על "ג'ונסון 38 – נובלת נכלולי נדל"ן"

מאת אביבית משמרי

פטל, 2020, 143 עמ'

שם הנובלה שלפנינו טעון הסבר: זהו זיווג בין שם הפרויקט הנדל"ני הידוע – תמ"א 38 ובין כינויו של הדייר המבקש להיבנות מתמימות שכניו כדי לספח לעצמו את גג הבניין והפיכתו לפנטהאוז. לדייר זה קוראים ירוחם ינולי-יניב, אבל בשל גובהו הוא מכונה "מג'יק ג'ונסון" על שמו של כדורסלן לוס אנג'לס לייקרס האגדי. לאשתו קוראים אדירה, אבל הדוברת בספר מכנה אותה "הידרה" על היותה הדיקטטורית של הגג, כשהמפתחות אליו מצויים בידיה באופן בלעדי.

עלילת הספר חגה סביב ניסיונות אינספור חסרי תוחלת של דיירי הבניין – בניין ישן ומוזנח בן 4 קומות, בהן 8 דירות – לשפר את פני הבניין, לחזקו מפני רעידות אדמה, להוסיף מעלית, שכן הדיירים המבוגרים מתקשים לשאת סלים לקומות העליונות. בתחילה רצה ג'ונסון, כאמור, לספח את הגג, ולשם כך הוא זקוק לחתימות הדיירים. התוכנית הזאת אינה יוצאת אל הפועל, כמו שאר התוכניות – שיפוץ בתמ"א 38, שיפוץ מטעם עמידר, תכנית הריסה ובנייה מחודשת ועוד. בתוך ההיוועדויות הרבות ואסיפות הדיירים מובעת ההתנגדות הנמרצת של הדוברת, סיגל רגן, כי היא חשה את הרצון של בעלי עניין לצבור הון על חשבונם של דיירים תמימים. השמות של חלק מהדיירים מעוררים גיחוך – שמאי בן אדריכל, רועי ושירלי גבינוב, ירוק עד, יפעה תחכמון – ליד שמות מקובלים כמו יצחייק, שליין, יניב.

בספר מתוארות האינטריגות הקטנות שבין הדיירים, המסתיימות גם בהלשנות לעירייה, למשל תלונה שהדוברת עורמת קומפוסט מסריח במרפסת, שיפעה תחכמון מקיימת סדנת כתיבה בדירתה השכורה, ומשלמת ארנונה על דירת מגורים, ולא על עסק.

הסיפור מובא בגוף ראשון ממקלדתה (קודם במכונת כתיבה חשמלית, אחר כך במחשב) של סיגל רגן (לשעבר – רג'ואן), אישה בגיל העמידה, שהיא אחת המאושרות שגרה בדירה משלה, כשכל בני דורה גרו בשכירות בעיר תל-אביב היקרה, ונאלצו לעזוב ולגור בפריפריה. את הדירה היא השיגה מחסכונותיה ומכספי ההורים הגרים באילת, עירו של אחיה המסעדן. היא מתפרנסת כקופירייטרית, מעצבת חלונות ראווה, דיילת מכירות, הגם שהקורא כמעט שאינו פוגש אותה באחת מעבודותיה. היא כותבת שירים (בספר מופיעים 12 משיריה; המחברת, אביבית משמרי, היא בעצמה משוררת, בין שלל תאריה), שולחת לכתבי-עת ולהוצאות ספרים, ללא שום תוצאה. באיזה שהוא שלב היא כותבת שיר על תינוק "שמיימי", בנה של יפעה תחכמון, אישה שסיגל ממש מתעבת. עורך כתב-העת מבטיח לפרסם, אבל הספר שלנו בא לידי גמר, ולא מסופר שהשיר התפרסם.

לסיגל יש דעה נחרצת באשר לייעודה ותכליתה של השירה: השירה צריכה לגלות אמת כללית ויופי צרוף, ולא חשיפת סודות פרטיים (עמ' 27, 35) השירה צריכה לבטא את העולם, ולא את ההתפעמות מהעולם (עמ' 68). כל זה נאמר כנגד הקו של יפעה תחכמון, שגרה בשכירות קומה מעליה, וסיגל שומעת מהמרפסת שלה את הלהג של יפעה ושל המשתתפים בסדנה שלה, המתבקשים "לשפוך את הלב". סיגל חשה כישלון, כשלה עצמה יצא שיר לירי אישי בתבנית שיפעה מטיפה לו.

העוינות של סיגל כלפי יפעה נבעה מהתקפה של יפעה על שיר שלה בנושא לחם ושמרים, שיר שסיגל טוענת שמעולם לא שלחה לה. עימות בין השתיים בחדר המדרגות גורם לסיגל לחולשה הנדמית להתקף לב. וכאן המקום להזכיר את העבר של סיגל (הספר מאזכר אירועים מימי צעירותה – את מלחמת המפרץ, את ההתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק, את מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד). לסיגל היו מספר פרשיות כושלות עם "זכרים", והיא מחליטה לחדול מכך, וגם לא ללדת ילדים. דוגמה ל"זכר" מהמין הזה הוא גידי, מכור לסמים, שבביקורה אצלו הוא אינו עונה לצלצול שליח הסופרמרקט כדי להימנע מלתת לו טיפ... לדבריה היא גם סירבה לשתי הצעות נישואין.

סיגל מרוצה מהתרופפות סימני פוריותה (הפסקת המחזור), ומבקשת להתבגר בנחת בלי סערת הרגשות של הנעורים. והנה, דווקא כלפי איש התמ"א 38, דובי ירמוך, שהיא חושדת בו שהוא נוכל נדל"ן – דווקא כלפיו היא נתקפת בתשוקה מינית שאיננה ניתנת לעצירה, שכן דובי הוא גבר שרמנטי בעל עיניים הכחולות-שחורות. סיגל יוזמת התעלסות עמו, וזאת מתוארת גם בפיוט, וגם במילים "עממיות" באשר לאיברי הגוף הרלוונטיים – קטע מרתק (עמ' 98-97). מסתבר שהאיש הזה, שהיה מפוקפק בעיניה, מתגלה כחבר אוהב, רגיש מאוד לכאביה, בן זוג אידיאלי, ולמרבה המזל גם לא נשוי.

אבל נחזור לנושא השירים, שכאמור, שום שיר שלה אינו מתפרסם, אבל היא מדמיינת את השבחים וההלל ששירים היו אמורים לזכות. היא הופכת את האשפה של ביתה לקומפוסט, ומציינת שהתולעת שבו ניזונית כמו האדם מאותם החומרים, והיא ממש משווה את מחזור חייה של היצירה ושל היוצר לקומפוסט. דימוי אחר של סיגל: הכתיבה כמוה כבהייה קשובה בייחור משריש (עמ' 41). סיגל מאוכזבת כשנודע לה שחברתה, יעלי, משתתפת בסדנה של אויבתה, יפעה תחכמון, ולא רק זאת, שיצירתה, שנבעה באותה סדנה, זוכה להתפרסם בספר בעל סיכויים להיות רב-מכר (עמ' 83).

הספר מתאר שני כישלונות עיקריים – כישלונו של הבניין הישן להתחדש, כישלונה של סיגל לקבל הכרה כמשוררת, אבל לעומתם יש בספר שני ניצחונות: הזוגיות היפה עם דובי ירמוך, והכתיבה המשובחת על נושאים פרוזאיים לחלוטין כמו שיפוץ בניין. לאביבית משמרי יש כאן הישג של ממש – היא חיברה ספר מעניין על נושא משעמם.

משה גרנות

אהוד: באמת מעניין? ולא משעמם?