מסתבר שהעיקרון המוסלמי העתיק "דין מוחמד בסייף" הוחלף מעתה ל"דין מוחמד בגרזן!"
יחיא איברהים חסן סינואר, מנהיג החמאס, מפלגת הרוב בקרב הערבים-הפלישתים, שינה את העיקרון הוותיק עליו מתבסס האיסלם. בנאום מעזה הוא קורא לכל הערבים ובמיוחד לערביי ישראל, לרצוח יהודים. "שכל אחד יכין אצלו רובה, את הרובה שלו, ומי שאין לו רובה שיכין את הגרזן שלו או הסכין שלו":
https://twitter.com/peretzsami/status/1522302410257010689?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
כדאי תמיד להעיף מבט גם לאחור ולצדדים.

יועז הנדל: "טיבי לא תומך טרור"
ח"כ אחמד כמאל אחמד א-טיבי מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) פירסם פוסט ניחומים עקב מות אימו של המחבל כרים יונס ש ב-1980 חטף ורצח עם בן דודו את החייל אברהם ברומברג ית"ד (ישראל תיקום דמו) מצומת חדרה. טיבי, שמעריץ את יונס ואת משפחתו, נהג לבקר את אם המחבל ותועד משבח את יונס — הגיבור הלאומי הפלסטיני, והוא פנה לשר לביטחון הפנים לשחרר את המחבל ללוויה. וכך הוא כותב:
"המוות לקח את אם כרים. החאג'ה אם כרים יונס הוותיק מבין האסירים הפלסטינים מהכפר עארה. חיכתה כל רגע לשחרורו. ולא זכתה לכך. אם כרים היא האימא. רחמי אללה על האישה מלאת הסבלנות האומץ והאהבה ורחמי אללה על אביו של כרים שנפטר לפניה. תנחומים לכל בני עמנו. 'הו זה שעיניו וכפות ידיו מדממות' על הלילה לחלוף. חדר המעצר לא יישאר ולא חוליות השלשלאות. נירון מת אבל רומא לא מתה. היא נלחמת בעיניה. גרגרי השיבולת המתה, עתידים למלא את הוואדי בשיבולי החירות לאסירים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=741932&forum=scoops1
העיקר שיועז הנדל (הסוחר) שותפם הפוליטי של "האחים המוסלמים" הכריז: "טיבי לא תומך טרור".

רוחלה
בשולי הניתוח המעניין של זיווה גרבורג-שמיר על ספרו של אברהם גבריאל יהושע היא כותבת: "ראוי להזכיר בזהירות מסויגת שגם בִּתו של הרודן בניטו מוסליני, ולא רק בִּתו של האב ריקרדו לוצאטו, המכתיב בעריצותו לבִתו היחידה מיני תכתיבים כדי לשמור עליה מכל מִשמר, נשאה את השם 'רקלה'." ("חדשות בן עזר", 1743)
תיקון קטן. בניטו אמילקרה אנדראה מוסוליני, היה נשוי לרקלה מוסוליני לבית גאודי, שהיתה אחותו החורגת. אימה של רקלה היתה אשתו השנייה של אביו של מוסוליני (או פילגשו בלבד). בתם הבכורה אדה נולדה מחוץ לנישואין בשנת 1910. הזוג התחתן בשנת 1915 לאחר מכן נולדו להם שלושה בנים ובת זקונים. ויטוריו (1916), ברונו (1918) שנהרג במהלך מלחמת העולם השנייה כטייס, רומנו (1927) ואנה מריה (1929).
בנוסף היו למוסוליני פילגשים. היהודייה מרגריטה צרפתי היתה מאהבת שלו במשך שנים רבות, עד שקבלת חוקי הגזע מנעה את המשך היחסים, והיא נמלטה לארגנטינה. מ-1932 היתה לו פילגש אישה נשואה בשם קלרה פטצ'י, שהיתה נאמנה לו עד הסוף עת שניהם נורו, וגופותיהם הושחתו והם ניתלו ברגליהם על ידי פרטיזנים איטלקים.

