לא היה נביא ולא חוזה
בכותרת "האמת מעל לכל" נתתי לא מכבר שבחים ליוסף גסינביץ'-אחימאיר. שבמאמרו "אף על פי" במוזיאון חיל הים ("חדשות בן עזר", 1823) הוא הביא ציטטה מוולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי שאמר: "חסלו את הגולה, ולא – הגולה תחסל אתכם." ולא חזר על השקר הישן שז'בוטינסקי חזה את השואה.
כזכור מדי כמה שנים היה יוסף גסינוביץ-אחימאיר ממחזר את השקר שז'בוטינסקי חזה את השואה ואני נאלצתי לענות לו בעובדות שז'בוטינסקי מעולם לא חזה כלל את השואה.
הנה מה שכתבתי לו בתגובה:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon//hbe/hbe01770.php
מה שאיפיין את ז'בוטינסקי הוא דווקא העיוורון המדהים (שלא לומר האיוולת) שלו שבניגוד לתעמולת חסידיו המציגים אותו כנביא שניבא את השואה, לא רק שהוא לא ניבא כלל את השואה, אלא מתוך כחש עצמי ראה את המציאות כפי שרצה שתהיה ולא כפי שהיא, ולכן גם לקה בעיוורון מוחלט לסכנתה.
ז'בוטינסקי חזר והדגיש במאמריו שאין שום סיכוי למלחמת עם גרמניה כי גרמניה חלשה ופולניה חזקה. לכן ז'בוטינסקי לא העלה על הדעת שהגרמנים יבצעו שואה ליהודים, במובן של השמדה טוטלית. הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי) כתב באוטוביוגרפיה שלו שכנער הוא העריץ עד מאד את ז'בוטינסקי כנביא וקרא בשקיקה את מאמריו, עד שפרצה מלחמת העולם השנייה שז'בוטינסקי חזר וניבא שהיא לא יכולה לפרוץ, מאז סר חינו של ז'בוטינסקי כפרשן וכמדינאי בעיניו. (אורי אבנרי, "אופטימי", עמ' 103) הנה מאמר המסכם את העיוורון הפוליטי המדהים של ז'בוטינסקי:
http://humanities.tau.ac.il/segel/yshavit/files/2012/05/מי_קרא_זאב.pdf
והנה מסתבר שהשבחים שחלקתי ליוסף גסינוביץ-אחימאיר מקורם בטעות. ולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי גם לא אמר מעולם את המשפט "חסלו את הגולה, ולא – הגולה תחסל אתכם." – אבל הפעם זו לא אשמת יוסף גסינוביץ-אחימאיר, כי גם הוא הוטעה.
מחקר שנעשה ע"י פרופ' אמיר גולדשטיין מהמכללה האקדמית תל חי, ואפי חורי, מתכנת בפייסבוק, בכל המקורות, ופורסם בכתב העת "ציון" מצא שז'בוטינסקי מעולם לא אמר את המשפט.
מאין אם כן בא המשפט שיוחס בטעות לז'בוטינסקי?
בעמוד השער בעיתון "המשקיף" לאחר מות ז'בוטינסקי ב-1940. במאמר שפירסם בעיתון זה, הוא העריך כי היטלר ומוסוליני לא יפתחו במלחמה.
אבל בניגוד לז'בוטינסקי, ההיסטוריון יוסף קלוזנר, המקורב לתנועה הרוויזיוניסטית, נשא נאום בירושלים בנובמבר 1942 שבו אמר: "20 השנים האחרונות הוכיחו את צדקתם של הרצל, נורדאו, ז'בוטינסקי, שאמרו – או שאנו נחסל את הגולה, או שהגולה תחסל אותנו." המשפט לא התיימר להיות ציטוט של ז'בוטינסקי, אלא ביטוי כללי להלך הרוח של כמה ממנהיגי הציונות.
בדצמבר 1942 התקיימה עצרת אבל בתל אביב, לאחר היוודע דבר השמדתם של יהודים רבים באירופה. שמשון יוניצ'מן, מראשי המפלגה הרוויזיוניסטית ותנועת בית"ר בארץ, ולימים ח"כ מטעם תנועת החרות, נשא בה נאום שבו אמר כי "ז'בוטינסקי הכריז: 'יהודים! אם לא תחסלו את הגלות – הגולה תחסל אתכם,' אבל העם לא שמע בקולו." מכאן – קצרה הדרך גם לעיתונות.
אייזיק רמבה, עורך "המשקיף", היומון של המפלגה הרוויזיוניסטית, כתב כי ז'בוטינסקי קרא ליהודי פולין מעל במות שונות: "אחים יהודים, חסלו את הגלות כי אם לא תעשו זאת – תחסל הגלות אתכם." בהמשך, ולאורך שנות ה-40, צוטט המשפט הזה שוב ושוב מפיו של ז'בוטינסקי לכאורה.
גולדשטיין, חוקר הימין הציוני, שפרסם ב-2015 את הספר "דרך רבת פנים: ציונותו של זאב ז'בוטינסקי לנוכח האנטישמיות", המשיך ובדק עם עמיתו חורי ציטוט מפורסם נוסף המיוחס לז'בוטינסקי. גם הוא, לכאורה, מתעד כיצד חזה המנהיג את השואה והתריע מפניה.
הציטוט נאמר לכאורה בנאום שנשא בט' באב 1938 בוורשה. "אני מזהיר אתכם בלא הפוגה, שהקטסטרופה מתקרבת… ליבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תיכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום. הזמן קצר בו אפשר עוד להינצל," מצוטט ז'בוטינסקי בנאום הזה. "למען השם! יציל נא כל אחד את נפשו, כל עוד יש זמן לכך – והזמן קצר… אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית."
כשגולדשטיין וחורי עיינו בנוסח המקורי של הנאום שנשא ז'בוטינסקי בוורשה בט' באב 1938, הם לא מצאו שום זכר למשפטים האלה. בזמן אמת הנאום סוקר בהרחבה בעיתונות ביידיש ובעברית. כמה בכירים בתנועה הרוויזיוניסטית בפולין אף נכחו באולם בו נישא. ואולם במשך עשרות שנים, בשום מקום, אף אחד מהם לא כתב או אמר כי ז'בוטינסקי אמר את הדברים החריפים האלה. "ז'בוטינסקי לא אמר את המשפטים הללו מימיו," פוסקים גולדשטיין וחורי. "הנאום הופץ תחת שמו של ז'בוטינסקי, אף שאין כל מקור המתעד את הדברים בזמן אמת. הוא מובא תמיד כציטוט ממקור שני או ללא ציון מקור כלל," הם מוסיפים.
מי שתרם במיוחד להפצת השקר היה ההיסטוריון בן-ציון נתניהו שהתייחס לנאום הזה בדברים שבכתב ובעל פה. ב-1981 כתב: "כמה משונה הדבר... שיש עוד בזמננו חוקרים וסופרים המשמיעים בתקיפות את הטענה הישנה, ששום אדם לא ראה מראש את השואה." בהמשך דבריו הציג את ז'בוטינסקי כמי שהתריע על בוא השואה "בעתיד הקרוב ביותר," וכדוגמה ציטט את הנאום המפוברק, ופסק כי הדברים האלה מעידים, כי ז'בוטינסקי היה נביא. "מי שדיבר כך שנה לפני השואה, וכן שתים-שלוש שנים לפניה, לא היה פרוגונסטיקן פוליטי רגיל. אור החזון נגה עליו. אותו אור שנגה על נביאי ישראל כשאמרו: 'נפתחו השמים ואראה מראות אלהים'," כתב.
(עופר אדר"ת, "ציטוט מפורסם מייחס לז'בוטינסקי אזהרה מהשואה. מחקר מטיל ספק בכך שנאמר", "אל-ארצ'י" 18.4.23)
https://www.haaretz.co.il/news/education/2023-04-18/ty-article/.premium/00000187-88c6-dc6c-a5ff-efd745290000
אני חוזר על מה שכתבתי אז: דיבורים על סכנת האנטישמיות ליהודי אירופה היו רווחים אצל כל מנהיגי הציונות, אבל רק כמעין חשש עמום על רקע הפוגרומים הקודמים שיבואו מהאנטישמיות של עמי מזרח אירופה. רק הרצל חזה את השואה במובן רצח יהודים שתבוא מגרמניה ואוסטריה והזהיר מפניה. מלבדו אין מנהיג יהודי שחזה כך את השואה, ודאי שלא ולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי.

