריז עליהם כמשמורנים חוקיים של הקטינים. ב-11 ביוני 1952 פסק בית המשפט בגרנובל כי יהודית, אחות אביהם של האחים, היא האפוטרופסית החוקית היחידה עליהם ויש להחזירם אליה. במהלך ההליך המשפטי הופיעו האחים פינאלי בפני בית המשפט והאח הבכור רוברט סיפר כי האחים ראו את אנטואנט ברון רק פעם, או פעמיים, במהלך שנה שלמה. בית המשפט קבע כי אם אנטואנט ברון לא תשיב את הילדים, תוטל עליה שנת מאסר. מיד לאחר פסק הדין הועלמו האחים על ידי ברון והועברו בעזרת אנשי כמורה למרסיי ונרשמו לבית ספר קתולי מקומי בשמות בדויים, מארק ולואי קאדרי. ביום 18 בנובמבר 1952 התקיים דיון בערעורה של אנטואנט ברון על העונש שהוטל עליה בגין אי-קיום ההוראה להשיב את האחים. אולם בית המשפט בצרפת פסק כי אנטואנט ברון לא ביצעה כל עבירה פלילית באי השבת האחים, זאת לאור פרק הזמן שחלף מתום מלחמת העולם השנייה ועד לפתיחה בהליך המשפטי, לאור הטבלתם של האחים לנצרות. האחים הועברו בחשאי לעיר באיון במחוז הפירנאים האטלנטיים בדרום-מערבה של צרפת.
ב-1 בפברואר 1953 האחים התגלו בבאיון, בבית ספר קתולי, הודות לעירנותו של מנהל בית הספר, אשר פנה למשטרה, והם הועברו משם אל מעבר לגבול, לחבל הבסקים בספרד, תוך שאנשי הכנסייה הפרידו ביניהם, כדי להקשות על איתורם. מיד לאחר היעלמם מבאיון נעצרו על ידי המשטרה חמישה אנשי כמורה בחשד לחטיפתם, בהם אם מנזר גבירתנו מציון מגרנובל.
בפברואר 1953 נפגש הרב הראשי של צרפת יעקב קפלן עם מזכירו האישי של הארכיבישוף של פריז. בעקבות הפרשה פנה הארכיבישוף של פריז לבישופים של גרנובל ובאיון בעניין האחים, אולם אלה מסרו שאינם יודעים דבר על גורלם. הרב קפלן אף נפגש עם אם מנזר נוטרדאם מציון בפריז וזו גינתה את התנהגות אנשי הכמורה אשר פעלו להסתיר את האחים. ב-26 ביוני 1953 הוחזרו האחים מספרד לצרפת. ב-2 ביולי 1953 פגשו לראשונה את דודתם יהודית רוזנר אשר הגיעה לצרפת בטיסה מישראל, והגיעו איתה לארץ. הם נקלטו בבית דודתם בגדרה.
שני האחים התגייסו לצה"ל. רוברט פינאלי למד רפואה ועבד עד לפרישתו כמנתח ילדים במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, וגד (ג'רלד) שירת בצבא קבע. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, בשנת 2005, היה ד"ר רוברט פינאלי אחד מששת מדליקי המשואות לזכר קרבנות השואה, בהם אף הוריו שנרצחו באושוויץ.

פרשת איתן בירן:
הילד איתן בירן היה הניצול היחיד מכל משפחתו באסון הרכבל באיטליה, הוריו הובאו לקבורה בארץ. דודתו מצד אביו איה בירן-נירקו הגשימה את חזונו של המופתי וירדה לאיטליה, וכשאיתן היה מאושפז, איה ניגשה לסבא, שמואל פלג, אביו של טל אימו, ואמרה לו שיש צורך למנות אפוטרופוס באופן מיידי. הם סיכמו ביניהם שלאור העבודה שהיא רופאה דוברת איטלקית, היא תיקח על עצמה את הנטל של האפוטרופסות באופן זמני.
לאחר קבלת האפוטרופסות, רשמה אותו איה לבית ספר קתולי בפאביה, המנוהל על ידי נזירות – בית ספר שגם ילדיה של איה בירן רשומים אליו, במטרה להשאירו באיטליה ולחנכו כאיטלקי.