בן גוריון ווייצמן אשמים – "הבועזים" חוזרים?
דניאל הלפרין-דורון, נינו של זרח ברנט, הפרוון העשיר מקובנה שעשה את הונו באנגליה, מבוני מאה שערים ופתח תקווה, מצא לפני מותו את האשם בבעיית יוקר המחיה בארץ. "השיטה" החברתית-כלכלית שהנהיגו בארץ דוד בן-גוריון ואבות הציונות הסוציאליסטית, היא שאחראית ליוקר המחייה הנוכחי בישראל. בן גוריון, טוען הלפרין-דורון, תיכנן לייסד כאן דיקטטורה קומוניסטית בשותפות עם חיים וייצמן. בפברואר האחרון, יצא לאור ספרו האחרון של דורון, "תמול וכישלון – כיצד מקימי המדינה יצרו שיטה המאיימת על עתידנו" (הוצאת "ידיעות אחרונות"). 500 עמודיו הם כתב אישום חריף נגד מייסדי המדינה, ובראשם בן-גוריון ויריבו, הנשיא הראשון חיים ויצמן. הם, לטענתו, הקימו כלכלה ריכוזית ומונופוליסטית, ביורוקרטיה אלימה וחובקת כל, נפוטיזם ושחיתות פוליטית ממוסדת. "שיטת מפא"י" ש"השתלטה על כל אורחות החיים והשחיתה אותם על ידי פוליטיזציה טוטאלית, סיכלה כל אפשרות לניהול תקין, הרסה את התחרותיות ועודדה שחיתות נרחבת, שנגמרה עקב הסתמכות על קשרים במקום כישורים, בזבוזי ענק ונאמנות למפלגה מעל הכול. דרך של בן-גוריון, ויצמן והשמאל," טוען הלפרין-דורון, "הסגירה את המפעל הציוני בידי מרקסיסטים דוגמטיים, בורים בענייני כלכלה או בחיי המעשה, עסקנים שגרמו לנחשלות הכלכלית ולחולשה של היישוב היהודי בתקופת המנדט, כדי להקים בהן "דיקטטורות של הפרולטריון".
שורש הבעייה לדידו ב-1906 עם הקמת מפלגת "פועלי ציון" ברמלה, והקמת "אחדות העבודה" ב-1919. והעיקר הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים ב-1920. הלפרין-דורון מסביר את ההתמקדות בהסתדרות בהבנה של בן-גוריון כי לא התאפשר לכפות דיקטטורה בולשביקית גלויה על תושבי הארץ תחת המנדט הבריטי – כזאת שתשלוט בכל אורחות החיים, ובעיקר בכלכלה באופן מוחלט. מסיבה זו, לדבריו החליט בן גוריון לשלוט ביישוב באמצעות שליטה על פרנסת תושביו.
ל"דיקטטורה של הפרולטריון" של בן גוריון, טוען הלפרין-דורון, "היו מתנגדים. אחד מהם היה ולדימיר זאב יבגינביץ' ז'בוטינסקי, שטען כי יש לשבור את המונופול של ההסתדרות, כדי ליצור תחרות בין ארגוני עובדים. במאמרו מ-1932 תחת הכותרת 'כן, לשבור!'
"הרצל," הוא טוען, "תמך ביוזמה פרטית והקים את בנק אפ"ק, כזרוע הפיתוח של ההסתדרות הציונית, ובראשו העמיד את הבנקאי זלמן לבונטין, שטען: "את הארץ יוכלו לבנות רק אלה שמשקיעים בה את כספם, ולא אלה הבאים בלא אמצעים. הרצל (בניגוד לבן-גוריון) ראה את האבסורד שבניסיון להפוך יהודים משכילים לעובדי אדמה, חקלאים, עמי ארצות."
לעומת הרצל, ב-1908 הקים חיים ויצמן מחלקת התיישבות, שהיתה משקל-נגד לבנק אפ"ק היזמי, ונועדה להעביר את התרומות שנאספו מיהודי התפוצות להתיישבות קולקטיביסטית. "בן-גוריון ולימים גם ויצמן לקו בתפישה רומנטית של החקלאות, כרתו ברית עם מרקסיסטים רדיקלים, שמטרתם היתה ליישב את הארץ רק ביישובי חקלאות קולקטיביסטית, שימומנו מנדבות שנאספו בתפוצות ישראל."
"האידיאולוגיה הזאת של בן-גוריון ווייצמן, טוען הלפרין-דורון, היתה גם אחראית להחרפת הסכסוך היהודי-ערבי. מאורעות תרפ"א (1921) פרצו בעקבות הפגנת 1 במאי של אנשי שמאל וקומוניסטים יהודים ביפו הערבית, שניסו לדחוק בערבים למרוד בבעלי הקרקעות.
"מנהיגי הציונות הבולשביקית, שדיברו גבוהה-גבוהה על צדק חברתי ואחוות עמים, לא התייחסו למצוקה של הערבים העניים שנושלו בידי יהודים מאדמותיהם, שהיו מקור מחייתם. להגברת האיבה תרמו גם ההתנגדות בשמאל לשיתוף פעולה כלכלי עם החקלאים והסוחרים הערבים, טוען הלפרין-דורון. 'רוכלים ערבים שבאו למכור תוצרת חקלאית ביישובים יהודיים, הותקפו בידי פעילי שמאל, הוכו ומרכולתם הושמדה.'"
(עופר אדרת, "דניאל דורון מצא את האשם", "אל-ארצ'י", 4.5.22)
https://www.themarker.com/news/politics/.premium-MAGAZINE-1.10775905