הרצל: "הנאום אל הרוטשילדים"
"האם יגרשונו? האם ירצחונו? אני משער את כל הצורות האלה יחד ועוד אחרות. באחת הארצות, קרוב לוודאי בצרפת, תפרוץ המהפכה החברתית, שקורבנותיה הראשונים יהיו בהכרח גדולי הבנקים והיהודים. מי שחי כמוני כמה שנים בארץ זו, כמשקיף בודד מן הצד אינו מטיל כלל ספק בדבר.
"ברוסיה יחרימו פשוט מלמעלה. בגרמניה יחוקקו חוקים מיוחדים, כאשר הקיסר לא יוכל עוד לעבוד עם הרייכסטאג. באוסטריה יירתעו מפני האספסוף הווינאי ויסגירו את היהודים.
"נמצא שמן מדינות אלו יגרשונו ובמדינות אחרות אשר אליהן נמלט – ירצחונו האין הצלה?
"יש, רבותיי, יש אחת אשר כבר היתה לפנים. יש לחזור על הצלה ישנה מאוד, מהוללת מאוד, בדוקה ומנוסה מאוד. רק הצורות הן אחרות, חדשות ועדינות יותר. בכל החידושים של ההווה יש להשתמש בשביל התוכנית הפשוטה והמובנת הזאת. העניין הישן והפשוט הוא יציאת מצרים."
http://loyesuman.blogspot.com/2014/05/blog-post.html
וגם הרצל לא חזה במדויק את השואה כפי שהתבצעה בפועל במובן של השמדה טוטלית תעשייתית של היהודים.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon//hbe/hbe01770.php
הרי ההיסטוריה אינה מדע. אין בה חוקיות, ולכן לא ניתן לחזות את העתיד.