גלי פלג, דודתו של איתן, אחותו של האם טל, הודיעה כי היא ובעלה רון פתחו בהליך משפטי לאמץ את איתן, ולהחזירו לארץ. הסבא שמואל פלג לקח את הילד, הסיע אותו לשוויץ ומשם בטיסה פרטית לישראל עם הדרכון הישראלי של הילד שנמצא בבית הוריו. ועתה מתחיל המאבק המשפטי על גורל הילד. האם יחיה עם דודתו, סבו וסבתו בארץ, או יחיה באיטליה עם דודתו.
האם המאבק יסתיים כפרשת פינאלי בהבאתו של איתן לארץ וחינוכו כישראלי, או בהפיכתו לאיטלקי?

האחמדי והיוונייה-נוצרייה עאידה תומכים בפוגורמצ'יקים המוסלמים
יו"ר הרשימה הערבית המשותפת בשנאת ישראל, איימן עודה, ביקר אצל משפחות העצורים מבצעי הלינצ'ים והפרעות ביהודים בעכו וקרא: "להמשיך לתמוך במשפחות והעצורים עד לשחרורם." את המשימה להכנת תוכנית מסודרת לתמיכה הותיר לחברת מפלגתו עאידה תומא-סלימאן, "בת עכו," שהיתה לדבריו "תמיד עם הנוער הפטריוטי ותמשיך לעשות זאת..."
עודה הבטיח כי בימים הקרובים תוצג תוכנית לתמיכה בעצירים ובבני משפחותיהם. זאת על רקע מחאת משפחות 21 העצורים המתקשות לממן את הוצאות ההליכים המשפטיים, והמלינות על הנהגת הציבור הערבי, ובעיקר חברי הכנסת הערבים מהתעלמת ממצוקתן."
https://rotter.net/forum/scoops1/714284.shtml

מה ילדה יהודייה גלותית לומדת באוסטרליה?
כתבת אל-ארצ', בת קיבוץ עין החורש לשעבר, ניבה פילבסקי-לניר, מתנאה בבתה ונכדתה שהגשימו את חזונו של המופתי וירדו לאוסטרליה.
"אני יודעת שהילדה זוכה בעיר השדה בריסביין בחינוך ובלימוד שאצלנו אפשר רק לחלום עליהם, ושהשירותים והאפשרויות הניתנים לאזרחי אוסטרליה אינם דומים לשום דבר שאנחנו מכירים כאן."
והנה הנכדה הגלותית אף לומדת באוסטרליה טוב יותר מאשר בישראל על יהודים.
"נכדתי, אֶבִּי (אביגיל, כבת עשר), שבו היא נראית גלותית משהו: לבגד, מעל החזה, תפור טלאי צהוב, ובידה היא אוחזת תצלום של ילדה המוכרת לכל מי שגדל כאן, ולא רק כאן — אנה פרנק." מתנאה סבתא ניבה, "אֶבִּי מספרת, כי בשיעורי ספרות הם הגיעו לנושא 'ביוגרפיה', והתלמידים התבקשו לבחור בספרייה (ספריית בית הספר, אלא מה) ביוגרפיה לקריאה, ובהמשך להציג את התרשמותם מן הדמות שבה בחרו להתמקד."
"'איך הגעת לאנה פרנק?' אני שואלת. 'המורה הציעה לי לקרוא עליה, 'היא משיבה. היא נתנה לי חומר קריאה, וכך בחרתי באנה פרנק.' 'המורה יודעת שאימא שלך ישראלית וכי אתן יהודיות?' 'בטח,' היא אומרת, 'אלא מה?'"
"ועוד היא מוסיפה: 'לא סיימתי עדיין את קריאת היומן, כי קשה לי. זה כל כך לא דומה לאיזה ספר שקראתי. וכל מה שקרה לאנה עד עכשיו, כשכבר צדו אותה כמו חיה, וגילחו הראש שלה, וקיעקעו לה מספר על היד... והכל בגלל שהבן אדם לא חשוב. רק המספר שלו...'
"בבית ספר לא יהודי," ממשיכה סבתא ניבה להתנאות באוסטרליה, "נכדתי קוראת ולומדת על אנה פרנק, ואני שואלת: יומנה של אנה פרנק נמצא בכל ספרייה בכל בית-ספר בישראל?