בטיעונים של הלפרין-דורון יש עירוב מסוכן של עובדות שחלקן נכונות עם פרשנות מוטית מוטעית ושקרית. נתחיל מהבסיס. הרצל לא היה סוציאליסט או קומוניסט, אבל כשהוא נואש מרוטשילד כמממן את התנועה הציונית ואת התיישבות היהודים בא"י (הוא אמר שבעוד 50 שנה כולם ירקו על קברו) הוא הקים ב-1902 בנק כחברה בשם "אנגלו-פלשתינה"The Anglo – Palestine Co " (אפ"ק), שהיתה חברה בת של "אוצר התיישבות היהודים" שנרשמה בבריטניה. התפישה שלו שהבנק אינו בנק פרטי של בעל הון כזה או אחר, אלא של התנועה הציונית כולה.
עוד קודם לכן ב-1901 הרצל ייסד את "קרן קיימת לישראל" (קק"ל) כמכשיר פיננסי לאומי לטובת גאולת אדמת א"י עבור העם היהודי – אמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. הרצל הבין שהקרקע חייבת להיות בידי הלאום ולא בידי ההון הפרטי על מנת שתישאר תמיד בידי העם היהודי ולא תימכר מחדש לערבים. (ועל כך בהמשך).
גם חיים וויצמן ממפלגת ה"ציונים כלולים" (כך מבטאים זאת) לא היה סוציאליסט או קומוניסט, אלא בעל הון רב משל עצמו, אבל הוא התחבר לציונות הסוציאליסטית. כשחיים וייצמן שהביא להכרזת בלפור קרא: "עם ישראל אייכה?" והעם לא בא... קל וחומר לא ההון הפרטי, הוא הבין שיש בעייה. ב-2 אפריל 1921 נפגש חיים וייצמן עם לואיס ברנדייס – חבר בית המשפט העליון בארה"ב, ומראשי הציונים באמריקה. לאחר הפגישה הגדיר חיים וייצמן את הבדלי הגישה ביניהם כהבדל בין "אסכולת פינסק" ל"אסכולת וושינגטון": "הציונות בשבילנו על פי אסכולת פינסק," אמר וייצמן, "היא יהודיות גופא שהובאה לידי תנועה על מנת ליצור מחדש את המולדת היהודית. ההסתדרות והקונגרסים הם ביטוי לאחדות היהודית. ברנדייס כופר בלאומיות היהודית הוא עומד על השקעות פרטיות ויוזמה אישית ואני בעד קרן לאומית. היוזמה הפרטית לא תיתכן לפני הקמת היסודות לבית הלאומי." באותה שנה– 1921, קנה יהושע חנקין מאדון סורסוק שבעים אלף דונם בעמק יזרעאל, בסכום עתק של שלוש מאות אלף ליש"ט. השטח היה מורכב משני גושים: גוש מהלול המשתרע משני צידי הכביש חיפה נצרת, וגוש נוריס בין גבעת המורה לגלבוע. השטח נמסר לקק"ל.
התפיסה היתה שכדי להקים מדינה יש להקים קודם כל חברה המושתתת על יסוד הדומה לכל חברה בעולם (היפוך הפירמידה בלשונו של בורוכוב) על גאולת ו"כיבוש עבודה" – חקלאות עברית וכיבוש עבודה ע"י חקלאים עבריים, ולא הקמת מושבות בידי ההון הפרטי "הבועזים" המעסיקות שכירים ערבים (תופעה שביאליק הגדיר שואה). לכן הציונות הסוציאליסטית הקימה את "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י" כארגון ייחודי הכולל גם ארגון עובדים וגם את "חברת העובדים" כבעלת המפעלים בהם הם מועסקים. לכן גם ברל כצנלסון הקים את בנק הפועלים.
כמובן שהתפיסה הזו היתה מנוגדת לאינטרס של בעלי ההון הפרטי. קל מאד היה לוולדימיר זאב יבגינביץ' ז'בוטינסקי, שהתיישב ב-1923 בנוחות בפריז, (והקים שם ב-1925 את "התנועה הרוויזיוניסטית" באולם האחורי של קפה דו פנתיאון, בלב הרובע הלטיני), לצעוק "יא ברעכען!" – כן לשבור את ההסתדרות, ולפרק ממנה את "חברת העובדים", כי הוא לא לקח כבר חלק בחיי היישוב בארץ. ז'בוטינסקי, שגר ברובע ה-14 בדירת חמישה חדרים מפוארת עם חדר משרתים למעלה, התפרנס כעסקן ועיתונאי של הממשלה הרוסית הגולה בפריס, ונשבע אמונים בשם תיאובולד הקדוש לתא סודי של "הבונים החופשיים" של הממשלה הרוסית הלבנה הגולה בפריז. (גם פטלורה שהיה בקשר איתו, היה חבר "הבונים החופשיים"). למרות שיכול היה לקבל היתר לשוב לארץ לאחר שלא הורשה ב-1930 ע"י שלטונות המנדט לחזור מדרום אפריקה לא"י, התאהב ז'בוטינסקי בחיי העיר, בבתי הקפה שלה, ובחיי התרבות שלה ולא חשב כלל על עלייה לארץ.
(על ז'בוטינסקי בפריז):
https://streetsofparis.wordpress.com/2009/07/19/8/
נכון, התפישה הציונית-סוציאליסטית של גאולת הקרקע ו"כיבוש העבודה" הביאה אולי להחרפת העוינות הערבית, אבל זו היתה מגיעה בכל מקרה (וגם הגיעה) גם למושבות "הבועזים" מעסיקי השכירים הערביים בהמוניהם, אבל ללא "גאולת האדמה בידי הקולקטיב היהודי" ו"כיבוש העבודה" בידי הקולקטיב היהודי, לא היתה קמה חברה יהודית עצמאית שיכולה היתה להקים מדינה.
עדות קונקרטית לכך אנחנו רואים בבירור היום כאשר צאצאי "הבועזים" בייחוד בגליל, מוכרים את אדמותיהם הפרטיות בעד בצע כסף לערבים, והגליל מאבד לאט את צביונו היהודי.
https://www.now14.co.il/תחקיר-ערוץ-20-מכירת-חיסול-מי-משתלט-על-האד/

