נכתב במשך שלושה שבועות בסתיו 1961 בירושלים בהיותי בן 25
מהדורה ראשונה, ספריה לעם, עם עובד, אפריל 1963

פרק י"ד
"אתה מסדר אותנו, יַא ניסים? עריץ שכמוך!"

"איפה אתה, ניסים לוי, ואיפה החשבונות הארורים שלך, והגניבות שלך על חשבוני ועל חשבון הפועלים," כך היה משה דויד מהרהר בהתקרבוֹ אל המחצבה, "כבר התחלת להתעלל בי? הא? אבל לא נגמרו עדיין כוחותיי להשיב לך אפילו שהייתי חולה שבוע מן השתייה האחרונה ולא יכולתי להשתתף בבחירות בהן עשו אותך מנהל-עבודה עליי. מה אתה חושב לך? שנהיית מלך עלינו? וכבר שכחת מי אנחנו ומה אנחנו? ובמקום שאתה תדאג לנו בעמדה החדשה שלך ובכוח שהשגת – אתה עוד הולך ומסדר אותנו, עד שהימים של רבינוביץ נִדמים כחלום לעומת הימים השחורים שלך, הא? יא עריץ שכמוך! אתה הולך עלינו במלחמה ודופק אותנו?"
"הי, חבר דויד, לאן אתה הלכת מאצלנו כל הימים האלה?" קרא אליו דנינו שעמד בפתח מחסן-הכלים, עוסק ביישור דפנותיה של פחית-שימורים גדולה כדי להתקין אותה לאחסנת חומרים.
"שלום, דנינו."
"שלום. כבר הכול שאלו עליך. מה הבריאות שלך? אמרו שהיית חולה."
"כן. עכשיו תודה לאל כל האיברים שלי בריאים, ונעלמו הכאבים שהיו חותכים אותי מן הראש עד קצה הרגליים."
"שמעת כבר מה הולך במחצבה?"
"אם אני שמעתי, דנינו? כל הלב שלי רותח מן החוצפה שלו. אתה יודע מה עשה לי? הנה קיבלתי הבוקר את המשכורת. הלך והוריד לי כל יום שעה מן החשבון, ובמקום שהייתי מקבל כרגיל את כל התשלום עם ימי-המחלה יצא לי החשבון פחות כאילו הפסדתי כסף על העבודה."
"זה שום דבר, משה. רק אתה קצת מיוחס אצלו בטח עוד מן הזמנים שהייתם רבים בחוץ-לארץ. מכולנו הוא לוקח את המס – איזה שלוש או ארבע שעות לשבוע, וכבר פיטר אחדים מאלה שבאו לצעוק ואיימו כי יסַפּרוּ בעיר."
"מה אתה אומר? ומה עשו הם?"
"אמרו לו: 'ניסים, תחזיר אותנו – נשתוק.' וכך היה. מסַפּרים שהפסיד כאלף-אלפיים לירות בהוצאות שלו לבחירות. היה מחלק כסף בכפר לאנשים, והלכו לו כספים על המשקאות והמאכל והמשחקים. עכשיו הוא אומר: 'חברים, כולם צריכים להשתתף איתי בניצחון שלי, מפני שכל מה שעשיתי היה רק לטובתנו.' – ועוד הוא עושה הערב מסיבה עצומה לכבוד רבינוביץ ולכבוד עצמו, ויבואו לבקר כל החברים מן העיר. וכבר עברו ואמרו הבוקר אנשים שעובדים אצלו שאנחנו אסור לנו לדבּר דבר רע על המחצבה, כדי שלא יזיקו המילים שלנו. מה שהם ישאלו אצלנו צריכים אנחנו להגיד: 'הכל בסדר, חברים, תשאלו מניסים לוי, כבר הוא בקי גדול בהנהלה.'"
"ומה אתה אומר, דנינו? אומרים, גם אתה היית רבע שעה מנהל-העבודה?"
"מה אני יודע להגיד? ככה עובר המזל. היום אני, מחר אתה. ומי שהכוח בידו משנה לו את המזל לטובתו. חבל שהדם החם עלה לי לראש, וכבר אני מתחרט על שהפסדתי את הבחירות. לא הספקתי להוציא מילה, ומיד אמרו לי: 'ההתפטרות שלך מתקבלת.' – והלכו ועשו את ניסים לוי אחראי. ומה נִשאר לי מן היום ההוא? רק ההרגשה בלב: 'היית טיפש גדול בהתנהגות שלך.' – ואתה חושב שאני ויתרתי? לא. כבר למחרת קמתי ונסעתי אחרי העבודה לעיר ובאתי אצל חבר ספראי ורציתי להגיד לו: 'חבר נכבד ספראי, אני חושב – לא היה צדק בבחירות, ולא צריך אם אדם מתרגז מן הכבוד שלו ואומר כמה מילים – מיד מפטרים אותו מתפקידו.' – לא שאני רציתי שיעשה אותי מנהל-עבודה במקום ניסים לוי. רק יֵדע שאני בן-אדם ולא עוברים עליי בשתיקה. מה אתה חושב אמרו לי שם? – 'לחבר ספראי אין זמן בשבילך, הוא עסוק בישיבה חשובה, וכבר נסע מכאן. תבוא אליו בפעם אחרת, או תגיש הבקשה שלך במכתב.' – ואתה חושב אין לו זמן בשבילי? איך הוא שלח אליי לבוא אצלו לפני הבחירות בשביל לסַדר את כל העניינים? ככה זה בחיים, חבּיבּי, מי שהיום ידיד שלך מפני שצריך אותך – מחר מצפצף עליך מגבוה ולא מכיר אותך בכלל. עשה הסכם עם ניסים לוי וכבר שכח מן הנשמות של כולנו."