זוכרים ביחד קונצרט לציון 80 שנה למרד גטו ורשה
בחורה נחמדה בשם אורלי בן עזר (האם קשורה לעורך) שלחה לי הזמנה מטעם שגרירות פולניה לקונצרט שיזם מוזיאון פולין בוורשה. (אני מקפיד תמיד על השם העברי פולניה):
"זוכרים ביחד קונצרט לציון 80 שנה למרד גטו ורשה".
מנצח לוקש בורוביץ
ריינהולד פרידריך חצוצרן
קובי מידן מנחה
קשישטוף אאוגניוש פנדרצקי: אדג'טו מתוך האופרה גן העדן האבוד
מיאצ'יסלב ויינברג: קונצ'רטו לחצוצרה
בטהובן: סימפוניה מס' 7
https://www.ipo.co.il/events/קונצרט-לציון-80-שנה-לפרוץ-מרד-גטו-ורשה/
בדרך כלל אני מעדיף לשמוע מוסיקה בבית, אבל הפעם החלטתי ללכת כדי לכבד את זכר סבתי צביה לוין, ודודתי ציפורה לוין שנרצחו בגטו ורשה, וגם מפני שהיה בחינם.
בכניסה חילקו לנו מעין נרקיסי ניר צהובים המדמים את הטלאי הצהוב וביקשו שנצמיד לחולצה בצד שמאל.
שנים רבות לא הייתי בהיכל התרבות ולא ראיתי את תוצאות השיפוץ שלו. תקרה מכוערת להפליא. התקרה מפח אולי תורמת לאקוסטיקה, אבל טרם ראיתי תקרה כה מכוערת באולם כלשהו. אף גבר לא בחליפה ועניבה, ואף אישה לא בפרווה. נו טוב, היה חם.
לידינו דיברו בשפה הפולנית, כמה מושבים שמאלה ישב גנרל פולני עם מדים מצוייצים בסרטים. על כתפיו ארבעה כוכבים. תהיתי מה הדרגה שלו בצבא הפולני? מן הסתם כולם קיבלו את הכרטיסים מהשגרירות.
חשבתי שאראה אולי את העורך אהוד בן עזר חובב המוסיקה שוודאי קיבל כרטיס מאורלי בן עזר, אך לא ראיתי, ייתכן שהיה אך לא זיהיתיו כי ראיתי רק את תמונתו בעיתון. אם היה אין ספק שעקב מומחיותו הוא ייתן סקירה של הקונצרט טובה משלי.
והנה עולה המנחה קובי מידן ומציג את עצמו: "שמי בתעודת הזהות ובדרכון יעקב יחיאל מנדלבאום. על שם סבי שנרצח בגטו". (הנה ראו את חשיבות ציון השם המלא).
למזלנו קובי מידן הביישן לא התנאה כתמיד בביישנותו (אני מתבייש בישראל), וקרא למנהל מוזיאון פולין שייתן דברי פתיחה בזום.
מנהל המוזיאון סיפר על היוזמה הפולנית שבמקביל לקונצרט בתל אביב ייערך גם קונצרט בוורשה לזכר המרד.
נרקיסי הנייר שחולקו לכם בכניסה, הוא הסביר, הם יוזמה שלנו של מוזיאון פולין כמחווה כי הנרקיס הצהוב הפך לסמל מרד הגטו בפולניה מכיוון שאחד ממפקדי המרד מארק אדלמן קיבל כל שנה ב-19 באפריל ביום השנה למרד זר נרקיסים צהובים מאדם אנונימי, והוא היה מניח אותם לרגלי אנדרטת המרד. למותר לציין שהפולנים לא רגישים מספיק לעובדה שמארק אדלמן היה בונדיסט אנטי-ציוני שנשאר בפולניה, והפך לשונא ישראל אקטיביסט פרו-איסלמי התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי המצהיר כי מטרתו היא המשך רצח היהודים של היטלר, ולכן הפך למוקצה בישראל.
אחריו עלה לבמה אחד שהוצג כ"שושני נציג עיריית תל אביב" וסיפר כי בנו בחו"ל כתב לו שיקריא את המכתב שכתב לו לפני 25 שנה כשנסע לפולניה, והוא הקריא.
המנחה יעקב יחיאל מנדלבאום סיפר על התזמורת הסימפונית שהיתה בגטו ומנה שם שם של הנגנים שרובם נרצחו בגז בטרבלינקה.
והנה הוא קורא למנצח הפולני לוקש בורוביץ לדוכן המנצחים.
אינני מומחה למוסיקה ואין ביכולתי לתת ביקורת מוסיקלית רק אומר שהיצירה של פנדרצקי, ואחריה ושל מייצ'לב ויינברג (יהודי שנמלט מהגטו לרוסיה והיה בקשרי ידידות עם שוסטקביץ) שיצירתו זכתה לשבחים רבים וגם המבצע החצוצרן הוירטואוז ריינהולד פרידריך זכה לשבחים, הן לא כוס התה שלי.
ואז הגיעה יצירה שאני מאד אוהב השביעית של בטהובן.
והנה גם הגיע הפרק השני בסימפוניה אותו אני יכול לשמוע פעמים רבות עוד ועוד בבית. (קראתי שזה היה הפרק האהוב ביותר של לורקה והוא ניגן אותו עוד ועוד) ואבוי, הפרק המתחיל בפיאניסימו החל להיות מלווה בפורטה של שיעולים שבאו מהקצה השמאלי של האולם. ולפני עוד יושב גבר מבוגר ומתחיל לסמס בסמארטפון, ולא רחוק ממנו עוד אחד. הנה למה אני מעדיף לשמוע מוסיקה באוזניות בבית.
(הנה הפרק בביצוע הסימפונית הישראל בניצוח זובין מהטה. שימו אוזניות ותהנו):
https://youtu.be/KbNGklNz8Yk
לזכות הנשים באולם אומר כי לא שמעתי כלל קולות של מציצת סוכריות גם לא רשרוש ניירות עטיפתן.
הקונצרט הסתיים. הקהל מחא כפיים. לא היה הדרן.
בחוץ כמיטב המסורת התל אביבית מכרו בייגלה. מה היו נותנים בגטו תמורת בייגלה חם.

[אהוד: אם איני טועה, אורלי בן עזר היתה נשואה לנינו של משה-שמואל ראב בן עזר, שהיה אחיו הצעיר של סבי יהודה ראב בן עזר. היינו בחתונתה, אבל לא היה לנו קשר עימה.
את פנדרצקי אני לא אוהב. הייתי אמור לשמוע את התוכנית הזו בקונצרט של מוצ"ש האחרון אבל בגלל "הפגנות המחאה" איני יכול יותר להגיע להיכל התרבות במוצ"ש כי מוניות לא נוסעות לאיזור בשעות האלה, ואני נאלץ כל פעם לבחור מועד של קונצרט אחר, שלא חל במוצ"ש].