[אהוד: דווקא כצאצא של "הבועזים" היה לי כל השנים ויכוח נוקב עם דניאל דורון – שסבא-רבא שלו ר' זרח ברנט היה יחד עם סבי במייסדי פתח-תקווה ונזכר אפילו בספר זיכרונותיו של סבי "התלם הראשון". אני טענתי נגד דורון שללא "היישוב המאורגן", ללא "ארץ-ישראל העובדת" – לא היתה קמה מדינת ישראל. זו היתה גם דעתו של אבי בנימין, יליד פתח-תקווה, השקפותיו של דניאל דורון היו, במחילה מכבוד זיכרו, קצת מטופשות, וגם מאוד מנותקות מהבנת המציאות ההיסטורית של המפעל הציוני].

קשה להשתחרר מאנטישמיות "הפרוטוקולים של זקני ציון"
סרגיי גלזייב, השר לשעבר הממונה על על היחסים הכלכלים של רוסיה והמועמד לשעבר לנשיאות רוסיה, טען ברוח הפרוטוקולים של זקני ציון שהאסטרטגיה של זלנסקי, היא מילוי רצונם של הרוטשילדים, השמדת האוכלוסייה הגברית של אוקראינה על ידי נשק רוסי במטרה ליצור ארץ מובטחת חדשה על גדות הדנייפר "לעם הנבחר".
יש לציין שהגרסה של גלזייב לא מתיישבת עם התיאוריה של לברוב. לברוב שאמר שהמשטר באוקראינה הוא ניאו נאצי, וזלנסקי, למרות היותו יהודי, הוא גם נאצי. לדברי גלזייב, זלנסקי הוא ציוני, המנסה לנקות את השטח של אוקראינה מזרים ולייצר מקום מחיה ליהודים.
גלזייב לא מסביר פרט אחד שאינו מתאים לתיאוריה האנטישמית שלו: מדוע רוסיה מסייעת לזלנסקי ורוטשילדים לבצע תוכנית ערמומית שכזו, הכנסת כוחות אל תוך אוקראינה והשמדת האוכלוסייה הגברית שלה...
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=741840&forum=scoops1
ב-2014 הגדיר גלזייב את נשיא אוקראינה פורושנקו כנאצי כשהביע את רצונו לחתום הסכם עם האיחוד האירופי. "אירופה מנסה לדחוף את אוקראינה לחתום בכוח על ההסכם," והן "אירגנו הפיכה צבאית באוקראינה וסייעו לנאצים לרשת את כס השלטון. הממשלה הנאצית הזו מפציצה מחוזות באוקראינה." כשנשאל האם לדעתו פורושנקו עצמו הוא נאצי, ענה גלזייב: "כמובן."
https://news.walla.co.il/item/2759070
מי יודע אם בעתיד לא יאשימו האוקראינים האנטישמים באמת את זלנסקי היהודי באחריות למצבם.