"ומה ניסים – התחיל לשבת במשרד כל היום?"
"לא שמעת על כל השינויים שעשה? איפה הימים הטובים של רבינוביץ, שהיינו יושבים כולנו וצוחקים בארוחת-הצוהריים בסככה? כבר מפחדים האנשים לדבּר אחד עם השני, מפני שניסים לוי סיכסך בין כולם ועשה את אלה מלשינים על אלה, ולכן הכול שותקים ונשמרים לנפשם כדי שלא יעשה להם צרות."
"ומה נשמע אצלך במחסן, דנינו? מה הפח שאתה מחזיק ביד?"
"אתה חושב שאני לא הסתדרתי? אַל תהיה תמים. רק צריך קצת שכל בראש, וכבר אתה צוחק בתוכך על כל העולם. ומה שהם לא מכינים נגדך – אתה כבר סידרת אותם. חשבת שאני עובד קשה יותר ממה שהיה קודם בעד פחות כסף? איפה! מן הפח הזה, כמו שאתה רואה אותי מיישר אותו בצדדים שלו – אפשר להוציא בשקט חצי יום-עבודה. ואתה חושב שאני צריך את הפח הזה? מה פתאום? כך סתם אני מתעסק בו, ומי יודע מה אני צריך במחסן ומה לא. אתה חושב שניסים לוי יוכל לקרוא ברשימות שלי ולהבין מן הקבלות וההוצאות האלה שאפילו הַפקיד שובר עליהן את הראש? איפה! ומה אתה חושב אני עושה בשעות שהוא מוריד לי לטובתו? שאני אתן לו להרוויח ממני? השתגעת? אני נוסע לפני הצוהריים לעיר על חשבון העבודה, מזמין חומרים וקונה בחנויות ובינתיים עושה חיים – אַל תשאל. רק שלא נעים לי לבוא בבגדים הטובים שלי לעבודה, מפני שמוכרחים לרשום את השם בבוקר אצל השוער ולא נאה לנסוע לעיר ישר מן הבית. ומה עוד? אני רושם כל יום שעות נוספות – לא חשוב אם אני נמצא כאן או לא, והוא מעלים עין ממני מפני שמשתתף איתי במשכורת. מבין? תלמד מאצלי קצת ותִראה, העניינים לא גרועים כל-כך. רק צריך לדעת להתנהג ולא להיות אכזרי. אתה משתתף עם אחרים, אחרים משתתפים איתך. פשוט, לא?"
"מה אני אגיד לך, דנינו, כבר הלב שלי רותח בתוכי. לא שאיכפת לי מהמעשים שלו. גם אני אצל רבינוביץ עשיתי את החופשות על חשבון העבודה. אבל לפי ההתנהגות שלו איתי, ומה שהוריד לי מן השעות כפליים משאר הפועלים במחצבה – אני רואה שלא אוּכל כבר להגיע לידי הסכם איתו, ורק הוא מחפש סיבה לעשות לי צרות."
"יותר טוב תיזהר ממנו. אם יבקש עניינים איתך – תוותר. יראה שאתה לא אומר מילה ואולי תקבל הנחה כמונו. למה תלך לשבור את הראש אצלו? הוא חזק ממך. ויכול לגרום לך שתפסיד את מקום-העבודה. שמע לי, אל תהיה טיפש. תלמד ממני. למה לך צרות?"
"אני אשתדל, דנינו. באמת, חבל לי על חליפה והילדים. צריך שאני אחשוב על הפרנסה ולא אלך להילחם בו. באמת תודה לך. כבר אני הייתי בדרך אליו להכות על השולחן ולתבוע בירור על השעות הנוספות, כמו שהייתי עושה בכל תשלום."
"מה? אתה השתגעת? אתה רוצה לנסות לריב איתו? חשבת שילך איתך לרבינוביץ? איפה אתה חי ומה המחשבות שעוד מתרוצצות במוח שלך? רואים שהיית חולה ולא באת שבועיים למחצבה, ועכשיו כמו נפלת עלינו מן הירח. רק תפתח את הפה אצלו – מיד תעוף מן העבודה. ואם אתה מתלונן ומוציא החוצה את העניין בעיר – הוא כבר יֵדע איך לטפל בך. אבל תשמע, תבוא הערב למסיבה, מפני שהוא מכבד את כולנו במשקה ובמאכל טוב ואולי גם יביא זמרים מהעיר. למה נתבייש לטעום משלו ולמה נעליב אותו? מוטב לכל אחד שיהיה במסיבה. למה לא? אם הוא לוקח מאצלנו כסף – ניהנה אנחנו על חשבונו, מה עוד שהכול בא מרצונו."
"בסדר, דנינו. אני אבוא. שלום לך."
"שלום ולהתראות! ואַל תתנהג כמו טיפש. כבר אמרו הפועלים – צריך להזהיר אותך מפניו. טוב שאני ראיתי אותך בזמן."
המשך יבוא

"המחצבה", רומאן, עם עובד, ספריה לעם, 1963 ואילך. תסכית ב"קול ישראל", 1964. מחזה בתיאטרון "זוטא", 1964. סרט קולנוע, 1990.
מהדורה מחודשת עם אפילוג "המחצבה, הספר השלם", אסטרולוג, 2001.
הספר מעולם לא זכה בפרס כלשהו.