ליבו האוהב של ד"ר משה גרנות ו"עיצוב זהות בנושא השואה"
בתגובה לדרישתו הנחרצת של עמנואל בן סבו מנתניהו לכפות בכוח לאלתר ביד חזקה ובזרוע נטויה את ההפיכה המשטרית ולהפוך את ישראל ללא הסכמה רחבה לדיקטטורה תוך פילוג העם, החרבת המדינה, ויצירת שואה חדשה, מגדיר אותו עתה ד"ר משה גרנות כאדם שפעילותו "נובעת מליבו האוהב כלפי כל מי שנברא בצלם," ו"בן יקר לעם ישראל," (משה גרנות, "מלב אוהב", "חדשות בן עזר", 1840). כאילו שכח את ביקורתו הקשה שפרסם עליו מוקדם יותר.
אין ספק ד"ר משה גרנות איש חסד הוא.
בעניין רב אני קורא תמיד את הביקורות הספרותיות של ד"ר משה גרנות שמעבר למומחיותו הוא כותב בשפה פשוטה ומובנת, וגם הפעם קראתי בעניין את הרצנזיה שלו על ספרי הילדים של עמנואל בן סבו. עם זאת עדיין לא הבנתי מדבריו את התנאותו של עמנואל סבו בעצמו כשהגדיר עצמו "מחנך, וסופר ספרי ילדים מעצבי זהות בנושא השואה." מה זה עיצוב זהות בנושא השואה? מכיוון שעמנואל בן סבו לא הסביר את עצמו, אלא ביקש מד"ר משה גרנות שיכתוב עליו, והוא בנדיבותו הרבה נעתר לו, אודה לד"ר משה גרנות אם יסביר זאת.
ודוק: אני מבין מה זה סופר ילדים הכותב סיפורים על השואה, אך לא מבין מה זה "מחנך ילדים מעצבי זהות בנושא השואה". מה זה "זהות שואה"?
תודה למפרע.

חזון תחיית המתים
כשהמפא"יניקים החליטו להתפלג מגבת, נמשך תהליך החלוקה על פני כל שנת 1953 ובחלקו עבר גם לשנת 1954. המהלך היה מורכב ומסובך: חלוקת בעלי-חי, פרות ברפת, כבשים בדיר, מחסנים, טרקטורים, מכונות חקלאיות, מכוניות, מוסדות מלאכה, כלי-עבודה ועוד. עוד ביום האחרון עבדו על חלוקת כלי הבישול, והסירים במטבח, כלי ההגשה, צלחות וכוסות, הרהיטים בחדר האוכל, ארונות, שולחנות כסאות, התרופות והתכשירים במרפאה, מחסן המכולת, מכלים לדלק ועוד.
בבעלות משותפת נשאר רק בית הקברות. אבל כיוון שהמפא"יניקים לא הסכימו יותר להיקבר ביחד נקבע שהמפאי"ניקים ייקברו מעתה בחלקה נפרדת בצד ימין של בית הקברות, וחברי "המאוחד" יישארו להיקבר בצד שמאל, כשבאמצע מסומן קו גבול.
וכך מאז ולאורך השנים נקברו כולם לפי החלוקה הזו, וכך גם נקברו גם כל חללי צה"ל.
ועכשיו תארו לעצמכם מה יקרה באחרית הימים עת תתקיים תחיית המתים. אם יקומו המתים ויתחילו לריב מחדש על השקפתם הפוליטית, בית קברות אחד ילחם בבית הקברות השני.
האם מהיום יקימו בתי קברות צבאיים נפרדים לפי ההשקפה הפוליטית של החיילים שנפלו? כך שבתחיית המתים יקומו החיילים שנפלו לתחייה ויתחילו לריב ביניהם. אלה יתמכו בהפיכה המשטרית, ואלה יתנגדו לה. חזון בלהות.

רוכלי גופות חללי צה"ל
אין מעשה מביש יותר מאשר מסחר בגופות חיילי צה"ל, לצרכי תעמולה פוליטית. כאשר בן בת אמא אבא אישה אח אחות שכולים סוחרים בגופות יקיריהם כחיזוק לעמדתם.
משפחה שכולה אינה קדושה. יש זכות לגיטימית לכל בן למשפחה שכולה להחזיק בדיעה פוליטית משלו. לכל אחד ממשפחה שכולה וגם אם אינו בן למשפחה שכולה יש זכות דמוקרטית לרוץ לכנסת, להיאבק פוליטית, ולהפגין בכל מקום ועבור כל מטרה פוליטית, אבל רק מחוץ לבית הקברות. בבית הקברות כל חללי צה"ל שווים בעובדה שאינם יכולים יותר לבטא עמדה פוליטית.
יש חובה מוסרית למען הדמוקרטיה להשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לבית הקברות. אסור לסחור בגופות חללי צה"ל לצרכים פוליטיים. אין בקירבה לחלל צה"ל שום יתרון בשכנוע פוליטי. הרוצה להביע עמדה פוליטית יביע אותה רק מחוץ לבית הקברות.

ואלה שמות בני ישראל
יהונתן בראסקי-גפן ז"ל
בניו: אביב, שירה, נטשה (חג מולד)
נכדיו: דילן, אליט, לב.
מה זה אומר על החברה הישראלית?

ברוך זילברגר-תירוש ז"ל
לא הכרתי אישית, ומעולם גם לא פגשתי את ברוך זילברגר-תירוש. מדי פעם הוא היה פונה אליי בביקורת או בשבחים, העלה רעיונות, וביקש עזרה באיתור אנשים או נושאים שונים. תמיד גם שלח לי העתק מכתביו ששלח לאנשים מתוך אכפתיות לנעשה במדינה ודרכם גם פתח לי צוהר לתולדות חייו ומעשיו בפלמ"ח, מעשים שבזכותם קמה המדינה. יהי זכרו ברוך.

