הו, שָׂרִיאֵל, שָׂריאֵל אל תלכי,
כן, כן, זה נכון, זה אני האָשֵׁם,
הו, שריאל, רק עוד פעם סלחי,
ושובי אלי, אהובה, בת ואֵם,
אני לך אהיה אבשלום וּמְנָחֵם.

הו, שָׂריאל, אל תלכי, שריאל,
נשוב אל אותם מקומות נְשוּקים,
בָּם יחד טיילנו בין נוגָה לְצֵל
בנחל קידרון ובֵינוֹת לצוקים,
אל נא תלכי, שריאל, שריאל.

הו, שריאל , אַת זוכרת לילות –
ירֵחִ מלא על גגות אבו-תור,
ולנו ניגן פעמון כנסיות,
אחרי החומה, במיגדל, רַךְ אור,
הו, אל נא תלכי שריאל, שריאל.

סילסול מואזין שם חָרָץ את הַדְּמִי
חובֵר אל הֶמְיָית יהודים בִּתְפילות,
כְשֶעַל שִפְתוֹתַיִךְ נָשאת אז אֶת שְׁמי
וְיַחַד גָּבַהנוּ בְּשִיר מַעֲלוֹת,
הו אל נא תלכי, שריאל, שריאל.

יֵצאו בְּמָחוֹל מכוּשָף, מִתְערטֵל,
חורשת הזיתים עם קירות המינזר
והר-הצופים התבונן, מִתְפָּלֵל,
חזרי, שריאל, הן אפשר, הן אפשר
שוב שער החסד עלינו יִזְהָר.
הו, שריאל, אל תלכי, שריאל.