על "לא הלכתי לטיפול"

ספר שיריו של אביחי קמחי

עמדה 2022, 99 עמ'

בחרתי בפזמון שבשיר "רשימה – גם זה חלק ממסע" (עמ' 52) ככותרת לרשימה שלי על ספרו זה של אביחי קמחי, כי שירים רבים בספר זה מתרכזים בדו-שיח של המחבר עם שירתו:

ואני קהל נאמן לשירה ולפעמים אני

מבחין בין שירה שאוזניי שמעו לשירה

שחדרה לראשי וזו הבחנה לא הוגנת

וסובייקטיבית ובכל זאת בכל יום בין

הגעה לחזרה שרבטתי הרהורים

כזיכרון למה שהיה ולמה שאכתוב

ואני אינני מלבד מה שאני כותב (עמ' 52)

ובמקום אחר:

כשחזרתי הרהרתי בספרי הבא

ופיללתי שיכיל 18 שירים

כמיספר הברכות בתפילת העמידה

כך אוכל להניח אותו בבתי הקפה

שבהם פרשו שולחנות על המדרכות (מדרכות, עמ' 38)

לא צריך לספר לאביחי קמחי, שגדל במשפחה מסורתית, כי בתפילת שמונה-עשרה יש תשע-עשרה ברכות, והתוספת הזאת, שאינה מוזכרת בשיר, היא מן הסתם רמז לכך שהשירים ימשיכו לפקוד את ליבו גם מעבר ל"מכסה".

לקטגוריה הזאת של התמודדות עם ההשראה יש לשייך גם את השירים הארס-פואטיים, לדוגמה:

המעשה הפרטי

שלי עם המילים

המעשה האינטימי

שלי איתן

עד היותן רקמה אחת

החודרת דרכי

וכשנחשף השיר

וניטלת ממנו הצניעות (בפרהסיה, עמ' 88. ראו גם מחברת שירה, עמ' 91)

בלא ספק, ההתערטלות הזאת שבפרסום השירה מחייבת את המשורר למידה לא מבוטלת של חוסר צניעות. וזאת הסיבה לכך שהשירה זקוקה למידה משמעותית של פרשנות, כי ליד הנטייה לערטל את מכמני הנפש – יש מידה רבה של חשש. השירה של אביחי נטולת חרוז ומשקל, והיא גם נמנעת מפיסוק, אבל הלשון הפיגורטיבית שלו מעוררת עניין, למשל האימאז'ים המופיעים ברבים משיריו:

"כל הציפורים שנמו בתוכי שרות (עמ' 15)

ובלילות שבהם שוקע השמש

מוקדם אני הולך לחבק את

הילד שפחד מהחושך והיה

מכסה את חלומותיו בשמיכה(הילד, עמ' 23)

הארץ שלי נסעה

ולא השאירה פתק (מולדת, עמ' 62)

... הים הוציא את נשמתו ופיזר

אותה בחוף (חלל, עמ' 68)

בשורות האלו, וברוב השירים בקובץ זה ובקבצים הקודמים, נמצא פסיחות המאיצות את הקצב של ההיגד. וכן, יש בשירים אלה דימויים מפתיעים, כמו:

המגפה פורחת ומתרבה כמו

פרחיו היפים של עץ השקד (מגפה, עמ' 39)

הזאטוטים יוצרים גן עדן כמו

היו האלוהים בבריאת העולם(כמעט נורמליות, עמ' 41)

בקובץ השירים הקודם "מן המעט" ניתן למצוא מספר שירים סוריאליסטיים כמו "חזרה", "בדרך אליי", "רבין". בקובץ שלנו מצאתי רק שיר אחד, ובו תמונות "חלומיות", הלא הוא "נוח":

אני מטפס אל ראש ההר

שם אני מבחין בתיבה

המוני גברים עולים איתי

אני הולך מבעד

לקבוצות של אנשים

התוקעים בשופרות

מבכים את סוף העולם

...

לפתע אוחזים בי אנשים

ועוצרים אותי באשמת הפרת הסדר

אני מתחנן

ילדיי מחכים ועוד מעט ירד החושך (עמ' 40)

אחד המפתחות לנפשו של המשורר הוא מניין היוצרים הקודמים לו ופירותיהם שהוא מזכיר בשיריו. בניגוד לטענה שהשיר מבקש מהמשורר לוותר על צניעות, הרי אזכור יוצרים קודמים מצביע על ענווה ועל נכונות ספיגה של פירות תרבות. בשיר אהבה לאם המנוחה מצוטט ביאליק:

"אימי זיכרונה לברכה

שהייתה צדקת גמורה

כאמרתו של ביאליק

...

וייתכן שלא רק מצור מחצבתי

נחלתי את שירתי...(אימי, עמ' 32)

מבין היוצרים העבריים זוכים להומאז' מפי המשורר שלנו, חוץ מביאליק, נמצא את חיים גורי, ישראל פנקס, יהודה עמיחי, אבות ישורון, מרדכי גלדמן. מוזכרת גם "הצעקה" – אולי רמז לברנר. מבין יוצרי העולם מוזכרים ג'לאל-א-דין, המשורר הסופי בן המאה ה-13, ניטשה, וולט ויטמן, והמשוררת היהודייה האמריקאית זוכת פרס נובל – לואיז גליק.

בקובץ שלנו ימצא הקורא שירי אהבה לרעיה, לבת, שירים שעניינם מעקשי הקורונה, וגם שיר על הרוצח הכפול משה קסטיאל המכונה "האזרח ק'", עליו התפרסמה סדרה בטלוויזיה (האזרח ק' , עמ' 61).

הטריגר (סליחה, לא מצאתי גרסה עברית הולמת למילה זאת) לכתיבת שירתו של אביחי קמחי היתה המחלה הקשה ממנה סבל, שגרמה למהפך בחייו – מאיש צבא (סגן אלוף בצה"ל) למשורר, והקבצים הקודמים מזכירים את המחלה והמהפך הזה בחייו. בקובץ שלנו מוזכרת המחלה רק בשיר "לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי", עמ' 95, שיר שהעניק את השם לכל הקובץ.

לא מיציתי כל מה שאפשר היה לכתוב על ספר שירים יפה זה, אבל נדמה לי שדבריי ישמשו כמעין מתאבן לאוהב השירה שבוודאי יפתח קובץ ראוי זה.

משה גרנות