אלכסנדר ליבק צלם רקוויאם לישראל
כתב "אל-ארצ'י" המנוח, היינריך שטרנבך-עמוס אילון, שכתב את הספר "רקוויאם גרמני" על סופה של יהדות גרמניה, וירד מהארץ (אמנם לאיטליה, ולא למולדתו אוסטריה) אמר לפני שלושים שנה לצלם העיתון אלכסנדר ליבק: "אלכס תשמע, אתה צריך לצלם את הסוף של המדינה הזאת, את הרקוויאם שלה. תמשיך לעשות מה שאתה עושה, אבל תחשוב תמיד על הכיוון הזה, על איך המקום הזה הולך ונעלם, הולך ומשתנה, הולך ונהיה משהו אחר."
"ומאז זה הפך אצלי למעין מנטרה", אומר ליבק. "זה לא שאני הולך להפגנה מתוך כוונה לצלם את זה, אבל אני חושב שבתת מודע שלי אני כל הזמן מחפש את זה. אני לא אומר, 'הו, הנה תמונה שמצביעה על הרקוויאם.' אבל כשאני מסתכל על תמונות שלי אחרי שנים, אני רואה שיש רצף מסוים, תיעוד של אסונות, סיפור של דקדנציה מסוימת, של שינוי שקורה במקום הזה, ולא לחיוב."
(נירית אנדרמן, אלכס ליבק: "המנטרה שלי היא לצלם את הסוף של המדינה, את הרקוויאם שלה", "אל-ארצ'י", 21.4.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2023-04-20/ty-article-magazine/.highlight/00000187-942b-d484-adef-f6af418b0000
האם חמינאי העתיק את רעיון חיסולה העצמי של ישראל בפחות מ- 25 שנה לאלכסנדר ליבק? מכל מקום דווקא המדינה שאת הרקוויאם שלה ליבק מצלם, העניקה לו את פרס ישראל על צילום חיסולה.
נו טוב, מעסיקו של ליבק, עמוס שוקן, יוכל תמיד להתאזרח בגרמניה אחרי שישראל תחוסל.

העיתון אל-קודס ("הקדושה" כינוי ערבי לירושלים)
מוציא מהדורה בעברית
העיתון הערבי-פלסטיני "אל־קודס" התחיל לפרסם מהדורה בעברית. זהו כלי התקשרות הפלסטיני המרכזי הראשון שפונה לציבור קוראי העברית. "הגיע הזמן שהישראלים יבינו מה אנחנו אומרים," אומר אחד מבעלי העיתון, זיאד אבו זולוף. "הישראלים צריכים לשמוע את מה שהפלסטינים חושבים, לא דרך אל־ג'זירה או רשת זרה."
אל־קודס, היוצא בירושלים, נחשב זה שנים רבות לעיתון הערבי-פלסטיני הפופולרי ביותר. העיתון המודפס נמכר בכ-30 אלף עותקים ביום, בעיקר במזרח ירושלים ובגדה המערבית, ומאות אלפים עוקבים אחרי העיתון באתר האינטרנט וברשתות החברתיות.
בעלי העיתון הם האחים וליד וזיאד אבו זולוף, והם אומרים שהם מהרהרים זמן רב באפשרות לפרסם בעברית. בעיתון משתמשים בשלב זה בעיקר בתרגום טרנסלטור של גוגל, ועל כן העברית ברבים מהמאמרים עילגת למדי.
אך האחים מבטיחים לגייס כוח אדם שיתרגם ויתאים את האתר לקהל הישראלי. "כרגע אנחנו עדיין בגירסת הבטא, זה ילך וישתפר," אמר זיאד אבו זולוף.
(ניר חסון, "העיתון הפלסטיני הפופולרי ביותר התחיל לפרסם מהדורה בשפה העברית", "אל-ארצ'י, 17.4.23)
https://www.haaretz.co.il/news/education/2023-04-17/ty-article/.premium/00000187-8b65-d484-adef-ebe580ac0000
ואני רק שאלה: לשם מה בכלל צריכים האחים אבו זולוף לבזבז את כספם כדי להציג את הנאראטיב הערבי-מוסלמי בעברית בשעה שיש להם כבר בחינם עיתון ערבי בעברית המציג את הנאראטיב הערבי-מוסלמי שלהם – עיתון "אל-ארצ'י" ("הארץ")?