על שקר ואמת
שר החוץ של רוסיה, סרגיי ויקטורוביץ' לברוב, (אבא ארמני, אימא רוסיה) אמר בראיון לתוכנית Zona Bianca בערוץ Rete4 בטלוויזיה האיטלקית כי העובדה שנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, יהודי – לא אומרת שאין גורמים נאציים באוקראינה.
לברוב שאל: "זלנסקי יהודי? גם להיטלר היה מוצא יהודי. העם היהודי החכם אומר שהאנטישמים הגדולים ביותר הם בדרך כלל יהודים."
https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-LIVE-1.10772358
תיאוריית הקונספירציה למוצאו היהודי של היטלר נעוצה בכך שאביו נולד מחוץ לנישואין ולא ידוע מי סבו. לפי אחת הקונספירציות בן למשפחת רוטשילד הכניס להריון משרתת לא יהודייה הלא היא סבתו. אחד המפיצים הבכירים של התיאוריה היה פושע המלחמה הנס פרנק, המושל הכללי של הגנרלגוברנמן בפולניה הכבושה. בזיכרונותיו, שפורסמו אחרי שהוצא להורג ב-1946, הוא טען כי בסוף שנות ה-30 הציג לו היטלר מכתב שקיבל מאחיינו, שבו איים האחיין לחשוף שלמנהיג הנאצי יש "דם יהודי". פרנק טען שהיטלר פקד עליו לחקור את שורשי משפחתו, וכך הוא גילה שסבתו של היטלר מצד אביו, מריה אנה שיקלגרובר, ילדה בן כשעבדה כמבשלת בבית משפחת פרנקנברגר היהודית בעיר גרץ שבאוסטריה. הבן, כך נטען, הוא אלואיס היטלר, אביו של אדולף. כמובן שאין לכך כל סימוכין. בכל מקרה היטלר היה לפי חוקי הגזע רק מישלינגה. אז האימרה הזו של הארמני-רוסי לברוב, המשקפת את האנטישמיות – היא שקר אנטישמי מוחלט, אבל בכל זאת יש בה קורטוב של אמת. בין האנטישמים יש בהחלט גם יהודים.

להשתחרר מהציונות
שלא במפתיע העיתון הערבי בעברית "אל-ארצ'י", הביא בגיליון חג העצמאות-נכבה את השקפת עולמם של שוקן ונבזלין.
"עצמאות אמיתית? להשתחרר מהציונות. כבליה חונקים, אזיקיה כובלים, כמו כל פיגום היא סיימה את תפקידה בבניית הבית הלאומי עם השלמת עבודות הבניין. עכשיו יש להסירה...
"הציונות היא לא סתם דת, היא דת פונדמנטליסטית שאסור להטיל בה ספקות, ודאי לא לכפור בה. מי לציונות אליי, ומי שלא – אין לו מקום. אין כיום עוד מדינה, זולת צפון קוריאה, איראן ואפגניסטאן, שבה לא רק נהוגה אידיאולוגיה שלטת, אחת ויחידה, אלא גם כזו שאסור לאיש לסטות ממנה. רק בישראל. כמו שחובה היה להיות קומוניסט בברית המועצות, חובה להיות ציוני בישראל... המשמעות האמיתית של הציונות: שימורה של העליונות היהודית בארץ ישראל. ציונות פירושה קיומה של מדינה יהודית בחבל ארץ שבו חיים שני עמים, שווים בגודלם, שניהם נתונים לשליטת המדינה היהודית. מרפיח ועד מג'דל שאמס, המדינה היהודית שלטת, באמצעים שונים. זוהי מדינת אפרטהייד. אין דרך אחרת להגדירה. הציונות היא שמגדירה את ישראל כמדינת אפרטהייד... צריך להסיר את הפיגומים, לאתחל הכול מחדש, להשתחרר מהציונות ולכונן דמוקרטיה. בינתיים זה נשמע אוטופי, בוגדני, כופר או הזוי, עד אשר נבין יום אחד שכבר לא נותרה דרך אחרת." (גדעון לוי, "להשתחרר מהציונות", "אל ארצ'י, 4.5.2022)
https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-MAGAZINE-1.10779044
מעניין היה לראות את גדעון לואי (לוי) "לורד האו האו הישראלי", חי יום אחד תחת כיבוש ערבי-מוסלמי בהנהגת חמאס, לו הוא מייחל. בכל מקרה גדעון לואי (לוי) הוא הוא ההוכחה לנכונות דבריו של לברוב שבין האנטישמים יש גם יהודים.

