יפים כל כך הם פעֲמֵי הַשַּחַר,
פוסעים מתוך החושך אֶל האור,
כְּשֶיוֹם חדש עולֶה, פותֵחַ שַׁעַר
אֶל זֶמֶּר מְזוּכָּך בִּצְלִיל טָהור.

פניִך עִם הבוקר – כַּר של דֶשֶּׁא,
עָמוּס טְלָלִים של רוֹגַע וְרִיוְויוֹן,
וְנִיחוֹחֵי חיבוק וְהִתְרַפְּקוּת שֶׁ –
הִרְוֵינוּ בָּם את בּוֹר הצימָאון,

עֵת שַׁרְנוּ כל הלילה עֶדְנָתֵנוּ
ודוּדָאים פַּרְחוּ סְבִיבֵנוּ בֶּהָמוֹן,
דָבַקְנוּ גוּף אֶל גוּף בִּמְלוֹא אוֹנֵנוֹ,
יָנַקְנוּ צוּף של פֶּלַח הרימון.