ואהבת את רעך ושנאת את האחר ממך
נבלות ברשות התורה
שמחת החיים של רועי, שם בדוי, לא עוזבת אותו גם בשנה המטלטלת בחייו. והשנאה החולנית שהופגנה נגדו "הילד הטרנסג'נדר מגבעת שמואל," כך הוא כונה בכותרות. שינוי זהותו המגדרית של רועי בן ה-8, שנחשף בקיץ האחרון להורי הילדים האחרים בבית הספר הממלכתי-דתי שבו הוא לומד, הפך לסערה שנמשכת כבר חודשים ארוכים.
אימו של רועי התיישבה לשיחה בפנים גלויות. בריאיון ששודר בכאן חדשות, מינדי לוין סיפרה על הרגע שבו בנה חשף בפניה שהוא טרנסג'נדר, הרגע בו גילו על כך בבית הספר וההפגנות נגדו מצד הורי התלמידים – שעד אז ראתה כחבריה.
לוין סיפרה שהיא גדלה בבית דתי-לאומי בארצות הברית. היא הגיעה לארץ בשנת שבתון, ויום אחד רועי, אז בן 3.5 בלבד, חזר מהגן ואמר: "חשבתי במוח שלי – ועכשיו אני יודע שאני בן, אתם צריכים להתייחס אליי כבן."
"לא ידעתי בכלל מה לעשות, זאת האמת," שיחזרה.
אחרי שחזרו מהשבתון למסצ'וסטס, האם לקחה את בנה למיטב המומחים. לדבריה, כולם אמרו לה את אותו הדבר: "הוא ילד בריא. הוא חושב שהוא בן, הוא מתאר את עצמו כבן. הכי חשוב זה שהוא ירגיש שאתם מאמינים לו ומקבלים אותו כמו שהוא. הכי חשוב שהילד יהיה בריא ומאושר."
באוגוסט 2019 לוין הצליחה להשיג משרה כפרופסורית לכימיה באוניברסיטת אריאל שבשומרון. היא ארזה את המזוודות ואת שלושת ילדיה, נחתה בגבעת שמואל והגשימה את חלום העלייה ארוך השנים שלה.
לוין מספרת שכשלקחה את ילדיה להירשם לבתי ספר, בעירייה אמרו שיתקשרו לבית הספר אליו נרשם רועי, "מורשת נריה", ויסבירו להם את המצב. "היא דיברה עם מי שאחראי על החטיבה הצעירה ואמרה שהיא תהיה אחראית לספר למנהלת וגם למחנכת של הכיתה שזה לא משהו שרלוונטי להורים. גם רועי לא רצה, כי הוא רצה להיות בן רגיל כמו כולם," המשיכה מינדי לתאר את השתלשלות האירועים.
אחרי שלוש שנים של פריחה בגן ובכיתות א' ו-ב' בבית הספר הממלכתי-דתי, ובזמן שרועי ושני אחיו הגדולים מבלים בחופשת קיץ אצל אביהם בארצות הברית, הטלפון של מינדי צלצל. "קיבלתי טלפון מהמנהלת של בית הספר, והיא אמרה: 'אני יודעת ששלוש שנים הכול היה רגוע ושקט.' אמרתי: 'כן, ואני מעריכה את זה,' והיא ענתה – 'עכשיו כולם יודעים.'"
השמועה פשטה כאש בשדה קוצים. הידיעה על רועי דלפה לתקשורת המגזרית וקבוצת הוואטסאפ של הורי הכיתה הפכה למשפט שדה. לוין סיפרה כי סבלה בקבוצה מ"אלימות מילולית לא נורמלית," וחזרה על ההודעות שקיבלה: "את מתעסקת במעשה סדום," "את משקרת לנו שלוש שנים, לא יכולים לסמוך עלייך בשום דבר." "את חושבת שאת דתייה? אז את לא דתייה." "לכי לתל אביב, שם הם יקבלו אותך."
"מבחינתי, הם לא יכולים להגיד גם 'אנחנו לא מכירים' וגם 'זה לא מקובל עלינו.' אם לא מכירים, אז בסדר, שיכירו. יש לכם הזדמנות מקסימה פה ועכשיו ללמוד ולהבין," אמרה האם. "הערך הכי חשוב בדתיות זה לכבד אנשים. 'ואהבת לרעך כמוך.'"
שנת הלימודים בבית הספר "מורשת נריה" בעיר יצאה לדרך, ובזמן שבן ה-8 נכנס בשער, בדרך ללמוד תורה ודרך ארץ, בחוץ נערכה הפגנה. לוין שיחזרה בדמעות: "אנשים שבאמת חשבתי שהם חברים שלי; בכל הלב שלי חשבתי שהנשים האלה, האימהות, הן חברות אמיתיות שלי – פתאום הם עומדים שם בשער בית הספר ומפגינים נגד הילד שלי, ומנסים פשוט להרוס את כל החיים שלו כדי שהם יוכלו לשמור על הערכים שלהם. זה החברים שלי?"
הסערה שיצרו ההורים המתנגדים הביאה גם פעולת נגד. לוין מספרת שרועי "קיבל הרבה תמיכה מקבוצות להט"ביות." לדבריה, "הוא קרא את כל המכתבים שקיבל ואמר לי: 'אני לא בדיוק מבין למה בכל המכתבים קוראים לי ילד גיבור ואמיץ, כי אני הולך כל יום לבית ספר והכול רגיל שם.'"
חלק מהורי הילדים שהתנגדו ללימודיו של רועי בבית הספר הקימו כיתה פיראטית בעידוד רבנים ועתרו לבית המשפט בדרישה להוציא את הילד הטרנסג'נדר מבית הספר. העתירה נדחתה. אלא שהלחץ של ההורים על משרד החינוך עשה את שלו והמפקחת המחוזית החליטה להעבירו לבית ספר אחר, חילוני, תוך כדי שנת הלימודים.
את שנת הלימודים הנוכחית יסיים רועי בחינוך הממלכתי-דתי. ניצחון שלו ושל משפחתו. בשנה הבאה הוא יעבור לבית ספר למחוננים התואם את מידותיו הפדגוגיות, אבל לא את אורחות חייו כילד דתי.
"אני דואגת שהוא לא יישאר דתי בכלל, אמרה מינדי והסבירה: "למה הוא צריך להיות דתי אם זה מה שהוא מכיר מהעולם הדתי? אנשים מבוגרים שארגנו הפגנות בשער של בית הספר שלו. לא אאשים אותו אם הוא לא ירצה להישאר דתי, אם זאת החוויה שלו."
https://rotter.net/forum/scoops1/792327.shtml
קשה להאמין לרשעות הטרנסופובית בדבריה של רוני ססובר, לשעבר ח"כ בימינה, ומי שמיועדת, מבחינת מיקומה ברשימה, להיכנס לנעליה של עידית סילמן, שאמרה: "אתם רוצים להגיד לי שילדה בכיתה א' או גן יכולה להגיד על עצמה שהיא בן? אם ילד מחליט שהוא ספיידרמן – והולך כל יום לבית ספר לבוש כספיידרמן – זה אומר שהוא ספיידרמן? התפקיד שלנו כהורים הוא לשים את הגבולות."
ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) הביעה תמיכה בסילוק ילד טרנסג'נדר מבית ספרו. לדידן אין היהדות מבוססת על "ואהבת לרעך כמוך," אלא על "ושנאת את האחר," אלו הן בדיוק אותן נשים יהודיות אותן כינה הרמב"ן "נבלות ברשות התורה."