"ילדים הגדלים באוסטרליה לומדים לא פחות (ואולי יותר) מילדינו ונכדינו הגדלים כאן, בישראל. ואני, רק שאלה: בכל ספרייה בכל בית-ספר בישראל ניתן למצוא על המדף את יומנה של אנה פרנק? ואגב, נכדתי אינה לומדת בבית ספר יהודי, ואם אתם שואלים — למשפחתנו אין כל קשר לחב"ד."
(ניבה לניר, "מה שילדה יהודייה לומדת באוסטרליה", אל ארצ', 5.9.21)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10184442
יחי הגלות, והנכדה היהודייה הגלותית. ספק אם היא גם בעתידה היא תישאר יהודייה גלותית, ולא אוסטרלית. כאן בארץ תמשיך הסבתא (בניגוד לרבין שהיא מתנאה ששימשה יועצתו) להיאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי של הפאשיזם האיסלמו-נאצי ג'יהאדיסטי.
נעמן כהן

מנחם רהט
שמיטה ישראלית ושמיטה לחומרע
שמיטה ישראלית: היתר מכירה, אוצר בי"ד, הערבה הדרומית; שמיטה לחומרע: פרי וירק מגואלים בדם. מי היה מאמין שהחזון אי"ש הֵקֵל במקום שהראי"ה קוק החמיר?
בפרוס ראש השנה של שנת השמיטה תר"ע (1910), התפייט מרן הראי"ה קוק: "שבת הארץ הולכת ופורשת את כנפיה על אדמת הקודש, ונכנסת ברוח חרישית בלב עם ד' היושב עליה." שירה חדשה שיבחו גאולים!
גם בשנת השמיטה הנוכחית, תשפ"ב, 112 שנה מאוחר יותר, מקבל עם ישראל את פני שנת השמיטה, ברוח 'ועמך כולם צדיקים': יש שסומכים על היתר המכירה, יש שמעדיפים שיטת אוצר בי"ד, או משלבים ביניהן; יש המחזרים אחר את יבולי הערבה הדרומית שמחוץ לתחומי קדושת הארץ; וישנם גם רשעים גמורים, המצפצפים על כל ההיתרים הקיימים, ודווקא במקום שיש להקל נוהגים לחומרא, וששים ושמחים לפרנס את צועקי 'אידבח אל יאהוד!' – עזתים מגדודי חללי אל אקצא, כפריים אש"פ'ניקים שסיסמתם 'ברוח ובדם נפדך יא פלשתין' מיו"ש וירדן, וכן הלאה על זו הדרך. החומרע שלהם היא גידולי נוכרים, מגואלים בדם יהודי. כאילו לפרנסת אויבינו כיוונה תורה.
חבל להכביר מילים על עקמימותם של בני כת החומרע'ס הזו, שעוקפים את מצוות "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ... בְּכָל-גְּבֻלֶךָ," באמצעות מכירת חמץ לנוכרי; שנמלטים ממצוות שמיטת כספם באמצעות פרוזבול; ונוהגים עוד הערמות, אבל מחמירים מאוד בפרנסת צוררינו.
בעלי החומרע'ס הללו הם-הם בני דמותם של מחמירי שמיטת תר"ע, שהעדיפו ענבים מכרמי ערבים, על פני תוצרת המושבות, שכלפיהם מחה הראי"ה בדם ליבו: "עטי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות... המדוכאים ומיוגעים בעוניים, ועיניהם תלויות למחייתם ע"י פדיון הענבים... איך שאנו בעצמנו רודפים את אחינו... אין לשער גודל החרפה וחילול השם ועוצם הרשעה שיש בזה. דמי לבבי כסיר ירתחו... מהנפילה של תורה ויראת נשמים אמיתית שיש בענין זה" (תמוז תר"ע).
רבים מן הטועים והמטעים, בעלי החומרע'ס, מוציאים לעז כלפי דמותו של הפוסק הענק מרן הראי"ה, בטענה כי באמצעות שיטת היתר המכירה, הקל בהלכות שמיטה. ואין בדייה גדולה מזו. את היתר המכירה הראשון יזמו חכמי א"י לפני כ-30 שמיטות ויותר. בראשם עמד רבי מרדכי רוביו, רבה של חברון, שבספרו 'שמן המור' (1793) המליץ על מכירת קרקע זמנית. הוא הסתמך על בעל השו"ע רבי יוסף קארו, שהתיר פירות נוכרים בשביעית. לימים, עם הקמת המושבות הראשונות, הצטרפו להיתר שלושה מענקי הדור: הגאונים רבי שמואל מוהליבר, רבי ישראל יהושע מקוטנא ורבי יצחק אלחנן מקובנה.
