"גם ג'וזף סיסקו צחק: מבחר סיפורים"

כתיבתו הסיפורית של משה גרנות, יליד 1939, מושפעת בצורה מאוד ברורה וחזקה מקורות חייו, ילדותו ברומניה ועליית המשפחה לישראל בשנת 1951, בהיותו כבן שתים-עשרה. כתיבתו הספרותית מגוונת מאוד, גם מן הצד העיוני, ויש בה גם סיפורי חיים ומקומות שאין להם קשר ישיר לרקע הביוגראפי, ולעיתים הם מפליאים בבקיאותו בהם אף כי ספק אם אכן הוא נמצא ממש באותם מקומות, כמו למשל הסיפור "למה קובה?" הסוגר את קובץ הסיפורים החדש שלו "גם ג'וזף סיסקו צחק" – או הרומן הדיסטופי "האי", המתאר לאלו תהומות עלולה המהפכה הפמיניסטית להידרדר, ומספר על אי הנמצא בשליטת נשים המחנכות מחדש את הגברים, שהם כולם אסירים שלהן.

הרקע של הילדות והנעורים המוקדמים ברומניה בולט בשורה של רומאנים וקובצי סיפורים כמו "קרנטינה בקונסטנצה", "שחזורים", "הפרומושקאים" ו"מאריה ולאופולד", ולא מדובר רק בקטעים הנראים ממש אוטוביוגראפיים – אלא ביריעה רחבה של חיי היהודים ברומניה תחת שני מישטרים אכזריים, הפאשיסטי והקומוניסטי.

הסיפור "יש בעייה" שהבאנו כאן ממחיש את המעבר מרומניה הקומוניסטית – לישראל, כאשר האנטישמיות ורדיפת המשפחה היהודית מתגברים גם תחת השלטון הקומוניסטי, והמזל של יהודי רומניה באותה תקופה הוא שהם נקנו על ידי קרנות של העם היהודי, בעיקר מארה"ב, ואם איני טועה במחיר של אלף דולר למשפחה או לראש – וכך איפשר השלטון הקומוניסטי החמדן והמושחת את יציאתם לישראל, ומדובר בראשית שנות ה-50 למאה הקודמת.

התיאורים של גרנות מהחיים ברומניה מראים מצד אחד את העליבות ואת הקיום הרופס של היהודים, ומצד שני את הבהמיות, האנטישמיות וההתקרנפות של הרומנים עצמם, שבסופו של דבר לא נותר להם אלא לקנא במשפחה היהודית העולה לישראל ונחלצת מהצבת הקומוניסטית הבנוייה על צביעות ושחיתות.

אבל ישראל שאליה מגיע גרנות בראשית נעוריו אינה ישראל העשירה והמפונקת של היום ושל השנים האחרונות. זו ישראל של הצנע ושל תקופת המעברות, אשר לאחת מהן נשלחת גם משפחתו. תושייתו של האב מביאה אותם לעמק יזרעאל, וכאן חל המהפך הערכי שילווה את גרנות בכל כתיבתו – ההערצה לאנשי העלייה השלישית, אנשי המושבים בעמק, הנראים בעיניו דור של נפילים, ודוגמתם הופכת אותו לציוני מושבע כל ימיו.

וזה ודאי לא הוסיף להתקבלות שלו במימסד הספרותי, שם כרטיס הכניסה מוענק בחפץ לב למי שמשתין על המדינה, גם אם המשתין הוא גרפומן וטרחן משעמם וחסר-כישרון – שאינו מסוגל אפילו לחבר סיפור פשוט, דוגמת סיפוריו של גרנות.

ובמקביל, דווקא משום שהוא ומשפחתו היו גם כן במעברה, גרנות עתיד לצאת בצורה חריפה מאוד, בעיקר פובליציסטית, נגד עסקני הקיפוח החיים על טיפוח האפלייה העדתית.

אף שהסיפור "יש בעייה" אינו ממש אוטוביוגראפי בכל פרטיו, הוא מתאר בצורה יוצאת מן הכלל לא רק את קורותיה של משפחת הנער ריקו אלא של גולה "רומנית" שלמה אשר למזלנו עלתה ברובה ארצה – וכיום צאצאיה הם אזרחים במדינה בת שבעה וחצי מיליון יהודים חופשיים. בהם גם יותר ממיליון יהודים מרחבי רוסיה הסובייטית, שנקל לשער מה היה גורלם כיום, בעיקר ברוסיה ובאוקראינה.

אהוד בן עזר