בפילהרמונית במוצ"ש

הקונצרט נפתח ב-9 דקות של "ניצול מוורשה" לקריין, למקהלת גברים ולתזמורת אופ' 46 של ארנולד שנברג (1874-1951), יצירה משנת 1947. התזמורת יללה. קולו המוגבר המלאכותי של איתי טיראן, שדיקלם ברוב חשיבות נפוחה את הטקסט – הדהד כמו פארודיה, שבנסיבות אחרות היתה גוררת אולי פרצי צחוק. מקהלת הגברים ע"ש גארי ברתיני נכנסה בדקה השביעית לערך ולא היה אפשר להבין מילה בקקפוניה של קולותיה. בקיצור – מחזה קולי רועש ופלקאטי על נושא שאסור ללגלג עליו.

גוסטב מאהלר. מתוך ויקיפדיה.

לא יותר טוב היה הביצוע של "קרן הפלאים של הנער" של גוסטאב מאהלר (1860-1911) עם זמרת האלט גרהילד רומברגר, שלא הצליחה למלא בקולה את ההיכל (דווקא כאן היתה עוזרת קצת הגברה), וקולה היה רחוק מלרגש. גם הדרן לא נתנה. ולא נותר אלא להתנחם בנעימות המאהלריות הנהדרות שניגנה התזמורת לשירים האלה, ואשר לפי התוכנייה הזכירו קטעים מהסימפוניות השנייה, השלישית והרביעית שלו.

פיצוי לקהל נתנו התזמורת והמנצח סטיבן סלואן (שמילא את מקומו של להב שני שחלה בקורונה) – ב-70 דקות של ביצוע מלהיב, סוחף ומסעיר של הסימפוניה החמישית של מאהלר, שביצוע הבכורה שלה, בניצוחו של המלחין, היה בקלן בשנת 1904. איזו פתיחה נהדרת, איזו חגיגה לחצוצרות, איזה סיום (פינלה) מלהיב ומשכר. הקהל ממש יצא מכליו במחיאות כפיים שלא חדלו – להודות למנצח ולנגני התזמורת על הביצוע הנפלא של היצירה המופלאה.

במשך כל הקונצרט, בהיכל המלא, שכל יושביו עטו מסיכות, לא נשמע שום שיעול, אבל – נשים בעיקר, לא חדלו להציץ במסתרים בסמארטפונים שלהן, למרות שהוראות ההיכל אוסרות כל שמיעה וצילום במהלך הקונצרט. והיו גם גברים ונשים שצילמו במכשיריהם. נראה כי ההתמכרות לסמארטפון היא מגיפה לא פחות חמורה מהקורונה ולא אתפלא אם יש לה גם השפעה לרעה על הכושר השכלי של המשתמשים.

אהוד בן עזר