האם ישראל מדינת חוק?
אימוץ ילד בניגוד לחוק
מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית הינה מדינת חוק. לפי חוק האימוץ "גיל המאמצים: הפרש הגילים המינימלי בין מאמץ למאומץ הוא 18 שנה והפרש הגילאים המקסימלי הוא 43 שנים. במקרים חריגים בהם טובתו של ילד מחייבת זאת, ניתן לאשר הפרש גילים של עד 48 שנה.
(תהליך האימוץ, משרד הרווחה והביטחון החברתי)
https://www.gov.il/he/Departments/Guides/molsa-adoption-and-surrogacy-adoption-the-adoption-process?chapterIndex=1
האם יעלה על הדעת שבמדינת החוק ישראל יאושר אימוץ לאישה המתקרבת לגיל שבעים?
ואיך זה שמחוקקות פמיניסטיות פרוגרסיביות לא יוצאות נגד הפרת החוק הזו?

הבה נלך כצאן לטבח
בני נוער הפועלים ע"פ אסכולת "הבה נלך כצאן לטבח"! שורפים צווי גיוס ברקע דגלי סייקס.
https://twitter.com/bittonrosen/status/1647310191669420035?s=46&t=qhY_Z9vmRpq8VuqifRVDsA
עומר ברוצלבסקי-בר לב לצד יאיר למפל-לפיד בהפגנה בנתניה: "אני תומך באופן מלא באנשי המילואים שסירבו להתנדב ואני מחזק אותם":
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=791578&forum=scoops1
דליה קרשטיין, מנכ"לית המוקד להגנת הפרט אומרת שהיא תומכת באינתיפאדה שלישית ולכן היא מגינה על מחבלים:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=792043&forum=scoops1
יאיר גולדנר-גולן: הרפורמה לא נגד הרפורמה אלא להפלת הממשלה:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=791591&forum=scoops1
הבה נלך כצאן לטבח, ובלבד שנפיל את הממשלה.

"עורכים פולניים בוויקיפדיה מעוותים את ההיסטוריה של השואה"
"מאמרים של ויקיפדיה על השואה בפולין ממזערים את האנטישמיות הפולנית, מגזימים בתפקידם של הפולנים בהצלת יהודים, רומזים שרוב היהודים תמכו בקומוניזם וקשרו קשר עם קומוניסטים לבגוד בפולנים, מאשימים את היהודים ברדיפתם, ומספרים על שיתוף פעולה של היהודים עם הנאצים להשמדתם העצמית": מחקר שערכו פרופ' שירה קליין ופרופ' יאן גרבובסקי מעלה ממצאים מטרידים.
כך, לדוגמה, בערך "שיתוף פעולה עם מדינות הציר" בוויקיפדיה האנגלית, למעלה מרבע מהקטע על פולין מדבר על המועצות היהודיות, היודנראט, ומציג אותן כמי ששיתפו פעולה עם הגרמנים.
היודנראט, נכתב, נהנה מ"אכיפה עצמית לניהול קהילות וגטאות יהודיים." ואולם כותבי המחקר קובעים כי מדובר בעיוות מוחלט של המציאות, כיוון שהמועצות היהודיות היו תחת פיקוח נאצי הדוק (שופו, אורפו, גסטפו ועוד), וכן תחת פיקוחה של המשטרה הפולנית ומנהלים אזרחיים גרמניים. חברי היודנראט שלא עמדו בדרישות, נידונו למאסר ולמוות.
הודעת בחירות ביידיש עוותה בוויקיפדיה כאילו מדובר בקבלת פנים יהודית לסובייטים
העורכים אף הכניסו לוויקיפדיה האשמות מצוצות מהאצבע כלפי יהודים, כמי שהיו אחראים לכאורה על ביצוע פשעים רחבי היקף.
דוגמה אחת היא בערך "טבח נאליבוקי", המתאר את הרג 129 פולנים בידי פרטיזנים סובייטים במאי 1943 בנאליבוקי, עיירה קטנה במערב בלארוס. הטקסט מרמז שיהודים, במיוחד מערך הפרטיזנים הסובייטי-יהודי ביילסקי, השתתפו בטבח הזה. בוויקיפדיה נכתב כי "25% מהפרטיזנים היו יהודים... הפרטיזנים של בילסקי... אולי תמכו בסובייטים בהתקפה על סמך מערכת היחסים המתמשכת שלהם" וכי עדי ראייה ששרדו מנאליבוקי זיהו יהודים שהיו בעבר בפרטיזנים של בילסקי שהשתתפו בהתקפה.
קליין וגרבובסקי מציינים כי הצהרות אלו אינן נתמכות בשום ראיה, כגון מסמכי ארכיון. כלומר, הסיקור של ויקיפדיה על הטבח בנאליבוקי לא צריך לציין אפילו יהודים – אלא שהם תופסים שליש מהערך. במשך השנים ניסו עורכים שונים לתקן את העיוותים הללו, אך הם הוחזרו בידי העורך "Piotrus" ובידי עמיתו "Volunteer Marek".
קליין וגרבובסקי ניסו להבין מי עומד מאחורי העיוותים, כיצד הם עובדים וכיצד הצליחו לחמוק מביקורת. הם בחנו עשרות מאמרי ויקיפדיה הפתוחים לציבור, כמו גם מאות עמודים אחוריים של ויקיפדיה, כולל דפי שיחה.
"מה שהמחקר שלנו מצא הוא שהוויקיפדים האלה פועלים בקצוות של מה שוויקיפדיה מגדירה כמותר," הסבירה קליין. "הם מנצלים לרעה את המערכת על ידי ערעור על ההגדרה של מחקר אמין. הם מבלים שעות במתן לגיטימציה למקורות לא אקדמיים ולסופרים שוליים, ובהכפשת היסטוריונים אמינים. כתוצאה מכך, כשמנהלים ועורכים לא מעורבים באים ליישב סכסוך, הם מתקשים להבחין בין טוב לרע."
החוקרים טוענים שמדובר בעיוות מכוון ושיטתי של תולדות השואה מצד כ-6-5 עורכים בוויקיפדיה. לטענתם, הם קידמו גרסה מוטה של תולדות השואה כפי שמוצגת בידי לאומנים פולניים ימניים, מה שמלבין את תפקידה של החברה הפולנית בשואה ומחזק סטריאוטיפים על יהודים. עם זאת, המאמר לא נותן את התשובה לשאלה מה מניע את אנשי ויקיפדיה לעיוות, ומה האינטרס שלהם. ("עורכים בוויקיפדיה מעוותים את ההיסטוריה של השואה"):
https://www.ynet.co.il/judaism/article/skymxom6o

הלינה גרינשטיין-בירנבאום – לאן את נוסעת?
"לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ואבק," כתב יעקב גלעד לאימו הלינה גרינשטיין-בירנבאום כשהיא חזרה אל הגטו ומחנות ההשמדה שמהם ניצלה. אבל כף רגלו לא דרכה שם. "פחדתי שאתפרק, שאבייש את עצמי, שיהיו לי סיוטים," הוא מודה.
בשבוע שעבר, יותר מ-30 שנה אחרי ששיריו על טראומת השואה הפכו לקלאסיקה ישראלית, העז לנסוע לשם לראשונה. גלעד הצטרף לאימו, אוטוטו בת 90, סופרת מוערכת וסופרסטארית בפולין, עם צאתה של ביוגרפיה חושפנית שלה במולדתה הישנה. יחד ניצבו ליד בור הביוב שבו הסתתרה, הדרגש שעליו הצטופפה, המגדל שממנו ירו בה. זה נגמר בדמעות.
תיעוד הנסיעה שודר בערב יום השואה:
https://www.youtube.com/watch?v=HLm5_X5GZwQ
בארץ לא כולם מכירים את הלינה בירנבאום, אבל בפולניה היא סופרת פופולרית ונערצת. אירועי ההשקה של הביוגרפיה שלה, המתועדים בסרט "לאן את נוסעת", מבהירים שיש לה הרבה מעריצים אדוקים, כאלה שמגיעים נרגשים לאירועים בהשתתפותה, לא מהססים לעמוד בתורים ארוכים כדי לזכות בחתימה שלה, משתוקקים להחליף איתה כמה מילים. ספר הזיכרונות שלה מהשואה, שאותו כתבה בשנות ה-60 אחרי משפט אייכמן ויצא לאור בפולין, הפך שם עד מהרה לרב מכר ותורגם ל-11 שפות.
כשרואים בסרט עד כמה היא וספריה פופולריים בפולין, קשה שלא לתהות כיצד זה שדווקא בישראל, בירנבאום כמעט ואינה מוכרת? התשובה לכך פשוטה.
ב-1967, זמן קצר אחר שספר הזיכרונות שלה יצא לאור בפולין, היא ניסתה לפרסם אותו בעברית דרך "יד ושם" היא סורבה. בתשובה כתבה לה עובדת המוסד גם היא ניצולת שואה:
"המסקנה המתבקשת מתוך הקריאה בספרך: היהודים הושמדו על ידי הגרמנים הנאצים ועל ידי היהודים עצמם. לא מצאתי תיאור מפורט על אף משתף פעולה מבני עמים אחרים. לא מצאתי בספרך אף פולני רע. ידוע לי שהיו יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים, היו יהודים בוגדים, היו יהודים שניסו להציל עצמם במחיר חיי אחרים (...) אולם היכן הפרופורציות? את גבירתי, מתארת את האמת, אבל בשום אופן לא את האמת כולה. קשה לי להאמין שלא שמעת אף פעם על הלשנות, הסגרות, סחטנות ואף על פעילות אקטיבית מצד הפולנים."
סוד הפופולריות שלה בפולניה (המתבטא גם בוויקיפדיה הפולנית) נעוץ בשאלה מה נוח לפולנים לשמוע ולנו לא, ולהיפך.
(נירית אנדרמן, "יעקב גלעד ואימו יצאו למסע במחנות. הוא התרסק, ואז עשה מזה סרט", "אל-ארצ'י", 17.4.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/2023-04-17/ty-article-magazine/.premium/00000187-8952-d484-adef-ebd6e9820000
הלינה גרינשטיין-בירנבוים אכן מספרת אמת, אבל אמת לפולנים בלי הקשר אינה אמת. היא אומרת בסרט כי ורשה חשובה לה יותר מהרצליה בה היא גרה, לנו חשובה יותר הרצליה, והאמת ההיסטורית גם היא מורכבת.
יהודים שיתפו פעולה עם הנאצים, אבל רק מתוך הכרח מסכנת מוות. יהודים לא רצחו יהודים, פולנים כן רצחו יהודים ולא מסכנת מוות אלא משנאה אליהם. כמובן שפולנים גם עזרו ליהודים והצילו יהודים למשל את אחיה של הלינה גרינשטיין-בירנבאום.
תקצר היריעה מלהזכיר כאן את הניגוד בין חנה ארנדט, אהובתו של הנאצי היידיגר, בעלת התיזה שהגרמנים לא שנאו יהודים אלא היתה בהם רק "בנאליות של רוע", ותולה ביהודים, כלומר ביודנראט, את השמדתם – לבין יחסו של נתן אלתרמן ליודנראט.
נעמן כהן