אלא שחכמי האשכנזים, בעיקר בירושלים, דחו את ההיתר ואימצו במקומו שיטה קדומה אחרת – אוצר בי"ד: החקלאים מפקירים שדותיהם, אבל מעבדים ומשווקים תוצרתם בהיותם שליחי בי"ד. בתמורה הם מקבלים שכר עבור עבודתם. דא עקא, שבמרוצת הדורות לא אומצה השיטה. הרמב"ם למשל איננו מזכירה כלל. לפיכך מעדיפים חכמי הספרדים עד היום את היתר המכירה על פני שיטת אוצר בי"ד. מרן הרב עובדיה פסק ששיטת היתר המכירה היא שיא ההידור: "כל הסומך עליו [על אוצר בי"ד], מפסיד."
מוציאי הלעז טוענים עוד ברוב חוצפה ובורות, שבכל ענייני השמיטה, נהגו הראי"ה להקל, והחזו"א להחמיר. וגם זו הוצאת לעז. הרב יעקב אריאל, לשעבר רבה של ר"ג, מומחה להלכות שמיטה, הוכיח שבעוד שהראי"ה אסר השקייה של ירקות שנזרעו בשישית, התיר זאת החזו"א. ופרופ' בני בראון, מחבר הספר עב הכרס והעניין על-אודות החזו"א, כותב כי מלאכות שהתיר החזו"א, נאסרו בתוקף ע"י הראי"ה (ע' 771-2).
ובהמשך: "פסיקותיו [של החזו"א] בעניינים אלה, יכולות לשמש דוגמה לנכונותו המפליגה להקל במלאכות השביעית עבור מי שנמנעו מלהיזקק להיתר המכירה (ע' 763)... עמדת החזון אי"ש היא, שיש להבחין בין הפסד סתם להפסד שאי אפשר לעמוד בו, ובמיוחד הפסד קרוב לפיקוח נפש... הפסד שאי אפשר לעמוד בו, ובפרט אם הוא קרוב לפיקוח נפש, מאפשר היתרים כגון אלה... בפסיקותיו האינדיווידואליות נקט החזון איש קו מֵקֵל הרבה יותר... הוראותיו המעשיות היו גמישות יותר... במשנתו הכתובה אנו מוצאים מגמות הקלה מפתיעות..."
המפתיע הוא ששניהם בפסיקותיהם יצאו מאותה נקודת מוצא: איסור "לֹא תְחָנֵּם". הראי"ה פסק שבזמננו 'ביטולה הזמני הוא קיומה', והחזו"א סבר שהארץ לעולם איננה נמכרת, ומצא כאמור פתרונות הלכתיים אחרים. תוצאות הפסיקה של שני הגדולים הללו, זהה.
בימינו הפכה שאלת השמיטה לקו פרשת המים בין אוהבי ישראל לעוכרי ישראל. הראשונים ירכשו תוצרת היתר מכירה או אוצר בי"ד, או גם וגם, בהתאם לנסיבות, ואילו עוכרי ישראל יחזקו ידי האויבים העומדים עלינו לכלותנו, ויעדיפו גידולי עכו"ם – מעזה ומיו"ש, מה שיעשיר את קופות החמאס והג'יהאד ושאר אויבי ישראל, וישמן את גלגלי תעשיית מנהרות המוות, הרקטות והפצמ"רים. מבחינת הג'יהאדיסטים, חבל שהרבנות לא מכריזה על שמיטה כל שנתיים...
הפתרון הראוי לשמיטה ישראלית הלכתית, הוא הישענות על השיטות המקובלות והמושתתות על יסודי ההלכה: היתר מכירה, אוצר בי"ד, מצעים מנותקים, גידולי מים, ופיתוחים אגרוטכניים מתקדמים. רק לא להזדקק ליבולי המרצחים, שכל תכליתם לנשלנו מארץ חיינו. העדפת גידולי המרצחים, כמוה כריקוד על דמנו, והפיכת השמיטה, שיסודה בהררי קודש דאורייתא ודרבנן, לחגיגה חמאסית ג'יהאדיסטית מגואלת בדם.
מנחם רהט