דוד אוחנה – הישראלים גם צלבנים וגם כנענים –
יחי האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי
גם דוד אוחנה מופיע שלא במפתיע בגיליון חג העצמאות-הנכבה של העיתון הערבי בעברית "אל-ארצ'י". דוד אוחנה, המתנאה בהיותו מחבר הספר מקורות המיתולוגיה הישראלית, קובע למרות הסתירה שהישראלים הם גם צלבנים קולוניאליסטים, וגם כנענים.
(דוד אוחנה, "גם כנענים, גם צלבנים המלכוד הטרגי של ישראל", "אל-ארצ'י, 3.5.22)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10777135
אין טעם לסכם את הטענות האבסורדיות המוטעות של אוחנה במאמרו. הוא למשל כותב, ברצונו להשחיר את המתנחלים ביו"ש ובעזה לאחר מלחמת ששת הימים בניגוד למתנחלים מראשית הציונות: "הציונים דיברו על הקמת מולדת ליהודים בארץ ישראל ועל זיקה בין היהודים שמעבר לים אל המולדת ההיסטורית, אך הם לא הטיפו לשוב לגבולות האבות." שטות מוחלטת. הציונים דיברו על התיישבות בכל גבולות ארץ האבות, והתיישבו בגוש עציון ובכפר דרום. מעניין איך הוא מגדיר את ברל כצנלסון ויצחק טבנקין שהתנחלו בארץ ודגלו בהתנחלות בישראל השלימה על שתי גדות הירדן. אבל הדבר המוזר באמת הוא, שדוד אוחנה יליד העיר הבֶּרְבֶּרִית אוג'דה במרוקו שנכבשה ע"י הכיבוש הערבי (עד היום הבֶּרְבֶּרִים במרוקו הם הרוב הילידי במרוקו הנרדף ע"י המיעוט הערבי הכובש והמתנחל, ועוד לא הזכרתי את כיבוש סהרה הספרדית) המתנאה בהיותו היסטוריון, מהדהד את התעמולה הערבית, ומכנה רק יהודים בתואר "כובשים" ו"מתנחלים". (מגוחכת השוואת היהודים לצלבנים). מדוע למשל אוחנה יליד מרוקו אינו משווה את "המתנחלים" היהודים בארץ למתנחלים הערבים הכובשים במרוקו?
מוטב היה לו נטש אוחנה את הפרופוגנדה הערבית-מרוקאית השקרית, של ההשוואה האווילית בין הישראלים לצלבנים ולכנענים, וידבר אמת היסטורית. הכובשים המתנחלים הם הערבים. וישראל כמו הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, הארמנים, והגיאורגים, הצליחה לסלק את הכובשים הערבים, אבל בניגוד להם לא פירקה את ההתנחלויות הערביות. (המצרים, הבֶּרְבֶּרִים, והכורדים, טרם הצליחו).

[אהוד: אינני יודע אם אתה יודע שאני מאוד לא מתפעל, זאת בלשון המעטה, מכתיבתו של דוד אוחנה, בייחוד כאשר הוא מתיימר לעסוק במשנתו של גרשם שלום – מבלי להבין אותו].

