לִדְּרוֹך בָּמֳתֵי על
העם שהלך בחושך –
הנה רואה אור גדול,
העם שהיה לפני דור
בְּצוֹמֶת – להיות או לחדול,
חזר אל בימת ההיסטוריה
וְשָב ומוכיח לכל
כי, אכן, ככל שֶיָכּוּ בּוֹ,
ככל שֶיִתְנוּהוּ לִסְבּוֹל –
יקום על רגליו ויִפְציעַ
כמו היה הוא עצמו עוף החול.
אפשר כי קשה הוא, היום,
להחליק כך את פני הדברים,
אבל אם נעמיק בחשבון –
הכיוון הוא לטוב, חברים;
כשנזכור איך היינו לפני
קצת יותר משנותיו של דור זה,
בעינינו ניראה איך פונה
לחיוב מאזן ההווה.
אז אל מול הקיים שוב "נרביץ"
מלוא חיוך ונאמר: "אל תירא,"
כך בלי רהב, בלי "סמוך" ובלי שוויץ,
אך גם בלי המרה השחורה.
אף נדע – בשעה של משבר
כי היו , כבר, קשות ממנה,
ובין המְצָרים נעבור וּנְחַבֵּר,
וגם זו תחלוף ואיננה,
וכל קושי יִמוֹג בתוך כל הסך
של היסטוריה קשה של אומה,
שידעה מעלות וידעה גם מַחְשָך,
אך יצאה מִמֵיצָר לתקומה.
ולא עוד משרפות, לא עוד חרמות,
לא עוד ילד ניפחד וידיו מורמות ,
כשאנחנו , עכשיו, אדונים לַגּוֹרָל
ובידנו , עכשיו, לסובב הגלגל
ומגֵיא הצלמוות לִדְרוך בָּמֳתֵי על.
עקיבא נוף
פורסם במגזין עכשיו 14.
עקיבא נוף
מִשׁוֹאָה לִתְקוּמָה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר