מעֶבֶר לַיָּמים וְלַמִּידְבָּר,
מעבר להרים, לַגֵיאָיות,
בִּקְצֵה תֶּבֶל, מעֶבֶר לְתִילֵי אֶתְגָר,
יֵשְנוֹ, אכֵן יֵשְנוֹ , קַיָּם אוֹצָר.
והוא, כְּמוֹ שֶכָּתוּב באגדות,
מונח מַמְתין לְמִי אשר יִגְהָר
על פתח מערת יום המחר,
יום מְעוּטָר, אֲפוּף בְניפְלְאות,
למי אשר ידע, לִשְזוֹר כך, אוֹת לְאוֹת,
וּלְהַרְכִּיב מילת קְסָמים –
מַפְתֵח לַבָּאות.

האם אֶהיה אני הוא המעֵז?
היעמוד אוֹני לפרוץ אל הַטָּמיר?
אם רק אוכל אני להֵאָחֵז
באיש, חבר, אשר כוֹחִי יַגְבִּיר,
ויחד לַחֲצוֹת את הנהר,
ויחד לְטַפֵּס מֵהָר אֶל הר,
ויחד כִּזְרִימַת גלים נינְהָר,
עַדֵּי נגיע וְנָבוא,
נבוא אל האוצר,
ולצידו מָנוֹח לנו, מאוּשָר.

אני כאן

אני כאן, בְּבֵיתי החָמִים,
בעיר תל-אביב, נטוּלַת הַבְּלָמִים,
תל-אביב שבְּאֶרץ ציוֹן
הנִמְצֵאת על כוכב במסלול כִּלָיוֹן
כשיושביו, בגרזן של טירוף,
מְתִיזִים את ראשו הֶעָרוף.

אֶאֲחֵז בבֵיתי החָמים
אֶשְׁמרֶנוּ עד כְּלוֹת הימים,
אף אם גם יְבַזוּנִי, יראו בי תָמִים –
אֶדְבּוֹק בְּדָתִי האחת – רחמים.
עקיבא נוף

מערכת המכתב העיתי מברכת את עקיבא נוף שניבחר לקבל ביום העצמאות הקרוב את אות "יקיר תל-אביב".