אחרי מות – אמת אמור
פלורין גולדשטיין-אילן גילאון – אגואיזם אכזרי
ידועה האימרה "אחרי מות קדושים אמור" והנה באמת לאחר פטירתו הוצג פלורין גולדשטיין-אילן גילאון המנוח, כקדוש וכאחד מל"ו צדיקים שאפילו יריביו הפוליטיים כבנימין מיליקובסקי-נתניהו הפריזו בשבחו. ואכן אי אפשר לקחת ממנו את מאבקו למען הנכים והשכבות הנמוכות בחברה הישראלית, אבל כמה עובדות לא נאמרו כלל בדברי הקילוסין שקיבל מכל עבר.
פלורין גולדשטיין-אילן גלאון, פנה בזמנו אל קוראי "חדשות בן עזר" בפניה בהאי לישנא: "הצטרפו אלינו כי יותר מרצ זה יותר צדק חברתי ויותר שלום." "כי אתם מכירים אותנו ממקודם." "וגם אותי אתם מכירים ממקודם." (גיליון 956).
אז אנחנו בהחלט הכרנו אותו מקודם. פלורין גולדשטיין-אילן גילאון ניהל כחבר כנסת מערכת עיקשת למען עישון. גולדשטיין-גילאון היה מראשי הלובי בכנסת למען העישון בכל מוסדות הציבור וברכבת, ופעל במרצ להפיל את חוק איסור העישון. אנחנו גם זוכרים שכאשר התקבל החוק האוסר על עישון הוא הלך מבית קפה אחד לשני ובכוונה תחילה באגואיזם אכזרי הוא עבר על החוק ועישן. לגולדשטיין-גלאון לא היה אכפת כלל אם יחלו אנשים בסרטן וימותו, או יהפכו לנכים, העיקר שיוכל הוא למלא את תאוותו לעשן. והוא עוד התחזה להומניסט חברתי ופעיל שלום. "שלום בית קברות".
(ח"כ גולדשטיין-גילאון מבקש לעשן ברכבת אך הרכבת מסרבת)
https://m.ynet.co.il/Articles/1278548
גם ח"כ תמר זנדברג ממפלגתו, נאבקה למען לגליזציה של עישון סמים והתנאתה במסוממותה העצמית. והנה שני המעשנים הללו היו חברי הכנסת היהודים היחידים שתמכו ב-7.12.2016 בהצעת חוק שהועלתה ע"י "המפלגה הערבית המשותפת" (בשנאת ישראל) לאשרר את אמנת רומא, על מנת לאפשר לרוב המוסלמי בעולם לתבוע את ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג. הצעת החוק נדחתה.
http://rotter.net/forum/scoops1/369336.shtml
ח"כ פלורין גולדשטיין (אילן גילאון), העולה החדש-ישן מרומניה, קבע נחרצות בכנסת שהמסתננים הערבים-המוסלמים מאפריקה הם חלק מהאומה היהודית שלנו:
http://rotter.net/forum/scoops1/316330.shtml
לו באמת היתה הולכת המדינה בדרכיו ומבטלת את זהותה היהודית, לא יכול היה העולה מרומניה פלורין גולדשטיין-אילן גילאון, לעלות לארץ, לקבל בה אזרחות בזכות חוק השבות, ולהילחם נגד המדינה. (אה כן, וגם העולָה מבריה"מ גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון לא היתה יכולה). "חוק עזמי בשארה" המאפשר לביהמ"ש לשלול אזרחות גם כאשר האזרח אינו בארץ. אושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 51 מול 17. באופן צפוי חברי הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) ומוסלמים ממפלגת העבודה ומרצ התנגדו לתיקון החוק החדש מפני תמיכתם בבשארה ובחיזבאללה, אבל באופן לא צפוי (ואולי כן) תמכו גם יהודים במרגל החיזבאללה, ובהם גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון), תמר זנדברג, פלורין גולדשטיין-אילן-גילאון, ומיכל רוזין, האקטיביסטים הפרו-איסלמים תומכי הפשיזם הגזעני הערבי, תמכו במרגל החיזבאללה, והצביעו נגד החוק. אז אחרי מות – אמת אמור! כל האמת וכל העובדות.

מנותקים (1)
בחודש האחרון לא היו נרצחים
דומה שעומר ברוצבלסקי-ברלב אינו חדל להפתיע ולהראות עד כמה הוא מנותק מהמציאות. לאחר 15 נרצחים בפיגועים הוא הכריז: "בחודש האחרון לא היו נרצחים."
https://www.bahazit.co.il/בר-לב-בחודש-האחרון-לא-היו-נרצחים/
מדאיג. מאוד מדאיג.

מנותקים (2)
יצאנו בזול
שר התפוצות נחמן שייקביץ'-שי: ''יצאנו יחסית בשלום מחודש הרמאדן, ההתנהלות הזהירה והמאופקת הניבה תוצאות טובות.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=741357&forum=scoops1
מדאיג לא פחות.

בעיית מצפון
סולימאן מסוודה, הערבי-ממוסלמי-מסוני מירושלים המזרחית, כתב "כאן" הכריז בתגובה לטיפול המשטרה באספסוף המתפרע במסגד הקצה: "פלישה למסגד אל אקצא – זה לא מקובל על אף אדם שיש לו מצפון."
https://twitter.com/SuleimanMas1/status/1520768035317067776?t=44tKpY2lorV-Ytjm-kpUXQ&s=03)
מעניין שמר סולימאן (במקור שלמה המלך בונה בית המקדש) אינו חושב שפלישת הערבים למקום הקדוש ביותר ליהודים הר הבית אינו מעשה הנבלה הגדול ביותר בהיסטוריה לכל בעל מצפון? מעניין שמר סולימן (במקור שלמה המלך בונה בית המקדש) אינו סבור כי בניית מסגד הקצה על שרידי בית המקדש הוא מעשה הנבלה הגדול ביותר בהיסטוריה לכל בעל מצפון?
מעניין מה היית אומר לו היהודים היו כובשים את הכעבה. זורקים את האבן השחורה הקדושה (30 ס"מ [?]) ומקימים במקומה בית כנסת. האם זה המצפון שלו?
 
לא עומדת בצפירה
הצדקת הידוענית, ג'ודי ניר-מוזס-שלום-רוטנברג, הכריזה שהיא אינה עומדת יותר בצפירות הזיכרון ביום השואה כי לטענתה מתעלמים ממצוקת שורדי השואה.
https://mobile.srugim.co.il/article/668724
מילא, שלא תעמוד, אבל השאלה היא למה כיורשת עשירה היא אינה תורמת משהו למצוקתם של שורדי השואה?

אין משפחות קדושות
בתגובה לקריאות נגדו בעת טקס הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה אמר נפתלי בנט: "המשפחות השכולות הן קדושות."
אז זהו שלא. המשפחות השכולות אינן קדושות, הן רק משפחות שכולות.
רק באמונה הנוצרית יש משפחה קדושה. מרים, ישו, ויוסף הנגר (שאינו אביו). ביהדות אין משפחות קדושות. כמובן שלכל משפחה (גם שאינן שכולות) יש את הזכות למחות נגד כל דעה פוליטית כמו שיש לכל אזרח, אבל התבטאות פוליטית בטקס זיכרון ממלכתי (הן נגד נתניהו, והן נגד בנט) אינה ראויה, ורק מבזה את הנופלים ואת משפחותיהם. מחאה פוליטית יש להביע בפורומים אחרים.

רבקה מיכאלשווילי-מיכאלי
מבדרנית המביאה שמחה – למעציבה המביאה עצב ותיעוב
לבדרנית הוותיקה (ילידת 1938) רבקה מיכאלשווילי-מיכאלי, זכויות רבות בעיצוב עולם הבידור של ישראל כמנחה ובדרנית. המיזמוראית נעמי ספירוב-שמר, העידה שבזכותה נוסף הבית השני של השיר "ירושלים של זהב" ב-1967. כששמר הראתה לה את השיר, העירה מיכאלי כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה, ושמר הוסיפה את הבית השני שנפתח בשורה "איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה."
מאז שבנה ובתה של מיכאלשווילי-מיכאלי (מיורם ליבוביץ) ירדו מהארץ, ונכדיה אינם עוד ישראלים ויהודים, ואינם דוברים עברית היכולים להבינה, היא נהפכה לאקטיביסטית פרו-איסלמית מרצונה להצדיק את ירידתם. בהמשך לכך היא הכריזה על השתתפותה בטקס הזיכרון לחללי האוייב. עובדה שהכאיבה לרבים בישראל, לא רק למשפחות השכולות. מיכאלשווילי-מיכאלי הפכה באחת מבדרנית המביאה שמחה, למעציבה המביאה עצב ותיעוב.
ומי מיד קפץ להגן עליה, ולהשתתף בעצמו ביום הזיכרון לחללי האויב? האקטיביסט הפרו-איסלמי, העבריין המושחת, אהוד אולמרט:
https://rotter.net/forum/scoops1/741567.shtml
הנה ראו את דברי אולמרט העבריין, מנסה לשים עצמו בדומה לרבין שנרצח, בטיעון שבגלל "חתירתו לשלום" הוא סולק מתפקידו, ולא בגלל שחיתותו. אולמרט מציג את מדיניותו לחיסול כל אפשרות לשלום או להסדר מדיני כלשהו, ע"י הקמת מדינה חמאסית ביו"ש שבריתה ירושלים המזרחית, כמטחווי קשת מהכנסת. לפחות יש לו את האומץ להודות שמחמוד עבאס לא קיבל את תוכניתו המופקרת:
https://www.youtube.com/watch?v=-LITP4UAoWk
לא פחות מדהים, "הפילוסוף" יוסף בירנבוים-אגסי, המציע לתת תעודת זהות ישראלית לכל הפלשתינאים ובכך לחסל את מדינת היהודים:
https://www.youtube.com/watch?v=-LITP4UAoWk
בטקס יום הזיכרון לחללי האוייב השתתפו בנוסף לרבקה מיכאלישווילי-מיכאלי גם עופר כסיף, משה מזרחי-רז, מיכל רוזין, גבריאלה לסקי-שוץ, וכמובן אוהבת "הזולת" גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון. בשנה הבאה הם מן הסתם גם יארגנו ביום השואה טקס זיכרון אלטרנטיבי לחללי גרמניה הנאצית הוורמכט והוואפן אס.אס. הרי כולם בני אדם.

אי נחת
הסיפור המוסרני (היפה כלעצמו) של יעל צ'רתוק-שרת-מדיני "הקופסית" ("חדשות בן עזר" 1743) עורר בי חוסר נחת. צ'רתוק-שרת-מדיני כותבת שאביה משה צ'רתוק-שרת, ראש מהחלקה המדינית של הסוכנות נסע ב-1942 לארה"ב. "ידעתי לשם מה נסע: לרגל עבודתו שמטרתה אצורה בהמנון ששרנו במפקד החגיגי בכל פתיחת שנת לימודים – 'להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים.' להסברים נוספים לא נזקקתי." בזמן שנסע, ב-1942, השמדת יהודי אירופה היתה בעיצומה. ובמה התעסק ראש הסוכנות היהודית? בקופסית של ילדה ממרוקו.
נעמן כהן